עץ יוסף על במדבר רבה/ט/לא

עץ יוסף על במדבר רבה ט לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מן התורה האיש כו'. שהיה צריך להעלותה אל ב"ד הגדול שבירושלים. וקאמר דמן התורה בעלה נאמן עליה שלא יבא עליה בדרך. דקיימא לן דאם בא עליה בדרך שוב אין המים בודקין אותו.

ומוסרין לו ב' תלמידי חכמים. שידעו להתרות בו שלא יבא עליה בדרך.

בעלה נאמן עליה. ואין צריך להעמיד עדים אצלו.

הרי הוא נאמן. הבעל נאמן עליה להתייחד עמה ולא חיישינן שיבא עליה.

זו שאין חייבין עליה כרת. סוטה שאין חייבין עליה כרת אלא לאו הוא דאיכא דכתיב לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה ודרשינן מיניה לרבות סוטה שנסתרה. לא כל שכן שיהא בעלה נאמן עליה.

שיש לה היתר אחר איסורה. כשתטהר לפיכך אין יצרו תוקפו. שמובטח הוא לאחר זמן. תאמר בזו שאין לה היתר אם תמצא טמאה לפיכך לבו רודף אחריה. וא"ת לא יתקפנו יצרו על אשתו הואיל ובעלה כבר. על זה אמרו ואומר מים גנובים ימתקו כלומר דבר האסור לו יצרו ורדף אחריו. ועוד כל שכן הואיל ואין חייבין כו'. ועוד נחשדו ישראל על הסוטות כו'.

אמרו לו ובלבד בעדים. הא דכתיב והביא האיש את אשתו היינו שיביאנה לבית דין בעדים שלא להתייחד עמה. ומיתורא דאת קדריש.

שלח בתר איתתא. שנשבית ושלח להביאה.

תלתא תלמידין. דבדרך לא סגי בשנים עד דאיכא שלשה דוקא.

ובעלה הרי שלשה. שהרי בעלה הוא מעלה אותה.

אף הוא. אהא דתנן בפרק ב' דכתובות שאמרו לו לרבי זכריה בן הקצב אין אדם מעיד על עצמו ואסר עליו אשתו שהיה כהן קאי שאף על פי כן שכר לה לאשתו בית לעצמה. ואפשר שרבי חייא בר ר' יוסף כהן היה ועליה קאי. אי נמי שאשתו היתה נחבשה על נפשות שאסורה אפילו לבעלה ישראל (קרבן העדה).

יגעתי באנחתי. להוציאה מבית השביה. ומנוחה לא מצאתי שאסורה עלי.

שמכשירה לו. שמטהרת לו לגמרי שמותרת לאכול בקדשים ויש לבעלה מזה טובת הנאה. אבל לבעלה טהורה אף קודם הבאת הקרבן (ז"ר). ודבריו אלו היה נעלם מהרש"ש.

שקיפחה. שכרתה נזירות בראשה (ז"א).

או שחיללה. כצ"ל.

סולת. מובחר מן הקמח.

הניחו לי כו'. כלומר הניחו לי מקום להתגדר לאמר טעם נאה ומקובל כחומר הזה. וחומר פי' תוס' מרגלית. ענין אחר בושם שריחו נודף. ורש"י פי' חומר בוטו"ן בלע"ז והוא של זהב וחותמים בו שני צוארי חלוק לנוי. ורבינו סעדיה גרס הומר בה"א ופי' כמין מעשה. שכן קורין המעשה בלשון ארמית. וכדמסיים כשם שמעשיה מעשה בהמה.

מעשה בהמה. שהפקירה עצמה לתשמיש למי שאינו בן זוגה.

אבל צק הוא על שיריה. פי' שירי המנחה אחר הקרבת הקומץ שהיה נאכל לכהנים וכתיב ביה למשחה שיאכלהו דרך גדולה כדאיתא בפרק היה מביא (מתנות כהונה).

בשתי אזהרות. מדלא כתיב חד לא יתן על השמן ועל הלבונה.

מפני מה טעמו של דבר. פי' למה לא ישים עליה שמן ולבונה.

מגיד כי מנחת קנאות הוא. פי' מגיד הכתוב מפני שמנחת קנאות הוא שלא יהיה קרבנה מהודר (ז"א).

זכות. שעל ידי המנחה הזו נזכר זכותה ג"כ.

תלמוד לומר מזכרת עון ולא זכות. וס"ל לרבי טרפון אין בכלל אלא מה שבפרט. ור"ע ס"ל דאף זו לטובה. וה"פ דקרא מנחת זכרון לטובה אם יש לה זכות אע"ג דמנחה היא המזכרת עון דכל כמה דלא קרבה מנחה לא בדקי מיא לה. אפ"ה מזכירה לטובה. נמצא שהזכרונות לטובה הם (קרבן העדה).

מנחת זכרון כלל. שגם הזכיות נזכרין לה. מזכרת עון פרט דמשמע עון מזכירין לה ולא זכיות.

מדת הטוב מרובה. ממדת הפורעיות אחד מת"ק במדה טובה נאמר נוצר חסד לאלפים ובמדת פורענות נאמר על שלשים ועל רבעים.

שדרך הדין לוקה. פי' מדת היושר.

נתקיימו זה וזה. פי' הקל וחומר וגם הכלל ופרט.

ואל תלקה. דרך הדין פי' שלא יסתור הדין והיושר.

כדי הכרת העובר. פרש"י דדריש ונקתה ע"י זכות כדי שיעור ונזרעה זרע כשיעור שהעובר ניכר במעוברת.

מה זרע בן ט' חדשים. בגמרא יליף לה מדכתיב זרע יעבדנו יסופר זרע הראוי לספר. פרש"י הראוי לספר לחיות ולבא לידי ספור שבח של מקום.

ואע"פ שאין ראיה לדבר. דזכות תולה י"ב חודש. ומפרש בגמרא דמש"ה אין ראיה גמורה מנבוכדנצר דלמא שאני עכו"ם דלא מיפקיד דינא עליה. פרש"י אין ממהרים מן השמים לפקוד עונותם עליהם בעולם הזה. אבל ישראל ממהרים לפרוע מהם בעולם הזה.

דכתיב להן מלכא כו'. דניאל אמר לנבוכדנצר כשפתר לו החלום שיהא נטרד מן האנשים ולהיות עם בהמה וחיה. להן מלכא פי' אמנם המלך. מלכי ישפר עלך פי' עצתי היטב בעיניך להאמין לעצתי. וחטאך בצדקה פרוק פי' חטאך על ידי צדקה תפדה. כלא מטא על נבוכדנצר פי' כל הפתרון נתקיים בו. לקצת ירחין תרין עשר. הרי שזכות תלתה לו י"ב חדש (רש"י).

מדחה אתה המים. בספרי גרס מדהה. פי' מחסר ומחשיך. וגוון החסר נקרא דיהה בלשון משנה בנגעים. ולפי גירסתינו מדחה פי' שהנשים שיש להם זכות לא יודו לעולם.

מפני כל הנשים השותות. פי' כל הסוטות שיהיו ממשפחה הגונה לא יודו לעולם אלא ישתו ויאמרו שזכות אבותם מסייעתם. ועוד שמוציא אתה שם רע על הטהורות (ז"א).

שרביטין היו מוריקין בה. בספרי גרס מזרקין בה. ופי' מזרקין גידין (ומלת מזרקין איתא בדוכתי טובא בש"ס ופי' גידין) ור"ל שהגידין היו בה כמין שרביטין (ז"א).

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף