עץ יוסף על בראשית רבה/צו

עץ יוסף על בראשית רבה צו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה צו

פיסקא: א  ב  ג  ד  

א  [עריכה]

למה פרשה זו סתומה. שלא כדרך הפרשיות שבתורה שיש בהם ריוח לפחות כשיעור פרשה סתומה וכאן אין ריוח כלל:

התחילה שעבוד מצרים. שכל זמן שהצדיק היה בעולם היה מגין עליהם בזכותו (ועיין בספר עיר גבורים):

שבקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו. כדלקמן פ' צ"ח:

שסתם ממנו כל צרות שבעולם. שמתחילה היה מצטער תמיד כדלעיל פ' פ"ד ובי"ז שנה אלה חיה חיי שלוה והשקט (יפה תואר):

ב  [עריכה]

כתיב כי גר אנכי כו'. מפרש. ויקרבו ימי ישראל על הימים שאחר המות שהם הימים העקרים לצדיקים שבמיתתן קרויים חיים. כי ימים אלו קרבו לבא. ולכן הביא כי גר אנכי עמך לומר כי אדם גר בארץ ואין ממש בימיו ולכן סתם הימים הם בעוה"ב. וכן הביא קרא כי גרים אנחנו וגו' דכתיב ביה מפורש כי צל ימינו על הארץ וגו':

והלוא כצילו של כותל. (שיש בו ממש) או כצל של אילן שחמתו מעורבת עם צלתו. שעכ"פ הוא עומד במקום אחד זמן מה. אלא כצל עוף העובר ופורח על שטח הארץ. שאיכותו של צל זה הוא הבל הן מצד מיעוטו והן מצד קלות מרוצת. והכוונה כי משונה האדם בהגעת קיצו יותר מכל בעלי חיים. כי כל הבעלי חיים קיצם הוא טבעי והם באים לקיצם במלואת הזמן. אבל האדם עיקר קיצו הוא ממנו והוא המביא עליו את הקץ. כי מרוב תנועותיו גם לילה גם יום לא ינוח וירבה עליו כעסים ומרורים. וממילא בא לאפיסת כחותיו וקיצו טמון בתוכו. וזה שסיימו בריש קה"ר כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה פי' שהצל נמשך מחמת העברת העוף בפריחתו:

ואין מי שיקוה שלא ימות. שאפילו צדיקים יודעים שימותו ולא יסתפקו בזה. והראיה לפי שאומרים בפיהם כן. שאילו היה הקיום האישיי אפשר בחיי הגוף. לא היו מוציאים כן בפיהם משום אל יפתח אדם פיו לשטן:

אף יעקב. משום דרשתן דיעקב אבינו לא מת כדאי' בתענית להכי קאמר דאפ"ה לא היה מקוה לזה בהיותו עם החיים (יפה תואר):

בשעה שנטה למות. משום דבלאו הכי לא יאמר אדם כן משום דאל יפתח אדם פיו לשטן:

ג  [עריכה]

כתיב אין אדם כו'. דלהכי קאמר ויקרבו ימי ישראל לומר שעם היותו ישראל כי שרה את אלהים. עתה שקרבו ימיו הוזקק להשפיל עצמו ליוסף (יפה תואר):

שלא יהיה אחר תוקע בהן והן באין אצלו. וכן הוא בספרי סדר בהעלותך. ורצה לומר שלא יהיה אפילו יהושע תוקע בהן והן יבואו אצלו ע"י החצוצרות ומשום דהוכרח לגונזן הקדים גניזתן בחיי משה קודם מותו משום ואין שלטון ביום המות:

דכתיב הקהילו אלי כו'. ולא תקעו אותו היום בחצוצורת שנגנזו בחייו והיינו לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות. שהחצוצרות דרך מלכות ושולטנות הוא כדלקמן בבמדב"ר פ' ט"ו. והשלטנות מדמיונות בני אדם בעוה"ז וכשנוטה למות כל עניני העוה"ז כלא חשיבין:

והיכן היה משה. והלא משה שם היה כדכתיב לעיני משה ואיך ידבר פנחס לפניו:

אלא לקיים ואין שלטון ביום המות. כלומר שהי' מה' שתתעלם ההלכה ממשה ופנחס יהא רואה ויזכור הלכה שהבועל כו' קנאין פוגעין בו. משום ואין שלטון ביום המות ואין מות אלא השפלה כמו כי מתו כל האנשים דהיינו שירדו מנכסיהן כדלעיל פרק ע"א. וכלו' שלא יועיל השלטנות כלל ביום שהגיע עת השפלתו והעברת השררה לאחר:

אלא ויקרבו ימי דוד. משום ואין שלטון ביום המות:

התחיל משפיל עצמו לפני יוסף וא"ל כו'. כי אע"פ שהיה צריך לו לא היה לו להשפיל עצמו לדבר כך בל' הכנעה יתירה. אלא ה"ל למימר סתם בלשון צווי וגזרה כדרך גזירת האב על הבן שהבן מחוייב לקיים גזירתו של אביו אלא ודאי כך הוא טבע ב"א שלא לדבר בלשון שלטנות קרוב למיתה:

ד  [עריכה]

ואין אתה מת. ואף שידע יוסף שיעקב לא מת. הסתיר הדבר כי חש פן יעשוהו אלוה:

שנאמר ויקרבו. תיבת שנא' מיותר (א"א) דריש לקיש דייק מדכתיב בתר הכי ושכבתי ולא אמר ואמות כמו שאמר מקודם (בראשית מה:כח) אלכה ואראנו בטרם אמות. ש"מ ששם אמר לפי דעתו. אבל אח"כ נאמר לו ברוה"ק שלא יהיה כן אלא שכיבה והוא ענין יקר ממיתה שעל זה אמרה יעקב אבינו לא מת:

מהו ויקרבו. דוימלאו ימי מיבעי ליה:

היום קובל עליך. שהיה מתקשה כנגדו. וכדאמרי' בדב"ר פ"א במשה היום קובל לפני הקב"ה אמר איני זז ומשה קיים. והכוונה בזה שהגיע עת הבאים למלאות מקומם ואין מלכות נוגעת בחברתה ולפי שהקב"ה חלק השלמים במספר כמשפטם בדורות זה אחר זה דור דור וחכמיו. כאשר הגיע קץ השלם הזה והגיע עת הבא אחריו הרי הוא כאילו היום קובל ומבקש דין על הראשון כי הוא כגוזל יומו של הבא אחריו (יפה תואר) ועיין מ"ש בתנחומא:

לומר כי הוא יקום. שיעמוד ולא ישקע אלא אם מת אתה (מתנות כהונה):

קרב על חברו. ל' קרב ומלחמה. וי"מ ל' קריבה ממש מענין קרבו ריבכם:

לא הגיע לימי אבותיו. כי בדרך טבע היה ראוי לחיות כמותם וכדכתב הרמב"ם בהא דתנן בעדיות האב זוכה לבן בשנים כלו' שיהיו ימי חייו קרוב לחיי אביו לפי שכשהוא קרוב לו במזגו יהיה קרוב לו בימי חייו בלא ספק:

בועז ועובד וישי. שכולם האריכו ימים הרבה מדוד. ועובד היה מסורת בידם שחי ת' שנה ויותר וכדמסיק המדרש (יפה תואר) וע' מ"ש בתנחומא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף