עמודי ירושלים/תרומות/ח/א

עמודי ירושלים תרומות ח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"ט דר"א כיון שהתחיל בהיתר כו' שהי' אימר הלעוס כבלוע עי' ברא"פ שכ' ולפ"ז אכולהו פליג ר"א וקשה דהא במשנה מבואר ההיפוך וצ"ל דר"נ פליג על רבי וכ"ב הר"ש. אולם מצאתי בתוס' רי"ד לנדה (י"ג א') שכ' לפרש דברי ר"נ דבהתחי' באיסור ס"ל לר"א דבודאי לא יגמור אולם גם אם התחיל בהיתר מ"מ אם הי' בעין היה סבירא ליה לר"א דבודאי לא יגמור. אולם אם לעוס אז סבירא ליה דיגמור ע"ש ולפי זה לא נצרך לומר דפליג על דמשנה והבן:

השוחט בהמה ומצא בה חזיר מותר באכילה ור' יונה אמר אסור באכילה עמ"ש הרא"פ בביאורו והוא דחוק ואשתמיט מיניה מ"ש בשו"ת מהר"ב' מרוטנבודג (סי' תקי"ב) דגרס יונח אסור היינו אם מצא יונה אסור ועטיו"ד סי י"ג ובתב"ש (שם סקנ"א) שכ' שכן העיקר. יין שנתגלה אסור לשתותו ואם שיהוי והחמיץ מאליה אסור. עי' בב"י יו"ד (סי' קט"ז) שכ' שם וז"ל וקאמר שם בירושלמי דה"ה ליין שנתגלה והחמיץ מותר עכ"ל מבואר שהיה גורם כאן מותר במקום שכתוב לפנינו אסור ועי' פר"ח שם. הגילויין נוהגין בין בארץ בין בח"ל. עי' פ"מ שכתב דמאי קמ"ל ודחק בזה. ועפר"ח יו"ד (סי' קט"ז סק"א) שכ' דקמ"ל אע"ג דלא חזיק נחש בירושלים עכ"ז הגילוי נוהג ע"ש ועי' מה שכתב הברכי יוסף שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף