עץ יוסף על ויקרא רבה/כה/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


ויקרא רבה


מפרשי המדרש

יפה תואר
מתנות כהונה
עץ יוסף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עץ יוסף על ויקרא רבה TriangleArrow-Left.png כה TriangleArrow-Left.png ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שוקיו זה העולם. דריש שוקיו לשון שווקים ורחובות. ולפי שהעולם עשוי שווקים ודרכים קראו כך. אבל בבמדבר רבה פ"י מפ' שנשתוקק הקב"ה לבראתו:

שהוא מיוסד על ששת ימי בראשית. ואומר עמודי שעומד ומיוסד בהם. והכוונה כי כמו שהאדם נסמך ע"י שוקיו. כן העולם הוא המעמיד לכל הברואים שיתקיימו עליו. והיא מיוסדת שהולכת כפי טבעה המיוסד בששת ימי בראשית סדר עמידתה וטבעה. עכ"ז אין לה קיום כי אם ע"י אדני התורה שהוא אדני פז. וכאומר שהעולם הוא קיום האדם. אך קיום העולם ע"י התורה וא"כ כולם מקויימים בתורה. והדרש השייך להכא מסיים להלן:

אלו פרשיותיה כו'. ולמה נקראים אדנים שהם בסיס ויסוד לבנין כאדני המשכן. למה שהן לו כעמוד שיש לו בסיס מלמטה כו' כדמפרש ואזיל:

בסיס. רגל ומושב ומצוייר יפה:

וקיפילוס. בלשון יוני כותרת העמוד (מוסף הערוך). וזה לשון התנחומא העמוד הזה אם אין לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה אינו נראה יפה. ולפ"ז נראה שבעמוד שעומד לנוי בעלמא מיירי:

משהוא מנכש עמיה כו'. פי' על ידי שהוא מנכש ומעדר עמו בנטיעותיו נעשה כבן בית:

על שפחתו. ר"ל שפחה חרופה כדמסיים לא אשם אני חייב:

לא חטאת אני חייב ולא אשם. כן הוא לעיל פ"ט. אבל לקמן בבמדבר רבה פ"ט ליכא הני תיבות לא חטאת אני חייב. והיינו משום דמיירי בשפחה חרופה וליכא חטאת בה:

דא"ר יודן בשם ר' לוי. לעיל פ"ט אי' א"ר יודן. ולקמן בבמדבר רבה פ"י הכי אי' ומתוך שהוא יוצא ונכנס בתוך ביתו נחשד על שפחתו וכשם שאדם פורש את עצמו מן פירות ערלה כך המקלקלין בשפחות פרושין מן הכשרים ליום הדין דא"ר יודן כו'. אבל לשון דכאן דאמר ר' יודן לא ניחא:

שהם נוהגים היתר בשפחות. ר"ל בשפחה חרופה על סמך שיביא אשם. וע' ביאור המאמר לעיל פ"ט:

לערלה אתה ממתין. דאין יצרו תקפו ע"ז כמו אאינך:

ולאשתך אינך ממתין. קמפרש דלא תאכל על הדם אזהרה נמי על הנדה ופי' לא תאכל כנוי לתשמיש כמו אכלה ומחתה פיה (יפ"ת). וכמו אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת: ספ"ו דכתובות:

שימצה. לשון מיץ אפים:

עד שימצה דמה. פשטי' היינו עד שתצא נפשה [בדמה כי הדם הוא הנפש] וכדדרשינן אזהרתו מלא תאכלו על הדם סנהדרין ס"ב וכן יתפרש כפשוטו הא דשאול דחוטאים העם לאכול על הדם (רד"ל):

ומי קיים מצות הדם. מייתי להא הכא להוכיח שנוכל לפרש לא תאכלו על הדם קודם מצוי הדם מדאשכחן לשאול שקיים מצוה זה כלומר שהזהיר העם שהיו עוברים ע"ז כמ"ש הנה העם חוטאים לה' לאכול על הדם. שמעינן דלא תאכלו על הדם פירושו קודם מצוי הדם. ואיידי דמייתי ענין שאול מפרש הכא ושחטתם בזה ויבן שאול מזבח דכתיב התם:

סכין בת י"ד אצבעות. כצ"ל וכן אי' לקמן בבמד"ר פ"י והיינו שיעור ב' צוארי בהמה. ואע"ג דאי שחט בהולכה והובאה אפילו בסכין כל שהוא סגי. זימנין דשחטי בהולכה או הובאה לחוד. לכן בעינן סכין בת י"ד אצבעות שהוא שיעור מלא צואר וחוץ לצואר כדאי' בפ' השוחט:

בת י"ד אצבעות. ע' בהגר"א י"ד סי' ח' ס"ק ד'. ומדשני לכתוב בזה ולא כתיב ושחטתם פה דרש דלרמוז על הסכין קאתי (רד"ל):

כסדר זה. כלומר בסכין כזו. ואע"ג דלהפרישם מלאכול על הדם נתעורר לו. איידי דאזהרינהו מהא הזהירם נמי בשיעור דסכין משום דרסה:

ולא נמצא ואת אמרת ותמצא. פי' ברישא אמרת ולא נמצא חרב וחנית בכל ישראל. והדר אמר ותמצא לשאול:

מלאך המציאה לו כו'. הקב"ה המציאה וזה היה לו פרעון על ושחטתם בזה. ואע"ג דושחטתם בזה היה בלילה אחר המלחמה. יש לומר מגיד מראשית אחרית הקדים לו שכרו. ועל דרך מי הקדימני ואשלם:

נח אחד. ואע"ג דאחז"ל דאדה"ר הקריב נמי פר. וכן הבל הקריב מבכורות צאנו. מ"מ אין מפורש שבנו מזבחות. שאולי בלא מזבח הקריבו:

החל להיות ראש במלכים. כלומר הוא היה ראשון למלכים שבנו מזבח. אבל משה עיקר גדולתו מפני נבואתו ויהושע אקרי שופט:

ראש במלכים. ובשבחיה דבר הכתוב לפי שדרך המלכים שלא ליזהר כ"כ בעבודת ה' ע"ד ורם לבבך וגו' אמר ששאול בחסידותו לא עזב את ה' במלכותו. אבל היה ראשון למלכים שנזהרו בעבודתו:

שנתן נפשו על הדבר. פי' שנתן נפשו על השחיטה שהוא צורך מזבח לפיכך מעלה עליו הכתוב כאילו אותו החל לבנות מזבח. וכן הוא מסיים בבמד"ר בהדיא:

לפי שבעה"ז כו'. כדרך המדרש לסיומי במילתא דנחמתא בכמה דוכתי עין הפרשה מסיים הכא בהך מילתא מעין ונטעתם כל עץ דעסקינן ביה או אפשר סמיכות לא תאכלו על הדם קדריש שלעתיד לא יהיה אכילתם כמו בעוה"ז שהמות מקדמת ומניחו לאחרים. אבל לא יאונה להם מות ודם ועי"כ שיהיו חיים וקיימים נודע בגוים זרעם:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף