עץ יוסף על בראשית רבה/נא

עץ יוסף על בראשית רבה נא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה נא

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  

א  [עריכה]

כתיב כמו שבלול תמס יהלך. במפלת הרשעים משתעי קרא זורו רשעים מרחם וגו' כמו שבלול תמס וגו' ומפרש כמו שבלול כהדין כיליי סיליי לימצא והם שרצים שונים שהם מיני שבלול שביציאתו מנרתיקו יוצא ממנו רירין וצואה עד שהוא נמחה ונמס בצואת עצמו ומת בו וכן הרשעים יאבדו כמו שבלול הזה:

כאישות זו שאינה מספקת כו'. נפל אשת בל חזו שמש כאישות זו (והיא תנשמת דמתרגמינן אישותא) והיא בריה שאין לה עינים שאינ' מספקת לצאת מחורה להתראות בשמש עד שהיא חוזרת לעפרה. ותו דריש נפל אשת דהיינו הנפלים של אשת איש שהם בל חזו שמש ועז"א ד"א כאשת איש. כ"ג הא"א שזינתה כו' והכוונה הוא בנמשל שכך הרשעים נופלים בגיהנם שהוא חשך ולא יראו שמש. ומסיק בילקוט ד"א מדבר באנשי סדום וכו' בל חזו שמש שלא חזו שמש אנשי סדום. אלא השמש יצא על הארץ מה כתיב שם וה' המטיר וגו'. והיינו נמי דמסיק הכא הה"ד השמש יצא על הארץ וגו' וה' המטיר וגומר שבא לרמוז שבא עליהם המכה מיד בתחילת יציאת השמש עד שלא זכו לראות שמש:

ב  [עריכה]

משל לב' מדינות כו'. דק"ל מ"ש בסדום שהמטיר אש וגפרית עליהם מן השמים ואילו בארם נהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית. ע"ז השיב שהוא משל לשני מדינות כו' תשרף אחת (שמרדה ביותר) משלה שהוא עגמת נפש ביותר במה שנשרפת אף משלה. ואחת (שלא מרדה ביותר) תשרף מטמיון פי' מתוך אוצר המלך. כך להלן בארם שהרשיעו ביותר ששרפו את ביתו. לכן ונהפכו נחליה כו' ברם הכא בסדום שלא מרדה כל כך וה' המטיר על סדום וכו' (נזר הקודש):

א"ר אבין לשפחה כו'. שהשי"ת יביא הטוב והרע מהשמים כענין השפחה שהוציאה מתנור טוב ורע (יפה תואר):

בא בנה ורדת. כצ"ל (א"א) שהסדומיים היו עומדים לחמה ולבנה ולכל צבא השמים כדלעיל סוף פרשה הקודמת:

זה גבריאל. שהוא שרו של אש. והוא נשתלח להפוך את סדום כדאיתא לעיל פ"נ ונקרא גבריאל בשם רבו משום שנקרא השליח בשם השולח כמו שכתב הרמב"ן גבריאל הוא הממונה על הדין והעונש:

מאת ה' מן השמים זה הקב"ה. שלפעמי' ברבות הרשע אז גם מדה"ר מסכים לעונש וזהו מאת ה' אף שהוא מלא רחמים:

וה' הוא ובית דינו. שהוי"ו תוס' הוא כמו פלוני ופלוני (רש"י). כי נתגבר הדין על הרחמים ומסכים מדה"ר למדה"ד להענישם. ואע"ג דגבריאל ע"כ שולח להפוך את סדום. פירושו וה' המטיר שהסכים הוא ובית דינו להמטיר גפרית ואש על ידי גבריאל שהוא הפועל הקרוב בזה:

אמר ר"י בתורה כו'. נראה דבשיטת רבי אלעזר אמרה. דמשום דלא תיקשי ליה דפירש וה' קודש אם כן מאתו מיבעי ליה לזה אמר דעביד קרא דמשתעי הכי (יפה תואר):

שההדיוט מזכיר שמו. לפי שהזכירו שמם תמורת הכנוי. ולכן כשהגיד הכתוב דבריהם אע"פ שכבר הזכיר שמם הזכירם שנית לפי שהזכיר סגנון דבריהם. ונמצא שהזכיר שמם בלי צורך. כן השי"ת הזכיר שמו תמורת הכנוי (יפה תואר):

את בן המלך אכ"כ אלא את שלמה בני. ט"ס הוא וכצ"ל את עבדי אכ"כ אלא את עבדי אדוניכם (יפה תואר):

ואת תמיה שהקב"ה מזכיר שמו שני פעמים כו'. וא"ת מה ראיה מהדיוט שלא ידקדק בלשונו ללשון התורה. י"ל לפי שהזכרת השם הוא דרך גדולה. ולכן מכ"ש יצדק זה בהקב"ה (יפה תואר):

ג  [עריכה]

הה"ד ימטר על רשעים כו'. דריש דרמיז ביה על דינה של סדום שהמטיר עליהם מלמעלה אש וגפרית והיה זה מופת על עונש הרשעים בגיהנם לעתיד (נזר הקודש):

גומרין ומצדן. שפי' פחם מגזרת פחם לגחלים וקאמר פחים למדריש נמי מצודים מלשון פח יקוש וענין המצודים לכאן היינו ענין הורדתם לגיהנם כענין שנאמר יצודנו למדחפות וכדלעיל פ"ך (יפה תואר):

סולדת עליו. נשרף ונבהל מפניו יותר מבשאר ריחות רעים הקשים יותר. ודריש בזה סיפא דקרא ורוח זלעפות שהוא ענין רעדה ובהלה:

למה שהיא יודעת שנדונת בה לע"ל. ואפילו נפשות הצדיקים מתיראים מעונש גיהנם כי אין צדיק בארץ וגו':

שנאמר מנת כוסם. חלק הרשעים לעתיד הוא אש וגפרית דקרא בשכר ועונש העתידים לנפש קמיירי דלעיל מיניה כתיב ישר יחזו פנימו והיינו לעוה"ב שרואים פני שכינה (יפה תואר):

כפיילי פיטורין. ככוס משקה של בשמים ששותין לאחר המרחץ דריש ליה לשון כוס ממש. ולפי שהנאת הכוס אחר המרחץ שהעורקים פתוחים והאדם צמא ושתיית הכוס נכנסת בכל האברים אמר שהכוונה בכאן שכוס התרעלה הזה יחלחל ברשעים ככוס אחר המרחץ (יפה תואר) ועיין מ"ש לעיל פ"י סימן ח' פי' פיילי פיטורין:

אין דבר רע יורד מלמעלה. אין הרעה באה מלמעלה אלא מלמטה באה מאליה ע"י שלוחי הדינים. וע"ז נא' לא יגורך רע:

והא כתיב אש וברד כו'. העיקר כגי' הס' המדויקים דה"ג והכתיב אש וגפרית וגו' מן השמים. א"ל כתיב אש וברד שלג וקיטור רוח סערה הוא שעושה דברו. וזה מכוון למ"ש בילקוט וארא בענין הברד של מצרים וז"ל וימטר ה' בתחילה מטר כשירד נעשה ברד שנא' וימטר ה' ברד. למה שאין הרעה דרה אצל הקב"ה. המטר היה יורד והיה הרוח נכנס בו ועושה אותו ברד שנא' רוח סערה עושה דברו ע"כ. וכן הוא באש שהרוח סערה מערב בו כח אש מן האש היסודי ונהפך לאש וגפרית בכח הרוח סערה. ופעולה זו נעשה ע"י גבריאל למטה בארץ (נזר הקודש):

מכאן שיש לו אוצרות אחרים. כלו' שיש לו אוצרות אחרים בשמים שהם רעים דמה ת"ל את אוצרו הטוב. אלא ללמדך שיש בשמים ג"כ אוצרות רעים. ומסיק הא דכתיב הכא מאת ה' מן השמים דהיינו כמרתק מן גבר פירוש כאבן המושלך בכח מן הגבר כלומר כמשליך אבן בכח מן הגשר מלמעלה למטה. כך השליך ה' אש וגפרית מאתו מלמעלה מן השמים עד למטה. והמעריך פי' כמרתק כאגרוף תרגום ירושלמי באבן או באגרוף מרתיק:

ד  [עריכה]

חמשת הכרכים. נראה דארבע גרסי' דהא מקראי משמע שנמלט צוער ושמא דעת רז"ל שאחר שיצא לוט מצוער נהפכה. ומ"ש הכתוב ויהפוך לאו בבת אחת:

והפכן. מלמעלה למטה ממש והיינו ויהפוך. דאי שהשחיתן. כבר נאמר שהמטיר עליהם גפרית ואש ופשיטא שנשחתו. ומשום דבעי לאתויי ראיה מקרא דבחלמיש אקדים לומר דהיו יושבות על צור אחד. והא דכתיב הפך משורש הרים שלכל אחד היה גבעה בצור בפני עצמה וקרי להו הרים:

הה"ד בחלמיש שלח ידו כו'. ולא אשכחן הפיכה בהדיא רק בסדום ועמורה. הילכך משמע טפי דבהכי איירי (יפה תואר):

ח"א בחלמיש שלח כל היד. וח"א בחלמיש שלח אצבע קטנה שהוא אחד מה' אפיק למ"ד מחלמיש. כצ"ל וכן הוא בספרים המדויקים ובילקוט וה"פ דחד מפרש בחלמיש כמשמעו מלשון צור. והמכה היה כל היד. ואידך ס"ל דחלמיש כמו בחמש וענינו באצבע החמישי לבד דמדלא כתיב בהדיא לשון צור דריש מיניה נמי הא:

צמחי אדמה. העשבים הגדילים בתוך האדמה בלא זריעה או כמהין ופטריות. כי גם זה נשחת כי הקיטור והאידים שחתו את האדמה מכל וכל עד שנעשתה חריבה ויבשה בלתי יכולה לקבל את הצמחים בתוכה:

עד עכשיו כו'. כי האויר שבה נשחת מאד עד שגם המטר נשחת בעבור זה:

ויתן בערוגה אחרת אינה מצמחת. כצ"ל (א"א):

ה  [עריכה]

על כן ותהי נציב מלח. עיקר מיתתה היתה מאזהרת אל תביט אחריך. אלא מה שנידונה בנציב מלח בעבור שחטאה במלח (יפה תואר):

ו  [עריכה]

ששתק לאברהם כו'. שזכר ללוט הטובה שעשה לאברהם בשתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר על שרה אשתו כו' בזה הצילו לאברהם מסכנת מות. ולכן בעבור שעשה טובה אל הצדיק הגין זכותו עליו. כי כל המטיב עם הצדיק זכותו מגין עליו כמבואר בכמה דוכתין (נזר הקודש):

שהיה שרוי בהם. דייק מסיפא אשר ישב בהן ואיך ישב בכולן אלא שהיה שרוי כו' גם בשאר הערים פעם בזה ופעם בזה עד כי הגיע לסדום אשר נתיישב שם בישיבת קבע:

רבנן אמרי שהיה כו'. שלא נתיישב אלא בעיר סדום. והא דכתיב אשר ישב בהן היינו שהיה לו ישיבת הרוחה על ידם בהיותו מלוה להן בריבית. וכן ע"ש זה היה בכולם כתושב דעבד לוה לאיש מלוה וקמ"ל קרא דלפי שהיה מתחבר להם היה ראוי לו ללקות עמהם אילולא זכות אברהם (נזר הקודש):

ז  [עריכה]

הה"ד למנצח אל תשחת. דרש דלשון במערה הוא טעם לאומרו אל תשחת. כי בהיותו אז במערה נזכר לענין המערה של לוט ובנותיו שנפקדו שם בזרע. וכן ניצולו בזכות דוד העתיד לצאת מהן כדאיתא בפרק הערל ולעיל פ' מ"א ופ"נ. ולזה אמר דוד אחרי כי עשית חסד לאחרים בשבילי אלו לוט ובנותיו שהיו במערה. עכשיו שאני נתון במערה יה"ר מלפניך אל תשחת כלומר אל תשחת עתה טובת מערה הראשונה. כי אם תרפה ידך ממני תהיה למפרע טובה הראשונה לבטלה. ואע"ג דלוט ניצול בזכות אברהם וכדלעיל סימן ח'. אבל מ"מ בנותיו לא ניצולו אלא בזכות דוד שעתיד לצאת מהם כדדרש הנמצאות:

ח  [עריכה]

שנתכלה העולם. ואע"פ שראו שנמלטה צוער בעוד חברותיה נהפכות. חשבו כי בצאת אביהם משם נשחתה ולא נשארו אלא הם לבדם לחיות זרע:

ונחיה מאבינו בן אכ"כ. דהו"ל למימר בן בהיות עיקר מבוקשתם לבן לחיות זרע על ידו אף כשימות הזקן. אבל בלידת בת אין להם תקנה לכך דרש שנרמז בזה על משך זרע העתיד הוא מלך המשיח. ששם זרע הונח גם על בניו ובני בניו הרחוקים עד סוף כל הדורות. והיו כמתנבאות ואינן יודעות מה (נזר הקודש):

שהוא בא ממקום אחר. דריש זרע מלשון זרות. וזהו מלך המשיח שבא מפסול משפחה ממואב (מתנות כהונה):

בקומה ידע. שהנקוד עוקר המלה כמאן דליכא. שכאשר הפיג יינו הרגיש קצת במעשה שעשה בשכרותו ולא חקר בדבר. ובגנותו דבר הכתוב שעם שהרגיש בדבר לא נזהר שלא לשתות בלילה השניה. ולכן לא נקוד בקומה ב' שאין נפקותא מידיעתו בלילה הב' דמאי דהוה הוה (יפה תואר):

היו מחביאין אותו במערות. והמערות הללו היו משל אנשי סדום ועמורה כי היה ההר סמוך להם. וכאשר מתו כולם זכו בהם לוט ובנותיו מן ההפקר ולא היה גזל (נזר הקודש):

דוגמא של עוה"ב. לימות המשיח. לרמוז שעתיד משיח לצאת מהן (נזר הקודש):

ט  [עריכה]

אין אשה מתעברת כו'. והכי גמירי לה (יפה תואר):

והכתיב ותהרין שתי כו'. והיו בתולות כדכתיב הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש:

שלטו בעצמן והוציאו ערותן. לפי שידעו שאינן מתעברות מביאה ראשונה (יפה תואר):

כל מי שהוא להוט כו'. כלו' הרעה הזאת גרמה אביהן שע"י שהיה להוט אחר הערוה נכשל בזה. כי לולי זה אע"פ שהיה שכור לא היה מתאוה לזנות וכ"ש למ"ש לעיל שבשניה היה קרוב למזיד (יפה תואר):

הוי לוט נתאוה. כי נפרד זה לוט שנפרד מאברהם ונזכר זה לתוכחת מוסר כי ההולך בשרירות לבו ונפרד מהטובים תגלה רעתו בקהל:

אין כל שבת ושבת כו'. כי אז היו נוהגים לקרות בכל שבת ושבת גם כן פרשתו של לוט להורות לעם איך השכרות מביא לידי מכשול עון. ומתוך כך שומר נפשו ירחיק מזה. ומיהו אית דגרסי אין לך כל שנה ושנה שאין קורין בה כו' והיא גיר' נכונה (יפה תואר):

בכל תושיה יתגלע. כלומר בכל שבת שקורין בתורה הנקראת תושיה יתגלה כלו' יתגלה קלונו של לוט כי אותיות אחה"ע מתחלפין:

א"ר אחא התגלעו כו'. רבי אחא דייק לה מס"ד דכתיב בכל תושיה יתגלע ולא כתיב התגלעו לשון רבים על לוט ובנותיו. אלא ודאי כי הוא לבדו נתכוון לדבר עבירה. ומסיק דמהאי טעמא נמי האנשים נתרחקו והנשים נתקרבו (נזר הקודש):

י  [עריכה]

ר' הונא בר פפא ור"ס. כל הני תנאי מפרשי עברתו מלשון עיבור. כלו' תחלת עיבורו של מואב שהיה מבנות לוט שנתעברו מאביהם. ובדיו היינו בניו וכענין שנאמר יאכל בדיו בכור מות. אלא דפליגי בפירושא דקרא כמו שיתב':

רה"א תחלת עיבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לש"ש. ולא כן בדיו לא כן עשו לא עשו לש"ש אלא. כצ"ל מפרש רישא דקרא לשבח וסיפא לגנאי. וס"ל דה"ק תחלת עיבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לשם שמים ואמר ולא כן כלו' שלא נשארו כך כפי טבע שורשם שהיה בכוונה טובה שהרי בדיו לא כן עשו במעשה השיטים שנא' ויחל העם לזנות אל בנות מואב כי בנות מואב פיתו אותם לדבר עבירה וכמבואר שם (נזר הקודש):

רס"א תחילת עבורה של מואב לא היה לש"ש אלא לשם זנות ולא כן בדיו לא כן עשו לשם זנות אלא לש"ש שנא' ותרד. כצ"ל ור"ל שר"ס מפרש איפכא תחילת עבורה של מואב לא היה לש"ש אלא לשם זנות כי גם בנותיו נתאוו לו לזנות. ואמר ולא כן כלו' שמ"מ לא נשאר בכולם טבע שורש הרע. שהרי בדיו לא כן עשו זו רות במעשה בועז שלא עשתה אלא לש"ש שנא' ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה חמותה. שכוונתה היתה לש"ש (נזר הקודש):

א"ר לוי כו'. מפרש ולא כן בדיו לא כן עשו בתמיה. ולא כן וכי בדיו לא כן עשו כאשר עשו אבותיהן. ולא הכריע הדבר אם המקרא נדרש לשבח או לגנאי:

יא  [עריכה]

מפתק. פי' סותם:

בן מי שהיה עמי. כלו' שאינו מאיש זר רק ממי שהיה תמיד עמי. והוא האב. ומ"מ לא אמרה בפירוש מאב. ולכן קבלה שכר (יפה תואר):

הולכות לעבור עבירה. דס"ל כרבי סימון דלעיל דאמר שהיה לשם זנות:

ונתפקדו. בתמיהא:

בזכות מואב מי אב. צ"ל בזכות אברהם מואב מאב. ונמצא בנוסחאות כן באיזה זכות בזכות מאביהן אברהם שנקרא אב דכתיב כי אב המון גוים נתתיך (אות אמת):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף