עץ יוסף על שיר השירים רבה/ו/ב/ו

עץ יוסף על שיר השירים רבה ו ב ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אחזו בידו כו'. ובנמשל רצה לומר הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו נטל נשמתו ומת בנשיקה כמו שאמר וכבוד ה' יאספך, והשכינה נקראת יד ה', או נוטל נשמתו על ידי מלאכים קדושים והם הנקראים יד שלו, לא כן הרשעים שנשמתן נטלת על ידי מלאך המות כמאמר הפסוק (משלי יז יא) ומלאך אכזרי ישולח בו, וזהו רמוז בפסוק מתוקה שנת העובד, ואמר שהצדיק עובד ה' בחייו, השינה שלו היא מתוקה כי הוא מת בנשיקה, או על ידי מלאכים קדושים כנזכר, וכינה מיתת הצדיקים שינה כאדם הישן על מטתו ומעותד לקום ולהתעורר (מהר"י מינץ):

והתחיל מטייל עמו ארוכות וקצרות. יבואר לקמן בסמוך:

לעתותי ערב כו'. ירמוז לנו על העולם הבא אחר התחיה (שיהיה עת ערב כמו שאמר הכתוב (זכריה יד, ז) והיה לעת ערב יהיה אור) כי שם עיקר השכר בגוף ובנפש יחד כדעת הרמב"ן ז"ל וכל המקובלים, והוא דעת חז"ל כמו שהכריח הרמב"ן מדבריהם ז"ל בשער הגמול (מהרי מינץ). שלעתיד לזמן התחיה יהיה שכרו של ר' בון הרבה מאד כאילו חיה ועסק בתורה מאה שנים. וזה שהזכיר במשל והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות רצונו לומר בנמשל שהקדוש ברוך הוא מטייל עם ר' בון ארוכות וקצרות על הענין זמן התחיה אפשר שיהיה ארוכה לאחר זמן ארוך אם לא זכו, ואפשר קצרה כשיזכו, על דרך (סנהדרין צח, א) זכו אחישנה (ספר מאמרות מאמר חיקור דין ח"ב פרק ל"ג):

התחילו הפועלים מצירין כו'. אין זה להיות עינם רעה בשל אחרים, אלא מתוך שהם רואים שזה נוטל שכר יותר מהחלק הראוי לפי דעתם יראים הם שמתוך כך יתמעט חלקם לעולם הבא, והשיב להם המלך שלא נתן לו אלא מחלק הראוי לו ומשלו יתנו לו כי יגע זה בשתי שעות כו' (מהר"י מינץ):

כך יגע ר' בון כו'. שהצדיקים כשהם תמימים במעשיהם ואינן חסרים לנפשם מאומה מכל מיני שלימות שראוים לקנות בעולם המעשה אז גם שנותיהם תמימים ובא קיצם כי אין להם עוד צורך בהם, ולכן כשגלוי לפניו יתברך שקנו כל שליחותם אז שלמו ימיהם כדי לחזות בנועם ה', כי העולם הזה אין בו קבלת שכר לפי שיש לו קץ וגבול ועיקר נחלתם הוא שם בעולם הנצחי. ובספר ערבי נחל (בהעלותך דרוש א) כתב שהענין שר' בון עבד ה' כל כך עד שהגיע למדרגה זו שבטלה ממנו הבחירה והרצון והתאוה ופסק היצר הרע ממנו מכל וכל שנזדכך גופו מאד, ומאז היה כדמיון מטייל עם המלך שלא היה צריך לשבר תאוות כלל, ואפילו הכי שכרו יותר, מאחר שעד עתה עבד כל כך עד שהגיע למדרגה זו שבטלה ממנו הבחירה מה שאין אדם אחר מגיע לזה למאה שנה, עד כאן לשונו:

ועד היכן. פירוש עד אימתי מוליכין אותו לבתי מדרשות, עד שיהיה גדול ויודע סודות התורה כשם הגדולים. והרמז בפסוק זה על משה רבינו עליו השלום מתוקה שנת העובד ראשי תיבות משה וסופי תיבות הדת, לפי שניתנה התורה על ידו, ועל כן מתוקה שנתו (מכלל יופי). והוא מה שאמרו בפרק הרואה (ברכות סד, א) תלמידי חכמים אין להם מנוחה כלומר תכלית, אלא מוסיף והולך, אלא שכל תלמיד חכם מוסיף לפי ערך מה שיגע בעולם הזה, משום שודאי אי אפשר לומר שהתוספות יהיה שוה לכולם (יפה מראה):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף