עץ יוסף על ויקרא רבה/כה/ה

עץ יוסף על ויקרא רבה כה ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מי שת בטוחות חכמה. משום דק"ל ג"כ דונטעתם. בעי השתא למימר דלמד התורה דרך ארץ שמעתה שהן נכנסין לארץ ישראל ראוי להם לעסוק בפרנסתם ולעסוק בנטיעה. כי לא כימים הראשונים שהיו מתפרנסים בלי טורח ע"י המן והשליו שהיו במדריגת קטנים. ולהכי מייתי האי קרא שמדעת התרנגולת שכשנעשו בניה גדולים דוחה אותה מעליה שילכו לבקש פרנסתם ולא יסמכו על אמן:

בטויא. פי' שדרך לצלותן. וכן מוכח בנשא רבה פ"י (מעריך). אבל בערוך גרס בטיטויא. ותרגום ולחם סתרים ינעם. ולחמא דטיטויא בסימא עכ"ל. ולפ"ז פי' בטוחות בכליות שהם בסתר:

הדא תרנגולתא. זאת התרנגולת:

צווחין. קורין:

כד אפרוחיה כו'. כשאפרוחים דקים וקטנים היא מאספת אותם תחת כנפיה ומחממת אותם:

ומעדרנא כו'. היא עודרת ומנקרת לפניהם באשפה. וכשהם גדולים אחד מהם שרוצה לקרב אליה והיא מנקרת בחרטומה בתוך ראשו ואומרת לו לך ועדור באשפה:

כך כשהיו ישראל במדבר כו'. שאז היו ישראל כקטנים שלא יוכלו לעסוק בפרנסתם כי המדבר לא מקום זרע. ועוד שהשנים ההם היו עסוקים בתורה מאד. שמטעם זה לא הכניסם לארץ מיד. אלא עד שתהיה התורה שגורה בהם בארבעים שנה אלו כדאי' בתנחומא ובמכילתא סדר בשלח:

מכושיה. ישא על כתיפו מרא חצובה שחופרין בו לנטוע נטיעות:

ויפוק וינצוב. ויצא ויצב ויטע לו נטיעות:

שחיק טמיא. כלומר ישחקו ויטחנו עצמותיו. ונקט לשון קללה תחשב לו:

הוה עבר כו'. היה עובר באותו שבילין ודרכים של טבריא. וראה איש זקן אחד עומד והיה חוצב חצובות בקרקע לנטוע נטיעות. והביא מעשה זה לפרש דונטעתם כל עץ מאכל אזהרה שיעסוק בישוב עולם לנטוע ולזרוע כדלעיל. והא ראיה דאותו זקן שהיה רחוק שיהנה מנטיעותיו לא מנע עצמו הן להיות לו או לבאים אחריו. וע' בתנחומא ששם יותר מבואר:

וא"ל סבא כו'. ואמר לו אדרינוס זקן אי קרצת כו' אם יגעת ועמלת בבקר בימי נעוריך כדי שיהיה לך מה לאכול לעת הזקנה. לא תשכח אל תייגע עצמך בימי החושך לעת הזקנה שלא תזכה לאכול ממנו. והמעריך פי' שה"ק ליה אם תגיע לאור הבוקר לא תגיע לערב כי זקנת מאד ולמה לך לטרוח עכ"ל:

א"ל קריצת כו'. יגעתי בבוקר וגם בערב אייגע. ומה שהיא הנאה וטוב בעיני המקום יעשה בי:

בחייך. לשון שבועה. משביע אני אותך בחיים. אמור לי בן כמה שנים אתה יום זה:

ואתה בר מאה שנה כו' בתמיה וכו'. וסבור אתה לאכול מהם:

אין זכיתי. שאאריך ימים כל כך אאכול מהם ויפה עשיתי שנטעתי. ואם לא כו':

אם זכית כו'. אם תזכה לאכול מהם תהא מודיע לי:

לסוף כו'. לסוף ימים אותן אילנות עשו תאנים:

הא ענתה כו'. הרי העת הגיע שאודיע למלך:

מה עביד מלא קרטיל. פי' הערוך סל מאותן תאנים ועלה והעמיד עצמו על פתח הפלטרין. פי' מבצר משגב למלך:

עלון. הכניסוני לפני המלך:

כיון דעל א"ל מה עסקך. כיון שנכנס א"ל המלך מה עסקך. וא"ל אני הזקן שעברת עלי כו':

ואילין כו'. ואלו התאנים מן פריהון:

קלוונין. גוזר ומצוה אני שתתנו כסא של זהב וישב לו עליו. ושוב אמר גוזר ומצוה אני שתפנו זה הסל מן אותן התאנים ותמלאון דנרי זהב:

א"ל עבדוהו כו'. אמרו לו עבדיו לאנדריאנוס כל זה היקר תייקר ותכבד לזה זקן היהודי. ואמר להם בוראו מכבדו ואני לא אייקר אותו ואכבדנו:

אנתתיה כו'. אשת שכנו של אותו הזקן היתה בת פחותה וגרוע כלומר אשה רעה. ואמרה לבעלה בר קבלוי פי' בן אונן וסכל ראה שזה המלך אוהב תאנים ומחליף אותם בדנרים:

מדעליה. שק גדול שמשימין על החמורים:

שמעית. שמעתי:

קלוונים אנא כו'. גוזר ומצוה אני שתעמידו אותו על פתח הפלטין וכל מי שיצא או יכנוס יהא משליך התאנים על פניו:

באפתי רמשא כו'. לפני הערב קרוב אל הלילה פינו אותו ופטרוהו והלך לביתו. ואמר לאשתו כל היקר הזה אני אשלם לך שגרמת לי בעצתך. ודרך קנטור וכעס אמר כן:

אמרה אזיל כו'. פי' לך והשתבח וספר לאמך דרך שבח שהיו תאנים ולא אתרוגים. שאילו היו אתרוגים היו ממיתים אותך בהם. ושהיו תאנים מבושלים שהם רכים ולא פגין שאינן מבושלים כל צרכן וקשים הם. שאילו כן היו הורגים אותך בהם. והיא אמריה תשיב דרך קנטור ולעג:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף