יפה תואר על בראשית רבה/נא

יפה תואר על בראשית רבה נא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה נא

פיסקא: א  ב  ג  ד  ו  ז  ח  ט  י  יא  

א  [עריכה]

כתיב כמו שבלול. תמס יהלוך וגו'. בא לתת טעם למה היתה הפיכת סדום קודם זריחת השמש. משום שכן הוא דרך הרשעים להאבד כנפל אשת אשר אינו רואה השמש ובא לרמז לנו בזה כי דרך רשעים כאפילה:

כאשת איש. שזינתה כו'. גירסת הילקוט כאשת איש שהיא יוצאה (ופי' שמתגרשת מבית בעלה) והיא מתביישת לחזור ביום ההוא ומחזירה בלילה שלא תחזנה השמש. והכוונה שהרשע עצמו יבוש ממעשיו הרעים ע"ד תיסרך רעתך וגו' שהם יבקשו להעלים רשעתם:

ב  [עריכה]

אמר ר' אבין. לשפחה שהיתה רודה פת בתנור כו'. כי זה ידוע אשר מה' שוכן ערבות יצא רק טוב. ואם יבוא רע מהשמים על הארץ אין השינוי חלילה בהקב"ה. רק השינוי הוא מצד המקבלים. כי לפי מעלליהם יהפך הטוב לרע. וז"ש כי פה בסדום נהפך המטר היורד מן השמים מאת ה' לגפרית ואש בשביל רוע מעלליהם. אבל בישרים ירד המטר ויהפך ללחם מן השמים. כי הלחם והגחלים קרובים הם בתנור אשר בו נאפה ורק זה יחזיק בגחלים וזה בלחם:

זה גבריאל. והוא שר של אש. ובצדיקים הוא עושה שליחותו לטוב להם וכמו דאיתא בפסחים דף קי"ח ע"א גבי הצלת חנניה מישאל ועזריה. וברשעים להפרע מהם עושה שליחותו לאבדם באש:

וה' הוא וב"ד. ע' בזה ברש"י בחומש ובחזקוני. וכן מ"ש אר"י בתורה בנביאים ובכתובים כו' ע' בזה ברש"י וברמב"ן וברא"ם ז"ל:

שההדיוט מזכיר. שמו ב' פעמים. גבי למך לא הזכירו שמם ב' פעמים. אבל פעם אחת הוא הכינוי הבא במקום השם וע':

ג  [עריכה]

אין דבר רע. יורד מלמעלה. וזה ע"ד הכתוב לא יגורך רע. כי הקב"ה יחפוץ רק בטוב והרעות נמשכות רק ממעשה התחתונים וע' לעיל בפ"ג אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה ומפרש מה דכתיב וה' המטיר וגו' כי מן השמים ירד מטר ולמטה נהפך לגפרית ואש וכמו"ש רש"י ז"ל:

מילתא דרשב"ל. פליגא אהא דארחב"פ דאמר רשב"ל יפתח ה' לך וגו' כצ"ל:

ד  [עריכה]

חמשת הככים. כו' נראה דגרסינן ארבע דהא צוער נמלטה. ואולי דעת רז"ל שגם צוער נהפכה אחר שיצא לוט ממנה ומה דאמר והפכן לאו בבת אחת היה. ואולי הכוונה דחמשת הכרכים היו יושבות על צור אחד ומ"ש והפכן לא קאי אלא על ארבע מהן:

בחלמיש של אצבע קטנה. קרוב הדבר כי באו לתרץ בזה דהא כתיב (איכה ד') גבי סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים וזה סותר למה שמפרש בחלמיש שלח ידו על סדום ולכן מפרשי כי לא נתיחד כל כתו לרע רק יבאצבע קטנה:

אפילו צמחי. אדמה. פי' עשבים הקטנים הגדלים בתוך אדמה בלא זריעה גם הם נשחתו. או דבא לכלול גם כמהין ופטריות. ומפרש וצמח האדמה כח הצמיחה הנתן לאדמה. וכדמסיים אם יקלוט אדם מטר מאוירו כו' אינה מצמחת. יען דחדל ממנה כח המצמיח:

ו  [עריכה]

מה זכירה. נזכר לו. ע' בזה בהרא"ם. אבל הפשוט הוא כי ויזכור משמע שלא היה לו רק זכות אחת המיוחדת להצילו וכ"ה לעיל בפל"ג גבי ויזכור אלהים את נח מה זכירה נזכר לו וכן לקמן בפע"ג גבי ויזכור אלהים את רחל מה זכירה כו' כי מבקש בהם למצוא זכות מיוחד אשר בה זכו להזכר. ויותר נכון כי הוא מפרש הנה נשאתי פניך וגו' כי זה הוא בזכות לוט ולא בזכות אברהם כמו שמפרש בפ' הקודמת או בזכות שנשא פני המלאך ושפיר מקשה מה זכירה נזכר לו לזכות לנשיאות פנים. ומפרש נשאתי פניך בזכות שתיקתך:

שהיה שרוי בהן. וכדכתיב שם אשר ישב בהן לוט. והאומר שהיה מלוה להן ברבית מפרש אשר ישב בהן בהרוחה. ועסק הלואה ברבית הוא בהרוחה ובלי צער וכמו שאמרו פניך דומים למלוי ברבית. [ואולי סובר המדרש כדעת הרמב"ם על לנכרי תשיך ויזכר בזה זכותו]:

ז  [עריכה]

עד שלא. נכנסתי למערה כו'. פי' הדברים כי הצלת את לוט ושתי בנותיו אשר ישבו במערה רק בשביל רות שאנכי עתיד לצאת ממנה וכמו דדריש רבא בפרק הערל על הכתוב הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. וע"ש ברש"י. ועתה שאני נתון במערה יהי רצון שאל תשחת. ולכן הזכיר שם הכתוב במערה אשר בלעדי הדרש הזה אין טעם לזה:

ח  [עריכה]

שנתכלה העולם. כו'. והמה חשבו כי גם צוער נהפכה אחרי אשר יצאו ממנה. ועמ"ש הרמב"ן ע"ז המאמר:

בקומה ידע. פי' שהרגיש קצת במעשה שנעשה עמדו ולא חקר ולא דרש להשיג ידיעה גמורה אבל ידיעה גמורה לא היה לו:

היו מחביאין. אותו במערות. ולא חששו משום גזל כיון שחשבו שנתכלה העולם:

ט  [עריכה]

אין האשה. מתעברת כו'. עמ"ש לעיל בפמ"ה בזה המאמר:

אין אנו. יודעים אם לוט כו'. בא לתרץ בוה למה כתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. ומאביהן הוא מיותר ודרשו שהוא היה הגורם הראשון. וכ"ה בילמדנו כמו שמובא בדבור שאח"ז:

אין כל שבת. ושבת כו'. כן היו נוהגים לפנים ואנחנו אין נוהגים כן וכמו שאנחנו אינם נוהגים ללמוד תורת כהנים בתחלה עם הנערים אף כי הוא מוזכר לקמן בויק"ר. והכי איתא בילמדנו ותהרין שתי בנות לוט מאביהן מהו מאביהן אלא שמאביהן היה הדבר. ראה מה כתיב ולא ידע בשכבה ובקומה ובקומה נקוד למה שהיה שכור מאמש. אבל בלילה פג יינו והרגיש בה לפיכך ובקומה נקוד. מפני כך הוא מתפרסם בכל שבת הרי הוא חייב לעצמו ע"כ:

י  [עריכה]

מתחלת עבורו. של מואב כו'. [עיקר דברי היפ"ת בזה שוים הם עם דברי מהרז"ו ולכן לא העתקנום ומוסיף ע"ז וז"ל ובילקוט גריס בר' הונא ור' סימון בדיו לא עשו כן ול"ג ש:אמר. ואם הייתי סומך על גירסתו הייתי אומר דתרווייהו מפרשי ולא כן דבק עם עברתו ולא עם בדיו כבעל הטעמים ומפרשים דה"ק ולא כן ענין עיבורו כענין גאותו לר"ה לא היה לשם זנות כמו שיורה משך זרעם הרע הזה רק לש"ש. ולר' סימון פי' לא כן היה לש"ש כמו שנראה מגאותם רק לשם זנות ופחיתות ולכן התחילו בשלילה. אלא שאין לסמוך על הילקוט דמשבש ותני בכמה דוכתי ובמדרש רות בא זה המאמר בענין רע שאי אפשר להולמו עכ"ל]:

יא  [עריכה]

בנותיו של לוט. הולכות לעבור עבירה כו'. דאע"ג דאשכחן רבים מבני זנונים כי השי"ת לא ישנה הטבע מפני החוטא מ"מ פקודות אלו שהן ב' מאביהן הזקן בב' לילות תכופים זה אחר זה הוא דבר זר. ועוד שזרע השכור אינו מוליד וכמ"ש הטבעיים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף