עין יצחק/ב/פתח השער
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
פתח השער
אמר הננחבר כאשר דרך גדולי המחברים במחברתס לחדושי הלכות להקדים מן פרי תבונתם בפתיחתה במילי דאגדתא וכדמצינו בשבת (דף למ״ד). וק עשיתי ג״כ בעז״ה בספריי הראשונים שזיכני ד' והנני כהיום ג״כ לבא בעז״ה במזח השער במילי דאגדתא וישן ד׳ שיהי׳ לרצון ולתועלת אמן כי״ר:
א) במ״ר סוף איכה השיכט ד׳ אליך ונשובה חדש ימיט כקדם ט׳ ד״א חדש ימיט כקדם כמד״א וערבה לד׳ מנחת יהודה כימי עולם זה משה דכתיב וקטר ימי עולם משה עמו כו׳. וצריך ביאור מהו כימי משה. ונקדים למה דאמרו בברכות (דן ד׳) כדתניא עד יעטר עמך ט׳ זו ביאה שטה ראויס היי לעשות להם נם ט׳ אלא שגרס החטא. ועיק בסנהדרין (דף• צח ע״ב) מזה והקשה הצל״ח שם מזה על הרמב״ס פ׳ יו״ד ה׳ יסודי התורה ובהקדמתו לפי׳ המשנה שכתב דמה שהבטיח הקב״ה ע״י נביא לעולם איט חוזר ואי אפשר לחטא לבטל הבטחת טובה זו כו׳. דנביא המתנבא טל אחרים אין החטא טרם לבטל דברי הנביא. והרי כאן הבטיח הקב״ה לישראל ע״י נביט משה רביע ע״ה לעשות נם בביאה שני׳ ג״כ ואפ״ה גרס החטא לבטל הבטחה ז והאריך הצל״ח שם בקושיא זו והביא ק בשם המזרחי שהרגיש בקושיא זו על הרמב״ס :
3) ומכבר אמרתי לפרש ע״ס דברי הרמב״ס בכלל זה.
להפסוקים בסדר וישלח דכתיב קטנתי מכל
החסדים כו׳ ואתה אמרת היטב איטיב עמך מ׳. והוא דמתחילה
כתוב שם ד׳ האומר אלי שוב לארצך ואיטיבה עמך. ע״ז אמר
קטנתי מכל החסדים דבמה שאמר לו הקב״ה בעצמו שלא ע״י
מחר יש בזה לחוש שמא יגרום החמא. וע״כ אמר ואחה אמרת
היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך ט׳. ולא חשש בזה עדיין
לשמא יגרום החמא. משום דהך ואהה אמרת ס' הוא מה שאמר
לאברהם ארבה את זרעך וכמש״כ רש״י שם. ובזה אין לחוש לשמא
יגרום החטא כיון שנאמר לאברהם על זולתו ע״כ לפי הכלל של
הרמב״ס אין לחוש לזה. ומזה מוכרח כפי הכלל של הרמב״ס דאס
לא ק תקשה דכיון דאמר כבר קטנתי ט׳ אתר אח״ז
ואתה אמרת היטב כו׳ הא גס מה יש לחוש לשמא יגרום ט׳.
ולדברי הרמב״ס א״ש . אך תקשה נבל הרמב״ס מהך דברטת
כמו דהקשה הצל״ח:
□ ונראה לנגנ״ד ליישב קושייתו והוא די״ל דזהתלויבפלוגתת תנאי במשנה דנזיר (דף ס״ו) דאיתא שם נזיר הי׳ שמואל כדברי ר׳ נהוראי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו מ׳ אמר ר׳ יוסי והלא אין מורה אלא של ב״ו א״ל ר׳ כישוראי והלא נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאל והרגני ט׳. ובאמת קשה על שיטת ר׳ יוסי קושיות ר׳ נהוראי הלז • ויש ליישב שיטת ר׳ יוסי דס״ל דאף שנאמר בי׳ ומורה לא יעלה מל ראשו ע׳׳פ תפלת הנה אמו וכמו שאמר לה טלי כדכתיב בשמואל א׳ ואלקי ישראל יתן שלתך אשר שאלת מעמו . דעס כל זה חשש שמואל שמא יגרום החטא וכדמצינו בברמת (דף ד׳). ור׳ נהורא ס״ל דכיין דעלי הנביא א״ל יתן ד׳ שלתך כו׳ ופי׳ רש״י בשמואל בישרה שנתקבלה תפלתה. וכ״כ הרד״ק והרלב״ג שם לחד אפן דאמר לה דרך נבואה ע״ש [וזה הוא דלא כדמשמע בברמת (דף ל״א ע״ב) דאר״א להוכיח מזה דצריך לברכו ע״ש]. א״כ הוי דיע כמו שכתב הרמב״ס לכלל. דמה דנאמר ע״י נביא להתנבאות לאחר אינו בחזרה ואן לו לחוש שיגרום החטא. וע״כ הקשה ר׳ נהורא בפשיטות ק לר׳ יוסי והוכיח מזה לדינא דשמואל הי' נזיר :
האבל ר׳ יוסי ם״ל דאף מה שנאמר ע״י נביא לאחר ג״כ יש לחוש לשמא יגרום החטא. ולא ס׳׳ל כלל להך כלל של הרמב״ס ולק אף דאמרה ומורה לא •עלה על ראשו והוא מורה של ב״ו. מ״מ חמר שמואל אך אלך ושמע שאל והרגני דזה הוא מחשש דשמא יגרום החטא. א״כ הך כלל של הרמב״ס דמה דנאמר ע״י נביא לאחר דאינו בחזרה דזה הוא פלוגחת תנא ר׳ נהורא ור׳ יוסי דסוף נזיר ולפ״ז י״ל דלדינא דקיי״ל דהלכה כר׳ נהורא דשמואל הי׳ נזיר כמו שפסק הרמב״ס ה׳ נזירות פ״ג ה׳ ט״ז. א״כ מוכח מזה כהכלל של הרמב״ס דע״י נביא אנו בחזרה. וטון דלר׳ יוסי מציע דפליג ולא ם׳׳ל להד כלל של הרמב״ס ואף מה דנאמר ע״י נביא בשביל אחרים ג״כ יש לחוש לשמא יגרום החטא. ולק אתי שפיר האדברכות (דף ד׳) דאמרו תנא משמי׳ דר׳ יוסי למה נקוד על לולא כו׳ שמא יגרום החטא וכדר׳ יעקב בר אדי ט׳ כדתניא עד יעטר עמך כו׳ זו ביאה שניה ראיס הי׳ כר" אלא שגרס החטא וזה הוא הכל בשיטת ר׳ יוסי דאמרו שם מתחילה תנא משמי׳ דר׳ יוסי ור׳ יוסי לטעמי׳ דם״ל בסוף גזיר דאף שהי׳ ע״י הבטחת טלי הנביא דיתן ד׳ שלתך דאמרה ומורה לא יטלה על ראשו זהו מורא של ב״ו ועכ״ז חשש שמואל שמא יגרום החטא משוס דלא ס״ל לכלל של הרמב״ם. וע״כ ס״ל לר׳ יוסי דנהוד טל לולא ט' מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב כו' אמ ס׳ שמא יגרום החטא. ואף דהי׳ הבטחה לדוד ע״י נתן הנביא שמואל (ב׳ ז') בפסוק ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארן. וכמש״כ בהקדמה לספרי נחל יצחק את י״א ע״ש. עכ״ז חשש שמא יגרום החטא וק במה שאמרו עד יעמר ט׳. בכל המאמרים הללו לפי דר׳ יוסי לטעמי׳. אבל לפי מה דקיי״ל לדינא כר׳ נהוראי בסוף נזיר א׳׳כ ממילא מוכח כהכלל של הרמב״ם ושפיר כתב הרמב״ם להכלל דבנביא המתנבא לטובת אחרים דאן בזה לחוש לשמא יגרום החטא ואט בחזרה. והוי הוכחה מהך דנזיר להכלל שלו ועיק בספר דורש לציון בספרו אהבת ציון דרוש ד׳ מה שכתב לדון בכלל של הרמב״ם הזה. ויש לדון הרבה בדבריו וקצרתי:
ה) לרעה בספר באר אברהם לברכות (דף ז׳) הקשה על הא דאמרו שם טל פסוק ולא יוסיפו בני עולה לענותו בחידלה לעטתו ולסוף לכלותו. והקשה דהא מה שיוצא ע״י נביא להתנבאת א אפשר בחזרה לפי הכלל של הרמב״ס ונדחק לתרץ
יה
זה. ובאמת אק זה קשה כלל דהא הך ולא יוסיפו בני עולה לענותו נאמר בשמואל (ב׳ ז׳) במה דאמר ד׳ לנתן הנביא שיאמר לדוד. ושס בפסוק י״ז כתיב דכן דיבר נתן אל דוד. והנה בדברי הימים (א/ י״ז) דכתיב ולא- יוסיפו בני עולה לכלותו ג״כ הוא במאמר דאמר ד׳ לנתן שיגיד כן לדוד. וכל זה נאמרו הכל בעת אחת כי התחלת ריש הקאפיטלך הללו היא. ויהי כי ישב המלך בביתו כו׳ ויאמר המלך חל נתן הנביא כר ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ד׳ אל נתן לאמר כו׳. א״כ יש לומר פשוע דדוקא היכא דנאמרה הנבואה בתחילה ע״י פי הנביא אז שייך הכלל של הרמב״ס דאינו בחזרה ואין לחוש בזה לשמא יגרום החטא. אבל היכא כמו הך לעניתו ולכלותו דהי׳ הכל בעת אחת דבעת דהגיד הקב״ה להנביא כ״ז יכן בהך דהגיד הנביא לדוד הי׳ הכל בעת אחת ובעת שאמר לעטתו אמר אז באתו מעמד לכלותו. והפירוש הוא כדאמרו בגמ׳ לפרש דבתחילה יהי' שלא לענותו ולבסון! כשיחטאו יגרום החטא וע״כ רק לכלותו. וע״כ אין מקום לקושיא זו כלל. דהא כן נאמר בפירוש בעת עיקר הנבואה דלענוחו הוא כשלא יחטא כו׳ וזה פשוט. והנה בספר נחל איתן להגאון בעל באר אברהם להרמב״ס ה׳ יסודי התורה פ׳ יו״ד ה׳ ד׳ הביא מקור לכלל הרמב״ם הזה ממדרש תנחומאפ' וירא . והוא במדרש תנחומא בדפוס סלאוויטא שנת תרט״׳ו ד' י״ח באמצע ד״ה ילמדנו רבינו כמה מיתות נמסרו ט'. על פסוק לא איש כו׳ ויכזב ובן אדם ויתנחם ע״ש . ואנכי כתבתי לעיל לחזק דברי הרמב״ס מן סון! נזיר. וזה כוונת הכתוב בישעי׳ (נ״ה י״א) כן יהי׳ דברי אשר יצא מסי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה כו׳ אשר שלחתיו. דמה שיצא מפיו אינו בחזרה :
1) לרעה במה שכתבתי לעיל לתרץ לקושיות הצל״ח מהך דברכות (ד׳ ד׳) די״ל דשם קאי בשיטת ר׳ יוסי כו' וכן הך ברייתא דעד יעבור עמך כו' דשם די״ל דס״ל כר' יוסי דלא ם׳׳ל להכלל של הרמב״ס כדהוכחתי מן סון! נזיר. כעת ראיתי דאין הכרח לזה דהא י״ל דטעמו של ר׳ יוסי בסוף נזיר דס״ל ומורה של ב״ו ואפ״ה אמר איך אלך והרגני לפי די״ל דס״ל כדאמרו בברכות (ד׳ ל״א ע״ב) דהך יתן את שלחך הוא בלשון ברכה. וכן הרד״ק והרלב״ג בשמואל (א׳ א׳) פירשו להך דיחן את שלתך דיש לפרשו בשני אופנים או לשון נבואה או לשון ברכה. א״כ י״ל דבזה גופא פליגי ר' נהוראי ור' יוסי. ולר׳ נהוראי מוכח ודאי דס״ל דהי׳ זה לשון כבואה וכפירוש רש״י בשמואל שם. וע״כ הכריח דהך ומורה היימ נזירות דאל״כ איך אמר איך אלך והרגני משום דס״ל דזההי' בנבואת עלי וכפי כלל של הרמב״ס. ושפיר מוכח מהך דנזיר כפי שפסקו לדינא שם כר׳ נהוראי וכמש״כ לעיל בארוכה. ועם כל זה תרצתי יפה לקושיות הצל״ח דלא יהי' סתירה מהך דברכות. די״ל דר׳ יוסי ס״ל ג״כ דהי׳ דרך נבואה אך דלא ס״ל להכלל של הרמב״ס. ועכ״פ סתירה על הכלל הזה אינו מוכח מהא דברכות לפי די״ל ככ״ל:
ז) והעיקר מה שנ״ל לתרץ לקושיות הצל״ח על הרמב״ס מהך דברכות (דן! ד׳) עד יעבור ט׳ שגרס החטא . ונקדים לדברי בעל הפלאה בפתהא זעירא לכתובית אות א' וביותר לדברי בעל אפיקי יהודה דרוש י״ז מיס קדושים מן אות כ״א עד סון! אות כ״ט. בביאור מעלת הנבואה הק'שנאמרה מפי משה מפי הגבורה דבו נאמר משה ידבר והאלקיס יעננו בקול. ע״פ מאמר חז״ל השכינה מדברת מתוך גרוע של משה ורק חיתוך הדיבור הי׳ של משה אבל עצם הקול הי' של השכינה ולא כן בשארי הנביאים ועליהם נאמר בסון! בהעלתך שמעו נא דברי אס יהי׳ נביאכם כו' בחלום אדבר בו כו'. ובמשה נאמר מפה לפה ובכל הנביאים מפה לאוזן. וכל הנביאים מתנבאים בכה מוסין! עליהם משה שהתנבא בזה הדבר. משוס שהי׳ מדברת השכינה בגרונו והי׳ קולו קול של השכינה עצמה ע״כ אמר זה הדבר משא״כ שארי הנביאים דהי' נביאותס בלשון כה משוס שאין זה הדיבור עצמו היוצא מפי הגבורה רק שהוא דומה לו כר' ע״ש וכבר הקדימו האר״י ז״ל והרח״ו ז״ל והובאו בערבי נחל פ׳ יתרו ודרוש ב׳ לפסח. ולפי זה יש לומר דהך כלל של הרמב״ס שכתב דמה דקב״ה עצמו מבטיחו
יטל לגרוס החטא אבל במה שקב״ה מבטיחו ע״י נביא המתנבא על אמרים לטובה אין החטא גורס לבטל לדברי הנביא כו'. דזה איט שייך רה בשארי הנביאים דבזה הטעם הוא כדכתיב בישעי׳ (נ״ה) דברי חשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם. כיון דכבר יצא הנבואה מפי הקב״ה ונמסרה לנביא. משא״כ בנביאות של משה רבינו דקולו הי׳ קול של השכינה. א״כ לא קרינן בי' הדבר אשר יצא מפי כו׳ דהא מעולם לא יצא מפי הגבורה והוי כמו הבטחת הקב״ה לנביא דשייך בי׳ יגרום החטא. וע״כ אתי שפיר כל הנך דברכות (דן! ד׳) הנ״ל. דבדוד שאמר לולא האמנתי כו׳ וביעקב שאמר ד׳ האומר מ׳ קטנתי ס׳ הי׳ זה בהבטחת הקב״ה לו בעצמו. וכן בעד יעבור ם' הי׳ ג״כ כמו דברי הקב״ה עצמו ע״כ שייך בהו שפיר שמא יגרום החטא. וע״כ אין לסתור מזה להכלל של הרמב״ם בשארי נביאים. ומחירן על נכון קושיות הצל״ח :
ח) ועל£״ז פרשתי בדרשותי להפסיק שמות ג׳ ויאמר משה מי
- אנכי כי אלך כו׳ וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהי׳ עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקיס כו׳. והקשו איך כתן אוח מהמאוחר אל המוקדם. ונ״ל לפרש והוא דבמדרש אמרו דמשה אמר מי אנכי היינו דהקשה מי יקיים דן אנכי דרצה דקב״ה בעצמו יוציאם ממצרים ולא ע״י שליח. דזה עדין! טפי משוס דמעשה ד' הוא נצחי כדכתיב בקהלת ג׳ כי כל מה שיעשה האלקיס הוא יהי׳ לעולם. וזה שאמר מי אנכי מי יקיים דן אנכי כהבטחתך. וכי אוציא כו׳ ממצרים באזה זכות אוציאס וכדאמרו במדרש ופי' רש״י שם וע״ז השיב לו ד׳ כי אהי׳ עמך דמעשיך ודבורך יהי׳ כמו אני ממש ובכל מקום שאתה הולך שם אני ג״כ ואין דינך כמו אמצעי. וזה הוא לפי ע״ס מעלת משה דשכינה מדברת מתוך גרונו וע״כ אמר לשון זה ולא בלשון כה ומסיים וזה לך האות היינו דתיבת זה שאתה אומר בנבואתך בלשון זה הדבר. זה גופא הוא אות כי אנכי עמך בכל אשר שלחתיך וע״כ אין דינך כמעשה בעל תכלית רק כמעשה ד׳ דהוא נצחי. ומסיים בהוציאך כו׳ דיזכו לזה משוס זכות קבלת התורה דיקבלו. ובדרשוחי בארתי
זה בטוב טעם ובהסבר גדול וקצרתי ־. ט) ועפ״ז בארתי מה דאמרו בסנהדרין (דן! קי״א) עתה
- תראה אשר אעשה לפרעה ולא במלחמת ל״א מלכים. וקשה הא עיקר החטא של משה שלא זכה ליכנם לא״י הי׳ משוס מי מריבה. והכ״ל בזה דהנה בסון! שמות כתיב וישב משה ויאמר למה הרעתה לעס הזה למה זה שלחתני. ופירשתי דמשה הקשה כיון דנתקייס ועבדום ועט אותם ארבע מאות שנה. משוס דידוע כמה מאמרים דקושי השעבוד השלים החשבין. וזה שאמר למה הרעתה כו׳ ומאז באחי אל פרעה הרע כו' היינו דהי׳ קושי השעבוד והטעם שהי׳ קושי השעבוד זה. הי' כדי להשלים חשבון ארבע מאות שנה וכיון דנתקייס ועבדום כו׳ ארבע מאות שנה א״כ הי׳ לקיים דן אנכי ולמה שלחתני. והי׳ סובר משה רביט דדיט כמו שליח ואן! דשכינה מדברת מתוך גרונו. מ״מ כיון דחיתוך הדבור הי' של משה וכמש״כ האפקי יהודה בביאור הכתוב משה ידבר והאלקיס יענט בקול. ע״כ יש לומר דדיט כשליח וע״כ
הקשה למה שלחתני: י) ובמדים למה דאי׳ בב״מ (דן! פ״ו ע״ב) כל מה שעשה אברהם י למלאכי השרת בעצמו עשה הקב״ה לבניו בעצמו וכל מה שעשה אברהם ע״י שליח עשה הקב״ה לבניו ע״י שליח ט׳ יוקח נא מעש מיס והכית בצור ויצאו ממט מיס ושתה העם ט׳. וע״כ יש לומר דלק הכה משה להבאר ולא דיבר אליו. משוס דהא נתבאר דדיבור של משה הי' כמו דבור של הגבורה עצמו דשטנה מדברת מגרוט. וע״כ אס הי' משה מדבר אל הסלע לא הי' זה ע״י שליח רק כמו ע״י הקב״ה עצמו. וע״כ הכה אל הסלע כדי דיהי׳ ע״י שליח. ויש להסביר זה ביתר כיאור קצת ד״ל דלק מה דעשה אברהם ע״י שליח נתן ד׳ לבניו ג״כ ע״י״שליח לפידזההי׳ קצת כמו עונש לפי דקב״ה מדקדק עם הצדיקים כחוש השערה ומה והכה ידוע דמצוה 0 יותר משלוחו וע״כ כיון דעשה אברהם במים ע״י שליח ולא בעצמו ע״כ נענש קצת במה דעשה הקב״ה לבניו רק ע״י שליח. ואס לא הי׳ זה ע״י שליח יכול להיות שהי׳ לו עונש אחר עבור שלא השתדל אברהם בעצמו בנתינת המיס להאורחיס וע״כ הוי מזה טובה במה שראה משה ליתן המיס רק בתורת שליחות. ויש להסביר זה בביאור היטב בארוכה רק אין כאן מקומו ־. יא) ובקצרה כיין דאמרו דבמיס נתן הקב׳יה לבכיו ע״י שליח י וע׳׳כ הי׳ מקוס להתנצלות קצת למשה על מה שלא דיבר להסלע רק הכה אותו כדי שיהי' ע״י שליח. וזה עוא רק אי נימא דדבורו של משה דינו כדברי ד׳ עצמו. אבל כיון דאמר משה אל ד׳ למה זה שלחתני וס״ל דדינו כמו שליח ולא כדברי ד׳ עצמו וע׳׳כ הרהר ואמר למה שלחתני ולא קיימת דן אנכי ולפ״ז לא יהי׳ למשה שוס התנצלות כלל במה שלא דיבר אל הסלע כיון דאך אס הי' מדבר אל הסלע הי' דינו כמי שליח והי׳ נתקיים ג״כ מה דאמרו דבמים דעשה אברהם ע״י שליח עשה הקב״ה לבכיו ע״י שליח. ע״כ אתי שפיר מה דאמר לו עתה תראה אשר אעשה לפרעה ולא במלחמת מלכים דעי״ז אין לו שוס התנצלות בעת מי מריבה משוס ממה נפשך דהתרעס כאן על הקב״ה ואמר למה שלחתני ולאחר זמן במה שלא דיבר הסלע דהוי תרתי דסתרי. ויש להאריך בכל זה בביאור יותר ועת לקצר. והך דכתיב בדברים (א׳ פסוק ל״ז) גס בי התאנך למענכם. עיין בפנים יפות שם וקצרתי: י□ וע״פ כל זה אמרתי במוכת הפסוקים בשמות ד׳ ויאמר ד' ׳ אליו כו׳ ועתה לך ואנכי חהי׳ עס פיך והוריתיך אשר תדבר ויאמר כו׳ שלח נא ביד תשלח ויחר אך ד׳ במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא כו׳ ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו ואנכי אהי׳ עספיך מ׳ ודבר הוא לך אל העם והי׳ הוא יהי׳ לך לפה ואתה תהי׳ לו לאלקיס. והוא דהקב״ה אמר לו דיתקייס ע״י משה להך דן אנכי וזה שאמר לו ואנכי אהי׳ עס פיך וכמש״כ האפיקי יהודה דנבואת משה הי׳ מפה של השכינה לפיו של משה דהיתה מדברת מתוך גרונו ואך חיתוך הדיבור הי׳ של משה , וזה שאמר אנכי אהי׳ עס פיך והוריתיך אשר תדבר וכדכתיב משה ידבר והאלקיס יעננו בקול זכמש״כ לעיל בשם אפיקי יהודה לפרש זה הפסוק : י□ וע״כ אמר משה שלח נא ביד תשלח . דהא כתבתי לעיל
- דבהבטחת ד׳ להאיש עלהטובה יכול לגרוס החטא. אבל כשיוצא המטאה ע״י נביא איט בחזרה לפי הכלל של הרמב״ס. וע״כ אמר משה שלח נא ביד תשלח דראה לבקש שיהי׳ הנבואה בנביא שיהי׳ לו דין שליח בכדי שלא יהי׳ בחשש שמא יגרוס החטא. וזה שאמר שלח נח ביד תשלח במי שיהי׳ בשס שליח משא״ה ע״י משה כיון דאיני בשס שליח מחמת דשנינה מדברת מתוך גרונו דעדיין יש לחוש לגרם החטא. וע״ז אמר לו ד׳ הלא אהרן אחיך ידבר ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו ואנכי אהי׳ עס פיך בו׳. הייט דלפ״ז יתקיים הנך שני מעלות א׳ דיהי׳ נתקיים דן אנכי וגס לא יהי׳ בחשש חזרה. ואך דלכאורה הוי זה תרתי דסתרי דשני המעלות הללו קשה שיהי׳ ביחד. לפי דנבואת משה אך דנתקייס ע״י דן אככי מ״מ יש לחוש שמא יגרום החטא וכמש״כ לעיל מהך דברכות (דך ד׳) עלה דעד יעבור. ובנבואת אחרים אך דאין בהם למש לשמא יגרום החטא מ״מ הא לא יהי׳ זה בשם דן מכי. וע״כ המציא הקב״ה העצה שידבר משה אל אהרן ואהרן ידבר אל העם. ומסיים ודבר הוא לך % העם והי׳ הוא יהי׳ לך לפה ואתה תהי׳ לו לאלקיס. דיהא נתקיים דן אנכי על ידיך כימה שיוצא מן פי משה דינו כיוצא מן ד׳. ובמה שמשה ידבר אל אהרן ואהרן ידבר אל העם הוי כמו כל הנביאים דמחנבאיס לאחרים דאינן בחזרה ואין למש שמא יגרום החטא כיון דיצא מפי משה לאחר ושייך בזה הכלל של הרמב״ס והדבר אשר יצא מן פי משה לפי אהרן הוי כמו כל כביאות אשר יצא מן פי ד׳ לפי הנביאים דאיט בחזרה. וזה שאמר הוא יהי׳ לך לפה דלא יהי׳ בחזרה ולא
יהי׳ בחשש שיגרום החטא ואתה תהי׳ לו לאלקיס דע״י דבורך תהי׳ זה כאלקיס ויהי׳ כמו דבורו שצד׳ עצמו. ויהי׳ נצחיות וכמו בל מעשה ד׳ דהוא נצחיות והוי גאולה נצחי. וזה הוא כוונת הפסוקים בשמות ז׳ ראה נתתיך אלקיס לפרעה ואהרן אחיך יהי׳ נביאך הייט דאתה תהי׳ במדריגת אלקיס במה שתדבר ויהי׳ נצחי ואהק יהי׳ במדריגת נביא ולא יהי׳ בחזרה ומסיים אתה תדבר כו׳ ואהרן ידבר כו׳ ושלח את בנ״י ולא ישתנה ולא יהי׳ בחזרה מה״ט וקצרתי: יד.) לזה כוונת המדרש בשיר השירים פרשה ב׳ ובשמות פ׳ ט״ו קול דודי הכה זה בא זה משה כו׳ מדלג על החשבונות ס׳. והוא דבבר כתבתי במקום אחר לבאר דגאולת מצרים הי' גאולה נצחיות לפי שהי׳ הגאולה הראשונה ע״י השי״ת בכבודו ובעצמו ולא ע״י אחר וע״י זה יזכו לעתיד בגאולה האחרונה כמו שאמרו בברכות ד׳ ט׳ אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהי׳ עמכם כו׳. וכמש״כ הר״נ בדרשותיו במאמר (בסנהדרין ד' צ׳יז) בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל שנתלבש הזמן בהשגחה נסיות בחודש ניסן יהי׳ הזמן מוכן ומסוגל בזה לקבל צורות הנסים והנפלאות בעתיד ג״כ וכמו המיס שנתחממו אצל האש באיזה פעם מוכנים המה לקבל חמימות גס אחר שיתקררו. וזה שאמר (במיכה ז׳) כימי צאתך מארן מצרים אראנו נפלאות דהימיס זכו למעלה זו. והכל הוא לפי דמעשה ד׳ הוא נצחי כדכתיב ידעתי כי כל מה שיעשה האלקיס יהי׳ לעולם וישראל נושע בד׳ תשועת עולמים וכמו שכתבו המפרשים מזה בביאור הפסוק ליל שמורים לד׳ להוציאם מארן מצרים מ׳ שמורים לכל בכי ישראל לדורותס. וטיק מזה בספר איי הים לברכות (ד׳ ט׳) ובספר אהל יעקב פ׳ לך: ט1) ובמקום אחר בארתי המחלוקת בפסחים (ד׳ קט״ז ע״ב) י ר״ט אומר אשר גאלנו ולא הי׳ חותם ר״ע אומר כו׳ בא״י גאל ישראל דכוונתס הוא ע״פ המחלוקת שבמדרש שמות פרשה י״ז סדר בא בפסוק ועבר ד׳ לנגוך כו׳ י״א ע״י מלאך וי״א הקב״ה בעצמו. דלמאן דס״ל דע״י הקב״ה בעצמו ס״ל דהי׳ גאולה נצחי משוס דמעשה ד׳ הוא נצחי. ומאן דס״ל ע״י מלאך ס״ל דלא הי׳ גאולה נצחי. והנה לשיטת הסוברים דחשבון ק״׳ן שנה שנחסר מהחשבון נשלם זה בשעבוד מלכיות לפ״ז לא הי׳ גאולת מצרים בגאולה נצחי דהא עדיין נ״ח אז ק״ן שכה. וידוע המשל של הערבי נחל בדרוש ב׳ לפסח דעל ידי הנ״ח של ק״ץ שנה יש לחוש הרבה שיימשך הגאולה לזמן רב כי נעשים אנחנו בכל יום ויום בעלי חוב יותר ויותר מרוב עוטת כו׳. וע״כ אין לקרות גאולת מצרים בשם גאולה נצחי. כיון דלא הי׳ גאולה שלמה ע״כ לשיטה זו דהך ועבר ד׳ לכגוך הי׳ ט״י מלאך וע״כ לא הי' גאולה נצחיי אבל לשארי תירוצי דם'? דנשלס אז כל החוב של הארבע מאות שנה ע״כ ס״ל דהי׳ הגאולה ע״י ד׳ בעצמו וע״כ הי׳ גאולה נצחי ובניסן כגאלו ובניק עתידק להגאל וכמש״כ הר״נ בדרשותיו וע״י התעוררת קצת יזכו ממילא בימי ניסן לגאולה העתידה וע״כ מקרי זה בשם גאולה נצחי וע״כ דחותס בברכה גאל ישראל לפי דס״ל דהי׳ גאולת מצרים בשם גאולה שלמה. אבל מ״ד דס״ל דלא הי׳ חותם ס״ל דלא הי׳ גאולה שלמה ע״כ לא הי׳ בגאולת מצרים רק אתחלתא דגאולה ועדיין לא עמר הגאולה שלמה שם ע״כ איט חותם: ט1) חה שאמר במדרש קול דודי הנה זה בא זה משה לפי שאמר בלשון זה הדבר וע׳׳כ הי׳ שליחות משה כמו הקב״ה עצמו מ׳? והי׳ גאולה שלמה לפי דמעשה ה׳ הוא נצחי ומסיים מדלג על ההרים כו׳ מדלג על החשבונות כו׳ בשביל זכות האבות כו׳. והוא דתקשה דהא עדיין נחסר ק״ז שנה ולא הי׳ גאולה שלמה א׳׳כ לא הי׳ גאולה נצחי ע׳״ז השיב מדלג על ההרים מדלג על החשבוטת ועמר כל הארבע מאות שנה וע״כ הי׳ גאולה נצחי ע"י משה דהוי כמו אנכי ממש: ה) ודרכי מעולם לפרש למאמר הגדה ויוציאנו ד׳ ממצרים לא ע״י מלאך ושרך ולא ע״י שליח כו' אני ד׳ וצא ולא אחר והקשו טלם דאי ולא אחר הוא למותר טון דכבר אשר אט ולא מלאך ושליח. .והנ״ל בזה לפי דיש להעיר אמאי עבר הקב״ה בעצמו במצחם ולא עשה זה על ידי שליח וכסי המבואר במ״ר שמות פ׳ ט״ו דהא ארן מצרים מלאה גלולים וטומאה ולא היתה ראי׳ שתתגלה השטנה שמה. ואלקיכס כהן הוא כמבואר בסנהדרק (ד׳ ל״ע) וע״ז י״ל מה לכק בבית הקבחת וכמבואר במ״ר שם את ה׳ ואף דלמען טובח ישראל דהם בנים למקום עשה זה. אך הא הי׳ יטל לעשות זה ע״י אחר. פ״ז השיב אני ד׳ ולא אחר הכוונה ע״פ מה דכתיב בישעי׳ מ״ב אני ד׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא חתן ופירש האפיקי יוחדה בדחש יו״ד מקוה מיס את י״ג דכבודי הנמשך מן שם הו יה לא ניתן לשוס נברא ט בכל נברא העדר כחך בעקבו אחר שהוא בלתי נצחי ע״ש. וזה שאמר כאן אי ד׳ ולא אזר. חה הוא לתרץ דמפגי מה עשה זה הקב״ה בעצמו ולא ע״י אחר ע״ז אמר אי ד׳ ולא אחר דשם הויה הי' הוה ויהי׳ דזה הוא הוראת נצחי זה אט רק בהקב״ה בעצמו אבל אזר אן ט מעלה זו כדכתיב וכבודי לאחר לא אתן. וטון דמעשה ד׳ הוא נצחי טון דהוא נצחי ע״כ מעשיו הס נצחיות וכדאמח דמקדש ראשון ושני דהי׳ ע״י מעשה אם ובלתי נצחי ע״כ נחרב אבל מקדש דלעתיד דיהי׳ ע״י ית״ש דהוא נצחי כדכתיב מקדש ד׳ טנט ידיך יהי׳ מעשיו ג״כ נצחי. ולכן כיון דטובת בניו הוא דיהי׳ גאולה נצחיות רכיק דע״י שוס אחר לא יהי׳ נצחי ע״כ עבר הקב״ה בעצמו במצרים וזה שאמר אי ד׳ הי׳ הוה ויהי׳ דהוא נצחי ולא אחר דזולתו אן להם מעלת נצחי ע״כ זה היא תירץ על מה דעבר הקב״ה בעצמו במצחם: י!"!) !אמרל בסנהדחן (ד׳ צ״ז ע״ב) כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אא בתשובה ומע״ט ושמואל א׳ דיו לאבל כו' כתנא ר״א א אס ישרא עושין תשובה עאלין ואס לא איכן עאין ור׳ יהושע ס״ל דאף ע״י החזרתם למוטב עאין. ופי' רש״י דלר' יהושע ושמוא אף בלא תשובה יגאו. והמהרש״א פי׳ שם דפליגי אם ע׳״י תשובה מיראה יגאו. וזה הוא על גאלה דאחישנה אבל גאלה של בעתה יהי׳ ברצות ד' בכל האפניס כן י״ל בזה. ועיין מזה בדורש לציון בדחש ב׳ לאהבת ציון שהאריך בזה.' ונ״ל לומר דר״א ור' יהושע אלי לטעמייהו באוגתס בר״ה (ד׳ י״א) דר״א ם״ל בניסן נגאלו בתשרי עתידין להגא ור׳ יהושע ס״ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגא ט׳. ולעיל הבאתי לדברי הר״נ בדרשותיו דנתלבש הזמן בחודש ניסן בצאתם ממצחם דיהא זמן מוק ומורגל לגאלה העתידה ג׳׳כ וכמש״כ לבא זה בספר איי הים לברכות (ד׳ ט׳) על המאמר אי הייתי עמכם ס׳ דזה הוא כמו מיס חמק שנתקרר ט׳. וביאר הכתוב שוש אשיש בד׳ ט הלטשני בגדי ישע בחודש ניסן וזה הוא הכנה גס על העתיד. וע״ז נאמר ושאתם מיס בששון ממעיט הישועה ובבחינת ממק דאנו פוסק וכמש״ה בספר אהל יעקב בסדר לך לך להסביר זה ע״ש. וכדאמרו במ״ר בא פ׳ ט״ו את י״א החדש הזה לפס ס׳ קבע ט ר״ח של גאלה שט עאלו וס עתידין ליגאל שנא׳ טמי צחתך מאץ מצחם ם׳. וד׳ עשה זה בכדי שיהי' זכות בידינו על הגאלה העתידה אף שלא יהי׳ זכאן כ״כ וכמש״כ הל״נ והמפרשים הללו: יט) ולכן טון דס״ל לר״א בניסן נגאלו ובתשרי עתידן להגא י א״כ לא שייך לשיסחו לומר כסברת הר׳׳נ הנ״ל דהא גאלה העתידה יהי׳ בזמן אזר ע״כ ס״ל דאם אן מושק חשובה לא יהי׳ עאק. אל נ* יהושע דס״ל בניסן נגאלו ובניסן עתידן להגא ע״כ ס״ל לר׳ יהושע דאף דלא יעשו תשובה שלמה רק בהתעוררה קצת ג״כ יגאו לעת ד. [דאף לשיטת רש״י דס״ל דנר׳ יהושע אף דלא יעשו תשובה יגאו עכ״ז בעיק התעוררת קצת כדקאמר הלשון החזרתן למוטב. ולשיטת המהרש״א דע״י חשובה מיראה יגאלו לר' יהושע ולא בעינן תשובה מאהבה]. ואף דמצד עצמו לא יזכו מצד הדק לגאלה העתידה מ״מ מצד מה שזס לגאולת מצרים בזכות שלא שיכו לשונם ובמות נשים צדקניות ס׳ ובזכות אבות כמבואר בר״ה (דף י״א) ובמ״ר פ* ש״ו בשמות מדלג מל ההרים בזכות אבות כו׳. יזכו בימי ניסן שיהי׳ גאולתן בזמן הזה אף אס לא יהי׳ זכאין כ״כ ותמה זכות אבות מ״מ נפשה זה הזמן להם לשבע להגאל בזכות קצת ע׳׳כ ס״ל לר׳ יהושע דטל כל האופנים יגאלו לעתיד . ויש לומר דזה הוא השפם דהחכמיס דס״ל בברכות (ד׳ י״ב) דמזכירין יצ״מ לימות המשיח לפי דם׳׳ל ג״כ בניסן נגאלו ובניסן עתיק להגאל ולפי דברי הר׳׳נ קכו לגאולה עתידה ע״י מה שזכו לגאולת מצרים בחודש ניסן והתלבש הזמן הזה לגאולה לדורותס מ׳׳כ יצ״מ הגורס לגאולה העתידה. ופ״כ מזכירין יצ״מ גס לימות המשיח. והארכתי מזה בביאור הסוגיא דברכוח שם במה דאמרו דיצ״מ מפל לו כו׳ ובביאור הכתוב ולא יאמרו ס׳ אשר העלה בני ישראל מארן מצרים כו' וקצרתי כעת: 0 ועיקר השעם דגאולת מצרים הי׳ בשם גאולה נצחי זה ׳ י הוא לפי דקב״ה בעצמו הוציאם ממצרים כדכתיב ויוציאע ה׳ ממצרים מ׳ וק ועברתי בארן מצרים אני ד׳. וכן מה שהלך משה בשליחות ד׳ הי׳ נחשב כמו דבר ה׳ לפי דשכינה מדברת מתוך גרזנו וכמו שכתב האפיקי יהודה. וכן מצאתי בערבי נחל בדרוש ב' לפסח אות ב' בשם האר״י ז״ל שכתב ק . וכן כתב הערבי נחל בפרשה יתחבד״ה כה תאמר לבית יעקב כו׳ בשסה״ר חיים ווישלז״לשכחב כן ע״ש. וע״פ מה שכתבתי נראה לי לפרש הפסוקים בפ׳ וארא ויאמר ד׳ אל משה ראה נתתיך אקים לפרעה ואהרן אחיך יהי׳ נביאך אתה תדבר כו׳ ואהרן אחיך ידבר כו׳. הכוונה ג׳׳כ דאתה תדבר ונתתיך אקים לפרעה בכדי דיהי׳ מעשיך ודבורך כמו דבר ד׳ ויהי׳ נצחי וכדכתיב בישעי׳ מ׳ ודבר אלקיט יקום לעולם. וישראל משע בד׳ תשועת עולמים . ושלילית אהרן יהי׳ בכדי שלא יגרום החשא כיון דיצא מן פי ד׳ ומשה וכמש״כ לפיל. וע׳׳פ הפסוק דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקסכו׳: כא) ומצאתי בעז״ה סיוע לדברי מן ישעי׳ ס״ג (פסוק י״א) ויזכור ימי עולם משה עמו איה המפלס מיס את רפה צאנו איה השם בקרבו את חח קדשו. ויש לדקדק דאיזה שייכות כאן מה דאמר אי׳ השם בקרבו את חח קדשו. אבל לפי מה שנתבאר יבואר על נכון והוא דבפת הגלות מזכירק אנחנו ימי עולם היינו ימי גאולה שזכו הימים לקגין עולמית שיהי׳ הימים מוכשחם ומזומנין לשובחינו להגאל בגאולה העתידה פ״י התעוררות קצת מאתנו אף דלא נהי׳ זכאין כל כך ע״פ הק רק מצד החסד וכדברי הר״נ על מאמר דבכיסן עאלו ובניסן עתידין להגאל. ומזכיחן אנחש את ימי משה שהי׳ המוציא את אבותינו ממצחם ומן הים. ודבח משה היו דבר ד׳ ממש וע״כ דבחו הס ג״כ נצחי ושייך גס ט הא דדבר אלקיט יקום לעולם. וכן כל מה שיעשה אקים יקום לעולם משום דמעלת משה הי׳ דשם בקרבו את חח קדשו דהי׳ שכינה מדברת בקרבו ע״כ הוי דבריו ג״כ נצחי וזכיש ע״י זה בגאולה נצחי דע״י התעורחת קצת בתשובה נזכה לגאולה העתידה : 0□ נחזור למה שהתחלט בהך דסוף איכה ט אס מאם מאסתט קצפת עליט. השיבט ד׳ אליך ונשובה חדש ימיט כקדם. ובמ״ר כימי עולם זה משה דכתיב ויזכר ימי עולם משה עמו. והנה לעיל באיכה נ׳ אמר המקונן סחי ומאום תשימט בקרב הפמיס פצו פליט פיהם כל אויבינו דאף דנמאסיס אנחש בפיניהם פכ״ז חאין לדבר רפה מליט ואין מסיחין דפחן מאתנו: הגזז״ה ונבאר* הפסוקים באיכה ד׳ סורו סמא קראו צמו כזר! סורו אל תגעו כי נצו גם נעו אמרו בגרם לא יוסיפו לגור פני ד' חצקס לא יוסיף להבינום פני כמים לא נשאו חקרם לא חננו עודינה תכלנה פינינו אל עזרתם הבל בצפיתנו צפינו אל נו• לא יושיע צדו צעדינו מלכת כרחנחינו קרב קצנו מלאו ימיט כי בא קצנו. ורבו הדקדוקים בהו. וכן קשה מה מה שמסיים קרב קצנו מלאו ימיט ט בא קצנו מה שטפל אותם. והנ״ל מ״פ מנויות דמקונן שנמאסים אנחט בפיני שונאים ואמרים עלינו נזרו סמא ט'. והנה בשמות כתיב הבה נתחכמה לו דהכוונה דשונאיט משתדלים להתחכם שיהי׳ מחלוקת ביניט נפז״ה ולא נהי׳ באחדות ומתחכמים על לו דהוא לשון יחיד. וכשרואין מחלוקת בינינו הס שמחים על זה כי כל זמן שיש שלום ואחדות אז דינם כמו ס״ת שלימה קדושה וכמש״כ הע״נ ס׳ האזינו בארוכה. ואס אנחנו בשלום ובאחדות אז עלינו נאמר ברצות ד׳ דרכי איש גם ט׳ ישלימו אתט. ואס אנחט בריטת וקנזנזות אז מתרבים בעלי ריטש וקסנוות עליט. וזה שאמר כי נצו גם נעו הייט שאומרים שונאינו עליט ט נצו הייט ט אנחנו מריבים זה עם זה ע״כ אמרו בנויס לא ייסיפר לגור אף לגור אין ממחין אותט. ומסיים פני ד׳ חלקם לא יוסיף להביסם פני כמים לא נשאו וזקנים לא חנט וירהבו הנער בזק דכל זה אומרים השונאים עליט ט ד' איט אוהבם ואיט מביט עליהם והסיר השגחתו מהם לפי דאין להם דרך ארן דאינס טשאים פנים לכמים והזקנים וע״כ יש להם טעטת עליט להציר לט: ואומר עודנה תכלינה עינינו ט׳ היינו לסי המשל של הערבי נחל בדרוש ב׳ לפסח דאי טמא דנחסר ק״ץ שנה בגאולתן ממצרים ומשלימין זה בגלותיט דלפ״ז אין קן וסוף לזה פ״ש ע״כ אמר שדנה תכלינה עיניט דמי יודע מתי יהי׳ קץ הפלאות ואומר אל עזרתיט הבל דעל השתדלות שלט בתשובה שלמה זה הבל משום שאין אנו ששים תשובה שלימה מדיין וכדכתיב בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נשי׳ והם לא שב עד המכהו ישעי׳ מ׳. ובצפיתט צפינו אל טי לא יושיע דאם נבקש עצה להתקרב ולהתדמות ולמשות כמעשיהם גם זה לא יושיע וכדאמרו בברטת (ד׳ ס״א) ע״ם משל דא"ל רצונכם שתעלו ליבשה וכדור אט ואתם ט׳ וקצרתי. ואומר צדו צעדיט מלכת ברחבתיט דאין לך כל יום ויום ט׳ דנתוסף שד דאף ברחבתיט ג״כ מוסיפים נדרים עלינו ט׳ ואין לט רק להשען ולבקש מן ד׳ שיקרב קצט ט מלאו ימיט הייט דקושי השעטד יהי׳ משלים החשבון ויום לשנה נחשב. וי״ל שד דהא לשון קרב קצט הוא לשון להבא. ולשון מלאו ימיט. ובא קצט הוא לשון עבר. וי״ל דהטונה הוא דהא יש נמה תירוצים על מה שנחסר ק״ץ שנה עלות מצרים וס״ל דנשלם במצרים כל החשמן של ארבע מאות שנה ויצאו משם מק קן וטף של ארבע מאת שנה וע״כ הי׳ אז גאלה נצחי ושייך לפ״ז לומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל כיון דהי׳ א גאלה שלמה ונצחי ומה שיעשה אלקים יהי׳ לשלם. ובהתשררת קצת לתשובה יגאלו. וזה שאמר קרב קצנו ד׳ יקרב את גאולתיט ע״י הזטת ט במצרים מלא ימינו ונשלם שם כל ארבע מאת שנים ובא שם הקץ בשלימות וע׳׳כ יש לט זטת לבקש ק ד׳ שיקרב לט את פדות נפשט במהרה : כג) ולכאורה ■ש להמיר כמה דאמר כאן כי אס מאם מאסתט כו׳ וק לעיל סחי ומאוס תשימט. מרו שמא קרא׳ למו. והא ככר הכשיח משה ואן4 בהיותם כארץ אויכיהס לא מאסתים. אך כזה י״ל דהחטא גרס לכשל הבטחה זו וכדאמרו בברטת (ד׳ ד׳) דראויס הי׳ ט׳ אלא שגרס החטא. וזה שאמר כי אס מאס מאסתט קצפת מליט מחמת החטאים שלט וגרמו החטאים לכשל את הכטחת ואף כהיותס כו׳ לא מאסתים. אך הא יש להעיר ע״ז לפי הכלל של הרמכ״ם דהכשחת טוכה ע״י נכיא איט כחזרה א״כ כזה של נכיאות משה לט כהכטחת ראך כהיותס לא מאסתים ט׳. הי׳ הדין טחן דלא יתכשל למולם ואין גרימת החטא טרם לכשל להכטחה זו. אכן לפי מה שנתכאר לעיל כארוכה לחלק דשאני נביאות משה דדינו כמו דכר ד׳ כטצמו ומקרי כלשון אנס וע״כ שפיר שייך כהבטחת ד׳ע״י משה להחשש גרימת החטא ולק אתי שפיר מה דאמר קצפת מליט דעי״ז נתבטל ההבטחה דלא מאסתים: בח אבל לפ״ז יהי׳ לנר זכות גדול מצד אחר דאי נימא דנביאות מרע״ה אינו בגדר שליח א״כ ממילא יש לט זכות מצד גאולת מצרים בחודש ניסן כדאמרו בניסן נגאלו וכטסן עתידין להגאל וכמש״כ הר״נ והמפרשים הנ״ל וכפי שיטת רש״י בסנהדרין (ד׳ צ״ז) בשיטת ר׳ יהושט ושמואל דאך דלא יעשו משובה יהי׳ נגאלק רק ע״י התעוררת קצת לתשובה בהחזרתן למוטב. וכבר הבאתי למיל לדברי המהרש״א בח״אשס והדורש לציון דרוש ב׳ מזה. וכפי הטעם שכתבתי לעיל דלק זכו להגאל בגאולה העתידה אף דלא יעשו תשובה שלמה משום דמעשה ד׳ הוא נצחי דש להם זטת כאלו הימים להיות להם ליל שמורים לדורו תם להגאל. רק נתבאר דנביאות משה הי' ג״כ נחשב כמו דבר ד׳ ושייך גס בדברי מרע״ה מה דכתיב ודבר אלקיט יקום לעולם והוי נצחי. וכמו דביארתי לעיל מה דכתיב בישעי׳ ס״ג להפסוק ויזכר ימי עולם משה עמו ס׳. וע״כ יש לנו זכות בישועה מצד ממה נפשך דאי נימא דנביאות מרע״ה דיט בזה כמו כל הנביאים טון דחיתוך הדיבור הי׳ ע״י משה וכדכתיב משה ידבר והאלקיס יעכט בקול וכמש״ב לעיל. א״כ הדין טתן דיתקיים הבטחת ד׳ ע״י מרע״ה דאף בהיותם מ׳ לא מאסתים ס׳. ובאמת חזינן דמאס מאסחט ס׳ וסחי ומאוס תשימט ט׳ כנ״ל. דזה הוא צפי דנבואתמרע״ה דיטכמו דבל ד׳ עצמו א״כ לפ״ז יש לט זכות לבקש מאת ד׳ דהשיבט ד׳ אליך ונשובה דאף ע״י חשובה מיראה ומחמת מצוקמז ויסורין נעשה תשובה דאף דע׳׳פ דק לא יועיל כח התשובה שלט להגחל. מ״מ יש לט זטח מצד החסד דזכיט לזה וכסברת הר״נ בדרשותיו דהלביש הקב״ה בימי ניסן דיהי׳ ימי גאולה לדורות אף שלא יהי׳ מוכשרים כ״כ להגאל. והטעם הוא לפי דמעשה ד׳ הוא נצחי וגס מה שעשה משה ודיבר מזה בצאתם ממצרים נחשב ג׳׳כ כמו דבר ד׳ עצמו. וזה שמסיים חדש ימיט כקדם ופי׳ המדרש ימי משה ע׳׳פ הפסוק ישעי׳ ויזכר ימי עולם משה עמו כו׳. ולכן אף שלא יהי׳ התעוררות תשובה מעצמיט רק ע״י התעוררת של אחרים ג׳׳כ הדין טתן להגאל וכמבואר בסנהדרין (דף צ״ז) דקב״ה מ׳ והחזרתן למוטב. ושם ע״א דור ט׳ ת״ח מתמעטים והשאר ס׳ מתחדשות ט׳ וזה שאמר השיבט ט׳ ונשובה דאף שיהי' התשובה ע״י אחרים ג״כ יש לט זטת שתחדש ימיט כקדם דמצד מה שזכו הימים שיהי׳ מוכשרים לדורותם וכדברי הר׳׳נ וט״פ דברי ר׳ יהושע דבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל ואף דלא יעשו תשובה שלמה ג״כ יהי׳ נגאלק לפי שהי׳ גאולת מצרים ע״י ד׳ בעצמו וק מה שהי׳ שם ע״י מרע״ה וקרינן בזה ודבר אלקיט יקום לעולם וישראל נושע בד׳ תשועת עולמים : כה> ובסנהדרין (דף צ־!) איתא ייב ם־ל כל! להק❖! ׳ ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע״ט ושמואל ם׳׳ל דיו לאבל שיעמוד ס׳ ופי׳ רש״י דאף בלא תשובה יהי׳ נגאלק. והמהרש״א בח״א שם כתב דפליגי אם מהני תשובתן מיראה. וטיק מזה בדורש לציון דרוש ב׳ שהובא לעיל. וס״ל לרב דבלא תשובה שלמה לא יהי' נגאלק בגאולה העתידה ומיטת ר״א שם. וזה הוא משוס דס״ל דגאולת מצרים לא הי׳ גאולה נצחיות והכנה על גליות העחידין ולא ס״ל לרב כסברת הר׳׳נ בדרשותיו הנ״ל. וס״ל כמ״ד במ״ר בא פסוק י״ז בפסוק ועבר ד׳ י״א ע״י מלאך. ולא הי׳ ע״י ד׳ דמעשיו הס נצחי וע׳׳כ ס״ל דבעינן תשובה בגאולה העתידה. כז אפשר דס״ל לרב כר״א דבניסן נגאלו ובתשרי עתידן להגאל א׳׳כ נא יהי׳ גאולה העתידה בזמן גאולת מצרים ע׳׳כ לא שייך אליבי' לומר כסברת הר״נ הנ״ל וכמש״כ לעיל בשיטת ר״א. אבל שמואל דס״ל דיו לאבל ט׳. י״ל דזה הוא לפי דס״ל כר׳ יהושע דבניסן עאלו ובניסן עתידן להגאל וס״ל כהמ״ד במ״ר בא י״ז הנ״ל דועבר ד׳ היינו הקב״ה בעצמו ומעשה ד' הוא נצחי ושייך לפ״ז סברת הר״נ דזמן גאולת מצרים הי׳ בהכנה על גליות המתידק להגאל אף דלא יהי' זכאק כ׳׳כ: כ1) ואמרו בפסחים (דף קמ״ז) מתחיל עטת ומסיים בשבח רב א׳ מתחילה טע״ז היו אבותיט ושמואל א׳ עבדם הייט א״ל ר״נ לדרו עבדו עבדא דמפק לי׳ מרי׳ לחידות ויהב לי׳ כספא ודהבא מאי בעי למימר לי׳ א״ל בעי לאודויי ס׳ א״ל פטרתן מלומר ט׳. ונבאר מפני מה התחיל רב במאמר מתחילה ט׳ ושמואל במאמר עבדים הייט. ונ״ל דאזלו לטעמייהו דרב דס״ל בסנהדרין דבלא תשובה שלמה לא יהי׳ נגאלק עאולה העתידה וס״ל דגאולת מצרים לא הי׳ בשם גאולה נצחי כנ״ל ע״כ התחיל במאמר מתחילה עע״ז היו אבותיט דזה הוא מעלת חירות הנפש דע״י גאולת מצרים זט לקבלת התורה כדכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את החלקים מל ההר הזה וזה עדפא מן חירות הגוף דהא חירות הנפש בתורה והמצוה הי׳ נצחי. ואלו חיטת הגוף לא הי׳ נצרד כיזן כיון דבלא תשובה לא יהי׳ ג׳׳כ כגאלין לשיטת רב. אבל שמואל דם׳׳ל דגאולת מצרים הי׳ חירות נצחי והכנה על גאולה דלעתיד ע׳׳כ פתח בעבדים היינו ויוציאנו ד׳ ממצרים. היינו דהקב״ה בעצמו הוציאם והי׳ נצחי כי מעשה ד׳ הוא נצחי. וכ״א לפי שיטתו במאמרם בהתחלה ראו לתרץ מה שיש להקשות במה דעבדינן זכר לחירות בפסח בלילה. והא עדיין אנחנו עלות וכמו שפירשו המפרשים זה במאמר מה נשתנה . ע״ז בא רב לחרץ במאמר מתחילה עע״זכו׳ דזה הוא חירות הנפש. ואשר שגליע מארצטלא עזבע אלקיכו ויש עלינו חסד לפני מלכט ושרינו לתת לנו מחי׳ לחיותיט ונוכל לעסוק בתורה ובמצות וכהיום הזה אק לט שיור ק התורה הזאת וכדאמרו בילקוט בחקותי פ׳ כ״ו וכי מה נשתייר להם כו׳. ואף דעברו כמה תלאות טל אבותיט מ״מ אף דבר א׳ מתורתנו ומטתיט לא נתבטלה. ובמ״ר משפטים פ׳ ל״א ואך בדורות הללו אין התורה זזה מק כו׳ ובשא״ד וכ׳׳כ הרמב״ן בזאת הברכה פי׳ הפסוק תורה צוה מ׳ מורשה קהלת יעקב : כז> ושמואל מתרץ זה ע׳׳פ המאמר דעבדיס הייט ויוציאנו ד׳. דהוי נצחי וע״י התעוררת מעט יש לט זכות לגאליט וע׳׳כ שפיר עבדיק זכר לחירות. ומברכינן בחתימה גאל ישראל כמבואר בפסחים (דך קט״ז) משוס דבידיט להגאל במהרה והוי כמו סמי׳ בידו. וננליכו נאמר חבי כמעט רגע עד יעבור וזה הוא כוונת רב נחמן לדרו עבדו עבדא דמפיק לי׳ מרי׳ לחירות ויהיב לי׳ כספא מאי בעי למימר לי׳ ס׳. והנה מציט בברכות (דך ל״ח) המוציא דאפיק משמע שהוציא כבר ור״נ סבר המוציא דמפיק משמט ט׳ . ופי׳ רש״י שעתיד להוציא. וט כאן אמרעבדאדמפיק לי' מרי׳ לחירות. דפירושו דעדיין לא הוציאו רק בטוח הוא שיוציאו בודאי. וכן אנחנו בטוחים שיהי׳ ודאי גאולה העתידה כיון דבניסן נגאלו ומיק עתידין וכסברת הר״ן דבהתעורדת קצת לתשובה יהי׳ נגאלים וכאלו נגאלו כבר וע״כ מברכינן גאל ישרחל. וכיון דהשיב לו דרו עבדו דבעי לאודויי ולשבוחי היינו על מה דיצא מן עבדות לחירות ועל מה דיהב לי׳ כספא ואך דעדיק לא יצא מ׳׳מ הבין העבד דכיזן דבטוח הוא שיוציאו דבעי לאודויי ע״ז. ע״כ ממילא פטרתן לומר כו׳. דהא עיקר הקושיא הוא דמפני מה עבדנן זכר לחרות כיון דעדיין לא נגאלו בגאולה שלמה . ובאמת אין זה קשה לפי מה דנתבאר כיון דהוי כגאוליס כבר כנ"ל. וכיון דהבין העבד בזה ע׳׳כ סגי בזה ופיתח ואמר כו׳. והארכתי בכ״ז הרבה ואכ׳׳מ : כח) היוצא לט דכיון דקיי״ל להלכה כר׳ יהושע ע״כ יש לני לקוות דאך ע״י התעוררת קצת שיהי׳ בעז״ה נהי׳ נגאלים בעז״ה דגם זה מקרי זכו אחישנה וכפי סברת הר״נ כיון דבניסן נגאלו ובניסן עתידק להגאל. והנה לשיטת המהרש״א בח״א בסנהדרין (דך צ״ז) הנ״ל דלר׳ אליעזר״בעינן דוקא שיהי׳ תשובה מאהבה בכ״ז יש לט עצות עוד להגאל הייט ע״י שמירת שבת וכמ״ש בפתח השער לנחל יצחק השני אות י״א ע״פ דברי הט״ז באו״ח סי׳ רמ״ב בהך דשבת (דך קי״ח) דכל המשמר שבת כהלכתו אך עע״ז כדור אטש מוחלק לו דאך דעבר על עבירות חמורות א׳׳צ יסורק כו׳ וכמו שהארכתי שם. משוס דדיט כעושה תשובה מאהבה. ואמרו בשבת שם דאלמלי משמרק שבש כהלכתן מיד כגאלין. וכדאמרו שם דהמענג את השבת טתנק לו נמלה בלא מצרים. וזה הוא שכר הנצחי וע׳׳כ זוכק בזמת שמירת שבת לגאולה העתידה דהיא נצחיות. ובדרוש למוסר מל חילול שבת בעו״ה אמרתי במה דאמרו שם בלשון כל המשמר שבח ולא אמרו כל השומר שבח. דזה הוא הכוונה להזהיר להשגיח לכל שיראה כי בניו ומשרתיו תהרו בשמירת שבת כדיט. וע׳׳כ אמרו בלשון כל המשמר שבת. דהחיוב הוא להשגיח על אחרים שיהיו זהירים לשמור השבת. וכדכתיב ושמרו בנ״י אש השבת לדורותם. היינו שיהיו זריזים לפקח על הדורות הבאים אחריהם שיהיו זריזים בשמירת שבת כהלכתו והארכתי בזה. וגס שיין בזה ע׳׳פ הטעם מה דאמרתי כבר בהן דבתשובה מאהבה זוכין לגאולה נצחיות לפי דבמאהבה אמרו דטל השמים חסדך והוי נצחי וכדאי׳ בפסחים (דך נ׳) וכמש״כ בדורש לציק באהבת ציון דרוש ד׳ בארוכה ההסבר בזה ע״ש. כמו ק בשכר מזירת שבת זוכה לשכר הנצחי כדאמרו דטחנק לו נחלה בלא מצרים וכדאמרו בשבת (דך קי״ח) כנ״ל קצרתי : כט) ואמרו בב״ב (דך י׳ ע״א) גדולה צדקה שמקרבת הגאולה שנא׳ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי ט׳. ואמרתי דמעלת הצדקה הוא דאך בלא לשמה דינו כמו לשמה וזוכה לשכר נצחי וכמו שכתבתי בפתח השער לנחל יצחק השני אות י״ד ובביאור הגמ׳ בב״ב (דך י׳ ע״ב) דשאלו את נשלמה עד היכן כחה של צדקה ט,. והעליתי דצדקה יש לה מעלה יתירה בזה וכמש״כ הפר״ד בדרוש שלישי בשם המהרי״ט וכן האהבת ציון דרוש י׳ ולתרן עפ״ז לקושיות התום׳ בפסחים (דך ח׳) ובר״ה (דך ד׳). וכיון דבצדקה אך בלא לשמה זוכה לשכר הנצחי ע״כ דינו כמו חשובה מאהבה דממהר הגאולה נצחי. כמו כן בזכות הצדקה זוכה לגאולה העתידה דהיא גאולה נצחיות. וכן בארתי בפתח השער שם דאך מי שעוסק בתורה ואך אותן שאינן בני ישרה כשישתדלו לחזק ידי לומדי חורה זכותן גדול וכמו זמח תשובה מאהבה. ייסורין בדלק מהם כמו בתשובה מאהבה. וכדאמח בכתובות (דך קי״א) בפסק ואתם הדבקים ט׳ ובפהוק ולדבקה בו. דהמהנה לח״ח מעלה עליו כאלו מודבק בשטנה תה הוא שכר הנצחי. ואמרו בסנהדרין (דךצ׳׳חע״ב)מה יעשה אדם וינצל מחטיו של משיח יעסוק בתורה וגמ״ח. משוס דהעוסק בתורה יסורין בדלק ממט ונגמר כפרתו מיד וא׳׳צ ליסורין למרקוכמש״כ בספרי שם. וכ״כ מעלת גמ״ח. ואמרו באבות פ״ד מי״א דתשובה ומע״ט כתרים בפני הפורעניות. הכוונה דאך דאמרו ביומא (דך פ׳׳ו) דבחמורות כולן תולין ויסורין ממרקין. אבל תשובה מאהבה וכן זכות שמירח שבח כהלכתו וצדקה ועסק התורה ומחזיקי לומדי תורה עמר כפרתן מיד וכמש״כ בספרי שס. וזה שאמר חשובה היינו תשובה מאהבה ומע״ט היינו פרטי המע״ט הללו הס מגינים להנצל מן יסורין. ועפ״ז יש לדון בדברי החום׳ יו״ט שם וקצרתי: ל) למה מחזיקי לומדי תורה יש בזה עסק התורה וגס גמ״ח דודאי יש להם זכות׳להנצל מחבלו של משיח וכדאמרו בסנהדרין כנ״ל. ומקרבים את הג"אולה לפי דדינס כמו זטת תשובה . מאהבה דמקרב הגאולה לכ״ע: ןץה הוא כוונת מה דאמר רב בםנהדרק(דךצ׳׳ז) כלו כל הקיצק ואין הדבר תלוי אלא בחשובה ומעשים טובים. ולא אמר בקצרה דתלוי בחשובה. משוס דתשובה דאמר רב הכוונה בתשובה מאהבה כמש״כ המהרש״א ולכן אמר בתשובה ומע״ט . דזה הוא כמו נעל וגדר ופרץ דהוי וא״ו המחלק. כמו ק הכא בתשובה הייט מאהבה או במע״ט הייט פרטי המצות שכתבט דאך בתשובה מיראה ממהרין להגאל. וק בצדקה אך שלא לשמה זוטן לגאולה העתידה. וכבר כתבתי בפתח השער לספרי עין יצחק אוח נ״ד בהא דמבואר ביו״ד סי' רמ״ו סעיך א׳ דמי שא״א לו ללמוד או מפני הטרדות דיספיק לאחרים הלומדים ונחשב לו כאלו לומד בעצמו. ויש בזה מעלה יתירה דאך מי שאינו עושה זה לשמה דג׳׳כ נחשב כמו לשמה וכפי מה שכתבתי דבצדקה אך שלא לשמה זוכה לשכר הנצחי וכמו כל 'העושה לשמה וע״ז נאמר פזר נתן כו׳ וצדקתו עומדת לעד. ומי הטעם שכתבתי שם. וה״ט שייך גס במחזיקי 'ידי עוסקים בחורה דנעשה מ! ידם פעולת תכלית שלא תשכח המורה מזרעיט. ואם בצדקה בחיי הגוף אמרו ק כש*כ בחיי נפש של התורה הקדושה דהס חייט וכמו דאמרו בברכות (דך ס״א ע"ב) ומה במקס חיותט ט'. וגס בודאי בכלל עוסקים בתורה יש רבים לומדים לשמה כראר ט׳. ולכאמיה יש להוכיח להיפך מהן דכתעוח(דך ס״ז) אבע״א לכבודו הואדעבד וכפי פי׳ המהכש״א שם מ׳ ומ״מ שפיר כתבתי ט׳. וע״כ שפיל כתבתי בפתח השער ט׳ עד כאן לשוט שם. ולק ע״י זכותן של מחזיקי לומדי תורה יש לט לקוות להנצל מחבלו של משיח וכמו דאמרו דאמרו בסנהדרין (דף צ״ח) דעסק התורה וגמ״ח מציל מן חבלו של משיח. ואין לט גמ״ח יותר מזה. ועי״ז יש לנו לקרות ולזכות במהרה בגאולה העתידה דזה הוא בכלל גדולה צדקה . , שמקרב הגאולה : ל□ רבתהליים קכ״ז הנה נחלת ד׳ בטס שכר פרי הבק כחצים ביד גבור ק בט הנעורים אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם מ׳. הכוונה דעיקר זכות בברכת ד׳ לראות בניו עוסקים בתורת ד׳ ובעבודת ד׳ וכחציס ביד כז׳ ק בני הנעורים היינו תשב״ר והאברכים העוסקים בתורת ד' ט׳ בזה נאמר הקול קול יעקב כו׳. ואשרי הגבר אשר מלא את אשפתו זה הוא תק החצים. ואותן המחזקים ידי העוסקים בחורה הס כמו תיק החצים ואשרי חלקם כי בהם יש מעלה יתירה דאף בלא לשמה דינן כמו בלשמה. וקצרתי בפרט הזה. וק הוא כוונת הפסוק במשלי ג׳ עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאשר. דהעוסקיס בתורה זוכין לשכר חיים הנצחי. והתומכים אותן הס משובחין ביותר דאף בלא לשמהזוכין לחיים הנצחי וע״ז נאמר ואתם הדבקים כו׳ וכדאמרו בכתובות (דף קי״א) כנ״ל. וכדכתיב בישעי׳ נ״ואשרי אנוש מ׳ ובן אדם יחזיק בה כר׳ שם עולם אתן לו כו׳ ומחזיקים בבריתי והביאותיס אל הר קדשי כו'. ועיין בספרי נחל יצחק בפתח השער אות כ״א וקצרתי. ובשבת (דף קי״ח) דרשו כן על שמירת שבת ע״ש. ולפ״ז ה״ה ק על מחזיקים ידי לומדי תורה דהסבכלל ומחזיקים בבריתי. ובפשטיות הוא דעץ חיים היא למחזיקים בה הייט חיים הנצחי. ותומכי׳ מאשר בעוה״ז וכדכתיב אירך ימים למיימינים בה ובשמאלה עשר וכבוד. וכדדרשו בשבת (דף ס״ג) דלמיימינין בה ארך ימים וכש״כ עושר וכבוד וכדאמרו גבי ת״ת כנגד כולם דאוכל פירות בעוה׳יז והקרן קיימת לעוה״ב : ל□ ואבאר כאן בדרך אגב למה דכתיב בדברים כ״ח. תבא פסוק ט׳ יקימך ד׳ לו לעס קדוש כי תשמור את מצות ד׳ אלקיך כו׳ והותרך ד׳ לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפירי אדמתך כו׳. וצריך ביאור הלשון והותרך והנ״ל בזה ע״פ האמור במדרש רות ב/ ז׳. ותשאר היא ושני בני׳ א׳ ר״ח נעשית שירי מנחות. ביאורו ע״פ הא דמבואר ביו״דסי׳ מ״ג סעי׳ ד׳ דשיור בטחול הוא פחות מן חצי עוביו משוס דלשון אשתייר כעובי דינר דאמרו בגע׳ פירושו מלק המועט דלשין שיור הוא חלק פחות וגרוע מן חלק הנוטל. ויש להקשות ע״ז מן הך דראש השנה (דף כ״ז ע״ב) נקב וסתמו במיט כשר והוא שנשתייר רובו כו'. הדי דמציט לשון שיור חף על רובו ויש ליישב ע״פמה דאמרו שם נסדק לרחבו אס נשתייר שיעור תקיעה כשר ופי׳רש״י במקום הנחת פה כו׳ וק הוא שיטת רוב פוסקים והובא באו״ח סי׳ תקפ״ו סעי׳ ט׳ אך יש מכשירים אפילו שלא לצד פיו אבל כ״ע מוח דיש חשיבות ביותר בשיור לצד פיו. ומצינו במנחות שהיא עשירית האיפה ונאמר וקמץ מלוא קומצו והנותרת ממכה יאכלו מ׳. הרי דאף במה שיש בו יותר מן הקומץ דמ״מ אמרו עליו , לשון נוחר: לל) והאמת פשוט הוא על חלק שהוא גדול ביותר בכמות מ״מ כיון שאינו חשוב כ״כ כמו החלק הראשון שייך בי׳ לשון נותר וכיון דעיקר משיבות של המנחה הוא הקומץ שכולו קרב למזבח. והטתר הוא לאכילת כהניס ע״כ שפיר אמרוע״ז לשון נותר כיק שנגרע מעלותו וחשיבותו ביותר באיטתו. ולפ״ז אתי שפיר במה דאמרו בניקב וסתמו אס נשתייר בו רובו כו׳. דהכוונה הוא דאס נשתייר בו רובו אע״פ שלא נשתייר לצד פיו דמ״מ כשר כיון דנשאר רובו. וכיון דמה שהוא לצד פיו יש בו חשיבות ביותר ע״כ אמירי על שיור רובו שאינו לצד פיו לשק שיור. [ובר״ה (דף י״ז) כעין זה על פישוק לשארית נחלתו למי שמשים א״ע כשירים דשיור הוא לשון שפל וקצרתי]. וזה הוא כוונת המדרש חת הנ״ל ותשאר היא ושני בני׳ דהי׳ קשה להמ״ר דאיך אמר לשון שיור. הא השיור הי׳ •יותר מן מה שנחסר דהא לא נחסר שם אלא אמד הייט אלימלך והשיור הי׳ שלשה. וע״ז אמר לתרץ דק מציט בשירי מנחות דאף דהנשאר הוא גדול ביותר מן הקומץ" מ״מ כיון דבאימתו יש מזיבות להנחסר ביותר דשייך ע״ז לשון שיור. ה״ה הכא דכיון דהבעל הוא עינך הבית דביתא סמך עליו ע״כ שייך לשון שיור במת הבעל כיון דנגרע משיבות של הנשארים ע״י מיתת הבעל הבית־-. וכמו ק בחומש בראשית פרשה למ״ד ויעקב רעה את צאן לק מותחת ופירושו המלות והרעועות. וזה הכל מה״ט. ועיק בכתב הקבלה ויקרא י׳ ד״ה מותרים וקצרתי: לה) ולפ״ו אתי שפיר כוונת הכתוב יקימך ד׳ לו לעס קדוש כו׳ כי תשמור מצות ד׳ כו׳. כי עיקר השתדלות בעשיות המצות הוא לממן שימול עליו קדושת ד׳ כדכתיב קדושים תהיו כי אני ד׳ מקדשכם והוא עיקר שכר הרוחני ועיקר שכר בעוה״ב ועטרותיהםבראשותיהם ונהנים מזיו השכינה. ושכר מצות בהאי עלמא ליכא. ושכר העוה״ז הוא יק שכר המפל היינו בבני וחיי ומזוני וזה הוא פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שהוא עיקר שכר העוה״ז זה מקרי בשם שיור ונותר ט הוא שכר טפל עד שכר העיקרי דהוא שכר העוה״ב. זע״ז אמר והוחרך ד׳ לטובה בפרי בטנך מ׳ דע״ז שייך לשון טתר ט המה אינם עיקרים רק בשם נותר דהוא טפל. וזה הוא טונת הכתוב בדברים למ״ד ומל ד׳ את לבבך ט׳ לאהבה את ד׳ כו׳ למען חייך כו׳ ואתה תשוב ושמעת בקל ד׳ אלקך אשר אנט מצוך מוס והותרך ד׳ אלקך בכל מעשה ידיך ובפרי בטנך כו'. והוא ט נאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד. ובאמת גס למיימיניס בה יש עושר וכטד בעוה״ז וכאמרו בשבת (דף ס״ג) דכש״כ עושר וכבוד וכנ״ל ויש להם גס שכר הטוה״ז רק הוא טמ לשכר הנצחי לעולם שכולו אמך. ובלא לשמה עיקר שכרן בעוה״זועד השמיםחסדך. וזה שאמר ומל ד׳ כו׳ לאהבה את ד׳ כו׳ ונתן ד׳ את כל האלות האלה על אויבך כו׳. דבחשובה מאהבה יכול לנצח שונאיו ולדאות זה בעיניו וכמש״כ בפתח השער לספח עין יצחק אות י״א. ואתה תשוב ושמעת בקל ד׳ מ׳ ט מצוה גוררת מצוה ויטה שעה א׳ בתשובה ומע״ט ס׳ ושכר מצוה מצוה. והוחרך ד׳ אלקך בכל מעשה ידיך ובפרי בטנך כו׳. היינו שהשכר העוה״ז הוא שפל להעיקר שכרו כנ״ל. וקצרתי בזה לפי דיצאתימן הענין שהתחלתי ע״י אגב לענין אמר : לל) נחזור לענינינז דגדול מאוד זכות של הטוסקס בתורה והמחזיקים !אתם דע״י זה יש זכות להנצל מחבלו של משיח ולזטת במהרה בגאולה העתידה דהנה בסנהדרין (דף צ״ח ע״א) אמרו אין ירושלים [ולגירסת הרמב״ס והטור אין ישראל] נפדה 6לא בצדקה ט׳ . וכעין זה בב״ב (דף י׳) גדולה צדקה שמקרבת הגאולה והובאלעיל. זבמ״רפתיחתאדרותאמח בפסוק אני מדבר בצדקה באיזו צדקה חד אמר בצדקה שעשיתם את עולמי שקבלתם את תורתי שאלו לא קבלתם הייתי מחזיר אותו לתהו ובהו כו׳. ועיין בהסכמת הגאון כקש״ת מו״ה שאול זצ״ל לנפש החיים. שהביא שסלהמ״ר הזה וקצרתי. וכמו כן המוסקים בתורה הס המקימים העולם דאס לא היו עוסקס בתורה ג״כ הי׳ מחזיר לתהו ובהו וכמבואר בסנהדרין (דף צ״ט ע״ב) דאמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהני לן רבנן לדידהו קח ותט א״ל אביי האי מגלה פכים בתורה הוא דכתיב אס לא במתי ט׳. הרי דגם אם אינם עוסקים בתורה נאמר הך דאס לא בריתי כו׳. [וכן מוכח מן מס׳ ע״ז (דף ג׳) ע״ש ומש״כ התום׳ שם בד״ה טגעים בעדותן ט׳ בתימץ השני שהם קיימים מן מה שקבלו ט׳. באמת יש לתמוה על דבח החום׳ הזה במק״א הארכתי בזה ואכ״מ]. ולפ״ז העוסקים בתורה וק המחזיקים בידם שיהי׳ יסלים לעסוק בתורה הס עושים צדקה גדולה ביותר לט שהם מקיימים את כל העולם. ואמח כסנהדמן (דף צ״ט ע״ב) דהעוסק בחורה לשמה מגק על כל העולם טלו. וכבר כתבתי לעיל ובפתח השער לספרי עין יצחק אות נ״ד דאלו המחזיקס ידי עוסקים בתורה דינם כמו עושי צדקה משום דאף בלא לשמה דינם כמו לשמה וכפי הטעם שכתבתי שם במעלות הצדקה ומרס מעלת הצדקה הזאת דעושים צדקה מי״ז טס כל העולם. וע״ז נאמר כחצים ביד * גבור ק בני המטרים הנעורים אשר• הגבר אשר מלא את אשמתו מהם כו׳. הקול קול יעקב כ״ז שקולו של יעקב מצפצף בבהכ״ג ובבהמ״ד כו׳ ותודות לד׳ כי נתפשט בכל קהילות קדושות לחזק ידי לומדי תורה כראוי וזה הוא זכות רב לט ולהנצל מן חבלו של־-משיח ולראות במהרה בגאולה העתידה דהיא גאולה נצחיות. ואף לשיטת ר׳ אליעזר דם״ל דבעינן תשובה מאהבה להגאל במהרה בגאולת אחישנה דבנ״ז ע״י מעלת מחזקי תורה לפי מה דנתבאר הדין הוא דגדול זכותם כמו מעלת תשובה מאהבה ולמהר גאולה העתידה. ובפרט לפי מה התבאר לעיל דהלכה כר׳ יהושע דבניסן כגאלו ובניסן עחידין להגאל והי׳ אז גאולה נצחי' וע״כ בכל אופן שיהי׳ החזרתן למוטב יזכו במהרה להגאל וד׳ יהי׳בעזריט שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמיס ונזכה לחזות בהרמת קרן התורה טל ממנה והצלחת לומדי׳ ומחזיקי׳ בעושר וכבוד ונחת רב ולהגדיל התורה ולהאדירה. ונזכה לתשובה עילאה ולהיות דבקים להשס יתברך ולתורתו ועי״ז נזכה לביאת הגואל במהרה בימינו ולחזות מועם ד׳ ובהיכלו קדוש וכדכתיב כי מציק תצא תורה אכי"ר :
א1*ר*ה ד׳ מאוד בפי ובתוך רבים אהללגו אשר גמלני כל טוב ונתן בלבי להעמיס תמיד עול התורה על שכמי אף בעת היותי עמום ברוב תלאות וטרדות שונות למאוד. וחבלים נפלו לי בנעימים ותורתו הי׳ לי שעשוע וד׳ הי׳ לי בעוזרי והאיר עיני בהלכה ורובי תורתי הי׳ למראה עיני חכמים ושבחוהו. והנה ידעתי מיעוט ערכי עם כל זה שמוני חכמים גדולים כיתד דתלו בי זיוניהם להיות נדרש ונשאל בדיני התורה על ספיקותיהם ובעז׳״ה שהוטבו ונתקבלו דברי בעיני גדולי הדור המה נתנו עיניהם בי ויישרו דברי ואת דברי המשא ומתן של השאלות והתשובות חרתי בעט סופר להיות לי לזכרון לזכר עולם לפגי ד׳ כדאי׳ בזוה״ק על אלו המחדשים חדושי תורה ובהם יתקרב האדם בהיכל ד׳ ולהופף עליו כבוד ד׳ תמיד, ובפרט בעניני הלכות ואמרו חז״ל בברכות ד׳ ח׳ אוהב ד׳ שערים המעויינים בהלכה כו׳ ומיום שחרב בהמ״ק אין לו להקב״׳ה בעולמו אלא ד״א של הלכה בלבד .
לכן הנני נותן הודאה על חלקי לשעבר אשר שם אותי מיושבי בית המדרש ומבקש על להבא שבתי בבית ד׳ כל ימי חיי. וזה רבות בשנים הראני ד׳ חסדו להוציא לאור ראשית פרי תבונתי ספרי באר יצחק על שו״ת ואח״ז ספרי שני חלקים נחל יצחק על ח״ם וספרי שו״ת עין יצחק או״ח ויו״ד ואה״ע עד ה׳ גיטין, וכהיום הנני מוציא לאורה בעז״ה שו*ת על ה׳ גיטין וחליצה ובשם עק יצחק וכמעשה הספרים הראשונים שהוצאתי מכבר בעז״ה על פני תבל כן מעשהו בחיבורי הזה בעז״ה וכהשי״ת אעזר שיסייעני להוציא לאורה יתר השו״ת וחידושי ולסדרן באופן נאות, ואקוה לד׳ כי רבים חקקי לב ימצאו מרגע ועונג בהם ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל בבי מדרשא וימצאו חן וחסד בעיני אלקים ואדם ויפוצו מעיינותי חוצה.
לקראתי שם ספרי הזה ג״כ בשם עין יצחק השני מטעם שכתבתי בהקדמתי לספרי עין יצחק הראשון, והנני נותן הודאה לעבר ומתפלל על להבא שלא יסיר חסדו מאתי כל הימים ואשא כפי אל ד׳ שיתן לי מהלכים בק עמודי הדת וההוראה ולא אכשל ח״ו בדבר הלכה ואזכה לישב בארבע אמות ש4ל הלכה הליכות עולם, ואל ההרים אשא עיני שיאיר ד׳ את עיני בתורתו הקדושה ובתפלת דור המלך ע״ה נל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ודברי ד׳ לא ימושו מפי ומפי זרעי וזרע זרעי אמן סלה:
אלה דברי המצפה לתשועת ד'
יצחק אלחנן כהיג ־י, ־י* ישראל איסר מ־ל י״י־ק קאוונא .
ן■]
|
דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||