עץ יוסף על בראשית רבה/צה

עץ יוסף על בראשית רבה צה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה צה

פיסקא: א  ב  ג  ד  

א  [עריכה]

כתיב זאב וטלה כו'. בתנחומא איתא עושה שלום במרומיו יהודה ויוסף זה ארי וזה שור אתמול מנגחים זה עם זה ועכשיו הוא משלחו אצלו ואת יהודה שלח לפניו:

כל מה שהכה הקב"ה כו'. שהשי"ת מרפא לעתיד כל בעלי מומין וכדי שלא יקשה מכם עור ופסח מתרץ דכשם שהאדם הולך כו' ואח"כ מתרפאין (יפה תואר):

ואף החיות כו'. כי קודם החטא היה הכל על מתכונת השלימות. וגם הבע"ח כן כמאמרם לעיל במדרש בראשית שהאכיל אדם לכל החיות והבהמות מעץ הדעת. ולכן נשתנו מטבעם. אך לע"ל אז יתוקן כל העולם כמו שהיה טרם החטא:

כשם שהאדם כו'. בקה"ר יליף לה מדור הולך ודור בא וממחצתי ואני ארפא:

אלם בא אלם. לא דקדק להזכיר גם כן חגר ובא חגר כלפי ידלג כאיל פסח. ובתנחומא מזכירו:

שראה אותו שאול. לאו דוקא ראה דהא אמרי' בויק"ר פ' כ"ו שאול שמע קולו ולא ראה אותו. אלא כלו' שנזקק לו:

ומעיל קטן תעשה לו אמו. משמע שדרכו ללבוש מעיל תמיד. והוא שאמר בתוספתא המעיל בו גדל בו נקבר בו עלה. כלומר על ידי מעיל גדל כל ימיו ולכן נקבר עם מעיל. לא שמעיל אחד גדל בו כל ימיו דא"כ מאי והעלתה לו מימים ימימה (יפה תואר):

למה לפני לא נוצר אל. לעיל מהאי קרא כתיב הוציא עם עור ועינים יש וחרשים ואזנים למו. ומפרש דה"ק מוציא מקברותיהם עם עור ואח"כ ירפאם ועינים יש. וכן חרשים וגו'. וטעם זה שיכירו כחי כי לפני לא נוצר אל ואני אמית ואחיה (יפה תואר):

ואני מרפא אותן. לא ידעתי טעם ללשון זה (יפה תואר) ובילקוט ישעיה גרס כמו שהלכו ואח"כ אני מרפא אותן ואף החיות כו':

ירעו כאחד. ולא יזיק הזאב את הטלה:

מי שהביא מיתה. כלו' ולכן אין לה' לרפאותו שחטא לרבים ורבים לאו בני מחילה נינהו. והא דלא חשיב הכא גבעונים כדלעיל פ"ך אפשר דלא מיירי הכא אלא בחולי גופני (יפה תואר):

אלא ונחש עפר לחמו תמיד. וכדלעיל פ"כ:

זאב זה בנימן. ר"ל שיעד הנביא כאן התאחדות המלכות והשבטים באהבה ואחוה רבה מבלי חלוק. שכל מעשה האבות והשבטים סימן לבנים:

כשירד בנימן. כלומר כשצוה עליהם יוסף שירד בנימן עמם (מתנות כהונה):

היו ממצעים אותו. והיו נותנין אותו באמציעותם כדי לשמרו הטיב מאריה וגנבי:

וכן ביוסף אומר וישא. כצ"ל (מתנות כהונה) ופי' וכן גבי יוסף מצינו שאה"כ וישא וגו' משמע שהיה צריך לכוין עיניו היטיב עד שיראה אותו משום שהיה מוצנע ביניהם שאם רוח המושל תעלה לאיזו רעה לא יהיה הוא אל מול פניו:

לפיכך ואת יהודה כו'. רש"י לפי שהיה שלם עמו לפיכך שלחו אל יוסף:

ב  [עריכה]

אמר הכתוב וסרה. ור"ל הה"ד וסרה קנאת אפרים וגו' שכל מעשה האבות סימן לבנים שכשם שנעשה עכשיו שלום בין יהודה ליוסף. כן לעתיד יהיה סרה קנאת אפרים מיהודה יהודה לא יקנא את אפרים וגו':

לפי שהיה יעקב כו'. יהיב טעמא למה ששלח את יהודה. לפי שסרה מלב יעקב השנאה אשר היה לו על יהודה בחשבו שהוא הרג את יוסף. ועתה שראה שחשדו בחנם יצא לכבדו חלף זה שיהיה הוא המוציא והמביא עם יוסף להות יותר מכובד מאחיו:

שיהודה הרג. לפי שהיה כעסן כדלעיל פ' צ"ג (יפה תואר):

אלא ארי'. שהוא הרעה שבחיות ויהודה נקרא אריה שנא' גור אריה יהודה:

ג  [עריכה]

להתקין לו בית דירה. שהודיעו שישב בארץ גושן מיד. שהיה אפשר כי בתחילת בואו יהיה מקום תחנותו במצרים בית יוסף כדי לכבדו הוא וכל שריו של פרעה בחצר המלכות. ולכן שלח לו שיתקין לו בית דירה מעכשיו בארץ גושן כי לא יבקש לו גדולה וכבוד (יפה תואר):

בית וועד. בית המדרש ודריש להורות לשון הוראה ולימוד:

תדע לך שהוא כן. שדרכו לעסוק בתורה אע"פ שעדיין לא נתנה ממה שלמד הלכות עגלה ערופה ליוסף:

משנה אותו. כלומר לומד עמו כד"א ושננתם לבניך (מתנות כהונה):

אם אתם יודעים כו'. שוודאי יוסף אמר זה לסימן:

עגלות על פי פרעה. ואח"כ כתיב אשר שלח יוסף אע"כ זה דכתיב וירא את העגלות אשר שלח יוסף פירושו פרשת עגלה ערופה ששלח לו יוסף לסימן. וע"ל פ' צ"ד סימן ג':

וישמור משמרתי. מצותי חקותי ותורתי והיינו כל התורה וכדאמר בפרק הממונה:

שנא' אף לילות יסרוני כליותי. לא מייתי ראיה אלא דכליות מיעצים. וכן ר' לוי לא מייתי ראיה אלא דאית דגמיר מעצמו. ומסברא קאמר דאברהם היה מהמין הראשון למר ומהמין השני למר (יפה תואר):

שנא' מדרכיו ישבע כו'. לקמן בבמדב"ר פ' י"ד איתא לפירושא דקרא. אלא ששם מפרש לה על הכרתו את ה' והכא מפרש לה בידיעת התורה והמצות:

אפי' עירובי תבשילין שנא' עקב אשר שמע. סיפיה סיפיה דקרא ותורותי דמשמע אחד ד"ת ואחד דברי סופרים כדאי' בפ' הממונה ונקט ערובי תבשילין לרבותא משום דקיל טפי שאינה אלא לזכר בעלמא שיברור מנה יפה לשבת ואקילו בה דסגי בכזית לכל העומדים בתוך התחום (תוס' בפרק הנזכר) ולעיל פ' מ"ט ופס"ד אי' ערובי חצרות. ועיין בתנחומא ריש סדר לך לך מ"ש:

ובן כמה שנים כו'. איידי דמייתי הכא עקב אשר שמע אברהם בקולי בעי בן כמה שנים כו' לאתויי מילתיה דר"ל דדייק מהכא דבן שלשה שנים הכיר את בוראו. ועיין לעיל פ' ס"ד:

דקדוקי תורה. רבויין אתין וגמין ומיעוטין אכין ורקין כדפרש"י בפרק הקורא למפרע במ"ש שהראה ה' למשה דקדוקי תורה:

והיה מלמד את בניו. וממנו למדו יצחק ויעקב:

א"ל הקב"ה כו'. אגדה זו לקוחה ממדרש תנחומא ודרכו לסיומי בסוף הפרשה במילתא דימות המשיח לסיים בדבר טוב (יפה תואר):

ד  [עריכה]

מפ"מ אמר הכתוב ומקצה. דסגי ליה דלימא ומאחיו לקח. וקאמר דאתא למימר שלא היו גבורים. דמקצה משמע לגריעותא כדדרשו גבי ויעש כהנים מקצות העם מהקוצים שבעם (יפה תואר):

ועושה אותן אנשי מלחמה. ולא חפץ בזה משום ואל תתודע לרשות. ושלא יסתכנו במלחמה:

לפיכך כל מי שנכפל. ל"ג לפיכך אלא ה"ג ומנין שלא היו גבורים את מוצא מברכת מרע"ה כל מי שנכפל שמו כו'. וכ"ה בילקוט (יפה תואר):

היה גבור. בפרק החובל קאמר איפכא ע"ש:

לפיכך לא העמיד אותו לפני פרעה. כל זה מיותר ול"ג לה הכא (יפה תואר):

לפיכך העמידם. כדי שיראה שהן חלושים ולא יחשוב שיש ביניהם גבור. והא דכתיב ואם ידעת ויש בם אנשי חיל היינו בקיאין באומנותם כדפרש"י:

ולא זכר שמותן. פרש"י בכפל לפי שלא כו' (מתנות כהונה). לכך צ"ל ולא זכר שמותן לפי שלא היו גבורים. ותיבת כאן מיותר:

פי' כבר הלכו נגדנו מהם מתו מהם נמכרו ומכספנו ומחמדנו אנו ערומים מהם כו'. אין זה מעיקר המדרש אלא איזה מהאחרונים פי' המדרש כן. ושני פירושים הם האחד שהלכו מנגדם הסוסים ונשארו ערומים מגכסיהון. והשני שמתו הסוסים והשליכום בחוץ מנגדם והכלבים קלפו עורם. והמדפיס הכניס ב' פירושים אלו בתוך דברי המדרש. וב' הפירושים האלה אין לשון המדרש סובלם. ונראה לפרש כי מלות קלף בצליא הוא היה משל בפיהם על גילוי איזה דבר נסתר. כמו שקליפת גלוי הבצלים כל מה שנקלף העליון נגלה התחתון הנסתר תחתיו. וכן עד תומו שנשאר ערום ונגלה מכל מסתריו. ומשל זה כבר נאמר לעיל פרשה פ"ב על כתוב ואהליבמה ילדה את יעוש (לו ה) הה"ד (עובדיה א ו) איך נחפשו עשו (וע"ש במת"כ) רבי סימון אמר קליפת בציליא כל כך למה גליתי מסתוריו בשביל לגלות את הממזרים שביניהם עכ"ל. הרי על גילוי הסתר זה אמר קודם משל קצר קליפת בצליא וכאמור. וכן כאן אמר הסוס לקבלי ולנגדי ואני רואה אותו ועל ידי זה קלף בצליא נגלו המסתורים ור"ל אף אם הטמנתם הכסף. המקנה לא תוכלו להעלים כי הוא מפורסם ונגלה לעין כל. ודייק זה ממלת אם אפס כסף שצרתה שחשדה שעדיין יש להם כסף ומעלימים ממנו ליקח תבואה בחנם. ואמר להם אף כי תאמרו כי אפס כסף הבו מקניכם כי בזה לא תוכלו להסתיר ולומר איננו כי הוא עומד נגד העין תמיד ואיננו דבר הנטמן. והזכיר הכוס לבד כי הוא עיקר המקנה אצלם (יפה תואר):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף