עץ יוסף על בראשית רבה/ט

עץ יוסף על בראשית רבה ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה ט

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  

א  [עריכה]

ר' חמא כו' מתחלת הספר כו'. אזיל לשיטתו דלעיל פ"ח דדריש הזאת ידעת מני עד התורה יודעת מה קודמת לברייתו ש"ע אבל אתה אין לך עסק לדרוש אלא מני שים אדם על הארץ (יפה תואר) ועיין בירושלמי חגיגה פ"ב הגירסא עד שלא נברא העולם הסתר דבר. משנברא העולם חקור דבר:

כבוד דברי תורה פי' שהחקירה תהיה ע"פ התורה:

בי מלכים ימלוכו וממילא יצדק תואר המלכות בד"ת שהם הסיבה (יפה תואר):

ב  [עריכה]

בעונתו נברא העולם והיינו את הכל עשה יפה בעתו. כלומר שנעשה יפה לפי שנעשה בעונתו ההיא דאילו עשה קודם או אחר כך לא היה יפה (יפה תואר):

אמר ר' אבהו מכאן כו' אלא רבי אבהו מילתא הוא דקאמר. ולא ידעינן אהי קאי. ומפרש רבי פנחס דאקרא דוירא אלהים קאי. ומשום דקאמרינן שהוא יפה לפי שבעונתו נברא. להכי מייתי הא דאמר שהיה בונה עולמות ומחריבן שלא היו יפים (יפה תואר):

בורא עולמות ומחריבן עיין מ"ש לעיל פ"ד:

דין הניין לי אלו נאותין לי וטובים הם בעיני. ויתהון ואותן הראשונות לא היו נאותין לי:

אשר עשה והנה טוב מאד מה שעשה עכשיו הוא טוב מאד לא המחולפים:

ג  [עריכה]

ר"י אמר מלך ב"ו כו' ר"י דרש שראה בראיה אחת עליונים ותחתונים. וזהו וירא בראי' אחת. את כל. היינו העליונים ותחתונים. ור"ל בא להוסיף ודרש וי"ו דוהנה לרבות אף עולם הבא (משדר"א):

ראיה אחת בהבטה אחת:

העוה"ז והעוה"ב הביט בהן הקב"ה דלאו דוקא עליונים ותחתונים ששניהם מכונים העוה"ז. אלא אפילו העוה"ב שאינו ממדרגת עולם הזה כלל רואה עם העוה"ז בבת אחת:

לא יפלא כו' שמעת שבראת אותם לא נחדלת מהם ולא שכחת דבר מבריותיך אלא הכל גלוי לפניך תמיד. וברש"י אי' באותה שעה לא יפלא ממך כל דבר שהכל הבטת בראיה אחת ע"כ:

כבר היא גלויה לפניו כצ"ל וכן הוא בילקוט ירמיה. ודייק זה מדכתיב וכל יצר מחשבות היינו עד שלא נוצרה מחשבה בלבו של אדם כבר היא גלויה לפניו:

עד שלא נוצר יצור דרש יצר מלשון יצור. קודם היותו נוצר מחשבתו גלויה לפניו. והוא חדוש טפי. וכן כאן צ"ל גלויה לפניו:

א"ר יודא לגרמי' רבי יודא הוא רבי יודן. ומשום דמלתא קמייתא אמרה בשם רבי יצחק. אמר דהך מילתא מדידיה:

יארש לשון דבור כד"א וארשת שפתיו:

ד  [עריכה]

רחב"ח ור' יונתן תרווייהו דייקו מלת מאד ופי' שהפסוק ידבר להווה ולעתיד. כלומר שראה אותו כי טוב הוא ונאות עכשיו. ורצה שיהיה כן טוב בעיניו תמיד. ומלת מאד נאמר על רבוי המשך הזמן העתיד. אלא דמה מדמה לה לפלטין העשוי למשכן המלך. שכן בנין העולם תכליתו שתשרה בו שכינתו ית'. ורבי יונתן דמהו למעשה החופה לפי שאין ביד הפלטין בחירה להרע או להטיב. ע"כ דמהו לחופה. וחן החופה תלוי במעשה הבת:

סיידה מלבנה בסיד:

וכיירה פי' הערוך מעשה ציור בשמי קורה או בכותל:

ה  [עריכה]

בתורתו של ר"מ כלומר בספר דרשותיו על התורה (יפה תואר):

והנה טוב מות משמע דנפקי ליה מיתורא דוי"ו דוהנה. והכוונה שהמות הוא חיים לנפש הצדיק:

רכוב הייתי כו' אפשר דמילתא אגב אורחיה קמ"ל כי יש לגדולים לישא על שכמם לקטנים להביאם לשמוע דברי תורה. שלפעמים ילמד הקטן שום דבר שידרשו וכמו שכן היה לזה (יפה תואר):

רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן שקלי וטרי בהך מילתא (יפה תואר):

ראוי היה אדם הראשון כו' מפני שהיה יציר כפיו יתברך. ואע"ג דבחטאו מת. אך כיון דאדה"ר שב בתשובה א"כ למה נקנסה בו מיתה שלא לקבל תשובתו:

שנ"נ וחירם נבוכדנצר כתיב בו אעלה על במתי עב אדמה לעליון. ובחירם כתיב בו ביחזקאל ריש כ"ח ותאמר אל אנכי מושב אלהים ישבתי. והא דאיתא באדר"נ דחירם מלך צור נכנס חי לג"ע הוא ט"ס וצ"ל חירם מצור שבנה המקדש לשלמה:

לאותו שבעדן שימות והנה הוא היה שם שבשבילו נקנס עליו מיתה (מתנות כהונה):

את כרוב ממשח את גרמת לכרוב ר"ל לאדם הראשון שהיה בגן במקום מלאכים וכרובים. ממשח מגזירת כי שחה לעפר נפשינו. ר"ל שימות:

ולא יגזור מיתה על הצדיקים שאין יתכן שבעבור שני רשעים ויחידים הדומים להם ימותו כל בני אדם:

אלא שלא יהא כו' תירוצא דרבי חמא למילתיה הוא. שמה הוצרך לגזור מיתה לצדיקים בשביל הרשעים. מפני שאי אפשר שתהיה המיתה לרשעים לבד. שלא יהיו הרשעים כו'. ושיחיו כולם אין נכון. מפני נבוכדנאצר וחירם:

תשובה של רמיות שאינם שבים בלב. ואם חוקר כליות ימיתם. נפקא מינה חורבה שהאנשים יטעו בהם ויהרהרו אחרי ה'. ותו שאפי' עושי' תשובה גמור'. או שלא יחטאו. מ"מ במעשה המצות רבים מעמי הארץ תהיה עשייתם שלא לשמה (יפה תואר):

רבי יוחנן ורשב"ל באו לפרש טעמים למה המות טוב. לזה הביא דברי ר' חמא לעיל. ודברי ר' יוחנן ור"ש ב"ל דהכא דמינייהו תסתיים סבת טובת המות:

מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים כו'. רבי יוחנן ורשב"ל חולקים על ר"ח ור"י וס"ל שהמיתה נגזרה בשביל טובת כל אחד ואחד. רשעים שלא יוסיפו לחטוא. וצדיקים שינוחו מיגיעת יצרם הרע הנלחם עמהם תמיד:

מכעיסים להקב"ה ר"ל לפי שהרשעים מכעיסים תמיד להקב"ה שבועטים מתוך היסורים ואין להם תקנה אלא בקבורה:

שם רשעים חדלו רגז שם חדלו מלהכעיס כו'. שאם כפשוטו יקשה הלא במותם יחדלו מהכל. ע"כ דרש שפירושו שיחדלו מלהרגיז להקב"ה ולהכעיסו וליגעו:

דיינו מה שיגענו הצדיקים אומרים כן. ודורש ינוחו. שישיגו נחת רוח בג"ע. ואע"ג דבעוה"ז מסרבים למות. בחשבם שעדיין לא קנו שלימות כראוי. מ"מ אחר מיתתם בראותם שכרם אתם ופעולתם לפניהם מתנחמים בזה:

שכר לצדיקים בכפלים הוא מה דאי' בפ"ב דחגיגה שהצדיקים נוטלים חלקם וחלק חבריהם בג"ע. ובהיפך הרשעים נוטלים חלקם וחלק חבריהם בגיהנם. והיינו לפי שקיבלו מיתה עבור רשעים (נזר הקודש):

בארצם משנה יירשו היינו בארץ החיים משנה יירשו. וכמ"ש לעולם ירשו ארץ:

ולהפרע מהרשעים כו' ואע"פ שטובתם הוא שזכו לשכר כפלים. מ"מ ראוים לעונש שהם לא עשו אלא רע. וה' הטוב הוא שהפך את הדבר לטוב (יפה תואר):

לפיכך משנה שברון יירשו ט"ס הוא וצריך להיות לפיכך משנה שברון שברם. והוא פסוק בירמיה י"ז י"ח ועיין חגיגה דף ט"ו:

ו  [עריכה]

וכי שינה טובה מאד כי השינה בעצמה רעה כי הנפש אינה פועלת בעת הזאת בהשכלתה מאומה ואין רע למעלה מזו:

אלא מתוך כו' בהצטרפו לשביתת הנפש ומנוחתה במה שהחליף כח לעבודת ה' הוא טוב מאד שמתוך שאדם ישן קימעא מחליף כח להתיגע בתורה. אבל אם לא ברא ה' הטבע הזאת היה יגע לעולם (יפה תואר):

ז  [עריכה]

זה יצר טוב כשמתנהגים ע"י יצר הטוב העולם מתכונן וזה טוב מאד. והוי"ו מרבה אפילו יצר הרע שגורם הריסות העולם יש בו ג"כ טובה:

וכי יצ"ה טוב מאד הא היצה"ר בעצם הוא רע:

אלא כו' ר"ל בצירוף לדבר קיום העולם הוא טוב. שמבלעדיו לא בנה אדם בית וכו' והיה א"כ העולם חרב:

וכן שלמה אמר וראיתי את כל עמל ואת כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו. כלומר כל עמל וכשרון מעשה בעוה"ז אינו אלא מצד קנאת איש מרעהו לעשות כמותו. והקנאה והתאוה בא מפאת היצה"ר:

ח  [עריכה]

זו מדת הטוב כשאדם זוכה שימודו לו מן השמים במדה טובה והוי"ו מורה שמרבה גם מדת יסורים שגם היא בכלל טוב העולם:

באים לחיי עוה"ב שיסורין ממרקין עונותיו של אדם וע"י זה מקבל שכרו לעוה"ב. וכמ"ש בברכות דף ה' מה מלח ממתיק את הבשר אף יסורין ממרקים עונותיו של אדם:

ט  [עריכה]

זו גן עדן שזהו רצון הצדיק וטוב מאד. והוי"ו מרבה גיהנם שגם הוא טוב. וקאמר וכי גיהנם טוב מאד הא הוא רע בעצם אלא משל למלך כו' וה"ג בספרים המדויקים ובנה על פתחו אוצר ובית האסורים. אמר כל מי שהוא מתכשר במלאכת הפרדס יכנס לאוצר. וכל מי שאינו מתכשר במלאכת הפרדס יכנס לבית האסורים. כך כל מי שהוא מסגל כו'. וכה"ג נמי אי' לקמן ש"ר פ"ב (יפה תואר ונזר הקודש):

מתכשר עושה מלאכתו באמונה וטוב וכשר:

הרי גיהנם ומפני מוראה בני אדם הולכים בדרך טובה:

י  [עריכה]

זה מלאך חיים ששומר את האדם בחייו כפי רצון מנהיג העולם וטבע בני אדם. והוי"ו מרבה גם מלאך המות. וכתב הגר"א כונתם לא שהמות הוא טוב מהחיים. אפס כוונתם בעבור שכתוב מאד משמע שהמות הוא ג"כ טוב. שאין דבר מהנמצאים שיהיה בלא טוב ויוצא מן הגדר:

יא  [עריכה]

זו מדת הטוב כפי רצון מנהיג העולם. והוי"ו מרבה מדת פורעניות. ולא היינו מדת יסורים דלעיל סי' י' דמדת יסורים היינו לצדיקים למרק מיעוט עונם בעה"ז לזכותם בעה"ב. וזה ודאי טוב מצד עצמו. אבל ר' שמואל בר אבא נקט מדת פורעניות הנוהג ברשעים אם לא ישובו. ולכן קאמר דמ"מ הוא טוב מצד שניכר מזה השגחתו. ובכן הנשארים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד (נזר הקודש):

שוקד על הפורעניות פי' ששוקד ומעיין על הפורעניות היאך יביאנה להיות העונש כנגד העבירה שיבין האדם איך נענש על חטאו מדה כנגד מדה. ויבין שהוא בהשגחה וישוב בתשובה. וכלשון הכתוב וישקוד ה' על הרעה מלשון דקדוק ותקנה. וכלשון חז"ל שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל. ור"ס לפרש אתא ואמר כל המדות בטלו כלומר מדת העונש של ד' מיתות ב"ד בטלו. ומדה כנגד מדה להיות מין העונש כמין החטא לא בטלה. ומסיק מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה היינו מ"ש וירא אלהים כו' מאד. ומאד הוא מדה כמ"ש בברכות נ"ד במשנה ובכל מאדך בכל מדה שמודד לך. כי זה היה תכלית הבריאה להכיר השגחתו יתברך בארץ. והשגחתו מתפרסם ע"י בחינת דין מדה כנגד מדה (נזר הקודש):

לפיכך אמרו חכמים הנה טוב זה מדת הטוב. והנה טוב זה מדת פורענות. כצ"ל:

יב  [עריכה]

רבנן אמרי לה כו' הך מימרא צ"ל אחר מימרא דאמר רשב"ל כו' דבסימן ט"ו. רבנן אמרי לה בשם כו' דטוב מאד זה אדם. ור"ל דרבנן דרשי לה מתיבת מאד דמיותר כדאכתוב לקמן:

מאוד הוא אדם לפי שהאדם הוא היה תכלית כל הברואים והוא היה גמר חלתו של עולם כדלקמן פ' י"ד. ומתחלה נברא העולם בדין. ובבריאת אדם שיתף מדה"ר. ונתקן העולם בטוב. לכן אמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד זה אדם שעל ידי האדם נתקן הכל בטוב ונעשה טוב מאד (נזר הקודש):

והנה טוב מאד זה אדם שנאמר (ישעיה מה יב) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי כצ"ל. ולקמן בסימן ט"ו הוא מיותר ור"ל שמביא ראיה מזה הפסוק דמשמע מיניה שהאדם הוא גמר מלאכת ארץ כדלקמן פ' י"ב בהיותו תכלית הכל. ולכן אמר והנה טוב מאד זה אדם בהיותו תכלית הכל (נזר הקודש):

יג  [עריכה]

זו מלכות הארץ מיתורא דוי"ו קא דריש:

וכי כו' טובה מאד ממלכות שמים ומשני דבישוב עולם הזה קמיירי. דבהא מלכות הארץ טובה טפי ממלכות שמים שנוקמת עלבון הנעלבים ומפחדה לא יוסיפו בני עולה. ויתקיים הישוב. אבל ממלכות שמים לא יתיראו הרשעים אשר לא נעשה פתגם הרעה מהרה. והכי תנן הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו (יפה תואר):

אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. נ"ל דשייך לסוף מימרא דסימן י"ד וכמ"ש שם (נזר הקודש). אבל היפ"ת מקיים הגירסא. וה"פ אנכי עשיתי ארץ ובראתי עליה אדם שינהיגה במשפט והוא המלך. והמעיין יבחר:

דקיון פי' עלבון ודין מי שעובר על דתו:

יד  [עריכה]

זו שעה יתירה פרש"י ה"א לרבות שעה אחרונה לששי היא ראשונה לשבת:

שעה יתירה לאו דוקא שעה ממש אלא זמן מה (יפה תואר):

מלאכת העולם כדקאמר בפרשה הסמוכה ב"ו כו' הוא מוסיף מחול על הקודש. אבל הקב"ה נכנס בו כחוט השערה (יפה תואר):

ע"כ כתיב הששי ה' יתירה:

למנינו של עולם יום א' יום ב' לבריאה אבל מששי ואילך מונין למנין אחר דהינו ליום השבת. יום אחד יום שני בשבת וכן כולם. הששי בה' יום המיוחד שבו התחיל מנין אחר ליום השבת קודש (יפה תואר ונזר הקודש):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף