עץ יוסף על בראשית רבה/כא

עץ יוסף על בראשית רבה כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה כא

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

האדם היה כאחד ממנו הוקשה לו איך היה אחר החטא כאחד ממנו ע"כ דורש שהאדם יהיה כאחד ממנו לעתיד כשיצדק מהגזירה. ודורש פסוק אחד קדוש כו':

ואשמעה אחד זה הקב"ה כו'. ר"ל מדכתיב ואשמע גבי אחד מסתמא איירי בהקב"ה שכן כתיב שם שמע ואחד שמע ישראל וגו' ה' אחד (יפה תואר):

קדוש כי הכל אומרים לפניו קדוש. אחד קדוש אחד המיוחד שבקדושים אלו המלאכים. כי כולם אומרים לפניו ית' קדוש:

מדבר ולא פי' מה מדבר ע"כ דורש מדבר גזירות קשות. דלשון דיבור מורה וקשות כדכתיב דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות:

גזירות קשות על בריותיו וקוץ וגו'. שבשלמא המיתה נמשכת בטבע מאדה"ר לדורותיו. אבל קוץ ודרדר הקב"ה בתחלת גזרתו גזר על כל הבריות (יפה תואר):

ויאמר אחד קדוש לפלמוני כו'. כמו פלוני אלמוני דמתרגמינן כסוי וטמיר שלא נתפרש שמו. והיה זה גבריאל או מיכאל לדעת מ"ת. או מטטרון לפי דעת חכמי האמת ור"ל דמלאך אחד המליץ טוב בעד אדה"ר אמר עד מתי החזון התמיד וכדלקמן:

לפנימי זה אדה"ר שעליו נגזרה הגזירה ואמר עד מתי החזון להיות גזרתי תמיד קימת:

לעולם היה אתמהא כלומר ה"א התמיד הוא ה"א התימה. כלומר וכי יתמיד גזירתו. כי לא לנצח יקצוף ואמר ג"כ והפשע שומם וכי כך תמיד פשעו ישים עליו שממה ולא יקים ח"ו לתחיה (נזר הקודש):

תת וקדש וצבא מרמס כו' וא"ו דקדש מיותר כפרש"י שם ודרש קדוש על אה"ר שקודם שחטא בקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש כמו שאמרו לעיל פ"ח. וצבא הם תולדותיו. ועז"א כך יהיה הוא ותולדותיו מרמס וכו'. כלומר אם הוא חטא תולדותיו מה חטאו:

אלפים וג' מאות וגו' ע' י"מ. ונעלם ממנו רש"י ע"א דף ט':

לכשיעשה בקרן כו' כדכתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' וה"פ עד ערב בקר היינו שיהיה ערב ובקר יחד:

באותו שעה אני מצדיקו אני משיבו למעלתו הראשונה להיות שוב קדוש. תיבת הה"ד הוא מיותר. ומתיבת ויאמר ה' אלהים הן האדם וגו' הוא התחלת המאמר בפני עצמו לדרש דסי' ב':

ב  [עריכה]

על שדה איש עצל כו'. דורש דבר אחר על הפסוק הן האדם היה וגו':

וקנה כרם קרוי איש כו'. כלומר בתחלת הפסוק מכנהו בשם איש ואדם ואעפ"כ קורא אותו עצל וחסר לב. ע"כ דורש באדה"ר וחוה:

זה אדה"ר וקראו עצל לפי שנתעצל מלעשות תשובה בזמנו קודם שנטרד מג"ע. כי אז היתה קדושת הג"ע מגינה עליו לבל תשלוט בו הקללה:

חסר לב זו חוה שהיתה חסר לב ונתפתית לדברי הנחש:

קמשונים וקוץ כו' פי' מה שנתקללו בקוץ ודרדר תצמיח לך:

כסו פנים חרולים בזעת כו'. נדרש ע"פ האדם עצמו כדכתיב בזעת אפך תאכל לחם והרי הוא כאילו כסו פניו חרולים מרוב העמל:

גדר אבניו נהרסה הוא הג"ע דכתיב וישלחהו ה' מג"ע. כי קדושת הג"ע היתה מגינה עליו כגדר וכחומה ובשילוחו מג"ע נהרס גדר אבניו:

הוה כחד ממנו שאמר דרך קנאה איך היה מתחלה כאחד ממנו בהשגחה העליונה ועתה שב לדעת טוב ורע ונטרד ממעלתו:

ג  [עריכה]

שיאו רומיה גבהו. והכוונה על השגת הנפש שהיתה מקפת ידיעתו בכל קצות הארץ:

אחור וקדם עיין מ"ש לעיל פ"ח:

שגלל מצות קלה. שהעבירה ודחאה ממנו נטרד מג"ע:

הן הוא היכן הוא. כלומר להיכן בא:

ואומר הן האדם כו' מבואר בסימן ב':

ד  [עריכה]

ותוקף שנתן כו' לעיל ריש פ' ט"ז ע"ש:

כיון ששלחו התחיל כו' דקודם השילוח היה לו עוד תקוה בתשובה. אבל אחר השילוח כבר שלטה בו הקללה. ועיין לעיל סימן ב':

ה  [עריכה]

כאחד ממה"ש שעם המלאכים מדבר:

דייך פפוס דא"כ כאחד מכם מ"ל. וע' הגי' בשי"ר שר"פ דריש על הקב"ה וע"ז א"ל ר"ע דייך כו':

דרך אחרת דרך המות. וה"פ היה כאחר שנמשך לאחד מהדרכים אשר היו לפניו. וממנו שב אל האדם. והדרך שבחר שהוא למיתתו הוא לדעת טוב ורע (יפה תואר):

רבי יהודה בר"ס לא ס"ל כר"ע שהכ"ף הוראתה על דמיון האדם לאחר לא על המשכו לענין אחד. לזה מפרש כיחידו של עולם. דהיינו הקב"ה. וע' ברבינו בחיי שמבאר מאמר זה:

ורבנן אמרי כגבריאל. דלא מסתבר שידמהו לו. לכן אמרו כגבריאל שכתוב בו והנה איש אחד ותיבת ממנו חוזר לאדם כלומר כמלאך גבריאל שהוא היותר קרוב למדרגת האישים (יפה תואר):

כהדין קמצא כו' הבדים משמע הידועים שקבועים בו תמיד כהדין קמצא מין שרץ שלבושו גדל עמו. ומייתי לפירושו אמאי מדמה ליה לגבריאל. ללמדך מה גבריאל יש לו לבוש רוחני הגדל עמו תמיד. אף זה קודם החטא היה לו לבוש רוחני הגדל עמו תמיד כדלעיל סוף פ"ק (נזר הקודש):

כיונה ולפ"ז כאחד ממנו פי' כאחד מהיוצאים ממנו. והיינו יונה שעם היותו שלוח מאת ה' היה בורח משליחותו וכן היה ענין אדם שצווה מפי ה' ועכ"ז עבר עליו. ולזה נידונו שניהם בדין אחד ולא האריך אפו להם אלא מיד לא לנו בכבודם (יפה תואר):

לא לן בכבודו. כדר' אמי בפרשה י"א:

לא לן כבודו עמו כי ביום בריחתו הטיל רוח סערה והושלך לים:

כאליהו לאפוקי מדעת האומרים שאפי' לא חטא אדה"ר היה מת. ובא להורות מופת מאליהו שלא טעם טעם מיתה וכדאיתא בויק"ר פ' כ"ט (יפה תואר):

היא דעתיה דר"ב כלו' אזיל לטעמיה דמפרש הן האדם כשהיה נקרא אדם היינו קודם החטא. והיה כאחד המיוחד שבאדם היינו אליהו שעלה חי לשמים. וכן האדם נברא שיחיה לעולם. אבל אח"כ כשנלקחה צלעתו ממנו ונקרא איש והיא אשה. שב לדעת טוב ורע וחייבה לו המות (יפה תואר):

כיון שנטלה כו' שהיא גרמה לו מיתה:

ו  [עריכה]

אין ועתה אלא תשובה דרמיז בועתה שפתח לו פתח של תשובה. וכמבואר בבמ"ר פרשה י"ג דאמר לו אפי' עתה חוזר בך תתקבל ברצון:

אלא תשובה דילפינן גז"ש מה ועתה האמור להלן תשובה הכא נמי תשובה:

התחיל מקונן עליו. וכן אמר לעיל פרשה י"ט ודנתי אותו בגירושין כו' וקוננתי עליו כו':

ז  [עריכה]

שלחו מג"ע בעוה"ז כו' דמכפל שלוחין וגירושין חד לעוה"ז וחד לעוה"ב (יפה תואר):

הקשה עליו ולפ"ז מ"ש וישלחהו ה' אלהים פי' שמדה"ר היתה לו למדה"ד:

ריתה עליו פי' הערוך הניח וריחם עליו. ופי' וישלחהו ה' אלהים שבבחינת העוה"ז נידון בדין. ולגבי עוה"ב ברחמים (יפה תואר):

לכשיקיץ אותו שנברא כשיקום אדה"ר לתחיה. וה"ק אני בצדק כשיצדיק לאדה"ר. אחזה פניך. ואז אשבעה בהקיץ אדה"ר שהוא נברא בתמונתך (יפה תואר):

באותה שעה ה' מצדיקו כו'. כצ"ל (יפה תואר):

באותה שעה הן האדם כו'. פי' בעת התחיה. ותיבת היה עבר במקום עתיד (יפה תואר):

ח  [עריכה]

כשבראו בראו במדה"ר כו' כי היכי דבבריאתו כתיב וייצר ה' אלהים משמע שמדה"ד נמתק ברחמים. דאל"כ לא הו"ל תקומה ומצד הדין לא היה נברא וכדלעיל פ"ב סימן ז'. הכי נמי ה' אלהים דכתיב גבי הטירוד ראוי לפרש כן שהדין נמתק ברחמים להיות לו תיקון לעוה"ב. דמסתמא שניהם באופן אחד נאמרו (נזר הקודש):

הא אדם דרש הן כמו הא. והוא לשון תמיהא. איך אדם שכמותך לא יכול לעמוד בצווי אפי' שעה אחת:

מי יגלה עפר כו' מי יפקח עיניך ותראה בניך ותכסך כלימתך שלא יכולת כו':

ר"י אמר כאשת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזור. רשב"ל אמר כאשת ישראל כצ"ל. (רש"י ונזר הקודש) ופליגי בפלוגתא דר"י ורבי נחמיה דלעיל סימן ז'. ואתי לפרושי פלוגתייהו במשמעות לשון ויגרש. ר' יוחנן מפרש לה אליבא דר"י דרמיז לגירושי אשת כהן. ורשב"ל מפרש אליבא דר' נחמיה דרמיז לגירושי אשת ישראל (נזר הקודש):

כאשת כהן שנתגרשה. דכהן אסור בגרושתו:

כאשת ישראל שנתגרשה. שיש לה עוד תקנה לחזור לבעלה:

הראה לו חורבן ביהמ"ק. כו' דריש כמו ויגרס שהראה לו חורבן בהמ"ק. שעל שאכל מה שאסר לו ע"כ גרשו שיגרס בחצץ שיניו:

למגרשה של עדן שמאחר שכתוב ויגרש את האדם ולא כתב להיכן גרשו משמע שלא גרשו אלא לחוץ למגרשו של ג"ע. והכוונה לא ניטל ממנו הרוח האלהי לגמרי. שהרי מצינו שאף אחרי חטאו היה אליו התגלות אלהי רק שלא היה כבראשונה. כמ"ש קודם שחטא היה שומע קול אגריון כו' ומשחטא כו':

שישמרו אותו שלא יכנס לג"ע ואתם שומרים ישמרו ג"כ אותו שלא יגע בו רעה כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. והביא ראיה מפסוק ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר. וכל הענין שם מדבר באדה"ר. וקאמר ועל העבים אצוה וגו'. ר"ל שלא ימטירו עליו ויצטער (יפה תואר):

ט  [עריכה]

רוח מזרחית קולטת. אפשר שהטעם מפני שהשכינה במערב והחוטאים אין ראוי שישכנו במחיצת הקב"ה אלא מפאת הפכיות. ולפי דעת י"א בב"ב שהשכינה במזרח. יתכן לומר שכל זה לטובת תיקונם בכדי שיתעוררו לתשובה מקדושת המקום (יפה תואר):

ויגרש את האדם וישכן מקדם לג"ע. דורש וישכן על האדם ועשה לו שם מקלט שאינו יכול לצאת משם. ושמירה שלא יזיקו אותו:

מקדם לג"ע נבראו המלאכים. וה"פ ושכן אותם שנברא מקדם לג"ע הם המלאכים כדעת ר' יוחנן לעיל פ"א שהמלאכים נבראו בשני וג"ע בשלישי. ומפרש ואזיל איזו מלאכים. את הכרובים דכתיב בהן כי כרובים המה דפירושו המה שהיו קודם לג"ע. ואת להט כמ"ש משרתיו אש לוהט. ומ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהשכינה לפני הג"ע לשמור. וכרובים הם מלאכים וחיות הקדש:

פעמים אנשים (בראשית יח:ב) והנה שלשה אנשים. נשים (זכריה ה ט) והנה שתים נשים יוצאות. רוחות (תהלים קד ד) עושה מלאכיו רוחות. ופעמים מלאכים. ובש"ר פ' כ"ה סימן ב' הגיר' פעמים אש שנאמר (שם) משרתיו אש לוהט ועי' בנזה"ק:

מקודם לג"ע נברא גיהנם ומרומז כאן גיהנם בתיבת להט ע"פ גז"ש בסוף מלאכי וליהט אותם היום הבא. ולפ"ז קרי כרובים למלאכי חבלה הממונים על הגיהנם ודנין את הרשעים (אב"א):

גיהנם בשני כו' כדר' לוי בפרשה י"א:

קודם לג"ע כו' דגיהנם עדיף טפי כדאמרינן לעיל פ"ט והנה טוב מאד זה גיהנם (יפה תואר):

וליהט אותם היום הבא. גיהנם שיהיה לעתיד כדלעיל בפרשה ו':

מתהפכת על האדם שמתהפכת עליו ומלהטתו מכף רגל כו' באופן שלא יניח בו מקום:

חרב מילה והו"ל כאילו כתיב ואת להט המתהפכת החרב. שזכות חרב מילה תצילם מגיהנם (יפה תואר):

חרב תורה שזכות תורה ג"כ מציל מאור של גיהנם. ומר אמר חדא ומר אמר חדא:

וחרב פיפיות בידם והיינו תורה כדכתיב ברישא רוממות אל בגרונם:

כיון שראה כו' ולכך סמך לזה והאדם ידע וכ"ו דורות מרומזים בר"ת ו האדם י דע א ת ח וה א שתו הרי כ"ו. שכיון שראה שאחר כ"ו דורות כו' נזקק להעמיד תולדות שיהיו צדיקים ויקבלו את התורה. והם שת ותולדותיו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף