עץ יוסף על בראשית רבה/נג

עץ יוסף על בראשית רבה נג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה נג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  

א  [עריכה]

זש"ה וידעו כל עצי השדה כו'. ה"ג בילקוט ובס"מ זש"ה וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש וידעו כל עצי השדה אלו הבריות המד"א כי האדם עץ השדה. כי אני ה' השפלתי עץ גבוה זה אבימלך. הגבהתי עץ שפל זה אברהם. הובשתי עץ לח אלו נשי אבימלך דכתיב כי עצר עצר ה' וגו'. הפרחתי עץ יבש זו שרה. אני ה' דברתי ועשיתי א"ר יודן לא כדין דאמרין ולא עבדין אלא אני ה' דברתי ועשיתי. אר"ב אני ה' דברתי ועשיתי והיכן דיבר למועד אשוב אליך ולשרה בן ועשיתי הה"ד ויעש ה' לשרה כאשר דיבר ע"כ. ודריש דקרא רמיז נמי על העבר בענין אבימלך ואברהם כי מעשה העבר היה סימן על העתיד. והוא כי לשעבר השפיל עץ גבוה זה אבימלך הגביה עץ שפל זה אברהם. כי אע"פ שאברהם היה כגר בארצו מ"מ הוצרך אבימלך להכנע עצמו לפני אברהם וליתן לו דורון כדי לפייסו שיתפלל עליו. ולבסוף נכנע לפניו ביותר לבקש ממנו כריתות ברית גם לדורות:

הובשתי עץ לח אלו נשי אבימלך. שהיו לחים להפרות זרע ושוב יבשו כמ"ש כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך:

והפרחתי עץ יבש זו שרה. שהיתה יבשה להפריח זרע ובאותו הפרק הופרחה להוציא פרי קדוש כדכתיב בתר הך עובדא וה' פקד את שרה וגו':

לא כדין דאמרין ולא עבדין. פי' שאין הקב"ה כב"ו שאומרים ולא עושים מחמת שינוי רצון או מקוצר יכולת שכל אלו ליכא בהקב"ה. והיינו דמסיק רבי ברכיה אני ה' דברתי ועשיתי היכן דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ודרשינן ששרט לו שריטה בכותל וכו' וכן עשה לו באותו רגע כדכתיב ויעש ה' לשרה כאשר דבר (נזר הקודש):

ב  [עריכה]

וכי אפשר כו' יותר מבוראו. שהרי כל שלימות הצדק והיושר מושפע לאדם מבוראו:

וכי אפשר לאדם להיות טהור כו'. כי בשום אופן אי אפשר שיוסיף העלול מעלה על עילתו:

אותן מלאכים כו'. מייתי זה למילף מילתא בק"ו מאלישע שאע"פ שהיה ב"ו נתקיימו דבריו כ"ש דברי הקב"ה וס"ל שאמר כן מעצמו דרך ברכה. וכדי להכריח זה מסיק ומייתי הא דדרשי' דהשונמית התרעמה על אלישע על מה שלא אמר זה גם כן למועד הזה. ואי סלקא דעתך שאמר כן מפי ה' מה תלונתה עליו אלא ודאי מעצמו אמר כן ושפיר איכא ק"ו (נזר הקודש):

אמרו לה למועד אשוב כו'. ביאור הענין כי מה שהבטיחה המלאך לשוב אליה בשעת לידתה היא להיות פקידת לידתה דרך נס לפי שכבר היתה זקנה. לכן אע"פ שהיתה מקבלת הריון מ"מ נמנע כח הלידה בטבע לפי שכבר נתכווצו בני מעיה באופן שבטבע לא היה לה כח הלידה בבן של קיימא לכן הוצרכה להשגחת הנס בשניהם. בעיבור ובלידה מחמת זקנתה. ובפדר"א מבואר שגם אשה השונמית היא היתה עקרה וזקנה הבאה בימים. לכן התרעמה על אלישע על כי לא הבטיח אותה לשוב אליה גם בפקידת הלידה דרך נס להיות לה כח ללדת בן של קיימא ולא נפל. שעל זה אמרה אל תכזב בשפחתך שלא לתת לי אלא בן של קיימא. ובאתה ללמד מוסר מענין המלאכים המבשרים לשרה שעשו ג"כ כזה (נזר הקודש):

ודבריו של הקב"ה אין מתקיימים. בתמיה:

ג  [עריכה]

כי תאנה לא תפרח כו'. דרשו פה רמז המקרא במשל התאנה וגפן ושאר התארים בענין אברהם ושרה אשר כבר נתיאשו מן הבנים לעת זקנתם עד כי צחקה שרה בקרבה מתחלה עד כי נתגלה כבוד ה' על אברהם להוכיחה על פניה מאז האמינה כי יפקדנה ה' בדרך נס. ובהיות מעשה אבות סימן לבנים ככה יהיה ג"כ לישראל לעתיד אשר בתחלת המחשבה יתיאשו מן הגאולה ושוב האמינו ע"פ דברי הנביאים ליקח מוסר ממה שאירע לאבותם אברהם ושרה:

לא תפרח זה אברהם. שלא היה ראוי להוליד ולהוציא פרח משרה:

כבכורה בתאנה כו'. ודרשי' לה בג' אבות כדלעיל ריש פ' מ"ו:

אשתך כגפן פוריה. שהמשיל האשה לגפן:

כחש מעשה זית אותן המלאכים כו'. פי' שבאה מתחלה להכחיש את דברי המלאכים המבשרים שבאו להאיר פניה כזית משום שדמות לא עשו אוכל לפי ששדיה היו מתים שלהיותה איילונית היו שדיה צומקים כשדי אדם. שזה אחד מסימני האיילונית כדאי' ביבמות ודריש שדמות שדי מות:

גזר ממכלה צאן אלו ישראל כו'. פי' ישראל שנקראו צאן היו גזורים ונכרתים ממנה. שחששה שרה שלא יעמדו ממנה. ואין בקר. ישראל שנקרא בקר כדמפרש. נתיאשה שלא יעמדו ממנה:

המד"א ואפרים. היינו המון ישראל שנקראו בשם אפרים:

חזרה שרה ואמרה כו'. פירש גם סיפא דקרא ואני בה' אעלוזה לפי הרמז הזה. ואמר חזרה שרה ואמרה מה אני מובדה סברי מן בריי. ומה הוא זה שאני מאבד תקותי מן בוראי. אלא ואני בה' אעלוזה וגו'. וזה היה אחר שהוכיחה אברהם:

אלא וה' פקד את שרה. דהו"ל לומר ויפקוד ה' את שרה אלא ה"ק וה' גם כן לא עזב חסדו כמו שהיא לא אבדה תקותה:

יבש חציר כו'. רמז בו לענין אבימלך ואברהם אשר היה סימן לבנים. וכמו שאברהם ראה במפלת אבימלך שציערו. ופקדו ה'. כן יהי' לישראל עם גוג ומגוג (יפה תואר):

יבש חצירו של אבימלך. שנא' כי עצור עצר ה' וגו':

ד  [עריכה]

אלא מה שאמרת לאברהם כו'. כלו' אע"פ שלא שב למועד אשר יעדו. דברו קיים בשמים. כי ממכון שבתו השגיח לפוקדה. ומאמר שוב אשוב אליך אינו חזרת עצמו ממש. אלא שישוב השגחתו אליו לטובה לעשות חפצו. ולעולם ה' דברך נצב בשמים פי' לעולם ישגיח ה' ויקיים דברו ממכון שבתו מן השמים (יפה תואר):

שוב ועשה מה שאמרת לאברהם כו'. פי' שוב נא לקיים הבטחת הבט נא השמימה וגו' להיותם ככוכבי השמים כאשר היו ביציאת מצרים בימי משה וכדלקמן בבמדב"ר פ"ב:

ופקוד גפן זאת וה' פקד את שרה. פי' ופקוד גפן זאת דבק לשוב נא. ור"ל כי כמו שפקד אז את שרה שנקראת גפן כדלעיל סי' ג'. גם עתה ופקוד גפן זאת דהיינו ישראל שעליהם אמר שם גפן ממצרים תסיע (יפה תואר):

לא ראשו סופו. דברישא כתיב שלא יכזב ובסיפא כתיב שהוא אומר ואינו עושה. דקרא בלשון תמיה קאמר וכדפרש"י. וק"ל אמאי מעיקרא קאמר לה בניחותא ובתר הכי בלשון בתמיה. ודריש שבא לרמוז עוד לחלק בין טובה לרעה. ולפי דרשא זו תרווייהו בניחותא קאמר. וה"ק לא איש אל ויכזב וגו' בטובה. וההוא אמר ולא יעשה היינו ברעה. ולפי דרשא זו שמוש הה"א של ההוא אינו ה"א התימה אלא ה"א הידיעה ההוא הידוע זה הקב"ה כמ"ש הוא ה' אלהינו (נזר הקודש):

ועבדום וענו אותם וגו'. ד' מאות שנה ההוא אמר ולא יעשה אלא חשב ד' מאות שנה מיום שנולד יצחק. ולא באו לכלל עבדות וענוי עד אחר מיתת יוסף ואחיו. ולא נתקיים בהם רק גירות ד' מאות שנה (מתנות כהונה):

ה  [עריכה]

לעבדך זה אברהם. דריש שרמז ג"כ לאברהם. כי האבות ודוד הם ד' רגלי המרכבה אשר נכללו כולם באדה"ר בעיקר שורש נפשו המיוחד לו. ודוד בא משורש אברהם. והל"ל לדוד עבדך וקאמר לעבדך דוד כוון תחלה על אברהם כמ"ש בעבור אברהם עבדי:

אם הבנים שמחה שנאמר הניקה בנים שרה. משום דלפי דרש זה דמיירי בשרה קשה והלא לא ילדה אלא יצחק בלבד. ומהו אם הבנים שמחה. לכן מתרץ שקאי על הבנים שהניקה כדאיתא בפסיקתא שכל גרים המתגיירים בעולם וכל יראי שמים שיש בעולם הם מן אותם שינקו מן חלב של שרה. וזהו אם הבנים שמחה זו שרה ששמחה עם אותם הבנים שהניקה ועיין לקמן פ' זו:

כאשר אמר מ"ש לה הוא באמירה. כלומר מ"ש הקב"ה בכבודו ובעצמו עליה בלשון אמירה. בבשורת הזרע האמורה בפרשת המילה דכתיב התם ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך וגו' וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן. ושוב אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר מה שדיבר עליה ע"י המלאך שוב אשוב אליך כעת חיה. ופירש"י שבשליחותו של מקום א"ל כן וכו' (ועיין לעיל סימן ב' מ"ש). הלכך ברישא הריון שאינו אלא בכח נקט ל' פקד ובסיפא בלידה שהוא בפועל נקט לשון ויעש שהוא גמר המעשה בפועל:

ר"נ אמר וה' פקד את שרה כאשר אמר מה שאמר לה ע"י מלאך. דהיינו שוב אשוב אליך וגו' לפוקדה בלידה בהשגחה וכדאמרן שזה נאמר בלשון אמירה שנא' ויאמר שוב אשוב אליך וגו':

כאשר דבר מה שאמר לה הוא. דהיינו בשורת הזרע והיינו במעמד בין הבתרים דכתיב לזרעך נתתי את הארץ היינו הזרע שיהיה לו משרה שהרי ביצחק יקרא לך זרע. ובשורה זו בדבור היה כדכתיב שם ברישא דענינא היה דבר ה' אל אברם. והכי איתא במכילתא פ' י"ב ויעש ה' לשרה כאשר דבר והיכן דבר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר:

כאשר דבר לברכה בחלב. לעיל פ' מ"ז וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה. וברכתי אותה ליתן לה בן. וברכתיה לברכת החלב וע"ש ביאורו:

והלא כבר נתבשרה בחלב. לעיל פ' מ"ז איתא א"ל ר"נ וכי כבר נתבשרה בחלב. וגי' דכאן משובש דכל זה לא שייך הכא אלא הוא סיומא דהך מימרא דלעיל פ' מ"ז והכא מייתי לה אגב גררא וע"ש ביאור המאמר:

בעל פקדונות כו'. שמלת פקידה הונח הן על השגחה לרעה או על השגחה לטובה. הכל לפי הפקדון והזכירה ע"י מעשיו אם טוב ואם רע. כי כל המעשים הם רשומים וטמונים למעלה כדרך פקדון ומכחם בא הגמול בדרך החזרת הפקדון לטוב או לרע:

חבילות של קוצים. שהיה כקוץ מכאיב לישראל. וכן החזיר לו הקב"ה חבילות של קוצים בתשלום הפורעניות להיות לו ג"כ כקוץ מכאיב:

החזיר לה הקב"ה מצות ומע"ט. פי' החזיר לה הקב"ה ג"כ שכר מצות ומע"ט לפוקדה בבנים (יפה תואר). או פי' שנתן לה בן צדיק אשר יקיים מצות ומע"ט ויצאו ממנו בנים שיקיימו מצות ומע"ט:

ו  [עריכה]

כתיב ואם לא נטמאה כו'. השתא דריש וה' פקד הוא ובית דינו שבדין נפקדה בהסכמת ב"ד של מעלה. ופי' כאשר אמר כאשר אמר לב"ד וטען עליה. אי נמי כאשר אמר בתורה ונקתה ונזרעה זרע (יפה תואר):

אינו דין שתפקד. ר"ל שק"ו מה אשה שגרמה לעצמה ניוולה להיותה מסתרת ונותנת מקום לקנאה ומ"מ נפקדת. זו שלקחוה בעל כרחה לפרעה ולאבימלך שהכריחו אותה. ועכ"ז ונקתה אינו דין שתזרע זרע:

הוא בכבודו. כי לא נתחדש בה תאוה טבעית כחק כל הנשים אשר זהו נכלל במלאך הממונה על התאוה כפי' המורה בפרקיו כי על כל כח מיוחד אשר באדם יש מלאך ממונה עליו מלמעלה הנותן בטבעו של אדם כן. אבל היא נתחדשה ע"י ענין אלהי. ולכן לא הי' ע"י תאוה טבעית:

ותהר ותלד שרה כו'. ה"ג ותהר ותלד שרה לאברהם מלמד שלא גנבה זרע ממ"א בן לזקוניו מלמד שהיה זיו איקונין דומה לו. שלא גנבה זרע ממ"א. כלו' שלא נתעברה מאבימלך אלא מאברהם. ועל זה אמר שנתפרסם על זה מופת בדורם ממה שילדה בן לזקוניו שהוא נוטריקון זיו איקונין ללמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לאברהם ומזה נודע לכל שיצחק היה מאברהם (נזר הקודש):

למועד אשר דבר כו' לט' חדשים כו'. דריש דה"ק ותהר ותלד שרה בן לאברהם ולא לאבימלך וזה נתפרסמה ממה שנולד למועד אשר דבר אותו אלהים שהגביל זמנו לט' חדשים כדי להוציאו מן החשד שהרי עברו ט' חדשים שלמים לאחר איזה ימים שיצאה מבית אבימלך:

גרוף. משוך. מלשון נחל קישון גרפם. גרופים מתחת רגלי הבהמה (יפה תואר):

לשבעה שהם ט' מקוטעים. ולי נראה עיקר כדפרש"י והאב"א לקיים גירסתנו והכי פירושו לשבעה שלמים שהם ט' מקוטעין שאוחזים יום אחד מחדש שלפניהם ויום אחד מחדש שלאחריהם. והשני ימים חשובים כשני חדשים מקוטעים. ולדידיה צ"ל שנתבטל החשד מאבימלך ממה שהיה זיו איקונין של יצחק דומה לאברהם. וא"כ הא דכתיב למועד אשר דבר אותו אלהים משמע איפכא שלפי שהוליד בן לזקוניו שהיה זיו איקונין דומה לו לפיכך נולד למועד הקבוע אשר דבר אותו אלהים לשבעה חדשים כי כבר נסתלק החשד במה שהיה זיו איקונין דומה לו (נזר הקודש):

ונאמר להלן כבא השמש כו'. דס"ל דמששה שעות ולמעלה יצאו ממצרים כדאיתא במכילתא ויליף בג"ש מיציאת מצרים שנולד יצחק ג"כ בט"ו בניסן בחצות היום להיות מכוון לזמן והעת שיצאו בו ממצרים להורות שעמד זכותו לבניו להצמיח זמן גאולה בשעת וזמן לידתו (נזר הקודש):

ז  [עריכה]

יצא חק לעולם. פי' יצא מזון לעולם. על דרך מה שנא' כי חק היא לכהנים מאת פרעה. כלו' כל העולם ניזון בשביל יצחק. ורש"י פי' ישראל שקבלו את התורה שנא' כי חק לישראל (מתנות כהונה). או פי' חק ברית מילה לשמונה קאמר שיצאה תחילה ביצחק וכפי' ר"ח בתוס' ס"פ ר"א דמילה דחק בשארו שם קאי על יצחק:

ניתן דורייה לעולם חפושית א"ר יצחק יו"ד. כצ"ל ור"ל דרייה פי' חירות ונחת רוח. ותיבת חפושית הוא פי' על תיבת דורייה שהיתה כתובה על הגליון ואחר כך כתבוה המדפיסים בפנים ושלא במקומה:

הה"ד ובן שמונת ימים כו'. ר"ל הא דכתיב הכא כאשר צוה אותו אלהים היינו מ"ש לו בפרשת המילה ובן שמונת ימים וגו':

ח  [עריכה]

אחרים מה איכפת להו. דקאמר כל השומע יצחק לי שכולם ישמחו עליה ומשני שעמה נפקדו כמה עקרות הרבה חרשים נתפקחו כו' שבא אז רב שפע טוב וברכה לעולם וכל שומע ישמח שאין גם אחד שלא יהיה מהזוכים לרפואה או קרוב או אוהב שזוכים לרפואה וישמח בהם. וטעם מאמר זה כי צחוק ושמחה שעשה לי אלהים הוא מצד שכל השומע יצחק וישמח על ידי לא מצד עצמי (יפה תואר):

הרבה שוטים נשתפו. פי' חזרו לדעתם ושכלם וכן בגיטין פ"ב שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה. פי' חזר לדעתו. וכ"ה בלשון יון בעל דעת וחכם (מוסף הערוך):

מה עשיה שנא' להלן כו' ניתן דרייה לעולם. כלו' חירות והרווחה שעשה המלך אחשורוש הנחה למדינות בנישואי אסתר. אף כאן נתן הקב"ה דוריאה לעולם בהיות אז עת רצון בפקידת שרה הצדקת (נזר הקודש):

הוסיפה על המאורות. כי אז נתוסף אור השפע למעלה במאורות העליונים וממנו בא ג"כ הרווחה לתחתונים (יפה תואר). או פירושו ע"פ דאיתא בפסיקתא שאותו היום שנולד יצחק הוסיף הקב"ה על גלגל חמה מ"ח פעמים כאור ז' ימים:

ט  [עריכה]

רמזו שהוא מוליד לק' שנה מנין מלל. כלו' אחז בלשון הרומז על הדבור וגם ירמוז בו מה שהבטיח הקב"ה לאברהם שיוליד לק' שנה היינו כשאמר ליה לך לך מארצך וכדאיתא בתנחומא למאה שנה יהיה לך בן מנין לך לך. וזה נתקיים בכי הניקה בנים שרה. כי ישמעאל לא נחשב לו לזרע (יפה תואר):

קומתו של אברהם כו'. דרש מלל מלשון מלילות שהיתה קומתו יבשה. כי אע"פ שכבר הוליד את ישמעאל מ"מ שוב פסק מעיינו ולא הוליד עוד אף מהגר באשר נתגבר עליו טבע הזקנה ומה גם עתה שכבר נעשה בן ק' שנה שהיתה קומתו יבשה ולא היה בטבע להוליד כלל וכדלעיל פ' מ"ח. ועכשיו נעשה קומתו מלילות בפקידת שרה. ר"ל כמו תבואה לחה שיש בו שרף. שאז נתחדש כנשר נעוריו והוליד גם בני קטורה (יפה תואר ונזר הקודש):

אמנו שרה היתה צנועה כו'. גמרא גמירא להו (נזר הקודש):

כדי שידעו הכל כו'. והיינו לסתום פי האומרים שלקחו אסופי מן השוק כדאיתא בפרק הפועלים. ובפסיקתא איתא שאמרו שהולד הוא מהגר שפחת שרה ומה עשה הקב"ה יבש דדי נשותיהם והיו מטרונות באות ונושקות עפר רגליה של שרה ואמרו לה עשי מצוה והיניקי בנים שלנו וכו' וכן הוא בפדר"א פרק נ"ב:

והיו אומרות כו'. זה יצא להם מסברא. דודאי כשראו הנס הכירו שפל ערכן שאין בניהם כדאין ליהנות משוד תנחומיה (יפה תואר):

כל מי שבא לש"ש. דהיינו כדי לקדש את בנה בחלב הצדקת עלתה בידה כי כן נעשה בנה ירא שמים. ור' אחא הוסיף כי אף מי שלא בא לשם שמים אלא כדי להבחין הנס מ"מ בעבור שקיבל שפע חלב מן הצדקת קיבל הוא ממנה ג"כ שפע גדולה וניתן לו ממשלה בעולם הזה (נזר הקודש):

כיון שהפליגו עצמן בסיני. כלומ' שהבדילו עצמן מבני שרה בשעת קבלת התורה שלא רצו לקבל התורה מאז ניטל מהם אותה הממשלה (נזר הקודש):

י  [עריכה]

נגמל מיצר הרע. פירוש שנעשה בן י"ג שנה שאז נגמל הנער מיצה"ר שהוא כח התאווה החומרית ונכנס בו כח היצר טוב. ולכן מאז הוא מצווה ועושה. ולשמחה זו עשה אברהם משתה:

נגמל מחלבו. והא דכתיב ויגדל הילד ויגמל. הוא ללמדך שלא נגמל מחלבו קודם זמנו מפני חסרון החלב בהיות שרה זקנה. אלא היה לה חלב רב בשופי ולא גמלתו אלא עד שהיה גדול. ומהאי טעמא נמי עשה אברהם סעודה עבור החסד והנס הנעשה לשרה שאף גם לעת זקנותה היה לה חלב בריבוי ליתן לנער מלא סיפוקו (נזר הקודש):

גדול עולמים. כי לא יתכבד אבינו אברהם במשתה שמנים וענינים השפלים האלה כי אם משתה גדולה בענינה שהיתה השראת השכינה שמה:

ויעש המלך משתה גדול גדול עולמים היה שם. כצ"ל. וכן הוא בילקוט. ור' יהודה ב"מ ס"ל כר"י ב"ס שגדול עולמים היה שם ואמר שזה דכתיב ויעש המלך משתה גדול ג"כ פירושו גדול עולמים (או אפשר שכך צ"ל ויעש אברהם משתה גדול ר' יהודה ב"ס אמר גדול עולמים היה שם כיוצא בו ויעש המלך משתה גדול גדול עולמים היה שם. ותיבות ר"י ב"מ אמר מיותר) ור"ל שבסעודת אברהם נתגלה כבוד גדול עולמים לאות ולמופת שגם הוא שמח בשמחתו. וכן כיוצא בו בסעודת אסתר לכבודה ולפי שהיה צופה ומביט שיבא ע"י הנשואין אלו תשועה לישראל לעתיד בימי המן. וע"ז אמר הה"ד כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב בימי מרדכי ואסתר. כאשר שש על אבותיך בימי אברהם. רמיז על ענין שמחת הסעודה שהיה בימי האבות. והיינו להתגלות עצמו לכבודם בסעודתם מרוב שמחתם בה'. כן יפליא ה' לעשות בשמחת הסעודה והמשתה בימי מרדכי ואסתר. ולמד זאת ממה שבשניהם כתיב משתה גדול. ויהיה פירוש משתה גדול כאילו כתוב משתה גדול בסמיכת ענין. ופי' משתה של גדול העולם. וגדול הוא תואר על הקב"ה:

בימי אברהם יצחק ויעקב. בילקוט ליתא הני תיבות יצחק ויעקב. ועכ"פ ויעקב ודאי מיותר:

א"ר יהודה בר סימון משתה גדול משתה גדולים. ואע"ג דר"י בר סימון גופיה פי' לעיל גדול העולם היה שם קאמר להא נמי. דכולהו איתנהו. ובילקוט גרס הכא ד"א:

פרדה עקרה. מפני שמישמעאל עד יצחק כמה שנים לא הוליד מהגר סבור שכבר פסק כח ההולדה מאברהם ונתעקר:

שפופה. שפלה ונמוכה:

אין יהיב אנא אצבעי עליה אנא פחיש ליה. אם אתן אנכי אצבעי עליו אנא פחיש ליה. ז"ל מת"כ פי' הערוך או חרום או שרוע ת"י או פחיש או פסיע עכ"ל ופי' לפ"ז שאעשנו חרום. אבל אינו בת"י שלפנינו אלא בת"י שלפנינו פי' בו דלקי בחוטמיה. ובעל מוסף הערוך פי' שם שהוא מענין פחסה אע"פ שלא חיסרה (מסכת ע"ז דף נ"ג ע"א) שפירושו שם לא ששברה על שברים אלא מעכה שנמחקה הצורה. וא"כ פירוש מלה זו לשון מיעוך ומחק וכן פחיש דכאן נקרא בשי"ן שמאלי כמו פחיס בסמ"ך:

כי בידך נתתי. ומדלא קאמר אתננו דייק שכבר פסק דינו בשנים קדמוניות והיינו במשתה הזה כדלקמן דברים רבה פ"א:

דאמר רבי לוי לא נדנדה עריסה. כתב בעל מת"כ וז"ל קאי אדלעיל שאמר עוג מתנתו מה היא כו' כלו' שבזהו מאד שהיה כל כך קטן שנדנדה בעריסה כדרך הקטנים שאצלינו. מה שאין כן דורות הראשונים שהיו גדולים ובריאים מקטנותם. וכמו שדרש בפ' ל"ו על כתוב ישלחו כצאן עויליהם עכ"ל. אבל יותר נראה שכך צריך להיות אנא פחיש ליה דאמר ר' לוי לא נדנדה עריסה תחלה אלא בביתו של אברהם אבינו. א"ל הקב"ה מה אתה מבזה כו' (עד) כי בידך נתתי וגו':

א"ר יהושע בר מנחמה. (וכן הוא בילקוט יהושע י"ב) ולא דאמר בדל"ת. כי הוא ענין נוסף והודעה אחרת על מה שלמעלה ממנו ומובא כאן דרך אגב. שאמר לעיל שעוג היה במשתה אברהם מביא מאמר הדומה לזה שלא הוא בלבד היה שם אלא כל ל"א (או ס"ב) מלכים של כנען היו שם. ומביא המאמר על פני כולו עם דברי ר' ברכיה אף שאינו מעניינא דידן כלל. וכדרך המדרשות:

ס"ב מלכים. ובתנחומא סדר מסעי סי' ו' איתא אמר ר' ינאי הכהן ס"ב מלכים היו ל"א ביריחו ול"א בימי סיסרא כו' ע"ש:

הוא ואנטיקיסר שלו. פי' שר צבא והמוסף הערוך כתב שהוא משנה קיסר. ור"ל של"א מלכים הנזכרים בספר יהושע לא היו יושבים בא"י ולא היתה מלכותם במקום ההוא לבד אלא מלכים גדולים היו בארץ וכ"א היה לו עיר בא"י ומושיב בה שר צבא או שני לקיסר. וכיוצא בזה איתא לקמן פרשה פ"ה. וקמ"ל מלך יריחו אחד שנהרג המלך ועוד אחד עמו שהוא נציבו. וכן כלם:

יא  [עריכה]

היה אומר בו דבר לגנאי. בצחוק זה שהזכיר הכתוב ולא פירש:

ואני אומר בו דבר לשבח. שרצה להתייחס אחרי אברהם לומר שראוי להקרא בנו בכורו וכ"ה בתוספתא דסוטה פ"ו סי' ג' בהדיא:

אין מצחק. האמור כאן:

רואה אותו לישמעאל מכביש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותם. כתב היפ"ת מכביש גנות פי' מאנס נשים וכובש אותם בחזקה. וגנות פירושו נשים בחירי"ק תחת הגימ"ל כדלעיל פ' י"ח גיני גיניא אשה בל"י. והיינו נשי אנשים דקאמר. אלא דצד הוא לשון פיתוי שמפתה אותן לרצונם. ומכביש הוא באונס וחזקה. ואולי גיניא היא בתולה בל"י. ונשי אנשים נשואות וכולא ביה איתנהו עכ"ל. או פי' שהיה כובש ודורך על הגדירות בתוך הגנות וצד נשי אנשים ומענה אותם (מתנות כהונה):

בונה בימסיות. בונה במות ולפי שהיה ירא להעיז פניו לעבוד ע"ז במקום שיראוהו אנשי ביתו הוצרך לעשות עבודתו בשחיטת חגבים שיראה הרואה ויאמר הלא משחק הוא שאין דרך זביחה בכך. ושרה הבינה את רשעתו וזהו שנא' ותרא שרה כי היא לבדה הבינה מעשיו:

ר' עזריה משום ר' לוי אמר כו'. כי לא יתכן ששפך דם ממש ולא היה ירא. אלא שהיה מבקש להרוג את יצחק בערמה ויאמר כי שוגג היה:

ונראה חלקנו בשדה. פי' נראה חלקת השדה אשר לאבינו דרך טיול. וכשהיה יצחק בשדה היה רובה קשת כמצחק להגיע ביצחק. ולפ"ז נראה שהיה יצחק גדול שהלך לשדה לטייל. והיה זה ימים רבים אחר הגמל את יצחק. או שפי' ויגמל מיצה"ר כדלעיל:

הה"ד כמתלהלה כו'. היינו ישמעאל כן יהיה כל איש שרימה את רעהו ויאמר הלא מצחק אני:

אלא לשון ירושה. שהיה מצחק ומלעיג על המשתה ועל שמחת יצחק לומר שלו משפט הבכורה (יפה תואר):

שבשעה שנולד יצחק כו'. מיום שנולד היה מצחק ועד יום הגמלו היתה שרה סובלתו ועכשיו נתמלא סאתו:

הכל שמחים. כל יודעיו ומכיריו. שחנן לו ה' זרע מהגבירה. ולזה אמר ישמעאל כי לעולם הוא העיקר שלו משפט הבכורה בירושה:

שמתשובת אמנו שרה כו'. כי לא יירש משמע נתינת טעם אל הגרושין שסבת שלוחו לפי שלא יירש ואין לה סבה אחרת:

שמתשובת אמנו. לפי שדברה לאברהם כי לא יירש כלפי מה שאמר הוא אני יורש. להכי קרי לה תשובה:

כי לא יירש עם בני אפילו שאינו יצחק. כלומר אע"פ שלא הגון כיצחק (כי שם יצחק מורה על חשיבותו ומעלתו כדדרשינן לעיל בטעם שם יצחק יצא חוק לעולם כו') לא היה ראוי להוריש עם בני כי בני הוא בן הגבירה והוא בן האמה. ואמרה עוד עם יצחק כלומר צדיק גמור כיצחק אע"פ שלא היה מיוחד לבני להיות בן הגבירה אלא היו שניהם בני הגבירה או שניהם בני אמה מ"מ לא היה ראוי להוריש עמו בהיות יצחק צדיק גמור וישמעאל רשע גמור. והוי גלה קמה ברוה"ק דלא נפיק מיניה זרע מעליא:

יב  [עריכה]

הה"ד ועוצם עיניו מראות ברע. דמיירי באברהם כדלעיל פ' מ"ח ומיניה ילפינן תשובה לדבר וזה דעת המדרש שאברהם כרוב רחמיו כרחם אב על בנים ירחם על בנו אע"פ שהיה רשע. ולזה הביא קרא דעוצם עיניו שענינו כי הבט אל עמל לא יוכל. ולכן חרה לו על אודות בנו שיצטרך לגרשו (יפה תואר):

יצחק אכ"כ כו'. ולתרץ זה א"ר עזריה כו':

בב' עולמות. עוה"ז ועוה"ב. כלו' שמודה היות ב' לאפוקי מהאומר שאין לאדם רק עולם הזה:

מופת נתן. במה שהוציא מפיו כי ביצחק יקרא לך זרע במי שמודה בשני עולמות יקרא לך זרע כו'. כן הוא בס"מ ומפרש דה"ק מופת נתן להכיר מי הוא זרע אברהם במשפטי פיו במה שהוציא מפיו. כי ביצחק יקרא לך זרע שעם הב' לבד שהוא ממוצא השפתים של הפה כנודע בזה שם מופת להכיר מי הוא זרע אברהם שאינו אלא בני יעקב בחיריו המודים ברמז אות הב' שהוא על ב' עולמות (נזר הקודש):

יג  [עריכה]

בני ביתו של א"א ותרנים היו. שלהיות אנשי בית אברהם ותרנים פחד פן יפתחו ידם לו במתנות כסף וזהב לזה השכים לשלחו בלחם ומים לבד ומזה כל רואיהם יכירו וידעו כי נהג בה אברהם מנהג שפחה וזרעה אינו בנו המתייחס אחריו (נזר הקודש):

שכן דרך עבדים שיהיו כו'. שלהיות דרך העבדים למלאות כדים על שכמם עשה להם כן כדי לפרסם שהיתה שפחה וולדה כמותה ואינו מיוחס אחריו ואינו יורשו. ואע"ג דאי' לעיל פ' מ"ה סימן ד' ותתן אותה לאברם אישה לאשה. לאשה ולא לפלגש. לא שנעשית משוחררת גמורה אלא רק לגבי אברהם מחלה זכותה. אבל אם תצא מתחת רשות אברהם שוב תחזיר לעבדות. וזהו אשר אמר לה המלאך הגר שפחת שרה אי מזה וגו' (נזר הקודש):

בן כ"ז שנים. שהרי בן י"ג היה כשנמול ולתקופת השנה ילדה שרה ובן י"ג היה יצחק כשנגמל מיצה"ר וגרושי ישמעאל אחרי הגמל את יצחק. אבל בילקוט ובפדר"א אי' בן י"ז שנה. ולפ"ז ס"ל ויגמל מחלבו וא"כ היה לסוף ב' שנים כי זה זמן היניקה הרי שהיה ישמעאל אז כבר נכנס לשנת י"ז (יפה תואר):

ואת אמר שם על שכמה. דואת הילד אשם על שכמה דסמיך ליה קאי. שגם הילד שם על שכמה:

אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין הרע. ומתוך כך חלה ונכנס בו חמה ואכאבית הוא מין חולה ונתמעטו אבריו ונתקמט הבשר ונעשה קל עד שלא היה אלא כילד של ג' שנים וכן קראו הכתוב ילד מתוך קטנותו עבור החולשה (רש"י):

ונכנסה בו חמה. ועיין מ"ש לעיל פ' ל"ט סי' י"ז:

ואכאבית. והערוך גרס ועבעבית:

א"ר מאיר רותם שכן דרך הרותמים. כצ"ל דשיח היינו רותם מאחר שזה היה במדבר אע"פ שסתם שיח עץ פרי כמו וכל שיח השדה לפי שאין במדבר עץ פרי (יפה תואר):

א"ר אמי כו'. ס"ל שנקראו האילנות כאן שיחים על שם המקרה שהיה במקום ההוא ששם השיחו עמה מה"ש (יפה תואר):

נאמר כאן ותשב כו'. דילפינן נגד מנגד ורחוק מרחוק דבדגלים דכתיב מנגד סביב לאהל מועד ולא פירש שיעורא ילפינן מנגד דכתיב בהגר ובהגר ילפינן דמנגד היינו אלפים אמה מדכתיב הכא הרחק וכתיב התם רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה. והכי איתא לקמן בבמדבר רבה פ"ב. שהלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש כדאי' בפרק הוציאו לו (יפה תואר). ודעת ר' יצחק שאין צריך להוכיח מזה כי אם מגופה:

שני טווחים. כי מהלך הקשת אלף אמה דטיחה לשון ירייה. ומטחוי משמע ב' דמיעוט רבים ב'. ומשפט הוי"ו ליכנס בכאן כדפרש"י בחומש. וכשיורה פעם ב' ממקום שכלה הורייה ראשונה יהיה אלפים אמה:

כמטחת דברים. מדנקט האי לישנא דמטחוי ולא ירייה אי נמי מדלא קאמר אלפים אמה וכיוצא. להורות שהיתה מטחת דברים כלפי מעלה כמורה חצים (יפה תואר):

עכשיו הוא מת בצמא ותשא קולה ותבך הה"ד נודי ספרת. כצ"ל:

יד  [עריכה]

כאותה בעלת נוד. דרמיז נמי אבעלת נוד היא הגר ששם אברהם הנוד על שכמה שנתקבל דמעתה כי ממנה למד. ובגיר' הילקוט מסיק הלא בספרתך כתיב בספר שלך כלו' בתורה מענין הגר. וגירסת הילקוט עיקר וכצ"ל כאותה בעלת נוד. הלא בספרתך כשם שכתוב בספר שלך. ומ"ש אח"ז שמעה תפלתי כו' היא דרשה אחרת הדומה לדלעיל מינה שדרש שם מלת דמעתי. וכן כאן כתוב אל דמעתי אל תחרש. ואולי צ"ל הה"ד שמעה תפלתי. והיא ראיה אחרת שנעתרה דמעת הגר (יפה תואר):

כאותה בעלת נוד. והבי"ת בנאדך במקום כ"ף ע"ד מ"ש בשמות רבה פ' ל"ח אל תאמר בשמים אלא כשמים. והמקרא חסר הנושא כמו ואני תפלה שפיר' איש תפלה. וכינוי בנאדך לפי שקרבה ה' (יפה תואר):

אל דמעתה של הגר לא החרשת כו'. מובטחני בדמעה שלא תחרש ובהכרח תתקבל ולא תחרש ממנה מאחר שאפילו לדמעתה של הגר שלא היתה כדאית שתתקבל שהטיחה דברים כדלעיל על כל זה לא החרשת נראה שמסגולת שערי דמעה שלא ינעלו:

ואם תאמר. דשאני הגר מפני שהיתה גיורת היתה חביבה כדכתיב ואוהב גר. אבל לא מפני סגולת הדמע לחוד:

אף אנכי גר שנאמר כי גר אנכי עמך. ר"ל לפי שחביבות הגר הוא לפי שלבו נשבר ונדכה כי אין לו קרובים ורעים אהובים וקרוב ה' לנשברי לב. לכן אמר שהוא ג"כ נחשב לגר שגם לבו נשבר:

בזכותו של אברהם. דכתיב אצלו ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים (רש"י ויפ"ת):

בזכות עצמו. שנמול בהיותו בן י"ג ולא עכב שעל זה היה מתפאר כדלקמן פ' נ"ה:

יפה תפלת החולה. מדתלה קבלת בזכות עצמו ולא בזכות אברהם אע"פ שגם בזכותו נתקבל כדלעיל (יפה תואר). ועוד דגם הגר התפללה כדאמר לעיל בסי' הקודם אל דמעתה של הגר לא החרשת כו' וא"כ למה לא תלה הדבר בקול תפלת הגר. אע"כ שיפה תפלת החולה לעצמו יותר מכל. כלו' שאם החולה מכניע לבו לתשובה ותפלה הוא מועיל יותר מתפלת אחרים שמתפללים עליו (נזר הקודש):

קפצו מה"ש כו'. דהוה סגי דלימא באשר הוא. ושם למה לי. אלא לומר שנדון על ההווה ולא על העתיד לבא (יפה תואר):

אדם שהוא עתיד להמית בניך בצמא. כדאי' באיכה רבתי ובתנחומא סדר יתרו:

הכל בחזקת סומין. שאין העין יכול לראות אלא במה שניתן לו רשות אע"פ שהיה הדבר לפניו. וכן אירא להגר שלא נברא זה הבאר ההוא מחדש אלא שם היה ולא היה לה רשות לראותו עד שפקח אלהים את עיניה (האב"א):

מחוסרת אמנה היתה. כי לא בטחה בה' שלא ימנע טובו ממה שמילאה החמת בתחילה ואח"כ השקתו שהיתה יריאה שיתעלם ממנה הבאר ויחזור למות בצמא (האב"א והיפ"ת):

טו  [עריכה]

בשביל ששימשת כו'. לעיל פ' א' סי' י"ט:

הדין את דכתיב הכא מהו. ר"ל דלכתוב ויהי אלהים עם הנער. ולא את שדרכו לרבות. ור"ע ס"ד ששאל דלימא אלהים הנער ולזה אמר לו אילו נאמר כו'. ור' ישמעאל א"ל כי לא דבר רק הוא כו' והודיעו האמת (יפה תואר):

היה הדבר קשה. אין ראוי שיבוא הלשון בענין רע כזה. (יפה תואר):

וחמוריו כו'. כלו' אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. ואולי צריך להיות חמריו הח' בפת"ח. וגמליו הגימ"ל בפת"ח. ועל שומרי החמורים והגמלים אמר כן כדלעיל אצל והיא גם היא וגו' (מתנות כהונה):

רבה וקשיותו עמו. שבא לרמוז ג"כ שהיה רבה כלומר גדל והלך וקשיותו עמו כלומר שרעתו היתה מתגדל עמו ולא חזר בו בהיותו גדול (יפה תואר ונזר הקודש):

נ"א רבה וקשיותו אמו. בילקוט ליתא זה. והמת"כ פירש שאמו עזרה לו לרעה. ולכך סמך ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים שהיה לה ליקח ממשפחת אברהם ושרה:

רבה מתלמד בקשת. שפי' רובה קשת שלומד ומרגיל עצמו להיות קשת (יפה תואר):

רבה על כל המורים בקשת. מתגדל על כל קשת (יפה תואר):

על עיקריה הוא קאים. שנופל לארץ כדרך גדילתו שהשורש למטה כמו שהיה עומד כשגדל שכל דבר חוזר לשרשו. וכך הגר אע"פ שנדבקה לאברהם הצדיק חזרה לשרשה ליקח לו אשה מארץ מצרים (נזר הקודש):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף