עץ יוסף על איכה רבה/ד/כג

עץ יוסף על איכה רבה ד כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ופושטין. דורשין:

עד חשיכה. פי' שהיו פושטין במגלות קינות עם חשיכה היינו מן המנחה ולמעלה בערב תשעה באב שחל להיות בשבת:

קרא על עצמו רבים מכאובים לרשע. כי תמיד היה בעל יסורין. כדאי' בירושלמי דכלאים פ"ט. ובב"ר פ' ל"ג. ובפ' הפועלים. ונוסף עכשיו מכשול זה:

א"ל רבי ישמעאל כו'. בירושלמי דפ' כל כתבי גרסינן א"ל ר"ח בחובנא מטתך כן. דכתיב רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם. א"ל ר' ישמעאל אילו לא היינו עוסקים בענין כך הי"ל למימר אעכ"ו שהיינו עוסקים בענין. ופי' אפילו לא היינו עסוקין בפסוק רוח אפינו. אפילו הכי הייתי אומר שהגיעו כן בעון הדור שעליו נאמר נלכד בשחיתותם. ועכשיו שעסקנו באותו ענין על אכו"כ שהוא לעד שהאמת כן הוא. ולא כמו שאמר רבי שבשביל רשעתו הוא:

לא שספוג מרפא כו'. דאם היה מרפא היה אסור דכל רפואה אסירא בשבת במידי דליכא סכנה משום שחיקת סממנים. אלא שהוא משמר את המכה שלא תפגע בשום מקום. או שמא תסרט בבגדיו לכן נתן הספוג:

מבית. מתוך הבית היה נוטלו ולא מחוץ ש"מ שבבית מוכן הוא ואינו אסור משום מוקצה:

אלא מן המנחה ולמעלה. דס"ל דטעמא דאין קורין בשבת בכתבי הקודש. היינו בכתובים. והוא משום ביטול בה"מ כדתנן בפ' כל כתבי והיינו דמשכא לבא. ובשבת היו דורשין דרשא לבעלי בתים שעוסקים במלאכה כל ימות החול. ובתוך הדרשה היו מורין להם הלכות איסור והיתר. וטוב להן לשמוע מלקרות בכתובים. הלכך מן המנחה ולמעלה דאינו זמן בית המדרש שרי:

שונין בהם. פרש"י כגון מדרש שה"ש וקהלת:

לבדוק. פי' אם צריכים לראות פסוק אחד לקרותו מתוך הכתב לצורך דרשתו נוטל ורואה דכולי האי לא גזור:

חרס כל שהוא גמי כל שהוא. כצ"ל (יפ"ע) וכן הוא בויקרא רבה פ' ט"ו. והיינו דגרסינן בפ' כל הכלים אמר שמואל חרס קטנה מותר לטלטל בחצר אבל בכרמלית לא. ופרש"י בחצר דשכיחי בה כלים שהחרס הזה ראוי להם לכסוי ותורת כלי עליו. ומשום דקאמר הכא קושר עליה גמי מהבית מפני שהוא מוכן מייתי הא דאמר שמואל נמי חרס כל שהוא. פי' שאם הוא בחצר כל חרס מותר לטלטל ואפי' הא קטנה משום דחזי לכסוי כלי. וכן גמי בכל מין שהוא בין לח ובין יבש דלא חזי למאכל בהמה מותר לטלטל כיון שהוא מוכן בחצר להשתמש בו. ואיידי דמייתי להא מייתי נמי הא דמגופת חבית ושבריה דטעמא נמי משום הכי וכדתניא התם מגופה שנכתתה היא ושבריה מותר לטלטל בשבת. ופרש"י מגופה של חבית שנכתתה החבי' היא המגופה ושבריה של חביות נטלין בשבת דחזו לכסוי מנא:

מגופת חבית וחרסיה. בויק"ר שם גרס מגופת חבית ושבריה מותר כו':

ואם זרקן לאשפה כו'. פרש"י ואם זרק למגופה זו לאשפה בטלה מתורת כלי. ומסיק הגמרא שם אם זרקה מבעוד יום לאשפה אסורה ועיין בתוספות שם:

אפילו רשע ובוטח בה' חסד יסובבנו. כצ"ל (יפ"ע) ופי' דהבוטח בה' קאי ארשע הנזכר. דאפילו שהוא רשע מכיון שהוא בוטח בה' דלא חציף לגמרי אלא עודנו מחזיק קצת בה' ע"ד בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה יטה אליו חסד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף