עץ יוסף על בראשית רבה/פז

עץ יוסף על בראשית רבה פז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה פז

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  

א  [עריכה]

וארא בפתאים כו'. שהזדווגות אשת פוטיפר ליוסף היה על חטאו בלשון הרע כמו שנפרש ולפ"ז אתי שפיר מה דכתיב ויהי אחרי הדברים האלה דקאי אדברים הנ"ל מיוסף על אחיו (יפה תואר):

לינוקא פתיא. לא פתאים ממש ח"ו אבל תינוקות יקראו על שלא היו מדקדקים במעשיהם שמצא יוסף מקום להביא דבה עליהם. וקראם בנים לשון חבה כמו בנים אתם לה' אלהיכם. וקרא ליוסף נער כמ"ש עליו והוא נער על שהיה עושה מעשה נערות:

שהוא אומר לש"ה. כדלעיל פפ"ד:

ומתמן נתגלגלו ירידתן למצרים. בילקוט לא גרס לה. ונראה דירידתו גרסי'. ואיוסף לחודיה קאי כלו' שעל ידי זה נתגלגל הדבר שירד למצרים כדי שיענש ע"י האשה הזאת והיינו והנה אשה לקראתו. וכדרך דאמר לעיל פ' פ"ד אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ חייך שאני מגרה בך את הדוב ותשא אשת אדוניו וכו':

ונצורת לב למצרי. כצ"ל ובילקוט גרס לבעלה. כלומר לבעלה המצרי היתה נוצרת איבה למעול בו מעל לזנות תחתיו ורצתה להורגו וכדלקמן בבמד"ר (נזר הקודש):

שגשיא וטעיא. כלו' שרדפה אחריו בהמון ושגעון:

פעם בחוץ וגו'. שבהיותו בחוץ שאלה ואמרה חמיתון ליה ליוסף פירוש ראיתם ליה ליוסף. כי היה בידה אמתלא לומר שמבקשת את עבדה לצורך מלאכת הבית:

והחזיקה בו ונשקה לו ותחפשהו בבגדו העיזה פניה ותאמר לו ותאמר שכבה עמי. כצ"ל כי מזכיר והולך עזותה שתחלה חשקה ובקשתה אותו. ולא עוד אלא שתפסתה בו. ולא עוד אלא שתעיז ותאמר בפירוש שכבה עמי. ולא בל' כבוד כדאמר בסמוך סי' ד' (יפה תואר):

ב  [עריכה]

אין לו ניחא כו'. פי' אין לו ליצר הרע הוא שבט הרשע הנחה אלא אצל הרשעים וכמו שאמרו חז"ל אין תשוקתו של יצר הרע אלא לקין וחביריו:

למה כו'. מ"ט למען לא ישלחו וגו':

ור' יצחק כו'. סבר שהנחתו יותר אצל הצדיקים כמו שאחז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ומ"ט לא ישלחו וגו'. ויהיה להם שכר טוב בעמלך על שנצחו יצרם הרע. ובפירוש רש"י מצאתי וז"ל אין לו לצדיק נייחא בצד חבורה של רשעים אלא בצד חבורה של צדיקים וסרס המקרא ודרשו לא ינוח גורל הצדיקים עם כל רשעים עכ"ל. ונראה שלא היה כתוב בספרו דברי ר' אבא ודו"ק (מתנות כהונה):

ג  [עריכה]

לכן אנשי לבב שמעו לי. מייתי האי קרא דקאמר שה' משלם לכל אחד כפעלו ועל כן יוסף על דבריו היה סיבה לענין זה. והיינו דכתיב ויהי אחר הדברים האלה (יפה תואר):

ר"מ ור"י ור"ש. פה חסר מאמר ג' התנאים האלה. ולעיל פ' פ"ד סי' ז' ישנו המאמר שלם וע"ש. ותבין שזה שאמר פה כי פועל וכו' שחוזר על מאמר התנאים דומה למה שדרש לעיל ר' יהודה בר סימון על מאמר התנאים (א"א):

ומשמש בעיניו. כדי ליפותם:

ומתלה בעקבו. הולך בגיאות ובנחת עד שנראית עקבו תולה למעלה:

לי נאה לי יאי אני גבור. כן גרס הנזה"ק ומפרש לי נאה ויאי להלוך בדרך גדולה וכבוד מצד מעלתי בהיותי גבור העומד בפרץ. ובזה גרם רעה לעצמו להתגרות עליו עול מלחמה כבידה. וכן אירע ליוסף שבהיותו רואה כי הוא אהוב למטה ונחמד למעלה. ולפיכך התנהג עצמו ברבנות הרבה להחזיק עצמגו לאדם חשוב לפיכך היה לו למכשול שמאז נתגרה בו השטן והוצרך לעמוד בנסיון בענין אשת פוטיפר להתגבר כלפי היצה"ר (נזר הקודש):

ד  [עריכה]

א"ל הקב"ה הטליס. כלו' הרי אתה אדם יחידי פנוי ובטל בלי דאגה ואינך משגיח בצער ודאגת אביך לפיכך גירה בו את הדוב זה פוטיפרע. והמעריך פי' היטליס בועט מרוב טוב:

אבא נתנסה. שיעקב עמד בנסיון כמה צרות שבאו עליו וקבלם מאהבה. ובזוהר איתא לא אשתכח בר נש דמסר גרמיה על קוב"ה כמה דעבד יעקב אבינו:

זקני. יצחק שנתנסה בעקידה:

שאני מנסה כו'. דביה נכללו שני נסיונות נסיון דעבירה קשה טובא. ונסיון דצרה בצער בית הסוהר:

אצל אצטרולוגין. חוזה כוכבים לשאול לו אם העבד דיצרא דעבירה מיצלח לו או לא. וכן היה ביוסף. ועז"א אין ל' זה ותשא אלא לשון אצטרולוגין כו' וכדלעיל פ' פ"ה (נזר הקודש):

הנה טבא. פי' הוא טוב. נחשא טבא. פי' ניחוש טוב וסימן טוב על ידו:

אין לשון זה ותשא כו'. דרמיז שע"י שנא' לה שהוא סימן טוב בבית חמדה אותו ובטחה שלא יבוא לה תקלה על ידו:

ארורים הרשעים כו'. ר"ל שמלבד העבירה ג"כ משתמשין בלשון מגונה הפך הצנועים והמכוונים לשם שמים שישתמשו בלשון נקיה:

ארורים הם. שאפילו למ"ד לש"ש נתכוונה. מ"מ ודאי באותה הפרק שלא כהוגן שאלה לזנות תחת אישה בעודו בחיים חייתו. אבל רות היתה צנועה ובעתה ובזמנה דיברה בל' כבוד ופרשת כנפיך על אמתך להחסות אותי תחת כנפי השגחתך בהיות שמך נקרא עלי (נזר הקודש):

ה  [עריכה]

בדבר מצוה כו'. דהיינו אפילו בדבר מצוה ששאינו חיוב גמור ויש צד היתר אפ"ה אין מסרבין וממאנין מצד היושר והטוב. ויליף לה מדכתיב מאן יבמי שהיא מתרעמת עליו בפני ב"ד. אבל בדבר עבירה ממאנין אע"פ שיש ג"כ צד היתר בדבר. וילפינן לה מיוסף דכתיב ביה וימאן שבא לרבות מיאון גמור אף בשכיבה בלא תשמיש אע"פ שהיה לו קצת היתר בדבר שלא להכניס עצמו לסכנה על דבר כזה שאינו זנות גמור אפ"ה היה ממאן כדי להתרחק מן העבירה בכל יכולתו וכאמור (נזר הקודש). אבל גי' רש"י והילקוט בדבר מצוה ממאנין ופירוש כך היה יוסף דן ק"ו בדבר מצוה ממאנין מאן יבמי. בדבר עבירה אין ממאנין בתמיה:

אמר לה למוד כו'. מלת הן דריש דרמיז מה שנתווכח עמה עוד על פה. והכתוב רצה לקצר ורמזו בלשון הן שפירושו אחת כדאמרו ז"ל שבל' יון קורין לאחת הן. וה"ק לה שמשפחת בית אבא הם אחת מיוחד מכל משפחות שבעולם שהם נבחרים לה' לקרבן עולה ואיך אשמע לך שמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן כי בעל מום לא ירצה לקרבן. מום הנפש:

א"ל למוד הקב"ה להיות נגלה כו'. גם זה נרמז בלשון הן המורה על לשון יחידי לומר שבזה הם מיוחדים מכל. אשר משרה שכינתו עליהם להופיע עליהם רוה"ק ונבואה שלא באמצעות:

וימצא אותי טמא. וע"י זה יסלק ממני רוה"ק לפי שאין קדושה במקום טומאה. ואע"ג דמיירי הכא בשכיבה בלא תשמיש. מ"מ מידי הרהור לא יצא ושמא יבא לידי קרי בלילה:

ומה אדה"ר כו'. ונרמז זה בלשון הן דבאדה"ר כתיב הן האדם:

על מצוה קלה. דחשיב מצוה קלה לגבי ג"ע דחמירא טפי. ולמ"ד דאיסור עץ הדעת היה מפני שמעורר תאות המשגל בזימה ניחא טפי כיון שאדה"ר היה נטרד עבור עון המביא לידי זימה כ"ש דבר זימה עצמה (נזר הקודש):

מתירא אני מאבא. בהא נמי דריש הן לשון אחד כלו' אבי שהוא המיוחד שבעם:

מאבא שהוא בארץ כנען. כלו' אע"פ שהוא בארץ כנען אפחד ממנו שיודע לו כי נביא הוא (יפה תואר):

ראובן ע"י שכתוב כו'. שלא חטא ראובן במעשה רק בבלבול יצועי אביו והעלה עליו הכתוב כאילו שכב כדאי' בפרק במה בהמה. ולכן אמר ע"י שעשה מה שהיה סיבה שיכתוב עליו כן נענש וכ"ש הוא אף שלא יהיה לו חטא ג"ע ממש יענש על גנות מעשהו ובפרט שיכול לבא מזה לג"ע ממש כנ"ל:

נטלה בכורתו. כדכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף. וס"ל דהבכורה ניטלה ממנו עוד קודם מכירת יוסף. וכמבואר להדיא בפ"ק דברכות גבי הא דדריש שם ראובן שאמרה ראו מה בין בני לבן חמי כו'. ואילו בני אע"ג דעל כרחיה שקל יוסף בכירותיה מינה דכתיב ובחללו וגו' אפ"ה לא איקנא ביה דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם (נזר הקודש):

מתירא אני מאדוני. שמא ירגיש בדבר מחמת שהוא סריס כדלעיל פ' פ"ו. ואם תתעבר ידרוש ויחקור משל מי היתה לו הרעה הזאת:

הורגתו אני. ולא יודע לו הדבר:

שאמנה כו'. שאהיה נמנה בחבורה של נואפים אלא אף בחבורה של רוצחים שיהרג אדוני על ידי:

הדבר הזה. של שכיבה:

הידי לרקמך. הריגה זה בהיתר לפניך:

הידי. כמו הלזה. ורש"י וילקוט גרסי' הדא לקומך:

חלב עזים שורות כו'. כלו' טעם כל הבעילות שוה כחלב עזים שחורות ולבנות שטעמן שוה. והיינו הן לשון אחת:

הן אדוני מתירא אני מה'. מפרש הן לשון אחד שהוא אלהי האלהים ואדוני האדונים:

א"ל ואיננו. אינו רואה ח"ו האדם כי הוא בשמי מרומים. וע"ז השיב יוסף גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. ובכן הוא נמצא בכ"מ ואין דבר נעלם ממנו (נזר הקודש):

מקיטון. חדר קטן הפנימי:

יאות. יפה עשית שכסית פניו שאתה מתיירא מעכו"ם שלך:

מי כו'. עאכ"ו שאתיירא ממנו ושאקפיד מראייתו:

שבק קרייא. לשון האגדה חסר פה. והגיר' הנכונה הוא כדלקמן בויק"ר פ' כ"ג א"ר יוסי ג' הן שתקפץ יצרן עליהם ונשבעו לו. יוסף דוד ובועז. יוסף מנין שנא' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. ר' הונא בש"ר אמי אמר כלום המקרא חסר וחטאתי לי"י אכ"כ נשבע ליצרו ואמר לאלהים אני חוטא ואיני עושה הרעה הגדולה כו' וע"ש ביאורו (יפה תואר). והגי' שלפנינו כמ"ש במדרש שעם היפ"ת י"ל כך. לא שבק קריא כלום כלו' לא היה חסר המקרא כלום. אם אמר וחטאתי לאדוני. כיון דרישא דקרא הן אדוני לא ידע אתי היכי מסיים וחטאתי לאלהים. ולא הל"ל אלא וחטאתי לאדוני. ולכן דריש דאין אלהים דבק אל וחטאתי. אלא ענין שבועה וה"ק לאלהים אני נשבע שאיני עושה את הדבר הרע הזה:

ו  [עריכה]

בניה של רחל כו'. שזכות רחל גרמה מאחר שמצינו שני בניה דומין במעלתם (יפה תואר):

נסן שוה. לשון נסיון. או לשון נס ודגל. כלו' הקמת דגלים. כי כמו שיוסף לא נסוג אחור עם שהפצירה בו יום ויום. כן מרדכי עמד בטעמו לבלתי השתחוות להמן משום לתא דאליל כדאי' במדרשות:

ולא שמע אליה כו'. שינה לחשוב ענין זה לומר שמלבד מה שנזהרו מעצם העבירה. נזהרו ג"כ מלתא דידיה. כי יוסף לא שמע אליה אפי' בשכיבה בלא תשמיש כדלקמן. ומרדכי לא שמע אפי' לזוז ממקומו מפני המן ולא להחזיר לו שלום כדאי' במדרש (יפה תואר):

וילבש אותו כו'. וזה דומה לזה. דבגדי שש ודאי בגדי מלכות הם. דאל"כ מאי רבותיה:

רביד הזהב. שרביד הזהב הוא סימן ממשלה וכדכתיב בדניאל ומניכא דדהבא על צואריה ותלתא במלכות ישלט:

לשכב אצלה כו'. יתורה דלשכב אצלה להיות עמה קדריש דבחד מינייהו סגי. לכן דריש לשכב אצלה בעוה"ז ולהיות עמה לע"ל. כי ידוע כי העבירה עצמה מלפפתו לאדם כמאמרם ז"ל:

אפילו בשכיבה כו'. מפרש לשכב תשמיש כמו שכבה עמי. ולהיות עמה שכיבה בלא תשמיש. וה"ק ולא שמע אליה לא לשכב אצלה ולא להיות עמה:

אפילו בשכיבה כו'. דראוי להתרחק אפי' מלתא דעבירה וכדאמר בסנהדרין ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר:

מטרונא. נכתב זה פה לתשובת המינים:

אפשר יוסף בן י"ז כו'. כי דימה אולי כסה הכתוב על בזיונו וחיפה עליו מפני שלא אבה בתחילה רק בכפיה. ולכן הביא לה ממעשיות אחרות שלא כיסה הכתוב:

חומאו. חמימותו. ור"ל בכל כחו שדמו חם בבחרותו:

שהם גדולים כו'. וא"כ הוא בזיון גדול להם. ובזיון גדול לאביהם שלא השגיח עליהם ועכ"ז לא כיסה עליהם הכתוב. זה שהוא קטן ואין גנאי לו כ"כ שיכשל בעבירה. וברשות עצמו וא"כ אין כ"כ בזיון לאביו. אעכ"ו שלא היה מכסה הכתוב:

ז  [עריכה]

אפשר ביתו כו'. כלו' בהיותו שר גדול ולא כמה משמרות עבדים איך יקרה שהלכו אז כולם יחד:

יום ניבול כו'. כלו' יום אידם לע"א שלהם הוא הנילוס ולכן הלכו כולם. וקראו נבול לשון גנאי:

יום תיאטירון היה. יום מיוחד להם לצחוק. והלכו כולם לראות בשחוק הזה. ומסיק ר' נחמיה אלא ויבא הביתה לעשות מלאכתו. כלו' דלפ"ז ניחא הא דקמ"ל קרא שבא הביתה לעשות מלאכתו לאשמועינן חסידותיה דיוסף דאע"פ שכל העבדים והשפחות היו תחת ידו והם הלכו אל הצחוק. מ"מ הוא לא הלך אלא בא לעשות מלאכת רבו באמונה:

לחשוב חשבונות. משום שהוא היה הגדול שבבית היה מקבל חשבונות מכולם. וזהו לעשות מלאכתו המיוחד לו:

לעשות מלאכתו ודאי. תשמיש:

ולא מצא עצמו איש. שהתבונן בציורים הנפלאים המבטלים את האדם מגשמיותו ומביא לידי התבודדות עצומה. וע"י זה ואין איש:

נמתחה הקשת. לתשמיש ושוב חזרה כשנתן דעתו לפרוש מהעבירה. ולפ"ז כבש יצרו טפי מדרשב"נ:

נתפזר זרעו. שנעץ צפרניו בקרקע ונסמך עליהם כדי שיסיח דעתו ויטרד בצערו ויעבור תוקף יצרו. ועיין בסוטה פ' אלו נאמרין:

שנאמר ויפוזו זרועי ידיו. דריש ויפוזו ל' ויפוצו שזי"ן וצדי"ק מתחלפין. כמו צעקה זעקה (רש"י) וזרועי דריש לשון זרע:

איקונין של אביו. צורת אביו ראה. ודייק מדכתיב ואין איש מאנשי הבית. אבל איש אחר היה. והיינו דיוקנו דאביו היה שם (יפה תואר). ועיין מ"ש בתנחומא:

איקונין של אביו ראה כו'. דכתיב משם רועה אבן ישראל. צ"ל ר' חייא כו' איקונון של אביו ראה וצינן את דמו שנא' מידי אביר יעקב (היה לך זה דויפוזו כו') ר"ה בשם ר"מ אומר איקונין של אמו ראה וצינן את דמו שנא' משם רועה אבן ישראל (ומצינו שמכונה האם בשם אבן. ולאבן את ילדתני) וכן הגיר' בילקוט ועיין בירוש' פ"ב דהוריות. ולקמן פ' צ"ח:

מי עשה כן. מי העיר את רוחו וסייע בהשקפת שכלו בזה לכל הני ב' פירושים כנ"ל:

מאל אביך הוא הקב"ה. וה"ק מאל אביך היתה זאת והוא יעזרך לעולם:

ברכתא דאבוך ודאמך. שמברכתם זכה לכשיראה לפניו איקונין אבותיו להנצל מן חטא (מתנות כהונה) ועי' רש"י בפי' החומש:

דאבוך ודאמך. ואע"פ שלא מצינו שרחל ברכתו נאמן עלינו יעקב:

ח  [עריכה]

קפץ בזכות אבות. דריש לג"ש מויצא החוצה דכתיב באברהם שקפץ בזכות אבות להיות ניצול בזכותם מן אותו החטא (נזר הקודש):

שמעון איש כו'. מילתא באפיה נפשיה הוא דדריש מדכתיב התם הים ראה וינוס ומה ראה ראה עצמותיו של יוסף וינוס מדה כנגד מדה שגם יוסף נס החוצה (נזר הקודש):

נתנה אותו בפיהם. כלו' שכלם יוציאו לעז על אותו הצדיק. שהסיתה אנשי ביתה בערמה לאמר שתבע גם בהם. וכדאי' במדר' אבכיר ותאמר להם לאמר היינו לומר לאחרים ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו כלו' שכן תבע לכלם בדבר זימה:

מחבבתו ומנשקתו. שהיתה מקרבתו אצלה בכל מה שאפשר דאכתי חביבותיה גבי ולא צעקה עליו אלא מפחדה פן יקדים הוא לפרסם קלונה (יפה תואר):

ט  [עריכה]

בשעת תשמיש. ולאו תשמיש ממש שהרי סריס היה כדלעיל פ' פ"ו ועוד דא"כ תפגום לעצמה כי למה לא צעקה מתחילה. אלא ר"ל מעשה חידודים בחיבוק ונישוק:

ידע אנא כו'. פירושו כתוב בפנים. והכוונה שלא יאמרו כשם שתבעה לזה כך תבעה לאחרים. ודייק מדכתיב ויקח אדוני יוסף אותו לקח אותו בדברים. אמר שלא לערב פסולת בבני. ואע"פ שהיה סריס. כבר היה לו בנים. אבל לאחר שבא יוסף אליו נסתרס כדלעיל פ' פ"ו (מתנות כהונה):

י  [עריכה]

ויתן שר בית הסוהר וגו'. ואת כל אשר הם עושים שם הוא היה עושה. עז"א ר"ה שמושו היה ערב לרבו פוטיפר והיה יוצא מבית האסורים ומדיח את הכוסות כו'. שמפרש הא דכתיב וכל אשר הם עושים שם הוא היה עושה מוסב על בית פוטיפר שנעשה כל צרכם על ידו בהיות שמושו ערב לרבו במלאכת של חיבה בהדחת כוסות ומזיגת הכוס ועריכת השולחן ועריכת המטה וכיוצא בו:

בדבר הזה אשקתיך. כלו' בענין מאסרו בבור בית הסוהר:

עושה משפט כו'. ודריש כל הני קראי ביוסף משום דכתיב התם אשרי שאל יעקב בעזרו שכל זה נתקיים ביוסף שבטח באלהי יעקב אביו (יפה תואר):

כובלתך. אאסור אותך בכלי ברזל:

ה' פוקח עורים. ובתנחומא אמר שהיתה אומרת ג"כ אני מוכרת אותך בארץ רחוקה. והוא אומר ה' שומר את גרים. וכאן קצרו כמו בגמרא:

עד היכן. ציערה אותו במה שאמרה לו:

עד שנתנה שרתוע. פי' שפוד. ובתנחומא גרסי' ויהי כדברה אל יוסף יום יום י"ב חודש היתה מתגרה בו כו'. מה עשתה א"ר הונא בר אידי עשתה לו שרתוע של ברזל מתחת זקנו שאם ירכין פניו יהא השרתוע מכהו שנא' ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו וכו'. משמע שענין השרתוע היה קודם שנתנו אותו בבית הסוהר. אבל המדרש דהכא מפרש שגם אח"כ כשהיה בכבל רגלו באה לפתותו וכיון שלא שמע לה נתנה השרתוע תחת צוארו (נזר הקודש):

עד עכשיו בשעת הצרה כו'. העיקר כגירסת השוח"ט וכן בבמדב"ר פ' י"ד כתיב ויוסף הורד מצרימה. מה כתיב שם ויהי ה' את יוסף. אין לי אלא בהרווחה. בצרה מנין שנא' אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו. כלו' בשעת הצרה בהיותו בהסתר פנים מנין שגם באותו הפרק היה ה' עמו. ת"ל אין שר בית הסוהר וגו' באשר ה' אתו שאף בשעת צרה היה ה' עמו (נזר הקודש). ולפרש גירסתנו י"ל עד עכשיו בשעת הצרה. כלומר יתכן שבשעת צרה ראה ה' בעניו. ולכן הצליחו להצילו מעט מצרתו. ומנין אף בשעת הרווחה ת"ל וכל אשר הוא אף בשעת הרווחה ה' מצליח בידו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף