עץ יוסף על איכה רבה/א/מא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


איכה רבה


מפרשי המדרש

מתנות כהונה
עץ יוסף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עץ יוסף על איכה רבה TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png מא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כך עליונים צריכים כו' וזש"ה וצדקתך אלהים. ר"ל מה שאתה צוית לעשות צדקה המצוה הזו נוהגת אף במרום:

והמלאך אמר לכרוב. ואע"ג דבוא אל בינות לגלגל וגו' ע"כ מאמר ה' למלאך. צ"ל דויאמר ב' אינו דבק עם בוא אל בינות לגלגל. אלא ה"פ ויאמר ה' אל האיש לבוש הבגדים והאיש אמר לכרוב. והדר מפרש שמאמר ה' למלאך היה בוא אל בינות לגלגל (יפ"ת):

שלא אכוה. אע"פ שגבריאל שרו של אש. אש של מעלה שאני (יפ"ת):

מהו וישא ויתן. ר"ל שתיבת וישא מיותרת (מ"כ). או פי' מהו וישא ולא קאמר ויקח לכן דרש ליה ע"ד שאהו בחיקך לומר שתחילה נתנן בחיקו להפשירן שוב נתנן לו:

הפשירן. לשון פושרין שלא יהו חמין כל כך:

עמומות. הולכים וצוננים:

להונך להונך. פי' לאיטך לאיטך (יפ"ת) מלשון לאט לי לנער לאבשלום [ש"ב י"ח]:

שיש בהם בעלי צדקות. ולכן אין לזורקן בחימה אלא בנחת (יפ"ת):

וירא לכרובים תבנית יד אדם. ויד אדם רמז לצדקה שנא' בו לא תקפוץ את ידך וגו' (מ"כ) שזכות ידי אדם בצדקה עומדת לעד:

הה"ד וצדקתך אלהים עד מרום. וה"פ הצדקה שביד מקיימת העולם עד העליונים אשר עשית בהם גדולתך. וכינוי צדקתך מפני שהיא במצותו (יפ"ת):

ובאמירה השניה אמר כו'. וכ"ה בירוש' פ' י"א דסנהדרין וכתב הי"מ שצריך להיות ובאמירה השניה אמר לו הוי יודע כמה מצודות וחרמים עשיתי כמה רמיזות עשיתי כמה רפשים עשיתי עד שרפשתיו בידך ועכשיו אם יפקד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. לפיכך אמר לו יען ששלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. ור"ל לפיכך אחר זה כשעבר המלך על זה אמר הנביא למלך יען אשר שלחת את איש חרמי וגו' ודרש חרמי מנשון מצודות וחרמים. וענינו ששם בלבם שיתקבצו למלחמה ואח"כ הפיל החומה על כ"ז אלף איש. ועיין בויק"ר פ' כ"ז:

עד שלא הרגיש בה שהיא יהודית. היה מדבר עמה בפרהסיא. כתב היפ"ת ויפ"ע שהנכון כדגרסינן בגמ' ובויק"ר פ' כ"ו עד שהכיר בה שהיא יהודית היה מדבר עמה ע"י תורגמן. ומשהכיר בה התחיל מספר עמה. והיינו משהכיר בה שהיא מזרע המלוכה התחיל לספר עמה בלי מתורגמן:

שני המאורות. דכתיב בהם ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. וזהו דרך צדקה שתלה שני מאורות גדולים במרום להאיר על הארץ לבריותיו:

באותה שעה שכבש האויב את ירושלים. וכתב היפ"ע נראה שיש כאן דילוג סופר וצ"ל דבר אחר וצדקתך אלהים עד מרום שעשה דין במרום שכשנגזר להחריב ביהמ"ק באותה שעה קפצה כו' ומפרש וצדקתך לשון דין ומשפט כמו צדק ודריש שאפי' ע"י המרום עושה דין והטעם כדי שלא יתגאה הרשע ששלט בבהמ"ק:

הא כל עמא כו'. הרי כל העם טוחנין חטים:

אתה היית כו'. בתמיה:

אריא קטילא. קטלת ארי הרוג הרגת. זה כנגד הריגת גבורי ישראל. קימחא טחינא טחנת. פי' קמח נטחן טחנות וזה כנגד הריסת החומה. קרתא יקידתא אוקידתא. פי' עיר שרופה שרפת. וזה כנגד שריפת העיר והביהמ"ק (יפה ענף):

מהו וירדנה. שאם קאי על העצמות היה לו לומר וירדם לשון רבים. לכן פי' וירדנה נסחה. וקאי על האש כייש אש בלשון נקבה כמו ואש יצאה. ופירושו הסירה והעתיקה לאש ממקום טבעה. ואע"פ שטבע האש לעלות למעלה ולא לירד. הנה נהפך עלי סדרי בראשית כי ממרום שלח אש מלמעלה למטה והעתיקה לאותה האש למטה הפך טבעה. וכן מ"ש וירדנה נצחה קאי ג"כ על האש שנצח לאש לירד למטה. ומ"ש וירדנה שלטה פירושו שהשליט לאש לירד למטה ולשרוף בעצמותי:

רדיא. חרשה. לא תחרושי תרגום לא תרדי. ומפרש ממרום שלח אש בעצמותי היינו בחזקי שהוא ביהמ"ק וירדנה לחזקי שחרש את בהמ"ק. וקאי וירדנה על העצמות שהעצם לשון נקבה כמו העצמות היבשות:

רופש. זה טורנוסרופוס. ורופש הוא שמו. טורנוס פי' אדון ומושל (מ"כ):

ראה שמדת הדין כו'. דרש וירדנה נוטריקון וירא מדת הדין וזהו מחובר לדרש של מעלה ממרום שלח אש בעצמותי ר"ל שירד אש מלמעלה ושרף המקדש משום שראה הקב"ה שמדת הדין פוגעת בה וישרפו האויבים ויתגאו:

ספסלים. כסאות שיושבין עליהם:

מונחי. מונחים:

פרש. כמו פרס ובבליים היינו פרסיים:

לרגלי. כד"א מה נאוו על ההרים רגלי מבשר:

סום פרסי. כלו' סוס ורוכבו המלך עם חילו:

בארץ ישראל. במדרש שיה"ש פסוק אם חומה גורס בקברי א"י:

אחור מן הכהונה ומן המלכות. משום דבב' אלה מצינו קריבת הלום כמ"ש בשמו"ר פ"ב גבי אל תקרב הלום שבקש משה כהונה ומלכות:

לצדו. לרקות ולחורבה תהו ובהו ת"א צדיא וריקניא:

לגרדום. לכריתא וקטעיא כד"א גרדימון דציצית. וכן הדוה בנדתה היא פרושה וקטועה מבעלה וכענין שאמרו גמולה דא מבעלה. או הוא לשון גרידא שבתלמוד כלו' יחיד ובודד כנדה היושבת יחידה מבעלה (מ"כ):

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף