עץ יוסף על ויקרא רבה/כג/ט

עץ יוסף על ויקרא רבה כג ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני רבי ישמעאל כו'. בא ג"כ לתרץ הזכרת מצרים וכנען לומר שאם יעשו כמעשיהם יענשו כמותם וכדר"ח אני הוא כו' ולא הזכיר הכתוב כאן דור המבול וסדום מפני שלא ראו בעיניהם. אבל מצרים וכנען ראו בעיניהם לכן מזכירם:

למה אני ה' כתיב שני פעמים. קאי אאני ה' אלהיכם שכתוב ב"פ שם. וכן הגירסא בילקוט. דאאני ה' לא קשה דבכל מקום פירושו חד לשכר וחד לעונש. ומשני דחד אני הוא שנפרעתי מהם. וחד לומר אני עתיד ליפרע כו' ואי לא הוי כתיב אלא חד ה"א דאיחידים לא יחמיר כל כך כמו שנפרע מדור המבול ואידך דשאני התם דהוו רובם רשעים קמ"ל דאין חילוק. והדר דריש אני ה' אני הוא שנפרעתי משמשון וכאן אין צריך ב"פ דמהיכי תיתי לחלק יחיד מיחיד. ואני ה' השני דריש לשכר:

אנדרולומוסיא. בלשון יוני הרג ומגפת אנשים (מוסף הערוך):

גומסיות. פי' כתובות (ערוך). והמוסף כתב פי' בלשון יוני נשואים:

לזכר ולנקבה. וגירסת הערוך לזכר ולבהמה:

לזכר. פי' למשכב זכור:

ויאמר ה' אמחה את האדם כו'. שהוא מכה כללית:

מי לך פה. כלומר קרי ביה פֶה בסגול. כלומר כלום יש לך עוד פה להשיב ללמוד סנגוריא על רשעים אלו:

אלא חתן כו'. המדרש מוסיף תיבת אלא לומר שהכתוב נחלק לשני דבורים שעוד מי לך פה הוא דבור אחד. וחתן ובניך וגו' הוא דבור אחר. ועיין מ"ש בב"ר פ' כ"ו סי' י':

שכר למי שעושה כמעשיהם. פי' שבא לידי עבירה ופירש ממנה שנותנים לו שכר כעושה מצוה:

יוסף מנין. קשה הא המדרש אמר אני הוא ששלמתי ליוסף וליעל ולפלטי ואינו מפרש אלא שנתנו שכר ליוסף. ומה שכר נתנו ליעל ולפלטי. וי"ל לפי האמת מתן שכרן היה שתוף שמו יתברך שבהם ע"ד כי שם ה' נקרא עליך וכדמסיק. אך כיון דביוסף נוכל לפרש כדאי' בסוטה שגבריאל למדו ע' לשון ולא היה גמיר עד שהוסיף לו אות אחד משמו של הקב"ה. וא"כ אין כאן שכר שיתוף שמו. לכן הביא ראיה לשכרו פי' שנדע מה שכר שהוא בעד מצוה זו מדה כנגד מדה:

יוסף משלו כו'. פי' שנשתלם מדה כנגד מדה נגד מעשיו הטובים:

צוארו שלא הרכין. פי' שלא נטהו וכפפו. ולפי שתחלת תנועות חוליות השדרה שהיא עיקר הגוף בצואר. נקט צואר להרכנה ובכלל זה הראש והברכים וכל המתנועעים לדבר:

ידיו שלא משמשו בעבירה. שלפעמים דרך הפריצים להתעלס במשמוש הידים לחוד לכן נקט כל דבר ודבר בפני עצמו:

גופו שלא נגע בעבירה. היינו קירוב בשר לחוד בלי מעשה. שמזה ג"כ נזהר כדאי' בב"ר פ' פ"ז סימן ח':

שלא הלכו בעבירה. שכשהיתה תובעתו מסתמא היתה אומרת לו לבוא אחריה חדר לפנים מן החדר ולא רצה ללכת:

מחשבה שלא חשב בעבירה. ס"ל כמ"ד בב"ר פ' פ"ז ויבא הביתה לעשות מלאכתו לחשוב חשבונות של רבו. דאי למ"ד לעשות צרכיו נכנס ושוב פירש הרי חשב בעבירה:

ותקרא חכמה. הפך המחשבה לעבירה דאין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות. וכ"ש זנות דנואף אשה חסר לב:

ויקראו לפניו אברך. וב"ר פ"צ מסיים אב בחכמה ורך בשנים. ור"ל שאע"פ שהיה רך בשנים אעפ"כ היה גדול בחכמה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף