עץ יוסף על ויקרא רבה/כב/י

עץ יוסף על ויקרא רבה כב י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הה"ד עושה משפט לעשוקים. דעת אגדה זו כר"י לעיל שנאסר בשר תאוה במדב' והותר כשנכנס לארץ. ובעי לאתויי סמך מה' מתיר אסורים דהיינו בשר תאוה שאסרו ושוב התירו וכדדריש ליה לקמן דברים רבה פ"ד. ומעין זה מייתי נמי היתר דוגמת איסורין. חלב חיה כנגד חלב בהמה. והיתר גיד הנשה בעוף כנגד איסורו בבהמה כו' שגם זה נכלל בפירוש ה' מתיר איסורים. ואיידי דדריש הכא ה' מתיר אסורים דריש נמי הכא עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים:

מה שאסרתי לך התרתי לך. שכדי להראות שאין למצות טעם מצד עצמן זולת הרצון אלקי לכן הפליא ה' להתיר בדברים שמעין האיסור כי זו הוכחה גדולה שאין הדבר מתרחק מצד עצמו שא"כ היה ראוי להרחיק כל הדומה לו. אלא שאין כאן רק מצותו יתברך היכא דגלי גלי:

בדגים. וה"ה חגבים. ולא איצטריך למימר אלא דגים דדמו לעוף שנבראו כולם מן המים:

יותר ממה שאסרתי התרתי לך. פי' חידוש יותר שממה שאסרתי לך. מדבר זה עצמו התרתי לך כנגדו. או פי' יותר ממש ממה שאסרתי לך התרתי לך. וכדמפרש והולך אסרתי לך דם נדה כו' ור"ל דמשום דאשה הזאת שלא בשעת נדתה שריא ושריא נמי דם בתולים נמצא שאיסור הנדה ההיתר רב מהאיסור:

אסרתי לך א"א כו'. ר"ל כיון דפנויה שריא ואיכא נמי שבויה דהויא אשת איש דשריא נמצא שאע"פ שאסר אשת איש ההיתר יותר מהאיסור. וכן י"ל באשת אח ואשה ואחותה כי נשים אחרות מותרות. וכן בכלאים כי כל צמר ופשתים כשהן לבדן כל אחד שרו. וכן בשר בחלב. וכן י"ל בחזיר דאיכא חיות רבות שמנות דשרי. ובחלב פשיטא דההיתר יותר. דמדאורייתא לא נאסר אלא קרום ונקלף והוא מעט לגבי השומן. ובדם י"ל דכיון דמדאורייתא לא אסור אלא דם שפירש אבל שאר דם האברים שלא פירש שרי ושרי נמי דם טחול נמצא ההיתר רב מהאיסור:

סדין בציצית. שאע"פ שהסדין של פשתן ותכלת דציצית הוא צמר שרי. דאתי עשה דציצית ודחי ל"ת דשעטנז:

דג ששמו שבוטא. שטעם מוחו כטעם חזיר:

את השומן. לא קאמר חלב חיה כדלעיל. דהא עדיף ליה דאפילו בבהמה גופה איכא היתרא. ועוד דהיתר זה יותר מרובה כדכתיבנא:

התרתי לך טחול. הא דלא קאמר דם דגים וחגבים ודם מהלכי שתים. אפשר דעדיפא מינה קאמר דאפילו בבהמה איכא שריותא. מיהו בתנחומא איתא אסר בעוף הדם התיר אותו בדג:

ר' מנחמא כו'. בשם רבי יונתן אמרי תחת מה שאסרתי לך התרתי לך. אפשר שצ"ל הותרתי לך פי' השארתי לך מתן שכר שמור לבעליו. וגם יש לתרץ הנוסחא שלפנינו התרתי לך שאע"ג שלויתן וזיז טהורים נינהו כדמפרש. מ"מ קאמר התרתי לך שכפי גדולתם לא היו יכולים לאכלם. אלא שה' מתיר כחם ומוסרם לישראל לעתיד בשכר שפירשו מדגים ועופות טמאים:

תחת איסור דגים טמאים. מאכילן לויתן לע"ל שהוא ראש דגי הים ויש בו טעם דגים חשובים. ואע"פ שיש רמז ענינים נסתרים בדבריהם ז"ל בענין בהמות ולויתן. מ"מ הדברים כפשוטן כי ה' יאכילנו לעתיד מהם. אשרי שיזכה לכך. וכן ראוי לומר כן בענין זיז שדי. אלא שאין זה דוגמת האכילה בעוה"ז שהוא רק שביעת הגוף. כי אם הוא מזון הנפש כמו שהיתה אכילת אדה"ר בג"ע וכמו המן שאמרו לחם שמלה"ש אוכלים אותה:

זיז עוף טהור הוא. מדכתיב עמדי וכדרך שאחז"ל אין דבר טמא יורד מלמעלה. ומה"ט נמי ילפינן דבהמות טהורה היא דכתיב כי לי כל חיתו יער:

מכהה. מפרש נץ לשון ניצוץ השמש שבאברתו יסך ניצוץ השמש. שכפי גדלו מכסה בכנפיו לפני השמש ומסתיר אור מהעולם. ואין קושיא ממה שלא נראה לעולם התכסות השמש בכנפיו. כי אולי עמידתו באופק אחר זולת האופק אשר אנו בו. והעומדים באופק ההוא ירגישו בזה:

זיז שיש בו כו'. דרש זיז נוטריקון מזה ומזה:

כמה מיני טעם. שכל מאכל שירצה מוצאים בו טעמו:

בהמה אחת היא. ושמה בהמות. ולא בהמות רבות. וראיה מאיוב מ' הנה נא בהמות וגו' חציר כבקר יאכל הנה נא כחו וגו' הכל בלשון יחיד. ששמה העצם הוא בהמות. ולר' יוחנן בהמות הוא יחיד לבד. אבל לריש לקיש יש לו בן זוג כדלעיל בב"ר פ"ז סימן ה'. ומ"מ לא קאמר קרא אלא אחת משום דס"ל לריש לקיש דאיש ואשתו שניהם כאיש אחד בלבד:

ורבוצה על אלף הרים. פי' שרועה ומרביץ כולם. פעם בזה ופעם בזה שצריכה למזונותיה כל גדוליהם:

כי בול הרים ישאו לו. שפי' שההרים נושאים ומפריחים צמחים לו. ואע"ג שלא פירש מניינן. סמך אהררי אלף דכתיב התם:

מאכל לאכילתן של צדיקים לע"ל. היפ"ת מגיה כאכילתן של צדיקים. ופי' כמו שלעתיד יצמחו מיני מאכלים למאכלן של צדיקים הן מיני תבואות הן מתבשילי בשר כדאיתא בפ"ב דשבת. כן ההרים מגדלים למאכלה. ודריש לה מדכתיב כי בול הרים ישאו לו וכל חית השדה ישחקו שם. ומפרש דה"ק קרא כל מיני מאכל הן מתבואות דהיינו בול הרים. הן מתבשילי בשר והיינו וכל חית השדה. ומייתי ראיה למאכלן של צדיקים מן והיה השרון כו' ופירש הפסוק כמו שהשרון לנוה צאן ורבץ בקר שמגדל צמחים למזונותיהם. כך יהיה לעמי אשר דרשוני שיגדיל להם מיני מאכליהם. ויש ליישב הגירסא שלפנינו לאכילתן של צדיקים משום שבהמה זו מוכן לסעודה גדולה של צדיקים כדאי' בפדר"א פ' י"א לכן הקב"ה מצמיח לה על האלף הרים בכל לילה כל מיני עשבים כדאי' בפדר"א שם. כדי שינתן בו בבהמה טעם וריח טוב שיהנו הצדיקים באכלם מבשרה:

מיני בהמות והיא אוכלת. אבל לא מעשבים. ומ"ש כי בול הרים ישאו לו. היינו שיצמחו צמחים למזון החיות אשר שם שהן בעבורו. ומה שאמר חציר כבקר יאכל אפשר בתמיה קאמר האם יאכל חציר כבקר. הא ליתא. אלא בעלי חי אוכל. וזה מכלל הנפלאות כדלקמן:

אית בעיר. אכיל בעיר. וכי יש בהמה שאוכלת בהמה כדרך החיות אלא מהצמחים הם ניזונות:

ולא יחפוז. דריש ו' של ולא. ורשב"ל דרש י' ב' של יבטח (מת"כ):

ויש בה לכלוך פה. בתמיה והלא לפי גדלו אינו מספיק לכלוך פיו (מת"כ). ולפי פירושו צריך להיות רב הונא בשם כו'. גם יש לפרש בניחותא ויש בה כדי לכלוך פה בעלמא כלומר הדחת פה לבד מפני גדלו. וע"ז שייך שפיר ורב הונא בשם רבי יוסי אמר אין בהם כו' ר"ל שאפילו לכלוך פה אין בהם:

ונהר יוצא מעדן. והוא גדול מאד וממנו ישתה לשבעה:

ועל יובל כו'. ומדקרא ליה יובל ש"מ שהוא יובל מימיו להר זה שישתה הבהמה ממנו. דאל"כ מ"ט קריאתו יובל:

זה בהמות כו' זה זיז שדי כו'. שאלו מפני גדולתן שבח הבורא יתברך ניכר יותר בהן:

זה גן עדן. שהוא גדול מכל העולם הרבה כמ"ש בפ"ק דתעניות עולם אחד מששים בג"ע:

זה לויתן. וקאמר דגי הים משום שיש בו טעם מכמה מיני דגים כדאי' לעיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף