עץ יוסף על בראשית רבה/צט

עץ יוסף על בראשית רבה צט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה צט

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  

א  [עריכה]

למה תרצדון כו'. אבנימן זאב יטרף קאי. ומשום דבעי לפרש דמיירי במזבח ובקרבנות כדלקמן מייתי הא דפליגי תנאי בהאי קרא דמר"ע שמעינן שנבנה ביהמ"ק בחלקו של בנימן. ור"י הגלילי נמי לא פליג בהא אלא בפירוש דלמה תרצדון (יפה תואר):

בשעה שבא ליתן תורה בסיני. דכל המזמור במ"ת מיירי כדכתיב התם אלהים בצאתך לפני עמך וגו' זה סיני וגו' רכב אלהים וגו' עלית למרום וגו':

היו ההרים רצים כו'. ר"ל שר ההרים (יפה תואר):

כי כתבור בהרים. גבי גלות מצרים ע"י נבוכדנצר כתיב. וה"ק קרא כי כמו שהר תבור וכרמל נעקרו ממקומן לקבלת התורה ושוב נסוגו אחור בבושה. אף כך המצרים ישובו אחור מן המלחמה בבושה וכענין שנא' שם מדוע ראיתי המה חתים נסוגים אחור ובהיותם המון רב נמשלו לעקירת הרים גדולים ממקומם כהר תבור וכרמל (נזר הקודש):

זה אומר אני נקראתי כו'. דאיתא במכילתא שהחזיר ה' התורה על שעיר ושאר אומות ונשמע קולה מסוף העולם ועד סופו שבא ליתן התורה על אחד ההרים. ועז"א כל ההרים הגבוהים אני נקראתי בקולו יתב' ולבסוף לא נבחר אלא סיני מטעמא דלקמן (נזר הקודש):

כולכם הרים. כלומר אף שכולכם הרים טובים מ"מ אתם בעלי מומין:

כולכם נעשה אליל על ראשיכם. ע"י שהם גבוהים. אל סיני שהוא נמוך לא נעשה בו אליל. כאומר אלהיהם על ההרים הרמים. ואע"ג דקרקע עולם אינה נאסרת. לענין שכינה גנאי הדבר שתשרה במקום אליל (יפה תואר):

אעפ"כ אף ה' ישכון לנצח בבית עולמים. מלת אף השני יתר ונמחק. וצ"ל אעפ"כ ה' ישכון לנצח בבית עולמים דדריש אף כמו אע"פ שנדחו תבור וכרמל מליתן התורה עליהם. מ"מ לא קיפח הקב"ה שכרם על רצונם הטוב וישכון ה' עליהם לנצח בבית עולמים שלעתיד. וכדאי' בילקוט שעתיד הקב"ה להביא סיני ותבור וכרמל ולבנות ביהמ"ק עליהם שנא' והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים וגו':

בשבטים. ואיקרו הרים למעלה ע"ד שמעו הרים את ריב ה'. כי מראש צורים אראנו וגו':

זה אומר בתחומי יבנה. ואע"ג דבריש חזית קאמר שדוד בנה היסודות. מ"מ היו מערערים נגד צואת דוד בחשבם דמדעתיה עבד. ולזה כל אחד היה מבקש שיהיה בתחומו. והודיע שלמה שעל פי נביא היה הדבר לפי שהם גנבים (יפה תואר):

גנבים. היפך גבן הוא גנב:

כולכם הייתם שותפים. שאף ראובן כיון שהניחו בבור ולא שמר אותו נחשב לשותף. וכן יוסף שגרם מדון וריב על עצמו במה שהביא דבתם רעה. לכן נחשב גם הוא לשותף:

ההר חמד אלהים לשבתו. ומ"ש עוד אף ה' ישכון לנצח יראה דאף לעתיד אחרי חרבנו ה' ישכון שם שיחזור לבנות ביהמ"ק על מקומו:

לת"ע שנה. שהרי בת"פ שנה ליציאת מצרים נבנה ביהמ"ק. וא"כ בני קרח שהיו ביציאת מצרים ולא נבאו עד אחר שעלו מבליעתם שעשו תשובה היו נבואתם קודם ת"ע שנה לבנין ביהמ"ק:

הה"ד נכספה. וסיים אל אלהים בציון. וציון ודאי מבנימן:

ר"י אומר בהמ"ק נבנה כו'. משמעות דורשין איכא בינייהו. דהר הבית הלשכות והעזרות בחלקו של יהודה. ואולם והיכל ובית ק"ק בחלקו של בנימן. ורצועה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימן ובה מזבח בנוי כדתניא בפ"ק דיומא. ור"י סבר דהנה שמענוה באפרתה אחלק יהודה רמיז. ור"ש סבר דאבנימן רמיז (יפה תואר):

דכתיב באפרתה מבית לחם יהודה. ומ"ש מצאנוה בשדי יער נמי היינו יהודה שנמשל לגור אריה:

רחל. דכתיב ויהי עוד כברת ארץ לבא אפרתה (בראשית לה טז):

ת"ל מצאנוה בשדי יער. ומ"מ איצטריך למימר באפרתה דלא תימא בשדי יער היינו יהודה כדעת רבי יהודה. דאי אפרתה נמי יהודה תרתי למה לי:

ומי נמשל. לחית היער בנימן ולא יוסף:

ב  [עריכה]

כי לא יעשה כו'. בעי למימר שמרדכי משבט בנימן נזדווג למלכות מדי הנקרא זאב ולזה קראו זאב. וליהודה קראו אריה ע"ש שנזדווג דניאל משבט יהודה למלכות בבל שנקרא אריה. ולה"ק שיעקב זיווג שני שבטים כנגד ב' מלכיות. וכן משה. ע"פ נבואה שנגלה להם סוד זה (יפה תואר):

יעקב זיווג ב' כנגד ב'. שידע שבבל תפול ביד יהודה ולזה קראו אריה כמותה. ומדי תפול ביד בנימן ולזה קראו זאב כמותה:

ומשה זיווג ב' כנגד ב'. שידע שתפול יון ביד לוי. ולכן התפלל מחץ מתנים קמיו אפי' מרובים לפני מועטים. וידע שתפול אדום ביד יוסף ולזה הזכיר בו קרנים כמו שנזכרו באדום:

ביד דניאל. לפי שנבוכדנצר עשאו שליט עליהם ונכנעו לפניו הרי היא כנופלת בידו. וכ"ה במרדכי במדי שנעשה שליט בארץ עליהם (נזר הקודש):

לדב כתיב. צ"ל לדב כתיב דב הוא שמה. ור"ל משום דדוב לחוד וזאב לחוד לכן קאמר דדב כתיב בלא וי"ו והיינו זאב דזאב ערבות מתרגמינן דיבא. וז"ש דב היא שמה של החיה תנינא. ומה שלא נכתב זאב מפורש הינו משום דמדי ופרס כחדא מלכות חשיבי ופרס נמשל לדוב ממש כדאמרי' בפ"ק דברכות דפרסיים אוכלים ושותין כדוב ומדי הוא זאב. לכן אמר לדב דהוי לישנא דמשתמע לתרי אפי (יפה תואר):

זאב ערבות. ישדם זו מדי הרי דר"י ס"ל דמדי נקרא זאב:

משולשין. משלש אותיות לוי וכן יון:

סלפירס. תרועה בלשון יון:

אלו לובשי קיסים. היא הקסידא כלים פ"ד משנה ח'. ופירש הברטנורא כובע נחושת שנותנין אנשי המלחמה על ראשן להצלה והיא הנקראת ג"כ קאססידא. או קאססים בל"ש. ועי' רש"י (שבת ס"ב ע"א) לא בשריון ולא בקסדא אמר רב סניארתה. ופרש"י כובע עור תחת כובע המתכת:

ואלו לובשי פמלליא. ולעיל פרשה פ"ד כתונת הפסים כו' אשר עליו זו פמלניא. וכן בכ"מ (נדה י"ג ע"ב) מכנסי כהנים למה הן דומין כמין פמלניא של פרשים למעלה עד למתנים למטה עד ירכים. כתב בעל מוסף הערוך שהגירסא הנכונה הוא פמינליא ונחלפה בכל המקומות הלמ"ד קודם הנו"ן. וכן בל"ר ממש פעמינאליא:

שנאמר מחץ מתנים קמיו. והיינו כפרש"י בחומש ראה שעתידים חשמונאי ובניו להלחם עם יון. והתפלל עליהם לפי שהיו מעוטים כנגד כמה רבבות ועז"א מחץ מתנים קמיו מכת מתנים וכו':

זה פירש מן הערוה. מאשת פוטיפר אע"פ שבאה לידו. וזה נדבק בערוה אע"פ שלא באה לידו היה רודף אחריה כדאמר לעיל פ' ס"ב שהיה צד נשי אנשים ומענה אתם. וכשבא על נערה המאורסה:

זה חס על כבוד אביו. שהלך בשליחותו ולא חש לאיבת אחיו כדלעיל פ' פ"ד שנהג בו כבוד:

זה ביזה כבוד אביו. באומרו יקרבו ימי אבל אבי שהיה מצפה למיתת אביו:

ומה כתיב בו ולא ירא אלהים. כצ"ל. ואתא עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כה יח) ופרש"י שם ולא ירא עמלק אלהים מלהרע לך:

שהוא בא משל יוסף. כדלקמן בבמד"ר ריש פ' י"ד:

מסורת היא כו'. כדלעיל פ' ע"ג:

ג  [עריכה]

מדבר בשופטיו. דקרייה זאב ולא אריה מפני שחוטף כזאב כי הזאב בא בערמה על החטוף ואורב לו במסתרים. כן אהוד חטף לבו של עגלון בערמה ופי' בבקר יאכל עד כו' מפורש בתנחומא בבקר יאכל עד ויתקעה בבטנו. ולערב יחלק שלל מדבר בארצו. ור"ל שתחלת עניינו היה שהרג עגלון. וסוף עניינו שכבש את ארצו:

בעליתא קריריתא. הוא התרגום של עלית המקרה:

כך אמר לי מרא דעלמא. דאל"כ מאי דבר אלהים לי אליך. דאי מרמה דבר. לא ה"ל להזכיר שם אלהים. אלא אמת דבר כי ה' אמר לו ברוה"ק להכותו:

נסיב חד חרב כו'. פי' ליקח חרב אחד וליתן אותו בתוך מעיך:

פרתיה. פרש והזבל שבתוך מעיו. ודרש הפרשדונה נוטריקון הפרש שדא. פי' נפל וכן פי' רש"י ורד"ק בספר שופטים:

ויצא אהוד המסדרונה רבי יודן אמר ערפלא טורא. וכתב המת"כ לא מצאתי פירושו. ונראה שפירושו לפי הענין ענן של ערפל וחושך נזדמן לו מן השמים ולפיכך נמלט ועין לא ראהו. טורא פירושו מסודר כד"א ארבעה טורי אבן. או יהיה פירושו כמו שפירש רבינו בחיי פר' יתרו ערפל הוא ענן זך ובהיר אין עין שולט בו ויהיה ערפלא טורא כמו ערפלי טוהר דכתיב בתפלת ר"ה עכ"ל ולא ידעתי איך יכוון זה במלת מסדרונה והרד"ל פי' סדרים של אפלה שהן מסוככין מן השמש להקר ונכון:

ששם ישבו מלה"ש מסודרים. להציל את אהוד ולתת בידו את מואב:

מה הזאב הזה חוטף. מה שאינו שלו בכח ידו. כך שאול חטף את המלוכה שהיתה ליהודה בזכותו והיינו דמייתי מדכתיב ושאול לכד את המלוכה. דמדלא קאמר לקח משמע כלוכד מאתם. וג"כ משמע לוכד בזכותו וכמ"ש לקמן במדב"ר פ"א:

בבקר יאכל עד וילחם כו'. כל ימי מלכותו קרי בקר שהיתה שמשו זורח. ועת מותו קרי ערב (יפה תואר):

ולערב יחלק שלל וימת שאול. הכי מפרש קרא ולהעריב שמשו יהיה סיבה מה שיחלק שלל כאומרו ותעט אל השלל וגו' (יפה תואר):

מדבר במלכותו. יש מגיה ד"א מדבר במלכות אסתר. ואין צורך דמלכות אסתר נחשב מלכות בנימן (יפה תואר):

כך אסתר חוטפת. שהמלכות היתה ראויה לושתי או ליפות ממנה. וחטפה אסתר בטוב מעשיה:

הה"ד ותלקח אסתר. משום דכתיב התם ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים מייתי לה לומר שאע"פ שהיו יפות ממנה עכ"ז לוקחה אסתר שנשאה חן מכולן:

בבקר יאכל עד ביום ההוא כו'. השתא מפרש בקר וערב לשון ראש וסוף כלו' שבתחילת הענין זכתה אסתר בשל המן וסוף הענין שנתנו למרדכי (יפה תואר):

מדבר בארצו. גם זה כענין ד"א:

חוטפת פירותיה. פי' שקולטת מיד הזרע (יפה תואר):

זו יריחו. היא ברכה אחרת שיהיה בארצו מבכרת ומאפלת באופן שיתמידו הפירות בארצו ברוב השנה (יפה תואר):

במזבח. שהיה בנוי בחלק בנימן ואמה אחת בלבד שהיה אוכל בחלקו של יהודה. ולהכי קרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד כדאי' בפר' איזהו מקומן:

חוטף את הקרבנות. ע"י אש מן השמים שהיו נאכלין מיד כחטופים:

ד  [עריכה]

חזר וכללן כולן כאחד. ומ"מ פרט בכל אחד בזה אריה ובזה נחש. לפי שהוא מיוחד יותר בדבר ההוא (יפה תואר). והענין מבואר בזוהר כי הי"ב שבטים שבטי ישורון הם מכוונים כלפי י"ב גבולים העליונים ונאחז כ"א במדה מיוחדת למעלה. ולפיכך נתברך כ"א בדבר מיוחד כפי מדרגתו למעלה. ואמנם באשר נודע שאין פירוד למעלה בין המדרגות העליונות וכל אחד כלול ממדרגת חברו ולפיכך גם השבטים למטה כלולים כלם זה בזה אלא שמ"מ כל אחד מיוחד יותר במדרגתו (נזר הקודש):

ומום אין בך. כלו' שאין בהם שום חסרון בהיותם כלולים זה בזה בכל השלימות ליתן את של זה בזה ושל זה בזה:

ה  [עריכה]

לגלות להם את הקץ. וכדכתיב את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. ומייתי עלה הא דכתיב מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח דמהא ילפינן בסמוך שהקב"ה שוב העלים ממנו את הקץ. ולכך התחיל לומר ראובן בכורי אתה וגו':

ומי הם נאמנים כו'. דקרא משמע שלפעמים מסיר כח הפה אף לנאמנים בדבורם במה שנבלל מוצא שפתיהם ומפרש רישא דקרא במשה ואהרן. והוא מבואר ע"ד מ"ש בתנחומא סדר וישב לכו חזו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה את מביאן ודריש ליה התם בענין משה בחטא מי מריבה שנגזר עליו שלא יכנס לארץ שגזירה זו כבר היתה קדומה מחטא המרגלים כו' ועלילה נתלה בו בחטא מי מריבה שהיה רצונו מתברך שבזכותו יזכו דור המדבר לתחיית המתים לעתיד לפיכך כביכול הכשילו בלשונו לומר שמעו נא המורים כדי לתלות העלילה בו. וכן בחטא זה נכלל גם אהרן לפי שהיה עם משה באותו מעמד ועז"א מסיר שפה לנאמנים הללו להכשילם בדבורם לצורך תקון דור המדבר (נזר הקודש):

זה יצחק ויעקב. שנקראו זקנים דכתיב ויהי כי זקן יצחק וכה"א ועיני ישראל כבדו מזוקן. ונגלה להם מסטורן של הקץ ובעבור שבאו לגלות מסטורים לאחרים לקח מהם טעם חכמתן ונעלם מהם ידיעת הקץ וכדמסיק:

ועשה לי מטעמים ומבקש לברכו כו'. ר"ל שלא נתכוון יצחק בהמטעמים להנאת גופו ח"ו אלא להרחיב לבו בשמחת המטעמים כדי להשרות עליו רוה"ק מתוך שמחה כדי לברכו ולגלות לו את הקץ. וכשטעה מתחילה ביעקב גילה לו את הקץ ואח"כ שבא עשו נפלה עליו חרדה גדולה מן השמים כדי להעלים ממנו שוב הקץ ע"י חרדה זו. וכן כיוצא בזה ביעקב היה העלם הקץ בסילוק השכינה ע"י עצבות וכמפורש להדיא בזוהר סדר זו ע"ש (נזר הקודש):

ו  [עריכה]

שמינה אותם זקנים. שהסמיכן לדון ולהורות כדרך סמיכת זקנים (יפה תואר):

שנא' אספה לי. דאל"כ האספו והקבצו למה לי. אלא האספו מופנה לג"ש (יפה תואר):

שתי פעמים. ובשניהם יתקבצו לארצם. ולא חשיב גלות מצרים כי לא היו מפוזרים ולא בעי קיבוץ. עוד יש לפרש ב' פעמים על גלות מצרים וחורבן בית ראשון ושני חשיב פ"א שאע"פ שחזרו ובנו בית שני לא מיקרי קיבוץ שנשארו קצתם שלא עלו ולא היתה גאולה שעדיין היו משועבדים למלכי מדי ופרס (יפה תואר):

אתה הוא בכורי. בתמיה וכי אתה דומה לי שאני בן פ"ד שנה לא ראיתי קרי ואתה וילך ראובן וישכב (יפה תואר):

עשיתי פ"ד שנה. כצ"ל שהיה בן פ"ד כשנשא את לאה כדאי' לעיל פ' ס"ח:

ומה נוטריקון. לעיל פ' צ"ח ע"ש:

השלכת עול כו'. שהחי"ת וה"א מתחלפין לפי שהם ממוצא אחד. אבל בתנחומא לעיל פ' צ"ח אי' ר"א אומר פחזת חטאת זנית:

לכך אמר כמים אל תותר. שלא נשתייר לו כלום מג' הכתרים:

בשעה שהבאת דודאים. דכתיב את עלית קרי ביה עלית מבנין הכבד שנעשה משכבי יקר ומעולה על ידך וגם מזה נתגלגל תולדות יששכר יודעי בינה לעתים. וחללת יצועי הוא דרש בפני עצמו שגרם שרחל חללה ובזתה משכב הצדיק על ידו. או פי' כשנתפשרה לאה עם רחל שישכב עמה הלילה קפץ ראובן מיד ובלבל יצועי אביו שהיה בבית רחל:

ז  [עריכה]

יצא ראובן ואזניו מקוטפות. פי' ואזניו מטים לצד הארץ מרוב צער. והוא מלשון כתף ונטף (מתנות כהונה):

אחים דפחתא. כלו' אחים לדינה הגרוע:

מה בצע. ר"ל דעל ידי שבקשו שמעון ולוי הריגה הוכרח יהודה להתפשר עמם במכירה (נזר הקודש):

הללו. שמעון ולוי הם שוב הגדולים שבאחים ואחיהם אחריהם ודאי לא ידברו מפניהם כדמשמע כאן שכל שאר האחים הם יששכר וזבולן ובני השפחות לא דברו מפני אחיהם הגדולים:

נמצאת ששניהם מכרו אותו. שהם עיקר המוכרים ולכן לא קנטר אלא להם:

אלא שמעון. ולא נטל ג"כ לוי דסגי ליה בחד והא דלקח את שמעון ולא לוי הוא משום דאית' במדרש אבכיר אמר יוסף אם אני מכניס לוי שמא יקפידו שבטים על לוי שהוא חכם וכ"ג ויעשו למצרים כמו שעשו לשכם:

ואין חמס אלא עשו. ואע"ג דכבר פירש כלי חמס שהם גזולים. מפני שלא יצדק לשון חמס רק במה שנגזל מאחר ממש שנאבד ממנו. אבל כאן לא לקחו מיד עשו מאומה לכן פירש חמס עשו (יפה תואר):

מגורותיהם. והכ"ף במקום גימ"ל בחילוף גיכ"ק כמו ויסכרו מעינות. והוא על דרך כי רעות במגורם בקרבם ור"ל כי להשמיד בלבבם ולהכרית גוים (יפה תואר):

כשיעמוד זמרי. וטעם בסודם ששבטו באו ליטול עצה כדלעיל פ' צ"ח:

שלא היו כולם. פי' שרבים עמדו להלחם בהם כדלעיל פ"פ ונתנם ה' בידם כאיש אחד:

לא קלל אלא אפם. כדלעיל פ' צ"ח:

מה אקוב לא קבה אל. שדברי יעקב בנבואה היו:

כ"ד אלף. כדכתיב ויהיו המתים במגפה כ"ד אלף. וממספר בני שמעון במנין הראשון והשני ידענו דרובן משמעון כדפרש"י בחומש:

אף לוי יהא מסבב. בתמיה והלא לגיון של מלך הוא ואין ראוי שיהיה מסבב על הפתחים:

לכך נאמר אחלקם ביעקב וגו'. ואפיצם בישראל משום שחד קאי על שבטו של שמעון וחד על שבטו של לוי:

ח  [עריכה]

אף הם. כמו ראובן שיצא ואזניו מקוטפות כדלעיל. ומ"מ לא קאמר הכא הכי לפי שלא היתה חרפת שמעון ולוי כל כך כשל ראובן:

והיה מתירא יהודה. ומסלק עצמו לזויות התחיל קורא לו יהודה אתה אינך כראשונים והיינו דכתיב ביה אתה:

אתה הודית במעשה תמר. שאמרת צדקה ממני. אע"פ שהיית יכול לכפור בחותמ' והפתילים ולא חשת לבושתך כדי להצילה מהמות:

יודוך אחיך להיות מלך. ואע"ג דראובן נמי אודי לא זכה לזה. לפי שלא הודה אלא כשראה שהודה יהודה כדאי' בפ"ק דסוטה:

זה דוד. שניתן לו עורף. אבל שאר שבטים אינם זוכים לזה:

יצחק אמר לו ליעקב כו'. פירשתי לעיל פ' ס"ו ע"ש:

עצמך מדינה של גיהנם. אבל בבמדב"ר פ' י"ג לא חשיב הצלת עצמו משום דלא דמיא לאחריני שהוא בעוה"ז (יפה תואר). ובשיטה חדשה אי' אתה הצלת ד' נפשות יוסף מן המיתה ותמר ופרץ מן השריפה אני מציל מבניך ד' נפשות. דניאל מן הבור כנגד יוסף. וחמו"ע מן השריפ' כנגד תמר ופרץ וזרח:

וקרא לו ד' שמות גור אריה כרע שכב כארי וכלביא. כצ"ל והוא הכתוב בפר' בלעם דמיירי נמי ביהודה כדלעיל פרק צ"ח. וחשיב אריה וארי תרי מיני. ואפשר דחד מנהון אריא דבי עילאה (יפה תואר):

זה כסא מלכות. כמשמעות שבט דהיינו שבט מישור שבט מלכותך. ומשום דקשה שהרי ראינו כמה ימים שסר המלכות מיהודה שעל כן דחקו בגמרא לפרש אראשי גליות. לכן אמר אימתי ומחוקק מבין רגליו כו' פי' דקרא לא מיירי אלא לימות המשיח שמשיבא מלכותיה לא תתחבל. וז"ש אימתי יהיה זה שאמר ומחוקק מבין רגליו כשיבא אותו שהמלכות שלו דהיינו משיח. ופי' עד כי יבא שילה כשיבא שילה. או שמלת עד דבקה למעלה ופי' לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו לעד לעולם. וזה כשיבא שילה (יפה תואר):

שכתוב בו ברגלים תרמסנה עטרת גאות וגו'. כתב האב"א ט"ס הוא כי מקרא זה מדבר מפורעניות ישראל ע"ש אך צ"ל תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים (ישעיה כו ו) והוא מלך המשיח שנאמר בו עני ורוכב על חמור (זכריה ט ט). וכתב הנזה"ק שהענין מבואר ע"פ הסוד הנזכר בזוהר פקודי דזמן הגלות הוא עד דמטו רגלין ברגלין. ופירושו מבואר בכתבי האר"י ז"ל ע"ש והמשכיל יבין:

שילה מי כו'. שילה כתיב חסר יו"ד קרי ביה שלו (מתנות כהונה) ודבריו אלה אינם אלא מן המתמיהין שבכל הספרים כתוב שילה מלא יו"ד וכן הוא ע"פ המסורת אך הדרשא תדרוש (מנחת שי). ועי' רש"י בפירוש התורה:

שמקהה שיני כו'. פירשתי לעיל פרשה צ"ח:

מתקהלין עליו. ללמוד תורה מפיו כדלעיל פ' צ"ח:

אוסרי לגפן עירה מי שיכניס. כצ"ל ופי' שילה הנזכר הוא מי שיכניס כל ישראל. ולקיים גירסתנו יש לפרש הא דלא יסור שבט מיהודה היינו מאחר שיכניס כל ישראל דהיינו בימות המשיח שמאז לא ינתשו מעל אדמתם. אבל קודם לזמן זה יסור (יפה תואר):

שנקראו גפן. וקדריש קרא כאילו כתוב אוסרי גפן לעירה דהיינו שיכניס ישראל לעיר ירושלים:

זה שכתוב בו עני. וה"ק ולשורקה דהיינו ישראל כדבסמוך יכניסם לעירם. בני אתונו מי שכתוב בו עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות:

ד"א ולשרקה. דלפי הדרשא הקודמת לשורקה אלו ישראל כדפירשתי. איכא בינייהו דלדרשא קמייתא שורקה שם לישראל כמו גפן וכוונת הכתוב שהמשיח יכניס את ישראל לארץ וקרי ישראל בשמות נרדפים. ולפי דרשא זו רוצה לומר שהמשיח יעשה לישראל כמו לשורקה דהיינו שיטעם בגבולם כמו שנוטעים השורקה. ור"ל שיקבעם באופן שלא ימוטו לעולם:

והיאך הוא עושה. ר"ל לנטעם כשורק להיות זרע אמת. וקאמר וזרקתי עליכם מים טהורים והיינו שיערה עליהם רוח טהרה ויסיר לב האבן ונמצא שכמו שהשורק זרוע על מים כן ישראל יהיו נטועים ומגודלים על מים טהורים:

שהיין הרבה בגבולו. ומרבויו יכבסו בו הלבוש כמו במים:

תהא מתכבסת בתחומו. ר"ל בלשכת הגזית שבחלקו של יהודה:

שהיין חרבה בתחומו. אבל מכבס ביין לבושו אע"פ שאמר לעיל שהיין הרבה אין כל כך ראיה דמצי מפרש לה בתורה ממש על דרך כי טובים דודיך מיין. אבל הכא דכתיב חכלילי עינים משמע יין ממש שמאדם העינים:

כאדם שאומר לחבירו מזוג לי ושנה לי שחכך ערב לי. מלת כאדם הוא כמו ד"א. וקמפרש קרא בתורה שאומר לחברו שילמדהו כי יערב עליו שיחו וחכו ממתקים. ומשום דכתיב יין אומר הטעם שעשה משל הד"ת ביין לפי שדרך אדם לומר לחבירו מזוג ושנה לי. וכן יאמר בתורה שנה ושלש לי שחכך ערב יותר מיין. ופי' ג"כ ולב שינים מחלב בזכות התורה (יפה תואר):

בזכות התורה אם יהיו חטאיכם. דרש שינים כמו שנים ומפרש ליה מלשון חטאיכם כשנים. וירצה שהתורה תלבין החטא יותר מהחלב או שיתלבן חטאיכם שהם כשני מחלב מחמת התורה שנקראת חלב כדכתיב דבש וחלב וגו':

ט  [עריכה]

זבולן לחוף ימים ישכון הרי זבולן קודם ליששכר. ואינו כן שכן מייחסן. כן הגיה האות אמת ולא נהירא כי למה צ"ל הרי זבולן קודם ליששכר דהא חזינן לה. אלא כך צ"ל הרי יששכר קודם לזבולן שכן מיחסן כו' והוא לשון קושיא (יפה תואר):

שכן מיחסן כו'. הרי דאפילו בחשיבות נמי יששכר קודם לזבולן דאל"כ ליקדים זבולן כמו שהקדים בנימן לבני השפחות לחשיבותו. וא"כ קשה למה הקדים יעקב זבולן ליששכר:

לפיכך קדמו. פי' לעיל פ' ע"ב:

עליו נאמר עץ חיים כו'. נתב' בויק"ר פ' כ"ה:

שלך הן. שפי' אהלך בתי מדרשות על דרך יושב אהלים וקוראם על שם זבולן כי שלו נחשבו שהוא סבה ליששכר שיעסוק בתורה:

י  [עריכה]

יששכר מביא בחמור. ר"ל דחמור גרם דבק למ"ש והוא לחוף אניות:

חמור גרם אותו. כי לולי זה היה הולך יעקב לאהל רחל ולא היה חושש להסכמת רחל ולאה אלא מאת ה' היתה לידת יששכר שמאתו היה שינעור החמור. והזכיר יעקב זה לומר כי לכן יאות לו להיות רובץ בין המשפתים ולהטות שכמו לסבול עול תורה כי היא חלק אלוה:

טוען את המשא. ואינו בועט כשאר ב"ח. כן יששכר נושא עול התורה בלא בעיטה אע"פ שהיה טורח הצבור עליו כדלעיל פ' צ"ח:

בין שפתים. על הקרקע ללמוד תורה:

יא  [עריכה]

אלא יחידי. וכן שמשון היה הולך להלחם לבדו:

אין זה מביא את הגאולה. דעד השתא הוה סבור שהוא מביא את הגאולה שיהיה מצרן למשיח כמו אליהו. וז"ש אח"כ אלא מגד:

לאותו שבא בעקב. פי' יבא וימשיך למלך המשיח שבא בקץ הימין. ויגוד לשון משיכה בלשון ארמי ועקב רמז לסוף כמו והיה עקב תשמעון:

שהוא משבט גד. כדלעיל פ' ע"א לרבי נהוראי:

לכך נאמר והוא יגוד עקב. כלומר השתא ניחא דכתיב הכי דאל"כ יגוד עקב ל"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף