עץ יוסף על בראשית רבה/יג

עץ יוסף על בראשית רבה יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה יג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  יז  

א  [עריכה]

הכא את אמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ. דמשמע שעדיין לא צמח שום דבר קודם בריאת האדם. היינו שעמדו על פתח הקרקע. ולא יצאו עד יום הששי וכדפרש"י בחומש:

ולהלן את אמרת ויצמח ה' אלהים מן האדמה. דמשמע אף קודם בריאת האדם. וכדאיתא לעיל פי"א סי' י' שבשלישי נבראו אילנות ודשאים וג"ע:

אר"ח להלן לג"ע צמח מקדם לברייתו של עולם בלא גשמים:

לישובו של עולם לא צמח עד אחר ברייתו של אדם כשהתפלל על הגשמים:

אלו ואלו לא צמחו כו'. והא דכתיב ויצמח אין מקומו שם אלא כאן:

ב  [עריכה]

כל האילנות כו' מדכתיב וכל עשב השדה ע"כ שמ"ש וכל שיח השדה אינו עשב אלא אילנות. משום שכל האילנות כאילו משיחים לכן איקרי שיח. ועיין לקמן בסמוך:

להנאתן של בריות נבראו שלכך האילנות מלאים עלים ופירות להגין על הבריות מפני הרוח שלא יזיקו ב"א. וכמעשה שהביא:

כל שיחתן של כו' ומפרש קרא וכל שיח הבריות על השדה. כי חייהם תלוי בזה:

וכל תפלתן כו' שיח מלשון תפלה:

מרי תעביד ארעא כו' רבון העולם תעשה הארץ ותצליח הארץ:

אינו אלא על ביהמ"ק דרמיז נמי לתפלת ישראל על ביהמ"ק הנקרא שדה כד"א ציון שדה תחרש. ופי' הקרא וכל שיח ישראל על בית המקדש שנקרא שדה:

מתי יתבני אדון מתי יבנה בית המקדש:

ג  [עריכה]

מזכיר שם מלא כו' ה' אלהים. שעד שלא נשלם העולם לא יאות להזכיר עליו שם מלא כיון דהוה חסר. שם הויה ושם אלהים המה שני שמות כוללים. שם ההויה שם הכולל על עצמותו יתברך. ושם אלהים הוא שם הכולל על פעולותיו כולם (יפה תואר ונזר הקודש):

שם מלא בירידת גשמים כי גם הגשמים ענין כולל מעמיד את כל העולם ושקולה ככל מעשה בראשית כדלקמן:

ג' דברים שקולים דמה"ט הזכיר שלשתן יחד מטר ארץ ואדם. ללמדך ששקולים הם זה כזה (נזר הקודש) והכוונה ששקולים בענין הכללי שלא יתכן להיות האחד מבלי רעהו כי לולא הארץ והמטר לא היה האדם יכול להתקיים. וכן אם אין אדם אין שניהם כדלקמן סי' ה':

אמר רבי לוי כו' ר"ל שרבי לוי הוסיף עוד סמך וראיה לדבר ממה ששלשתן מג' אותיות להורות כי כל אחד מהם משותף משלש. ששלשתם צריכין זה לזה. ולכך הם שקולים:

ד  [עריכה]

קשה היא גבורות גשמים כו' ר"ל מעשה נסים שיראה כדבר קשה (יפה תואר):

גבורות גשמים בגמ' א"ר יוחנן מפני שיורדין בגבורה:

עושה גדולות ואין חקר וכתיב בס"ד הנותן מטר דדבר זה של גבורות הגשמים שקול כנגד כל הגדולות של מעשה בראשית שאין חקר:

עושה ארץ בכחו כו' בתתו המון מים הוה ליה כעושה ארץ ושמים (יפה תואר):

ואין קול אלא גשמים אבל מהמון מים לא יליף דאפשר דבמים העליונים מיירי ע"כ יליף מקול צנוריך שמקלחים משמים לארץ והיינו גשמים:

ה  [עריכה]

מרצה כקרבנות כי בירידת גשמים מתחברים העליונים לתחתונים ויוצא מקור שפע הברכה ממקור רצון העליון ממילא הם מרצים כקרבנות (נזר הקודש):

רצית ה' ארצך וריצוי הארץ ע"י גשמים. וע"ז מורה שם הרחמים שצירף לגשמים כמ"ש רצית ה' ארצך:

מכנסת את הגליות דומה בטובתה לקבוץ גליות. ויתכן עוד מפני שע"י הרעב בני אדם מוכרחים לכתת רגלם בארצות אחרים רחוקות לשבור רעבונם. ולכן פקידת הארץ בגשמים נחשבת כמעט לקיבוץ גליות:

שהיא אוספת את העברה כי בהתעורר מקור רצון העליון נמתקו כל הדינים ונאסף כל העברה מעולם. ועברה הוא הכעס הגדול ורבי תנחום הוסיף שאף מכפרת על החטאים. היינו ע"י שפע רחמים הבא ממקור רצון העליון (נזר הקודש):

ו  [עריכה]

ושקולה כנגד תחה"מ בירושלמי פ' א"ע כשם שת"ה חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם:

בזו יד ובזו יד כו' יד מורה על פעולה כללית. ואצבע של פעולה פרטית. ופעולת הפתיחה מורה שפע בריבוי באין כילות מאומה:

בזו פתיחה יפתח ה' לך. לתת מטר ארצך בעתו:

ירונו יושבי סלע בתחמ"ה מיירי (יפה תואר):

יתרועעו כו' יתרועעו מורה על הזרעים עצמם כאילו הם יתרועעו יחדיו באהבה. ואף ישירו מורה על בני אדם שהם ישירו טובו ית':

רחב"א אמר גדולה מת"ה גירסא זו לא יתכן שהרי סובר לעיל ששקולה כת"ה. ע"כ בהכרח במ"א צריך לשנות שם האמורא. ופירושו גדולה תועלתה. או גדול החסד שהקב"ה עושה בירידת גשמים יותר מת"ה:

שאל את ריב"ק בד"ר פ"ז איתא את רבי יוחנן בן זכאי:

ואימתי כו' בירידת גשמים שזה ענין טובה כללית מקפת כל הנמצאים:

מ"ט לבשו כרים דהיינו בירידת גשמים כדכתיב לעיל מיניה פקדת הארץ ותשוקקיה. ופירושו שאז מתלבשות הנקבות מן הזכרים (יפה תואר):

הריעו לאלהים כל הארץ. דרש סמוכים:

בהמה מבקשת תפקידה להזדווג זכר ונקבה שאז כחן מתגבר (יפה תואר):

מ"ט לבשו כרים הצאן ובשוח"ט קי"ו יליף מפסוק הקודם פקדת הארץ ותשוקקה. תן לה תשוקתה. כמ"ש ואל אישך תשוקתך:

לבשו דכרייא כו' בנדה ס"פ המפלת בא זכר בא שלום שנאמר שלחו כר כו' זה כר. וקאמר הן אילי הצאן לובשים צאן נקבות. ולשון נקי דבר:

ז  [עריכה]

ואדם אין להעביד את הבריות כו' להעביד את יושבי האדמה להקב"ה כאליהו וכחוני המעגל שהתפללו על הגשמים ונענו ונתקדש שם שמים על ידם. ודריש תו ע"ז הפסוק דרש אחר (יפה תואר ונזר הקודש):

לא נברא אדם כו' ולפ"ז ה"פ ואדם אין בריאתו בעולם כי אם לעבוד את עבודת ה' בתורה. ומסיק תו ואדם אין וגו' אלמלא אדם אין ברית כרותה לארץ להמטיר עליה. אלא בזכות האדם המטר יורד ע"י תפלתו. בהיותו עמל בתורה תמיד כענין שנאמר אם בחקתי תלכו. ומפרש בתורת כהנים שתהיו עמלים בתורה. וכתיב בתריה ונתתי גשמיכם בעתם (נזר הקודש):

ח  [עריכה]

להמטיר על ארץ לא איש מי הוא שנתן דרך לגשמים להמטיר על ארץ לא איש. כלומר שמעולם לא היה כן. כי עיקר הגשמים במקום אדם:

ט  [עריכה]

כל הנחלים הולכים העתיקו לכאן כל המאמר ממדרש קהלת בשביל שדרש שם רבי אלעזר האי קרא דואד יעלה מן הארץ. ובכאן נהפכו סדר המאמרים. וראוי לסדר כאן כפי מה שכתוב שם. וכן שם בקהלת חסרו כמה תיבות וראוי למלאותן כמו דאי' כאן (מהרי"ם):

למקום שאין המים מהלכים ששם היו המים הבולעים מים ואותן המים משונים שאין הספינה מהלכת בהן:

אלא לנסיון מחסידותם שלא ליחס מאורעותיהם אל הקרי והזדמן אלא בהשגחה. לנסיון ולברר דבר מה. ואז בדקו במים וראו כי מים בולעים מים הן. ומלאו מהן חבית אחת להוליך ולהראות. וכשעלו לרומי אירע שנשאלו על מי אוקינוס. והשיבו וביררו דבריהם בנסיון (יפה תואר):

מי אוקינוס מה אינון מה הם ומה טבעם. שלמה כל הנחלים הולכים אל הים ואינו מלא וכדאי' במדרש קהלת בהדיא כן:

א"ל מים בולעים מים כלומר שמסגולתם להפסיד המים ולבטלן. ולהפסיד יסוד המיימי אל יסוד האויר. כענין האש שיתיך המים שבקדרה ויכלו לאין. וזה שע"י האש כלו בעשן וישובו לאויר (יפה תואר):

הבו לי מנהון תנו לי מהם. שלא האמין להם כי זה רחוק מההקש:

יהבון ליה נתנו לו מאותן מים:

לקינייאתה פי' הערוך ספל:

והוו יהבין כו' היו נותנין בתוכו מים והיו מי אוקינוס בולעין אותן המים:

על דעתיה דר"א כו' בא לפרש סוף הפסוק אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. דבהא פליגי רבי אלעזר ור' יהושע דלר"א דס"ל דכל העולם מימי אוקינוס הוא שותה כדלקמן סי' ט' ע"כ מה שנאמר שם הם שבים ר"ל משם הם שאובים שהנחלים שאובים מהים שמהגשמים מתברכים הנחלים. אבל על דעתיה דרבי יהושע לית ליה שמאוקינוס שותה אלא ממים העליונים. לא מצי מפרש משם שאובים. ולכן אמר לשם הם שבים. ויהיה פירוש הכתוב אל מקום שהנחלים הולכים פעם אחד דהיינו לים שם הם שבים ללכת תמיד ושלא ישנו את תפקידם (יפה תואר):

כיצד היתה הארץ שותה משום דכתי' כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו' ופרש"י ואד יעלה לענין ברייתו של אדם העלה התהום והשקה עננים לשרות העפר ונברא אדם כו' וע"ז אמר כיצד היתה הארץ שותה מלמטה תחלה קודם בריאת אדם. כלומר באיזה אופן היתה אז השקאת הארץ מלמטה (נזר הקודש):

כהדין נילוס הוא נהר מצרים דמשקה ארץ מצרים. וכן הדר משקה. כלומר שכן דרכו להשקות פעם אחר פעם בכל שנה. כן אז היה האד עולה מהים או מאיזה נהר ומשקה הארץ (יפה תואר):

כמין תוכייה כו' פי' כמו המצולה והתוך והחלל של נהר קבריא. שהמצולה שהמים בתוכה נקרא תוכיה והוא נהר שעולה ומרבה מים ונקבר ונבלע באדמה (מתנות כהונה) רצה לומר בימי האביב. וזורעין על קרקעיתו ואחר עבור ימי הקציר יתבקע קרקעיתו והי' לנחל שוטף וכן כל שנה ושנה. כך היתה הארץ שותה שהיו המים עולים מתוכו ומשקין וחוזרין ושבין למקומם בתוכה:

ורבנן אמרי כמין תויי נהר שבבבל שבזמן שהוא עולה אין המים נבלעים. ונקראו תווי מלשון תמהון בהיותו עולה רק פעם אחת לארבעים שנה והוא מספיק:

וכך היתה הארץ שותה מתחיל' היינו קוד' בריאת אדם:

וחזר בו הקב"ה אחר בריאת אדם שינה הקב"ה מעשהו שלא ישקה אותה עוד מלמטה אלא מלמעלה. מהני טעמי דמפרש בסמוך (נזר הקודש):

מפני ד' דברים כו' ומה שנהר נילוס וקברייא ותווי נשארו כמשפט הראשון. אפשר שטבע אויר המקומות ההן לבל יעלו בו אדים להמטיר כארץ מצרים אשר לא תמטיר (יפה תואר):

בעלי זרוע מפני התקיפים שהיו מושכים רוב הנהרות לשדותיהם. או למכרן בכסף ומחיר והחלשים העניים יצמאו:

להדיח טללים רעים מלשון הדחה. שיש טללים רעים המזיקים לזרעים ולפירות. והמטר מדיח אותם. ומטהר האויר ג"כ:

הגבוה שותה כנמוך שאילו בא המטר מלמטה לא יוכל להשקות למעלה כמו למטה:

ועוד שיהיו הכל תולין עיניהם כו' שלא יבטחו במי הנהר והיאור כענין פרעה שאמר לי יאורי. אלא יהיו עיניהם תלוים לה' לשאול ממנו גשמים ויכשירו מעשיהם (יפה תואר):

לשום שפלים למרום בקרא עושה גדולות עד אין חקר וגו'. הנותן מטר על פני ארץ וגו'. לשום שפלים למרום וגו'. ומפרש הכי עושה גדולות עד אין חקר וגו' במה הנותן מטר מלמעלה. ומדוע אינו משקה את הארץ מלמטה. לשום שפלים למרום שמשים את הבריות שפלים לשוכן מרום. בהיות הכל תולים עיניהם כלפי מעלה. וקודרים הם העניים שגבו ישע שאין ביד בעלי הזרוע לדחותן מהשקאת שדותיהם. וגם כן פירושו לשום שפלים למרום שתהיה שתיית שניהם בשוה לא יעדיף הנמוך ולא יחסר הגבוה משתיה. וקודרים שגבו ישע דהיינו דחיית הטללים הרעים ויושעו הנזוקים בהם (נזר הקודש):

י  [עריכה]

ממימי אוקינוס שהענן העולה מן הים שואב ממי הים ועולה וזורק על הארץ (יפה תואר):

ואד יעלה מן הארץ ואע"ג דהאי קרא משתעי קודם יצירת אדה"ר שהיתה הארץ שותה מלמטה. מ"מ מדלא כתיב ואד הארץ עלה רמז נמי אלעתיד (נזר הקודש):

לאומים מלוחים הן והחוש מעיד שהגשמים מתוקים לחיך:

מתמתקין הם בעבים דאילו נשארו כך במליחותם לא היה תבואה גדילה מהם. אלא שע"י תנועות העבים יזדככו ויפרד מהם חלק המליחה שבתוכן. וירדו גשמים מחלק הזך והמיתוק (יפה תואר):

אשר יזלו שחקים פי' היכן הם נוזלים בעבים שנקראו שחקים לפי ששוחקים את המים כדלקמן. ששם בעבים הם נעשים נוזלים פירוש מתוקים כדאי' במכילתא אין נוזלים אלא מתוקים (יפה תואר):

מן העליונים פי' ממים העליונים. וההיא דלעיל בפ"ד סימן ב' דאמר ופירותיהם אלו מי גשמים אתיא כרבי יהושע (יפה תואר):

והעננים מתגברין כלומר והא דכתיב ואד יעלה מן הארץ. היינו שהעננים מתגברין לעלות לשאוב מלמעלה:

ומקבלין אותן כמפי הנוד בגמרא אמר ופותחין פיהם כנאד. וזו היא גירסא הנכונה שענן המקבל ראוי לדמותו לנאד שמתקשר בו הגשם ואינו נתך. ואפשר דגם כאן צ"ל כמו פי הנאד. וכן הוא במדרש קהלת (יפה תואר):

יזוקו מטר לאדו מלשון זיקים היינו נאדות. שהנוד יקרא כן בלשון הגמרא:

וחושרין אותן כו' פי' העבים משירין המים לארץ כל טפה וטפה בפנ עצמה ככברה שכוברין בה החטים שכל אחד יוצא מנקב מיוחד:

כמין כברה דמיונו לכברה לפי שירידת הגשמים על ידי תנועות העבים ככברה ועם כל זה אין הטפות מתערבות (יפה תואר):

ואין טפה נוגעת בחברתה דאל"כ לא יצליח שתשחת הארץ בגשמים כדאמר בפ"ק דב"ב על פסוק מי פלג לשטף תעלה ע"ש:

למה הוא קורא פי' למה קורא להעבים שחקים:

שוחקין את המים לטיפות דקות:

כהדין מסוסא כלומר שהוא כמו ההמסס ששוחק וטוחן את המאכל:

כדקין הללו פרש"י הדקין ששוחקין המאכל היטיב מפני שמקומן צר ואם אין המאכל הדק היטב אין יכול ליכנס דרך שם. ועיין בשוח"ט מזמור י"ח:

יא  [עריכה]

רבי יוחנן ורשב"ל רי"א אין עננים אלא מלמעלה. לא מלמעלה ממש אלא באויר השמים. דכל למעלה מעשרה. מן השמים מיקרי. וכיון דמ"מ העבים סמוכים לארץ שפיר קאמר על שעת הגשם ואד יעלה מן הארץ (נזר הקודש):

לאחד שכבד את חבירו כו' דמדמה לה ליין עם הקנקן שדרך ליתנה לו עם הקנקן שלו שהיין מפיג טעמו כשמורק מכלי אל כלי:

הלוני סאה כו' רשב"ל מדמה ליה להלוואת חטין במדה. שאין דרך לקחת עם הכלי מדה. רק להריקו לתוך קופה:

יב  [עריכה]

שהוא מעכב פי' שהוא מחשיך את פני הרקיע:

אך שהוא שובר לבעלי שערים כצ"ל וכן הוא בשוח"ט. אד הוא לשון שבר. שהוא שובר לבעלי שערים שיש להם תבואה ומייקרים השער. וע"ז נאמר שבור זרוע רשע. ואית ספרים דגרסי שהוא אידן של בעלי שערים. והיא היא (נזר הקודש):

ענוים אלו לאלו שבימי השובע הבריות עיניהם יפים זה לזה ושלום בעולם:

נשיאים אלו לאלו מפני ששדה אחת מתברכת ושל חבירו אינה מתברכת. אי נמי בימי השובע שהעשירים מפרנסים העניים הם נעשים כנשיאים על העניים שהם סרים למשמעתם עבור ריוח הפרנסה. ובירושלמי פ"ק דתענית גרס שעושה בעלי בתים כנשיאים:

חזיז שהוא עושה חזיונות ברקיע מראות ירוקים ואדומים:

משרה רוח הקודש מלשון חזיון נבואה. והטעם אי' בזוהר שעם המטר יורד שפע העליון למטה. ובאור שפע עליון גם רוח הקודש מתרבה למטה (נזר הקודש):

ד' שמות נקראו לארץ משום דדריש שמות הענן דריש נמי שמות הארץ:

ארץ תבל. כמ"ש לה' הארץ ומלואה. תבל ויושבי בה:

אדמה והשקה את כל פני האדמה:

ארקא בירמיה י' אלהא דשמיא וארקא לא עבדו:

מריצה את פירותיה דארץ הוא לשון ריצה. וכמ"ש בר"ה דף י"א איזה חודש שהארץ מלאה דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן. היינו בארץ ישראל ובמדינות הסמוכים לה:

תקופת תמוז שהיא חמה מאד. והחמה מתבל וממתקת את פירותיה. וגם בארץ ישראל יש כמה מיני פירות שנמצאים בשדה עדיין בתקופת תמוז. אבל במדינתינו עיקר הגידול בתקופת תמוז:

בולין בולין פי' חתיכות חתיכות אדמה. כי אז עת האסיף ומטר יורד על תלמי שדה ומחברים אותם חמרים חמרים. ואדמה יתכן אף בחלק הנפרד ממנה כמו מזבח אדמה (יפה תואר ונזר הקודש):

שהיא מורקת את פירותיה כלומר שפניהם מוריקות וכמושים מפני תוקף הקור (מתנות כהונה). אבל הרד"ל כתב פירוש שעדיין אין הפירות ניכרים רק מתחלת להוציא עלים ולהציץ ציץ שהם ירוקים (גרי"ן). ודלא כמת"כ דהכא ודאי בא"י איירי שטבת זמן צמיחת אילנות. ובט"ו בשבט ר"ה לאילנות עכ"ל:

יג  [עריכה]

כמה גשמים יורדין איידי דמיירי בירידת גשמים מייתי נמי הא. והך מימרא איתמר לענין הפסקת תעניות על הגשמים כמבואר בפ"ג דתענית (יפה תואר):

כדי רביעה שיהיה כדי ספוק לארץ להצמיחה שיפסיקו התעניות:

כלי מחרישה של ג"ט שכלי המחרישה יורד בעומק הארץ ג' טפחים. וכשנכנסה גשמים בארץ כשיעור זה אז מועיל לתבואה הנזרעת:

בקשה בקרקע קשה. שיעור שנכנס המטר טפח בעומק:

ובינונית בקרקע בינונית שני טפחים:

ובשבעה היא הארץ שיש בה לחות מעצמה שאינה צריכה כל כך גשמים אם לא ירדו ג' טפחים לא כלום הוא:

אין לך טפח אין לך מים יורד מלמעלה שיעור שירדו טפח בקרקע שאין הארץ שואבת מלחלוחית התהום טפחיים ופולטות אצל הטפח הכל (יפה תואר). ובירושלמי סוף ברכות הגירסא אין לך כל טיפה יורדת שאין הארץ עולה כנגדה שני טפחים. אבל בירושלמי תענית הגירסא כמו כאן:

תהום אל תהום קורא כלו' תהום עליון קורא לתהום תחתון. לקול צינוריך צינורי שפע הגשמים (נזר הקודש) וכתיב צינוריך לשון רבים משמע שנים (מתנות כהונה):

המים העליונים זכרים כו' לפי שהעליונים משפיעים והתחתונים מקבלים שפע כנקבה המקבלת שפע מזכר. המשילם לזכר ולנקבה:

אלו לאלו העליונים לתחתונים:

אתם בריותיו העומדות בארץ. ואנו שלוחיו כדכתיב ושולח מים על פני חוצות שי"י שלחנו להוליד את הארץ. ולכן ראוי לכם שתקבלו פני שלוחי בוראכם:

תפתח ארץ ר"ד הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ וגו'. הרעיפו השמים מימיהם ויפתחו המים התחתונים לקבלן. והארץ שם כולל למים ג"כ:

שהן פרין מדכתיב ויפרו משמע כדרך פו"ר ע"י זכר ונקבה:

זו ירידת גשמים שהיא באה בצדק על הבריות. וקאמר יחד היינו הגשמים והמים התחתונים:

לתיקונו של עולם לתיקון יושבי העולם וצורך חייהם. ותיקונו וישובו לשונות נרדפים הם (יפה תואר):

יד  [עריכה]

א"ר ברכיה עלה שבר כו' אד לשון שבר. כשהבריות נכענים מלמטה בתפלה ותענית ששברו יצרו ולבם. אז גשמים יורדים (יפה תואר):

דעתיה דרבי ברכיה דאזיל לטעמיה דדרש נמי כה"ג בעלמא שאין הגשמים יורדים אלא בהכנעה ותפלה:

דאר"ב יערוף כו' דרש ליה מלשון וערפו שם את העגלה. שפירושו ישברו ויחתכו העורף. לרמז לשבירת קשה עורף בתשובה ומע"ט ולפי שגם התורה אינה באה כי אם לאחר שבירת עורף בתשובה ומע"ט. לכן אמר יערוף כמטר לקחי זו התורה ששניהם באים מהתעוררת התחתונים בתשובה ומע"ט:

טו  [עריכה]

ויהא אדם צריך לברך דתנן על הגשמים אומר הטוב והמטיב:

בתחילה כדי רביעה פי' אם עדיין לא ירדו גשמים בזמן זה. צריך שירדו כדי רביעה כדי שיהיה בו ספוק לארץ להצמיחה. ואז כשירדו כל כך מברך עליהן:

רביעה בפ"ק דתענית איתא מאי לשון רביעה א"ר אבהו דבר שרובע כו'. שנא' כאשר ירד הגשם וגו'. ופרש"י כאדם שמוליד:

בסוף אפי' כל שהן אם כבר ירדו גשמים בזמן זה. ועכשיו יורדים שנית בגשמים מועטים מספיק. שהארץ כבר היא שבעה מהפעם הראשון:

שידחו פני הקרמיד. פי' במוסף הערוך הם רעפים שמכסים בהם הגגות:

שתשרה פני המגופה פי' כדי שתהיה המגופה נשרית שהיא יותר גדולה וצריך מים טפי מהקרמיד (יפה תואר):

ואין פי המגופה נשרית דכדי שתהא נשרית משמע שהיא נמחית ופריך שבכמה גשמים אינה נמחית שהיא חזקה. ומשני דלאו נמחית ממש אלא שירדו עליה כל כך גשמים שנראית כנמחית (יפה תואר):

כיצד הוא צריך לברך כשגשמים יורדים:

מייתי לה מהכא מביא ראיה מכאן שמברכין הטוב והמטיב. וע' בירושל' סוף ברכות:

אף מים קרים דהיינו ירידת גשמים הטוב והמטיב:

כדין מברך יחזקאל אבא. דהטוב והמטיב מברכין בדאית ליה ארעא וברכה שבירך יחזקאל הוא בדלית ליה ארעא:

על כל טפה וטפה שאתה ממניען אלו מאלו שנאמר (איוב לו כז) כי יגרע נטפי מים. כצ"ל וכן הוא בירושלמי. ופירוש ממניען שמפריד הטפות אלו מאלו שלא יתערבו ומביא ראיה שנאמר כי יגרע נטפי מים שמשעותה גרעון ומניעות נטפי מים זה מזה. והיך מה דאת אמר (ויקרא כ) ונגרע מערכך שפירושו מניעת חשבון זה מחשבון זה:

ר"י בר' שמעון אמר שהוא מורידן במדה שנ' ומים תיכן במדה. כצ"ל וכן הוא בירושלמי. ופי' שמודד במדה כמה צריך לכל קרקע וקרקע ומוריד לה כפי צרכה (רש"י):

סליק למבקרי עלה לבקר ולדרוש בשלומו:

גמולים טובים לחייבים לפי שהגשמים טובה לצדיקים ולרשעים כדלעיל בסימן ד':

לחייבים. א"ל הדא מנא לך. א"ל כך הוה. כצ"ל (מתנות כהונה ויפה תואר) וכן הוא בירושלמי:

תמן אמרין שם בארץ ישראל אומרים על כל אלה ברכה אחת בשנה:

שמספח למדינה מלשון נסתפחה שדהו פי' נשטף שדך. וכן כאן פירושו נהר ששוטף ומשקה מדינה כולה במקומות שצריכין לזה שאין הגשמים יורדים כמו נילוס למצרים. ונהר תוויה שבבבל כמ"ש לעיל. ובירושלמי גרסינן שמספיק למדינה (יפה תואר):

טז  [עריכה]

והשקה את כל פני האדמה. תיבת כל מרבה כל מה שיש באדמה משא ומתן הכל מרויחים בעת הגשם. ופני האדמה פירושו העשירים הסוחרים. משום שעם הגשמים היורדים מלמעלה גם השפע העליון יורד עמו למטה וע"י זה הכל מתברך (נזר הקודש):

משא ומתן פרש"י כשנושא ונותן איש עם חבירו ובשעת הסחורות יורדת גשמים מסורת הוא ביד התגרים שיש בו סימן ברכה:

והפרגמטוטין פי' הסוחרים:

ואבריהן פרש"י אפי' אותן שאין להם חולי אלא באבר אחד:

רפין פי' נוחין והבשר נתרכך לקבל תרופה:

חבריא שם מקום (תוס' פ"ק דחולין):

מבקר בישיא מבקר חולים:

כד הוית כו' כשהיה יורד הרביעה:

מה אינון עבידין מה עושין אלו חולין:

נינוחו מצאו להם מנוח מחליין:

אף אבן טובה דורש תיבת פני. פנינים רמז שמשקה אפילו פנינים. פי' שמקבלת כח ומעלה בירידת גשמים:

אף הדגים עם היותם תמיד במים מרגישים בטובת הגשמים. שאז מתעדנים במים יותר:

עובדא הוה כו' מעשה היה בעיר עכו שצדו דג אחד והיו שמין אותו באומד הדעת שישקול לפי גדלו ש' ליטרין. ושקלו אותו ולא מצאו בו רק מאתים ליטרין. והיה שם זקן אחד שהיה צד דגים ואמר להם זה שלא שקל ג' מאות מפני שלא ירדה עדיין הרביעה:

וכיון דנחת כו' וכיון שירדה הרביעה צדו עוד דג אחד והיו שמין אותו על מאתים ליטרין והיו שוקלין אותו ומצאו בו ג' מאות:

יז  [עריכה]

חסומה פי' קשיותה. שבמקום קשה אינה שותה כל כך בעומק כמו במקום הרך (מתנות כהונה). שאינה משקה אלא פניה לצד חוץ לא בתוך תוכה (יפה תואר):

א"כ מה יעשו כו' דברי המדרש הן. ופליגי אדרבי אלעזר. ורבי אלעזר אמר לך כדרבי לוי בסמוך (יפה תואר):

ששרשיהם עד התהום לאו דוקא. אלא ר"ל שיורדין בעומק יותר משאר אילנות:

אלא כל אחד ופני האדמה דריש ליה לדרשב"ל דבסמוך (יפה תואר):

שרשי חטין בוקעין כו' וז"ל הירושלמי (פ"ט דברכות) רבי חנינא ברוקי בשם ר"י שרשי חטה בוקעין בארץ נ' אמה. שרשי תאנה רכים בוקעים בצור. תני ר' ישמעאל בן אלעזר אומר אין הארץ שותה אלא לפי חסומה. א"כ מה יעשו שרשי שקמה שרשי חרוב א"ר חנינא א' לשלשים יום תהום עולה ומשק' אותו. ומ"ט אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה עכ"ל:

תהום עולה ומשקה שהמים עולים ממש בעובי הארץ עד שרשיהם:

אני ה' נוצרה כו' לעיל מיניה כתיב ביום ההוא כרם חמר ענו לה שמעת מיניה שיש השקאה לכרם לזמנים ידועים כפי צרכו. וזה על ידי התהום. כי הגשמים אין להם עת קבוע. וממילא ה"ה בכל הצמחים כחרוב ושקמה (נזר הקודש):

עושה פנים לאדמה שמיפה אותה ומלחלחה ומשוה פניה. אבל בזמן היובש היא בקועה וכאילו אין לה פנים. ואפשר פנים קרי למוצא דשא כי עמקים יעטפו בר על ידי הגשמים (יפה תואר):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף