יפה תואר על בראשית רבה/נג

יפה תואר על בראשית רבה נג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה נג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  

א  [עריכה]

והיכן דבר למועד. וגו'. נראה דזה ט"ס כי בעוד אשר לא דרש המקרא וידעו כל עצי השדה וגו' על אבימלך ואברהם איך יבוא לפרש את סוף הכתוב על שרה. אבל מקומו הוא בסוף הסימן. אם לא דנאמר כי ר' ברכיה לא דרש רק את סוף הכתוב על שרה. ובעל המדרש בא לבאר ולפרש דבריו יותר כי גם ראש הכתוב מדריש בענין זה:

כי האדם עץ. השדה. נראה שמפרש המקרא כי חיי האדם הם עץ השדה ופריו ולכן יקראו הבריות עצי השדה. משום שחיותם תלויה בהם:

היכן דבר. כו'. והא דלא מביא המקרא ויאמר אלהים אבל שרה אשתך יולדת לך בן הנאמר מקודם במצות מילה. י"ל משום דכתב שם אלהים אשר הוא מדת הדין ועפ"י מדה"ד אחרי אשר צחקה שרה והחטא מבטל לפעמים הייעוד הטוב ורק ה' ברחמיו נשא לעונה ופקד אותה. ולכן אמר הכתוב פה אני ה' במדת הרחמים דברתי ומביא את הכתוב למועד אשוב אליך אשר נזכר שם בפרשה רק שם ה':

ב  [עריכה]

דבריו של. בשר ודם מתקיים כו'. הנה באמת כי דבר אלהינו יקום לעולם זה לא צריך ללמוד. אבל יען כי מצינו לפעמים אשר החטא יגרום כי הבטחת ה' לא תקום כן תוכל סבה אחרת לעכבה. ופה הסבה ידועה כי ליצני הדור אמרו שמאבימלך נתעברה שרה. ולסכל את דבריהם עשה הקב"ה וצר קלסתר פני יצחק כפני אברהם ואמרו הכל אברהם הוליד את יצחק כידוע. ולמעט בנסים טוב היה כי שרה תתעבר ימים או עשור אחרי מעשה אבימלך ולא היה עוד פתחון פה לליצני הדור. ולכן מביא מאלישע אשר דברו מתקיים לעמוד הזה את חובקת בן. וזה גרם שהילד מת כדאיתא בספר הזוהר. ואלו לא נפקדה למועד הזה אז לא מת הילד ולא היה צריך להחיותו בנס. ומכ"ש שדבריו של הקב"ה אשר אמר לשרה למועד אשוב אליך וגו' ולשרה בן כי יתקיימו במועד הזה דוקא. ולא תקצר יד ה' לעשות פלא כי יסכרו פי דוברי לצון:

ג  [עריכה]

כי תאנה לא תפרה. זה אברהם. אע"ג דאברהם הוליד בנים גם אחרי לידת יצחק מ"מ קרי ליה תאנה לא תפרח לענין שרה וכמו"ש נעיל בפמ"ז על פסוק הלבן מאה שנה וזה שדרש כי תאנה לא תפרח בשביל ואין יבול בגפנים זו שרה אשר היא כבר זקנה. ואיך יולידו זקן וזקנה יחד ובזה יש לתת טעם למה אמר כי תאנה לא תפרח תלה העדר הפעולה בסבה חיצונית ובגפנים אמר ואין יבול בגפנים גרע את היבול מגוף הגפנים. כי אברהם יכול להוליד ורק חסרון הכלי מנעהו משא"כ שרה היה החסרון בה גופה ובפרט לפי מה דאמרינן לקמן שאפילו עיקר מטרין לא היה לה:

האירו פניה. כזית משמחת הבשורה. וי"ל עוד כי אחרי הבשורה נתעדן בשרה ונתפשטו הקמטים כדאיתא בפ' הפועלים ולכן האירו גם פניה:

ד  [עריכה]

אלא מה. שאמרת לאברהם בשמים כו' כי מלאכים העליונים נקראים שמים וכמו"ש בעל העקידה בשער ב' גבי את השמים. וזה לעולם ה' דברך נצב בשמים פי' דברך בשמים וזה אשר דברת ע"י המלאך נצב לעולם ולפ"ז מפרש כי למועד אשוב אליך אמר המלאך ובשם הקב"ה דברו וכמו"ש רש"י בחומש ויותר נראה לפרש דקאי על הקב"ה ודריש אף כי אמר הקב"ה למועד אשוב אליך ולא מצינו עתה ששב ה' אליו. אבל דברו נצב בשמים כי בשמים ממכון שבתו השגיח לפוקדה. ובפקידה זו נתקיים דברי ה' אשר אמר למועד אשוב אליך כי יתפרש כמו אשיב בהפעיל וכאשר מצינו ושב ה' אלהיך את שבותך במקום והשיב. ופי' למועד אשיב אליך את חפצך כעת חיה ולשרה בן:

שוב ועשה. מה שאמרת לאברהם כו'. ודרש שוב נא להקים את דברך אשר דברת לאברהם הבט משמים לספור הכוכבים. וראה ופקוד גפן זאת גם היום כמו שפקדת את שרה וכן הוא באגדת שמואל פרק ט"ז:

לא ראשו. סופו כו'. דברישא כתיב שלא יכזב. ואח"ז אמר ההוא אמר ולא יעשה כי לא יעשה. ואע"ג דלפי פשוטו הוא בתמיה. היוכל להיות כי הוא אמר ולא יעשה. אבל לפ"ז יהיה חצי הכתוב השני מיותר כי כבר אמר אשר לא יכזב ולא יתנחם. ולכן מצא לדרוש את כל הכתוב בלי תמיה ומפרש כי לא יכזב אם יגזור להביא טובה לעולם. ואם יגזור להביא רעה וימצא סבה לחזור מהרעה כגון שעשו תשובה. אז אף כי הוא אמר בכ"ז לא יעשה והטעם בזה שזה ממדת טובו ורחמיו יתברך. שמדה טובה מרובה על מדת פורענות. ולכן אם ישטעם לבטל היעוד הרע כגון שעשו תשובה אזחנון ורחום ה' יתנחם על הרע. אבל יעוד הטוב לא יתבטל אף כי יחטאו. אבל יענשו על החטא והטוב יקויים. וע' בזה בפתיחת המשנה להרמב"ם ז"ל. ומה דאמר ירמיה בקאפי' י"ח ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני וגו' ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו וכן מצינו פעמים רבות בדברי רז"ל שגרם החטא לבטל הטוב. כבר תירץ הרב ז"ל ע"ז כי הטוב אשר דבר ה' לנביא להביא על העם ולא הגיד לו לבשר בשורה זו לעם על הדברים האלה ינחם ה' אם ירעו את מעשיהם. אבל אם צוהו ה' לבשר זאת בעם והמה יודעים את הטוב אשר יעד ה' להם ע"י הנביא. היעוד הזה יקום לעולם:

ה  [עריכה]

אשר שמרת. לעבדך זה אברהם. אע"ג דמפורש בקרא לעבדך דוד אבי מ"מ כיון שאמר לפני זה שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם. ואינו נכון להביא ראיה מיחיד כי דרור אחד לא יבשר את האביב ?כ"א שכבר יצדק ענין הזה באברהם שנקרא עבד ה' כאמור בעבור אברהם עבדו ושמר לו ה' את הברית אשר הבטיחו בפיו על בשורת הזרע וקיים לו. וא"כ יפה שומר הברית לעבדיך בלשון רבים. [ובפרט דשם אמר ההולכים לפניך וגו' ומצינו באברהם התהלך לפני וע']:

מושיבי עקרת הבית. זו שרה. אע"ג דמצינו כמה עקרות אשר פקד ה' וכמו רבקה רחל וחנה. מ"מ דריש ליה על שרה שהיא היתה עיקר בית ישראל:

מה שאמר לה. הוא באמירה. כי בשורת הזרע שנאמר בפר' מילה כתיב ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך וגו' וכאשר דבר הוא ע"י מלאך דכתיב היפלא מה' דבר ופירושו הדבר שדבר המלאך לא נפלא מאת ה' להקימו כי למועד וגו' ור"נ סובר כי כאשר אמר הוא ע"י מלאך כדכתיב ויאמר ה' אל אברהם (וזה היה ע"י מלאך וכמו"ש למעלה וכן כתבו המפרשים) וכאשר דבר הוא בשורת הזרע בברית בין הבתרים דכתיב לזרעך נתתי את הארץ ושם היה בדבור כדכתיב היה דבר ה' אל אברם והנה דבר ה' אליו לאמר והכי איתא במכילתא דהחודש פי"ב ע"ש. ואע"ג דשם לא נזכרה שרה מ"מ כיון דביצחק יקרא לו זרע וגם כי גר יהיה זרעך נתקיים ביצחק ע"כ קאי לזרעך על זרע שרה:

בעל פקדונות. הוא. כי זה נודע אשר השכר והעונש הנתונים מאתו ית' דבקים הם במעשים של המקבלים. כי מפי העליון לא תצא הרעות והטוב ומה בצע לו אם יתם איש דרקיו. או מה יפעל לו אם ירשע אבל כל גמול נמשך לפי המעשה בטבע. ולכן מדמה המעשים לפקדון אשר יחזיר רק מה שהופקד אצלו:

ו  [עריכה]

כתיב. ואם לא נטמאה וגו'. ודריש וה' פקד הוא ובית דינו שבדין נפקדה בהסכמת ב"ד של מעלה. כיון שאשה הגורמת לבעלה לקנאה כי הסתירה עצמה עם איש אחר נפקדת אם טהורה היא מכ"ש שרה שלוקחה בע"כ פשיטא שראויה היא להפקד:

מלאך הוא. שהוא ממונה על התאוה. לפי פשט דבריהם ז"ל בכמה דוכתי יראה כי מלאכיו יצוה ה' ועל כל דבר ימנה מלאך אחד ממנו יושפע הכח ההוא כאו' מלאך ממונה על ההריון והוא קרוב למ"ש לעיל פ"י שכל עשב מלמטה יש לו מזל מלמעלה. ולפ"ז יראה שפקידת שרה לא היתה ע"י מלאך כי מאתו ית' נאצל לה כח זה אמנם הרב בח"ב פ"ו הרחיב מאד היות המלאך כפשוטו ופירש שכל כח מן הכחות הגופניות יקרא מלאך שענין מלאך שליח עושה רצונו ית' ופי' שהמלאך הממונה על התאוה הוא כח כו'. ולפי דבריו יתפרש כי פקידת שרה היתה בנס גמור מבלי מבוא ענין טבעי ונפקדה שלא מדרך הפקידה הטבעית:

גרוף מביתו. פי' משוך מלשון נחל קישון גרפם. או פי' נטוע מלשון גרופית של זית:

לשבעה שהם. מקוטעים כצ"ל וכ"ה בקצת נוסחאות של חידושי רש"י בחומש. וגירסא שהם תשעה מקוטעים משובשת היא וע' בפ"ק דר"ה:

בחצות היום. נולד. ורמזה התורה לידתו בחצות היום ע"ש הכתוב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו בהיות השמש בגובה האופק וכן וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. וי"ל עוד שכוונתו אשר לידתו היתה ברורה כשמש שנתברר לכל כשרותו בלי שום חשד ולזות שפתים. וע"ע בפ' מילה דכתיב אשר תלד לך שרה למועד הזה ודרשינן שסרט לו סריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לכאן בשנה האחרת כו' וכן בתנחומא פ' וירא בשעה שחמה בעולם:

ז  [עריכה]

יצא חוק. לעולם. ומפרש מה הוא חוק דוריה וזה דורין דגילה אחר גילה בזמן שהצדיק נולד וכדלקמן פ' ס"ג דעל ידו יזכה כל הדור. א"נ שע"י לידתו נפקדו כמה עקרות כדאיתא בסמוך. ופי' חוק הוא כמו חק לכהנים שהוא ענין מתנה:

ח  [עריכה]

ראובן בשמחה. כו'. כלומר למה אמרה כל השומע יצחק לי מה לאחרים בשמחתה ולכן אמר כי אז היתה שמתה כוללת לכל ע"י לידת יצחק:

ט  [עריכה]

רמזו שהוא. מוליד למאה שנה ע' ברש"י בחומש וברמב"ן ובבעל עקידה:

קומתו של אברהם. אבינו כו'. פי' כי גם הוא יבש היה כעץ ואינו מוליד לרוע מזלו וכדלעיל פמ"ד וה' הוא שהוציאו מתחת יד מזלו מאז הוליד את ישמעאל. ועתה הידית לה' כי כשש שעשתה קומתו של אברהם מלילות כן גם הניקה בנים שרה. פ"א אע"פ שהיה לו בן מהגר קמתו היתה יבשה כי לא היתה הזרע מיוחס אחריו וכמאן דליתא דמי:

י  [עריכה]

גדול עולמים. כו'. כי גם השכינה באה לכבדו ולכן נקרא משתה גדול שהיה בו גדול העולם. או הוא ע"ד שאמרו בפ"ק דברכות כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה. ועיקר הדרש הזה דה"ל למכתב משתה רב כמו ויין מלכות רב שזה הלשון יצדק על רבוי המאכלים. ולא גדול:

אמרו לעוג. כו'. כמדומה שהוא היה מתנשא לאמר שהוא יירש את אברהם מאחר שאין לו יורשים והוא היה הגבור בארץ או לפי שהוא אליעזר עבדו כדעת קצת מבעלי המדרש והוא אמר והנה בן ביתי יורש אותי ולכן הקהו את שניו בלידת יצחק אשר היה יורשו משא"כ לידת ישמעאל אשר היה בן האמה לא היה מיוחס אחריו. ולכן השיבם מתנתו מה היא כו' שאין בזה חשש שהוא חלש והולך למות לדעתו עד שאלו יתן אצבעו קטנה עליו ימות. ומ"ש פרדה עקרה משום שכמה שנים עברו מלידת ישמעאל עד לידת יצחק ולא הוליד מהגר סבר ששוב נתעקר:

ששים ושנים. מלכים כו'. לא הם בעצמם כי איך חיו יותר מת' שנה. ורק עוג מיתר הרפאים האריך ימים כ"כ. אלא פי' מלכי ארץ כנען באו למשתה אברהם ומלכי הארצות האלה נפלו בידי יהושע:

יא  [עריכה]

היה אומר. בו דבר לגנאי. כי על משחק הנהוג בנערים לא קצפה שרה והקב"ה לא הסכים על ידה לגרש את בן האמה הזאת. ולכן מפרש על ג"ע אשר נפשו של אדם חמדתן. ור"י דורש על עבודת כוכבים כי זרוק חוטרא לאוירא כו' ואף באמו כתיב ותלך ותתע ודרשינן שחזרה לגילולי אביה. ור"א דורש על ש"ד כיון דהוא חפץ בירושת אברהם לכן חפץ להרוג את יצחק כדלקמן ועל כן בערה החמה בשרה ואמרה כי לא יירש בן האמה הזאת וגו'. ומדברי רש"י בחומש משמע דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כיון דשקולים הם יבואו כולם:

רבי עזריה. משום ר"ל אמר כו'. הוא בא לפרש דברי ר"א כי הש"ד היתה בזה שחפץ להרוג את יצחק וכמ"ש לפני זה:

ונראה חלקנו. בשדה. פי' נראה חלקת השדה אשר לאבינו דרך טיול. או פי' נראה כחנו בשדה כדרך הבחורים בהתאבקות ויריית החצים מי בקי יותר. והנה מזה נראה כי יצחק כבר היה גדול והיה זה ימים רבים אחרי הגמל. או שמפרש ויגמל מיצר הרע והיה יותר מי"ג שנה ופליגא אפר"א דאמר שהיה ישמעאל בן י"ז שנה כשגורש שהרי משנגמל יצחק היה בן י"ו שנה. ואף שיקשה קצת דא"כ היה ישמעאל גדול מאד משאת אותו על שכמה וכמו שטען הרמב"ן על רש"י ז"ל לא קשה כ"כ דאולי בחליתו נשאה אותו כדלקמן אף שהטורח מרובה:

אלא לשון. ירושה. באמת אין בהוראת צחק לשון ירושה אבל פי' שהיה מצחק ומלעיג על המשתה ועל שמחת יצחק ואמר שלו משפט הבכורה וכ"כ הרמב"ן:

שבשעה שנולד. כו'. וצ"ל כי עד הגמל את יצחק סבלה שרה והחרישה ואח"ז נתמלאה סאתו ואמרה לאברהם:

יב  [עריכה]

הה"ד ועוצם עיניו. מראות ברע ולכן היה רע בעיני אברהם לראות ברעת ישמעאל. כי הוא עצם עיניו לראות גם ברעת רשעים וחרה לו לגרש את בנו מפניו אף כי רשע הוא ומצאתי שאמרו שאחר שגרשו כמה ימים הלך לבקרו כו' שעד עכשיו רחמיו עליו כרחם אב על בנים וע' בילקוט צ"ה:

יג  [עריכה]

ביתו של אברהם. אבינו וותרנים היו. מדלא כתיב ויקח לחם וחמת מים וישם על שכמה וכתיב ויתן אל הגר דריש כי מלבד זה עוד נתן לה מתנות בוותרנותו ויען דלא עשה מאומה עתה שלא ברצון שרה וכאשר אמר לו ה' כל אשר תאמר לך שרה וגו' לכן מוכיח כי ביתו של א"א וותרנים היו:

שכן דרך עבדים. וכו'. ולכן לא נתן לה גמלים וחמורים כי ישאו את המשא למען ידעו הכל כי הוא בן שפחה ולא יתיחס אחריו כי ביצחק לבד יקרא לו זרע ובילקוט סי' צ"ה איתא לקח הרדיד וקשר במתניה לידע שהיא שפחה. והטעם הוא כמו שכתבנו:

הא למדנו. נגד מנגד כו'. כי ק"ל למה אמר מנגד הרחק הלא בחד סגי ואמר כי הוא מופנה לגז"ש. וחולק על ר' יצחק דיליף מן כמטחוי קשת דהוא מיל. ואולי גם ר"י מוכיח מן כמטחוי קשת דהוא מיל רק בשביל הגז"ש. כי בלי הגז"ש י"ל כמטחוי קשת טובא גם הרבה ממיל. א"נ ב' טווחים הכל לפי מה שהוא רובה קשת. יש שהוא רובה חץ למרחוק ויש לקרוב:

כמטחת דברים. כלפי מעלה. לא בא להוציא התיבה מהוראתה הפשוטה דמורה על המרחק. אך דריש מדאפקי הכתוב בלשון כמטחוי ולא אמר כיריית הקשת דבא לרמז כי הטיחה דברים כלפי מעלה:

יד  [עריכה]

כאותה בעלת. נוד. ודריש הבי"ת של בנאדך כמו כ"ף וכמו"ש בשמ"ר פל"ח אל תאמר בשמים אלא כשמים והכינוי של בנאדך דקאי על ה' הוא משום שהקב"ה קרב אותה:

בזכות עצמו. שנמול בן י"ג שנה ולא עכב שע"ז התפאר כדאיתא לקמן פנ"ה. ועוד שצעק לבו אל ה' ונעתר לו שהיה צדיק בשעתו כדאיתא בסמוך. ואע"ג דעבר על ג"ע ושפיכות דמים ועבודת כוכבים כדלעיל י"ל דעתה שב בכל לבו ונחם על רעתו. וכן אמרו לעיל פ"ל שישמעאל עשה תשובה:

יפה תפלת החולה. כי הוא מתפלל מתוך צרתו וקרוב ה' לנשברי לב:

אדם שהוא עתיד. להמית בניך בצמא. כדאיתא באיכה רבתי כי פ' אלף פרחי כהונה בקעו בחיילותיו של נ"נ והלכו להם אצל הישמעאלים אמרו להם בני הורנו אתם השקונו מים כו' הוציאו להם נאדות נפוחות כו' והיה הרוח נכנס לתוך מעיו והיה מפרפר ומת כו'. ואע"ג שאין זה מדדך התורה שילכד האב בעון הבנים אשר יצאו מחלציו אחרי ימים רבים מ"מ כיון דהבאר כזה דרך נס היה וכמו שמשמע ממה שאמרו אתה מעלה לו באר וכן איתא בפר"א לכן טענו כיון שעתידה תקלה לצאת מזרעו איננו ראוי לנס הזה והשיב ה' שמאחר שלא ידין את האדם רק לפי שעה הזאת לא ימנע ממנו גם הנס הזה וע' ברא"ם מה שתירץ למה נהרג בן סורר על שם סופו:

הכל בחזקת. סומים כו'. מדכתיב ויפקח אלהים את עיניה ולא כתיב ותפקח את עיניה:

טו  [עריכה]

הדין את דכתיב. הכא מהו. פה א"א כלל להחסיר את מלת את ואין טעם כלל לאמר ויהי אלהים הנער. ולמה קצף על ר"ע שאמר אלו נאמר ויהי אלהים הנער היה הדבר קשה. אם לא דנאמר כי ר"י אשר שאלהו כוונתו היתה כיון דכתיב לפני זה ותשק את הנער היה לו לכתוב ויהי אלהים עמו ויגדל אחרי דהנושא המאמר הנער כבר נזכר בקרא. ולמה כתב שנית הנער אם לא להציג גביה את לדרשא. ור"ע לא הבין מראש את שאלתו עד שרמז לו כי הדבר הוא ריק מכם:

לפיכך ותקח. לו אמו אשה מארץ מצרים. כלומר דהכתוב הזכיר זאת אשר הוא למותר. ללמד לנו כי כאשר גורשה מאברהם שבה לרעתה ולשרשה. ולפ"ז יראה האדם להדבק בטובים כל היום. ולא יסור מהם ובא הכתוב ללמד לנו בזה דרך חיים ותוכחת מוסר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף