עץ יוסף על איכה רבה/פתיחתא/כה

עץ יוסף על איכה רבה פתיחתא כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פתח תנו לה' וכו'. שעיקר הקינה על סילוק השכינה כדמפרש ואזיל. ואיידי דמייתי קרא דריש ליה:

אימתי נתקיים להם. כלו' אימתי אירע להם כדבר הזה קודם גלותם דמפחדינהו בהכי. דאל"כ מ"ט להזכיר נגיפת הרגלים טפי מכמה צרות שאירעו להו בחורבן:

מח כבוד עשו לו. דע"כ כבוד משונה יותר על הנהוג לשאר מלכים קאמר:

בית ועד בנו. מכאן נראה שהיה קבוע שם תמיד והולכים שם בכל יום ללמוד תורה ולא כן אמרו בפ"ק דב"ק:

בית ועד בנו. משום דכתיב כבוד סתם משמע ליה כבוד תורה כדרך שאחז"ל אין כבוד אלא תורה:

למעלה מקברו. בפ"ק דב"ק כתבו התוס' לפי שהרביץ תורה בישראל. כדאמרי' שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בטומאה וטהרה. ולא על קברו ממש אלא ברחוק ד' אמות דליכא לועג לרש ע"כ:

היו אומרים לו למדנו. לכבודו היו אומרים לו כן כאילו הוא בחיים ולמדם. או ששפע קדושתו יועיל בלימודם:

ס"ת נתנו למעלה מקברו. גם טעמו משום דאין כבוד אלא תורה. ומשום דאין זה כבוד מיוחד לחזקיהו דהאידנא מפקי ס"ת מקמי גברא רבה הוצרך לומר שהיו אומרים קיים זה מה שכתוב בזה:

ורבנן אמרי כו'. רבנן ס"ל דהכבוד דהכא הוא שעשו לו לכבוד שמו שעושין לאב ואם. והיינו שהלכו יחפי רגל לפניו. וזה"ש הציעו לי טפטיות כלו' בעבורו לפי שהיו הולכים יחפי רגל לקבר. כמצות הבן שחייב לחלוץ על אביו. על כן הוצרכו להציע מרבדים שלא להלוך יחפים ע"ג קרקע ויתנגפו רגליהם. טפטיות פירוש מרבדים ווילונות ומצעות של בגד. אעפ"כ נתיחפו רגליהם. פי' הרגישו היחפות והיה קשה להם:

לכשיתנגפו רגליכם. כשיוכו רגליכם באבני מכשול כשתלכו בגולה על הרי חושך על אחת כו"כ:

עשר מסעות נסעה שכינה. להסתלק מישראל מעט מעט כשחטאו [רש"י] ועיין בפ"ד דר"ה ובילקוט ובפסיקתא שהגי' נשתנית. ועלינו לבאר הגי' שלפנינו:

מכרוב לכרוב. שהיו שנים כרובים ונסתלקה השכינה מאחת ולא ישבה רק על אחת. ומכרוב השני למפתן הבית של קדשי הקדשים. ומן מפתן ק"ק חזרה ובאתה לכרובים. ומן הכרובים יצאה לשער ההיכל הפונה למזרח ולא להכונה למערב לבית ק"ק. ומשער הקדמוני. היינו משער המזרח לחצר העזרה בין האולם ולמזבח. ומן חצר העזרה לגג ההיכל. שהוא לפנים מן המזבח החיצון. ומן גג ההיכל למזבח החיצון. ומן מזבח החיצון לחומת העזרה. ומחומה לעיר ירושלים ומן העיר ירושלים להר הזיתים שהיה לפני העיר. וכל סילוקים הללו לפי שבקושי היה מסתלק ומצפה שישובו:

מכרוב לכרוב. דכתיב וירם כבוד ה' מעל הכרוב וגו'. על מפתן הבית. ודייק מדנאמר מעל הכרוב ולא אמר מעל לכרובים כי שנים כרובים היו. לכן דייקו כי נסע מכרוב לכרוב ומכרב למפתן הבית [אך קשה אמאי לא הביא המדרש לימוד זה מקרא דכתיב שם בסימן ט' וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית. ובאמת הרד"ק העתיק על פסוק זה דברי המדרש ע"ש ביחזקאל סי' ט' פסוק ג']:

נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית. וזהו הסילוק עצמו שנא' בפסוק הנ"ל [רש"י] אלא שהביא פסוק זה שהוא מוקדם:

אלא ויבא. דלדידי' דכרובים אלו היינו כרובים שבבית ק"ק קשה מאי ויצא שהרי בא לפנים מן המפתן עד על הכרובים:

ואומר הוי שלום. דרך כלל אמר הוי שלום והדר מפרש בית פלטין שלי הוי שלום כו' ומסיים נמי דרך כלל מן כדון הוי שלום פי' מעתה השארו בשלום:

היתה חוזרת ומגפפת. וכיון שהיתה ביאה לשם יציאה לכן נחשב זה ג"כ ליציאה:

מן הכרובים לשער הקדמוני. כצ"ל:

וישאו הכרובים את כנפיהם וגו'. ויעמוד פתח שער בית ה' הקדמוני. וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה. ור"ל שעמדה בפתח ההיכל הפונה למזרח. לא הפתח הפונה למערב לבית ק"ק:

משער הקדמוני לחצר. פי' לחצר העזרה בין האולם למזבח דכתיב והחצר מלאה את נוגה כבוד ה' הוא ס"פ של וירם כבוד ה' מעל הכרוב על מפתן הבית. ומדמצינו שהשכינה היתה בחצר. וע"כ שלא הלכה ממפתן הבית לחצר מדכתיב ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית ויעמוד על הכרובים. וגם מהכרובים לא הלכה לחצר דכתיב וישאו הכרובים וגו' ויעמוד פתח שער בית ה'. אע"כ שהלכה משער לחצר:

טוב לשבת על פנת גג. ועל השכינה אמר שלמה טוב לה להסתלק אל הגג משבת עם אשת מדנים. כנסת ישראל שהעמידה עכו"ם בהכל. ובית חבר בית שחברו בו את העכו"ם עם השכינה [רש"י]:

ראיתי את ה' נצב על המזבח. ואע"ג דהאי קרא עמוס קאמר ליה. ועמוס מקמי יחזקאל דורות רבים היה. מתנבא היה על העתיד וע"כ סילוקה כסדרן היא דרך יציאת חוץ [רש"י]:

והנה ה' נצב על חומת אנך. מה אנך זה סנהדרין. כ"ה בס"י והא"א הגיה ד"א מהו אנך זו סנהדרין. ול"נ שהגי' הישנה עיקר. וכוונת המדרש הוא משום דלפי פשוטו פי' והנה ה' נצב על החומה שבונים אותה בקו המשקולת וא"כ לא מוכיח דהא חומת העזרה. לכן מפרש דאנך זו סנהדרין. א"כ מוכח דחומה זו הא חומת העזרה שבצדה הא לשכת הגזית שבה הסנהדרין:

ויאמר ה' הנני שם אנך אר"י בר"ס. מאמר ר"י בר"ס חסר פה. והוא בויקי"ר פ' ל"ג:

קול ה' לעיר יקרא. פ' לעיר ירושלים כלו' קרא להם לבני העיר לשוב בתשובה שבזה שנסתלקה השכינה מכל הני מקומות לעיר הרי הוא כאילו קורא להם לשוב:

בטרם יחשיך לכם מד"ת. דאיקרי אור. כי נר מצוה ותורה אור. וכן דברי נבואה:

ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף. בטרם יוכו רגליכם באבני מכשול כשתלכו גולה על הרי חושך:

וקויתם לאור בבבל. היינו שחשבו שיגאלו בימי בבל שחשבו שבעים שנה דגלות נשלמו בשנה ג' לבלשצר כמו שטעה בלשצר בחשבונו. ודניאל ג"כ טעה כדאי' בפ"ק דמגילה:

ושמה לצלמות במדי. דושמה לצלמות משמע שימה מחודשת. והיינו במדי שקוו לגאולה בימי אחשורוש. כדאי' בפ"ק דמגילה ואותה התקוה שמה לצלמות שבמקום הגאולה מצאתם מעוף צוקה ואפילה בגזירת המן:

ושית לערפל ביון. דשית לערפל משמע שימה מחודשת שגזר עליהם גזירות לשכחם תורת ה' ומילה:

מפני מה"ש כו'. שלא היה רצונכם שיברא את האדם. כדאי' בפרק א' ד"מ ובב"ר פ"ח בשעה שבא הקב"ה לברא את האדם אמרו מה"ש מה אנוש כי תזכרנו:

עדרי כהונה לבד שהה מחנה שכינה לכהנים. ומתנה לויה ללוים. ומחנה ישראל לישראלים:

כי נשבו אכ"כ. אבל אילו כתיב כי נשבו לא הוי קשה מדכתיב עדר ולא עדרים. שהיה אפשר לפרש כי נשבו כל א' מעדר ה':

נשבה. לשון יחיד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף