עץ יוסף על במדבר רבה/י/ה

עץ יוסף על במדבר רבה י ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלו הנודרים. עצמם בנזיר:

איש בעון אחיו. דאי כפשוטו הל"ל איש באיש. אע"כ ה"ק קרא וכשלו איש בעבור עון אחיו. אם היה בידו למחות ולא מיחה לו כדאי' במסכת שבועות דף ל"ט:

ויהי אינו אלא לשון צרה. שכשתחלק תיבת ויהי לשתי תיבות וי הי שתיהם לשון צרה (יפ"ת). ועי' בב"ר פרשה מ"א וריש רות וריש אסתר רבה:

ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' וחרבו שלופה בידו. (כדאי' במגילה דף י' ע"ב ופרש"י שציערו המלאך על ביטול תורה ותמיד של בין הערבים):

(שם ו') ויהי ה' את יהושע (שם ז') וימעלו בני ישראל מעל בחרם. כצ"ל:

לפיכך צריך לפרש שהיה ממשפחת הדני. מזה נראה שס"ל שהיה צרעה ואשתאול אחת ליהודה. וגם היה צרעה ואשתאול אחת לדן. ולפיכך צריך הכתוב לפרש שאותו צרעה שהיה מנוח בה היתה ממשפחת הדני. אבל רש"י והרד"ק כתבו שזה דכתיב בדן ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול. ר"ל הגבול מנחלתם הלך לצרעה ומשם לאשתאול. אבל הן עצמן היו מנחלת יהודה:

דן ידין עמו. ועל שמשון נאמרה נבואה זו כדאי' בב"ר פ' כח:

הרשעים קודמין לשמן כו'. והכוונה הרשע אינו מקפיד על פעולותיו שיעשו לו שם בארץ לשם ה' אלא הוא רואה על החומר מקודם. וזהו הן קודמין לשמן. אבל הצדיק רואה את הנולד אם רק כתר שם טוב יעלה על ג' כתרות. ולכן אינו מקפיד על הנאת גופני. והיפ"ע כתב הצדיקים שמן קודם לפי שידוע טוב מעשיהם קודם בואם לעולם והעליונים שמחים בהם כמ"ש בתנחומא ס' קדושים עד שלא בראתי עולמי היו מה"ש מקלסים להקב"ה בישראל ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל. אבל לא כן ברשעים:

שבע בן בכרי שמו. קשה הא שם כתיב ג"כ ושמו שבע בן בכרי:

אפורדוכוס. פי' הערוך מלובן ביותר שיהיה משונה עד אשר רואיו ושומעיו יתמהו עליו. ובשם רש"י מצאתי שני לדוכוס התובע ענינים של הבריות ומלבן את הדין ועושה דין בין אדם לחבירו. וכלו' שאין לבן שם העצמי כי שמו קמואל או בלעם כדאי' במדרשים. אלא ע"י שהיה מלובן בעורו מאד או מלבן את הדין כינו אותו בשם לבן. ורבי ברכיה אמר שהיה מלובן ברשע כלו' שהיה רשעו ברורו ועל שם זה נקרא לבן. ומ"מ למה שאין זה שם העצמי כגלית ונבל נשתנה לכתוב תחילה ושמו. לפי ששם אחר קדם לו לשם לבן והוא השם שנקרא כשנולד (יפ"ת):

ושם משנהו אביה רבנן אמרי מה זה רשע. דרשו זה מדכתיב משנהו משמע שהיה שוה לו מה זה רשע אף זה רשע. ומ"מ כתיב שמו קודם. ותירץ ר' יודן שנשתנו למעשה הטוב. ור"ל מצד עצמם היו טובים ומחוכמים בחכמה רק חטאתם גרם להם רעתם. והראיה כששבו מיד זכו לרוה"ק מצד גודל חכמתם. ומפרש ומשנהו ג"כ ששב כראשון:

ולכך נקרא שמו ושני. בד"ה א' סי' ו':

פתואל זה שמואל. הנביא:

שפיתה להקב"ה בתפלתו. והפיתוי הוא דכתיב ויקבצו המצפתה וגו' ויאמרו חטאנו ליי וזה היה הפתוי שאמר כלום אתה מבקש מן האדם הזה לאלא שיאמר חטאתי שנא' הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. והרי אומרים חטאנו. כמו שמצינו בילקוט עמוס:

מלמד שזכה ברוך כו'. לכאורה נראה דצ"ל מלמד שזכה שריה בן נריה. ועיין מ"ש לעיל פ"ח סי' י'. ולפי הגי' שלפנינו צ"ל דס"ל המדרש דשריה בן נריה בן מחסיה הוא ברוך בן נריה. וקראו שריה ע"ש שררה של מנוחת רוה"ק:

ולא היה מנוח עקר. כלו' והאמת שמנוח לא היה עקר וכדמפרש:

לשום שלום בינה לבין בעלה. וכדאי' לעיל שהיה מחלוקת ביניהם ממי מניעת ההריון:

שהיא פונה במלאך. פי' שהשיגה היותו מלאך ופונה בו בכוונה. ומה שאמרה לבעלה איש האלהים בא אלי ומראהו וגו'. הוא משום ענוה יתירה דהיה בה שלא רצתה ליטול לה כתר נבואה (כלי יקר):

ואין צלל אלא מלאך. יתכן לפי שהמלאך אין לו תמונה גשמית קיימת כי אם במראה לבד על כן מכונה דוגמת הצל שאינו גוף ממש:

לפי שהיתה צדקת. לא קאמר שהיתה צדקת יותר מבעלה. דגם הוא היה צדיק כמותה וכמו שאמרו לעיל סי' י"ד שנא' ושמו מנוח. שאע"פ שלחד מ"ד עם הארץ היה. מ"מ היה שלם במדות. אלא משום שקשה למה לא בא המלאך אצלו כמו בלוט לכן מתרץ לפי שהיתה צדקת והיתה ראויה לראות מלאך. וכדי להשתיק המחלוקת שהיה בינה ובין בעלה בא המלאך אצלה ואמר לה הנה נא את עקרה ולא בעליך לכן לא תתקוטט עמו. ולא היה יאות שיאמר זה לבעלה:

הזהירה שלא תשתה כו'. דרש השמרי לשון משמרת כלו' שלא תשתה חומץ יין וחומץ שכר גזירה שלא לשתות יין ושכר עצמו:

לשתות יין הנזיר לכך אסרן. תיבת הנזיר מיותר:

מכאן שהיתה שכבת זרע כו'. דבתחלה אמר והריח שפירושו לעתיד יראה מזה שלא הרתה עדיין. ואיך יאמר אח"כ הנך הרה בלשון הווה שמשמע שכבר הרה היא. לכך אמרו שהיה תוך ג' ימים של קליטת הזרע. ובתחלת דבורו אמר לה והרית תקבל הריון. ואחר דברו זה נקלט הזרע ואמר לה הנך הרה:

אלא מן התער. שהוא משחית השער לגמרי לא במספרים:

ולא תשחית וגו'. וילפינן פאת פאת לגז"ש מן ופאת זקנם לא יגלחו כמו שפי' רש"י בפ' אמר:

יהיה הולך אחר עיניו. כלו' אוהב נשים. וכמו שאחז"ל שמשון הלך אחר עיניו שנא' כי היא ישרה בעיני:

בבטן ידעתיך. שהכינו מן הבטן בנזירות שע"י שנזר אלהיו על ראשו יהיה ה' עמו ויהופך תכונתו לטוב מתחלת תולדתו:

בו תהיה חלה נבואתו של יעקב. בו תהיה שורה ומתקיים נבואת יעקב שאמר דן ידין עמו וגו' יהי דן נחש נוקם עלי דרך כן היה שמשון נוקם ומתנקם על פלשתים וגו' לישועתך קויתי ה':

מכאן שלא היתה שורה כו'. לקחה אות וסימן שהוא איש אלהים כלו' נביא ממה שהיה מראהו כמלאך כלו' בעל מראה. ש"מ שלא היתה השכינה שורה אלא על בעל מראה:

שלא רצתה לגלות לו קלקולה. וגם לא אמרה לו מה שא"ל המלאך והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים. משום שהיתה יראה לגלות פן יודע הדבר ויהרגוה והיא הרה. או בצאתו מרחם אמו. וזהו דכתיב ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר שר"ל שאמרה לו רק מה שראוי לומר לו אבל מאמר את עקרה ומאמר והוא יחל להושיע את ישראל. שאין ראוי לומר לו לא אמרה לו:

לעתר. הוא עץ ארוך ובראשו שני עוקצין פור"ך בלע"ז כן פרש"י בפ"ק דסוטה:

שלא לפסול דבריו הראשונים. כי לא היה רוצה לומר שהחסרון היה תלוי בה מפני דרכי שלום. ויהי' מוכרח לשנות ולפסול דבריו (ידי משה):

כי לחבבה. שידע מעלתה שלה נתראה ולא לו:

הצדיקים במהירות. כי הם צועדים תמיד אל השלימות במהירות בלי עצלתים:

אינו אומר היום. שמשמעותו שראייה ראשונה היתה ג"כ היום. אלא ביום משמע ביום ההוא של אתמול (מת"כ):

מבררים על מעשיהם. הכוונה שזה שהתפלל מנוח שיבא המלאך אליו ולא האמינה לדבריה הא מנוח בודאי ידע תום מעשיה וצדקתה שלא תדבר כזב. אך שדרך הצדיקים לברר על מעשיהם וכמו שמסיק בסמוך:

מה יהיה משפט הנער מנזירות שיצטרך הנער. כצ"ל:

תשמר על חומץ יין כו'. ר"ל במלת תשמר מרומז שלא תשתה חומץ יין כו'. כמו שדרשו לעיל סי' ט"ז ועתה השמרי נא הזהירה שלא תשתה חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים שאלו אינן אלא משמרת ליין כו':

וכל טומאה אל תאכל כמדת וענבים לחים כו'. שמפרש וכל טומאה כל הדברים האסורים לנזיר כדלעיל סי' ט"ז ואל תאכלי כל טמא אין טמא אלא אסור שהתורה הזהירה לנזיר שלא לאכול כלום. והיינו ענבים לחים ויבשים לא יאכל:

עצורים היינו כו'. כלו' שלכן אמר בלשון עצירה לעוררו על הטובה שעשה עמם שעד הנה היו עצורים ונרווחו:

אין דרך נביאי ה'. השיב לו כדמיונו שהוא נביא ולא מלאך. לזה אמר אם תוכל לעצרני כדמיונך שאני בן אדם. אבל לא אוכל בלחמך כי אינני חפץ בשכר. רק עיקר העולה להודות לה' ע"ז:

ואין מזבח בלא קרבן. כצ"ל. או שכך פירושו ואין מזבח הוא עיקר. אלא הקרבן הוא העיקר:

מראהו כמלאך ה' נורא מאד היתה סבורה כו'. הכוונה כמו שכתבתי לעיל סי' ט"ו שהיא הכירה שהוא מלאך אלא שלא רצתה להתפאר לפני בעלה שזכתה לנבואה ולא הוא אמרה אל בעלה איש האלהים בא אלי. וכדי שיבין מעצמו שהיה מלאך סיימה בדבריה ומראהו כמראה מלאך האלהים וגו'. ולכן היתה סבורה שהכיר בו מנוח שהוא מלאך כו'. לכן העיד הכתוב עליו שלא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא לכך היה מזמנו לאכול כו':

ולמה אכלו המלאכים שבאו כו'. ס"ל כדעת התד"א ויאכלו שאכלו ממש. ולפי הב"ר שאמר שהיו נראים כאוכלים קאמר הטעם על שלא היו נראים כאן ג"כ כאוכלים:

ולא נראו הדבר שקבלו. כצ"ל:

שם שמו המלאך פלאי. שם שמו פלאי ע"ש כי יפליא וכדמפרש:

לפי השליחות. כי השם הוא רק לפי הפעולה. ואין להם פעולה קיימת שיהיה קריאת השם בתמידות ככה. ואף שיש מלאכים קיימים בשמם מיכאל גבריאל וכדומה. כאן היה מהמלאכים הנראים רק לשעתם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף