עץ יוסף על ויקרא רבה/יט/ב

עץ יוסף על ויקרא רבה יט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במי הן מתקיימות. לפי גירסא זו נראה דדרש תלתלים לשון קיום מגזרת עומדת על תלם. ומפרש קווצותיו על סתם דברי תורה. אמנם בחזית גרסינן רבי עזריה אומר אפילו דברים שאתה רואה אותם קוצים בתורה תילים תילים הם במי הן מתקיימות שחורות כעורב במי שהוא משכים ומעריב כו' וקרוב שכן צ}"ל כאן והלשון קצרה. ודרש קווצותיו לשון קוצים. ותלתלים לשון תילי תילים. וכן אמרו בפ"ב דעירובין קווצותיו תלתלים מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. ופי' הדבר שאפילו דברים שנראה לכאורה שהן שלא לצורך והן במדרגת הקוצים והברקנים שאין בהם צורך. והיינו קוצי האותיות וכדומה. יש בהם תילי תילים של חכמה והלכות. ומ"ש במי הן מתקיימות. מלתא אחריתי הוא דדריש משחורות כעורב לחוד ואסתם דברי תורה קאי:

שנא' מי יכין לעורב כו'. נראה דצ"ל כדאי' באגדת שמואל פ"ה א"ר שמואל בר אימי ד"ת צריכין השחרה והערבה. פרנסה מנין. מי הכין לעורב צידו. תדע לך שהוא כן שהרי אליהו ע"י שהשחיר כו'. וכן גרס כאן המעריך. ופירושו שהתורה אין מתקיימת אלא במי שעוסק בה יום ולילה ומשכים קודם אור היום ויושב גם בערב ועוסק בתורה. וכ"ת א"כ מנין יהיה לו פרנסה. ע"ז משנה מי יכין לעורב צידו הא גם העורב כשהוא קטן אין לו פרנסה שאביו ואמו מתאכזרים עליו. והקב"ה מזמין לו פרנסה כדלקמן בסי' זה. כך הקב"ה יזמין לך פרנסה. ומביא ראיה מאליהו שהזמין לו הקב"ה פרנסתו:

משולחנו של יהושפט. שהיה בשר טהור. ולא כדאמר בפ"ק דחולין שהיו מביאין לו מבי טבחא דאחאב שהיה מומר לע"ז. ושם תירצו ע"פ הדבור שאני. ומדרשינו לא ס"ל הכי דא"כ יקשה מה הבטחון הזה אשר בטח שיזדמן לו פרנסתו כאליהו מאחר שהוצרך לאכול דבר טמא ע"י דחקו. לכן אמר דמיהושפט הוה:

א"ר שמואל בר אמי. לפי גי' זו צ"ל שר"ש בר אמי אמר ב' דברים. אבל באגדת שמואל איתא א"ר אמי ד"ת כו' שלפי דרש זה ה"ק פרנסה מנין. ואמר מי יכין לעורב צידו ר"ל שיתאכזר על גופו ועל בניו ובנותיו ויסתפק במועט כמו העורב שהוא אכזר על בניו והם מתפרנסים כדאמרינן בפ"ק דב"ב פרנסני כעורב וככלב. וע"ש ברש"י. וע' בעירובין פ"ג:

כעורב הזה. מפרש בתנחומא שעורב מוליד לבניו לבנים ואומר הזכר לנקבה עוף אחר בא עליך. ומואסים אותם ומניחים אותם. מה הקב"ה עושה מביא מצואה שלהם יתושים ופורחים עליהם ואוכלים. והיינו דרב אסי בסמוך:

ר' אסי הוה עסקן. בעל עסק לדרוש ולחקור ולנסות כל מה שהיה יכול לנסותו. ורצה לנסות זה שאמר הכתוב מי יכין לעורב צידו שהקב"ה מפרנס ילדיו בזולת אבותיהם שלא כשאר ב"ח:

חמא כו'. ראה עורב אחד שעשה בצים וישב עליהם עד שנעשו אפרוחים:

נסבינן כו'. לקח את האפרוחים ונתן אותם בקדרה חדשה שלא נדבק בו מאומה מן האוכל (מת"כ) שאילו היתה ישנה אפשר שיזנו קצת מריח המאכל הנבלע בתוכה או שיהיה פולט ממנה קצת (יפ"ת):

ואשע. הטיח בפניהם פני קדרה בטיט:

פתח באפיהון כו'. פי' פתח בפניהם לידע מה הם עושים. ומצא אותם שעשו צואה ומאותו צואה נעשו היתושים והיו היתושים פורחים למעלה מהם והיו אוכלים אותם:

ר"י וריש לקיש. משום שזה שדרש לעיל שמשכים ומעריב אתיא כר"ל דיום ולילה שוים לעיון התורה מייתי הכא פלוגתייהו:

אין רינה של תורה. פי' שעיקר למודה בלילה שבני אדם פנוים. ומפרש והגית בו יומם ולילה מצות קביעות הלימוד אבל עיקרו בלילה שפנוי לעיין בה. ועיקר הלימוד קרי רינה ע"ד חכמות בחוץ תרונה שהוא ענין הפרסום הנשמה מידיעתה. ובחזית גרסינן גרנה של תורה. והכי אי' בסמ"ג עשין י"ב:

הוה פשיט קראי. היה עוסק בפשוטי המקרא וחזר עליהם [וע' סוף פ' כי תשא] וכשהיה מגיע לאותן פסוקים כו' היה אומר יפה למדני ר' יוחנן דעיקר העיון הוא בלילה שבזה גם אני מודה לו. אלא שבזה שהוא ס"ל דאין מקום עיון כלל ביום אני חולק עליו וס"ל דאפילו ביום הוא זמן עיון קצת כדכתיב והגית בו יומם ולילה דמשמע לי לשון עיון ודקדוק כמו והגיון לבי. ולכן בעי לאזדהורי נמי בעיון היום ומביא ראיה לדבריו ואמר לית אתון חמין כו' אין אתם רואים לימודי כמה היא מאיר בפני. מפני שהוא מן הלילה ומן היום ר"ל שעסקתי בתורה ביום ג"כ. משום דלא סגי בלילות לבד. אלא גם עיון היום מסייע:

נהיר באפי. ע"ד חכמת אדם תאיר פניו. וע' בשה"ש רבה:

ר"ח דציפורין פתר קריא דקווצותיו תלתלים. בתלולית [פי' תל גדול] של עפר לומר שדברי תורה דומים לה שיוכלו לקצצן מעט מעט אע"פ שהן רבות. ודרש קווצותיו לשון קציצה:

לקצות. פירוש לחתכו לפנות מקומו:

משפלות. פי' בערוך קופות שמוציאין בהם זבלים. ובלשון ישמעאל נקראת אלמשפט:

נזיקין ל' פרקים. היינו תלתא בבא שהן חדא מסכתא וחלקום לג' בבות של י' י' פרקים. וכן כלים ל' פרקים חלוקה בתוספתא דכלים לג' בבי. [וכן ס"ע רבה ל' פרקים חלוק לג' בבי] רד"ל:

א"ר אמי כו'. איידי דמייתי הכא דר' חנין מייתי נמי דר' אמי ודר' לוי דשייכין אהדדי:

ומספקן. קושרן זה בזה עד שזה יספיק ומשלים לזה עד שמי הקורה:

לטרסקל. פי' סל:

למלאותו. מים:

קוצין. כגון קוצו של יו"ד ותגי האותיות שנראים בעיניך שאין בהם צורך אלא כקוצין בעלמא. יש בהם סודות גדולות שהם יכולים להחריב את העולם שבשנויים נפיק חורבא בהשגות ענין הסודות הרמוזין בהם. ודוגמא לזה מייתי שמע ישראל וכל הני דבסמוך שבהשנות הרי"ש לדל"ת והכ"ף לבי"ת מחריב העולם. אע"פ שאין הפרש רק בנקודה אחת והוא קוץ הדל"ת שבהסרתו נעשה רי"ש. וכן בכל הקוצין שבתורה יש לדעת שבהשתנת הדבר מהמקובל וניתן בסיני יש שינוי גדול בסודות הרמוזים בהם. והא דמייתי בסמוך שמע ישראל כו' עד אין לבלותך גרסינן לה הכא מקמי מילתא דר' אלכסנדרי. וה"ג לה בחזית:

בשם ר' אלכסנדרי קריביה. כצ"ל וכן הוא בשה"ש רבה. ור"ל שכך הוא שמו אלכסנדרי קריביה (מת"כ) או פי' קריביה קרובו שהיה קרובו של ר' אלכסנדרי הראשון (יפ"ת) והא"א כתב שהיה ש"ץ האומר פיוטים וקרובות:

יו"ד של ירבה קטרגו. זהו דרך משל כאילו האות צועקת על עשקה. וחכמי האמת כתבו שהאותיות שבתורה הם נמצאים חיים ועומדים בעצמם:

יו"ד של ירבה. קשה מ"ט התלונה ליו"ד שבירבה מהשאר. יותר יאות התרעומות בלמ"ד אל"ף דלא ירבה כי על הלאו עבר וי"ל דרבותא נקט אות יו"ד שהיא הקטנה לומר שאפילו היא אי אפשר להתבטל וכ"ש הגדולות. וע' מ"ש עוד בש"ר פ"ו ובשה"ש רבה:

פלסתר. זיוף וכזב ושקר [רש"י פרק הישן]:

דייתיקי. שטר צוואה:

ששנים ושלשה דברים. לאו דוקא דאפילו בחדא. כדאי' בפ' מי שמת בש"מ שנתן כל נכסיו וחזר במקצתו דמסקינן חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו. והכי אמר בחזית דייתיקי שבטלה מקצתה בטלה כולה:

ויו"ד ממך אינה בטילה. והיינו שה' יגלה נבלות דעתו בזה במה שיראו הכל שיכשול בדעתו כמו שהיה באמת שנשיו הטו את לבבו וידעו העם כולו שכל המשנה תורה הוא דברי ה' ותמידית בכל זמן והרהור בלי הרהור וחילוק:

יו"ד שנטל כו'. משום דבעי למימר יו"ד של שרי עלתה כו' דדמי למ"ש יו"ד של ירבה כו' מייתי הא דרב הונא דלפי דבריו לא היה לה צורך להתרעם מאחר שנחלקה ואינה בטילה:

חלקו לשנים. עיין מ"ש בב"ר ריש פ' מ"ז:

עכשיו אני נותנך כו'. טעמו ע' בזהר לך לך דף צ"ו:

כולה בלה. כל הנבראים עשוים ועומדים לבלות. ואת הקב"ה אין אתה בלה. ואגב דמייתי קרא דאין קדוש כה' מייתי נמי סיפיה (מת"כ):

אין לבלותך. כדגרסינן בפ"ק דברכות אל תקרי כי אין בלתך אלא כי אין לבלותך שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת ב"ו מעשה ידיו מבלין אותו והקב"ה מבלה מעשה ידיו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף