עץ יוסף על דברים רבה/ב/כ

עץ יוסף על דברים רבה ב כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

זה אליפז. שצוה עליו עשו אביו לרדוף אחר יעקב ולהרגו. והוא לא עשה כן אלא לקח ממנו מה שמצא בידו כדי לקיים בזה מצות אביו שהעני חשוב כמת כמו שפרש"י ז"ל בסדר ויצא (בראשית כט יא):

בביאה אחת. דרש תבואה לשון ביאה כמו (דברים לג טז) תבואתה לראש יוסף:

חטייה. חטא ועון:

שנכנס מנשה לבית קה"ק כו' והכניסו להיכל. דברי המדרש אלו נראין כסותרים זא"ז. שמתחלה קאמר לבית קה"ק ואח"כ קאמר להיכל. ובאמת בפ' חלק דף ק"ג אי' מנשה העמידו בהיכל שנא' (מלכים ב, כא ז) וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית ה'. אמון הכניסו לבית קה"ק שנא' כי קצר המצע מהשתרע כו'. וכתב המהרש"א ומוקמינן להאי קרא באמון שבו כתיב שהוא הרבה אשמה דהיינו שהוסיף על עון אבותיו שאחז לא עמדה אלא בעליה. ומנשה עמדה בהיכל. והוא הוסיף לעמדה בק"ק שהוא המצע ששם היה מקום השכינה שורה על הכפורת וכמ"ש בין שדי ילין עכ"ל. וצ"ע ברש"י יומא פ"ק (ט.) דאי' שם כי קצר המצע מהשתרע קצר מצע מהשתרר עליו שני רעים. ופרש"י שני רעים שהעמיד מנשה צלם בהיכל עכ"ל שה"ל למימר שהעמיד אמון צלם בק"ק. ובשה"ש רבה פסוק אפריון עשה לו. ובבמד"ר (פ' י"ב סי' ד') אי' ג"כ שהעמיד בהיכל. ואפשר שכיון שהכניס מנשה להיכל זה גרם שיכניס אמון לק"ק לכן נחשב כאילו הכניסהו לק"ק:

של ארבע פנים. בסנהדרין למדו זאת מדכתיב במלכים וישם את פסל האשרה אשר עשה עשה בבית ה'. ובד"ה כתיב והעמיד את האשרים והפסילים לשון רבים. מכאן שמתחלה עשה לו פרצוף אחד ולבסוף עשה לו ד' פרצופים. מהני טעמים דקאמר כאן. או מהטעם דקאמרו שם. וע' לקמן:

הא בייא. בייא הוא לשון צעקת המס ועוות הדין. ור"ל זה צרה גדולה לעולם שהגר תושב יפנה ויגרש לבעל הבית מביתו. והנמשל מבואר מעצמו:

כנגד ד' חיות. ובסנהדרין אמרו כדי שתראה שכינה מכל צד שתכנס להיכל ותכעוס:

מולין. פי' בלשון רומי פרד. ובפירוש איתמר בירושלמי דברכות פ' אלו דברים אין בעיתון מיזבן מולין תהין זבנין אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור [מוסיף הערוך]. ויצא להם זה הדרש מויאסרוהו בנחשתים דהיינו במולין של נחשת. וזהו ויאסרוהו שהיה מיסרו בנחושתים במולין של נחשת ע"י שהסיקו בתוכו האש וע"י כן ויצר לו וחלה את פני ה':

אותה שעה קרא מנשה כו'. יצא להם זה מדכתיב בסיפיה דקרא ויתפלל אליו וגו' וידע מנשה כי ה' הוא האלהים דמשמע שקרא קודם לאלהים אחרים (רש"א):

רבש"ע אתה הוא. כלו' שתים ידעתי עתה. אחת שכל ע"ז אינם כלום. והשנית ידעתי שאתה הוא אלהים ולכן ענני שלא אכפור ח"ו גם בך:

שלא לנעול דלת כו'. דאיכא דלא ידע בעבירות חמורות שעשה וידעו בתשובה (יפ"ע):

ויחתר לו. הוא על דרך אל תקרי ויעתר אלא ויחתר. וע' מ"ש ברות רבה:

חלונות של רקיע. ששם נכנסים כל התפלות:

משיב הרוח. וישיבהו קדרשי לשון משוב הרוח. והוזקקו לזה. שאם שב בדרך אחר שאפשר ליחס הדבר אל המקרה מנא ידע כי ה' הוא האלהים. ולא יטעה לומר מקרה היה לו. אע"כ שהיה בדרך שלא היה יכול לתלות במקרה. לכן דרשו ברוח השיבו שמרומז זה בתיבת וישיבהו. וז"ל תרגום דרב יוסף (ד"ה ב' ל"ג) ונפקת רוחא מביני כנפי כרובייא ונסביה בגזירת מימרא די"י וחזר למלכותיה לירושלים עכ"ל:

כי תוליד בנים. דריש ותבואת כפשוטו על ההון ורכוש האדם שהם המסבבים הגדולים לכל רעה ולכל חטאת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף