עין זוכר/ג/א
|
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א. גרים. כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות איסורי ביאה פרק י"ב דין י"ז וז"ל כל הגוים כלם כשיתגיירו וכו' הרי הן כישראל וכו' קפסיק ותני דמכל הגוים מקבלים גרים. ולכאורה קשה דבמכילתא סוף בשלח אמרו א"ר אליעזר נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שאם יבואו מכל א"ה להתגייר שיקבלו אותו ומביתו של עמלק לא יקבלו שנאמר ויאמר דוד אל הנער וכו' בן איש גר עמלקי אנכי נזכר דהע"ה באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו ע"ה שאם יבואו מכל א"ה שיקבלו ולא עמלק ויאמר אליו דמך בראשך לכך נאמר מדר דר עכ"ל וא"כ לא הי"ל להרמב"ם לכתוב כל הגוים כלם כשיתגיירו וכו' דהאיכא עמלק דאינן מקבלים. ומדברי הרמב"ם דנקט מילתא פסיקתא משמע דגם עמלק בכלל כל א"ה ומצי להתגייר. וכן מוכח עוד מדברי הרמב"ם ספי"ח דסנהדרין שכתב דיהושע הרג עכן ודוד לגר עמלקי בהוראת שעה שהרגום על פיהם. ואלו לדברי המכילתא דוד הע"ה מה שהרג לגר עמלקי היה מן הדין דאין מקבלין גר מעמלק והו"ל גוי ונהרג על פיו. אלמא הרמב"ם פליג על המכילתא וסבר דהגר עמלקי היה גר גמור ומה שנהרג על פיו היה בהוראת שעה:
ואפשר לומר דהרמב"ם סבר דתלמודא דידן פליג על המכילתא וזה דפרק חלק דף צ"ו ע"ב אמרו ת"ר מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ומנו רב שמואל בר שילת כן הביא הגירסא בעין יעקב שם וכ"כ בספר יוחסין אות ש' ע"ש והרב עיון יעקב שם נתקשה דזה סותר למכילתא הנזכרת ואסקה בצ"ע ולהרמב"ם פשיטא ליה דהך ברייתא פליגא על המכילתא וסוברת דעמלק שוה לשאר א"ה דמקבלים גרים ממנו ומעתה מוכרח דמה שהרג דוד לגר עמלקי הוראת שעה היתה. והא דפרק חלק הנזכר איתיה ג"כ בגיטין דף נ"ז. והרמב"ם תפס כברייתא דתלמודין ודחה המכילתא:
ברם זו היא שקשה דכפי המכילתא היכי אתיא הא דמבני בניו של המן למדו תורה ברבים כיון שאין מקבלין גר מעמלק ולומר דהמכילתא וברייתא דהש"ס פליגי במציאות ולמכילתא לא היה זה בעולם ור' שמואל בר שילת לאו מבני בניו של המן הוא דבר קשה:
ועלה על דעתי לומר דהמכילתא לא תחלוק במציאות ואית לה דמבני בניו של המן למדו תורה והענין כמ"ש הר"מ פ"ו דמלכים דאם קבל עמלק ז' מצות והשלים מניחין אותו וכתב מרן בכ"מ דכיון דקבל עליו ז' מצות אינו עמלק והרי הוא כבני נח הכשרים ע"ש ואפשר דכך סובר ר"א דמכילתא דאם קבל איזה מעמלק ז' מצות והשלים הרי הוא כב"נ הכשרים ולא מיקרי עמלק. ואח"כ דקבל ז' מצות ונחשב כב"נ דינו כשאר האומות ואם רוצה להתגייר מקבלים אותו ובהכי היה המציאות שנתגיירו מבני המן ולמדו תורה. ומאי דקאמר במכילתא היינו בבא להתגייר תכף בלי קבלת ז' מצות ברישא. אמנם הנה שפתי עוד הם מדברים עיני ראו דאי אפשר לומר כן דזה שכתב הרמב"ם היינו דוקא אם היו משלימים בעת ששלח יהושע וכתב להם הרוצה להשלים ישלים וכיון שלא השלימו בו בפרק נתחייבו הריגה ואינם מקבלים מהם וגם כי אין בידינו להורגם ס"ס אין מקבלין מהם אם רצו לקבל ז' מצות ונפל היסוד. ותו דאם איתא למאי דאמרן אמאי דוד הע"ה הרג לגר עמלקי והרי מסתמא לא עשו אותו גר מתחילה רק ברישא קבל ז' מצות ונעשה כבני נח הכשרים ואח"כ קבלו גרותו. אלא ודאי דליתנהו להני מילי. והגם דהוא מעצמו שומר ז' מצות ורוצה להתגייר אינן מקבלין אותו לדעת המכילתא:
ובהכי נדקדק לשון המכילתא דקאמר נשבע הקב"ה שאם מכל האומות באים להתגייר מקבלים אותו ואם יבא מביתו של עמלק דאמאי אצטריך בלשון השבועה להזכיר שמקבלים מכל האומות והלא השבועה אינה כי אם שלא יקבלו גר מעמלק והא הו"ל לומר ותו לא. אבל אפשר דנקט הכי להורות דמעמלק אינם מקבלים בשום אופן כי הנה באומות יש קצת שהם חסידים א"ה דשומרים ז' מצות ורובם אינם מקיימין אותם ובאומרו שמהאומות מקבלים הוא כולל בין לשומרים ז' מצות בין לאינם שומרים ועל זה אמר שמעמלק אינם מקבלים בין ששומרים ז' מצות בין שאין שומרים והיינו דקאמר שנזכר דהע"ה דהקב"ה אמר למשה שמכל האומות וכו' דודאי אין שכחה לפני כסא כבודו והיה פשוט לכל דמעמלק אין מקבלים גרים אמנם דהע"ה בו בפרק נכנס בחקירה זו דאפשר דאם שומרים ז' מצות גם מעמלק מקבלים ונזכר לשון השבועה ופשיטא ליה דלעולם אין מקבלים גר מעמלק בכל גונא והרגו:
וחזיתיה להרב מגילת ספר לאוין קט"ו דעל מבוכה זו ישב והביא מסח"י דמעצמן נתגיירו והמכילתא קתני לא יקבלו ולא קאמר לא יתגיירו וכתב עלה הרב הנזכר וז"ל ואין זה מספיק דא"כ אמאי הרגו דהע"ה לאותו בן איש גר עמלקי דילמא מעצמו נתגייר ועוד כיון שכל ישראל מצוין שלא לקבלן היכי משכחת בהם גרות והא קי"ל דאם נתגייר בינו לבין עצמו עדיין הוא גוי דמשפט כתיב ביה וכו' ולכאורה לההיא דהנזיקין היה מתישב דדילמא תנוקות מצאו מושלכין בשוק ולא הכירום שהיו מבני בניו של המן והטבילום כדינם וגיירום ולבסוף נתגלה שהיו מבני בניו של המן וההוא דדוד הע"ה מדכתיב בן איש גר עמלקי מוכח דבהיותו איש גדול ונודע שהוא עמלקי נתגייר באיסור ולכך הרגו אך ההוא קרא דרבים מעמי הארץ דמשמע דאפילו בהיותם גלוים וידועים שהיו מזרע עמלק ומתיהדים קשה טובא איך גיירום וקבלום והיותר נראה דכונת הברייתא היא שלא יקבלו אותו להתירו לבא בקהל ולישא בת ישראל אבל אה"נ דישראל הוא לכל דבר עכ"ל:
ומאי דמייתי מסח"י הנה נודע דספר הנזכר עלה בקב"ץ אמרי יושר מהמפרשים והפוסקים ודין פתגמא מאיש לוקחה זאת הרב מנות הלוי דף קי"ב עש"ב ומ"ש הרב שם דמדאמר מבני בניו של המן למדו תורה מוכח דנתגיירו דאי לא אין מוסרים ד"ת לגוי וכו' ע"ש נעלם מהרב ז"ל מאי דגריס בעין יעקב ומנו רב שמואל בר שילת והיא גירסת הרב ספר יוחסין. ורב שמואל בר שילת הוא אמורא ומוזכר בש"ס הרבה ולא היה צריך להוכיח שהיו גרים ממה שלמדו תורה וכו' ועתה נבא לדברי הרב מגילת ספר הנזכר ואען ואומר דנעלם מהרב ז"ל דברי התוספות והר"מ והרב המגיד כי הנה התוספות ביבמות דף כ"ד ע"ב והביאם הרב מנות הלוי כתבו דהא דבימי דוד הע"ה נתוספו ק"ן אלף גרים מעצמן נתגיירו כדאשכחן גבי מרדכי ואסתר ורבים מעמי הארץ מתיהדים. וכ"כ הרא"ש בתוספותיו דגרים גמורים היו ומעצמן נתגיירו ע"ש. ושם אמרו בש"ס על גרים דבימי מרדכי ואינך כולם גרים הם. והרמב"ם לקמן פי"ג דאיסורי ביאה דין ט"ו כתב וז"ל לפיכך לא קבלו ב"ד גרים כל ימי דוד ושלמה וכו' ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותם אחר שטבלו מ"מ ולא דוחים אותם עד שתראה אחריתם עכ"ל וכתב הרב המגיד דאמרו פרק הערל לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה ואמרו דנתוספו ק"ן אלף גרים ומתוך כך ביאר רבינו דב"ד הדיוטות מגיירים אותם ובדיעבד כלם גרים וכ"כ מן המפרשים עכ"ל הרי דמשכחת גרות ומעצמן נתגיירו היינו שלא ע"פ ב"ד מומחין אלא נתגיירו לפני ב"ד הדיוטות ומעתה ל"ק מה שהקשה הרב מגילת ספר היכי משכחת גרות והרי קי"ל דאם נתגייר בינו לבין עצמו היה יהיה לגוי וכו' והדברים מבוארים:
ומאי דהקשה עוד אמאי הרגו דוד הע"ה לגר עמלקי אפשר לומר דכיון דודאי ב"ד מומחין לא גיירוהו אלא הדיוטות הוא מיחה שלא לקבל גרותו ואה"נ דאם בית דין מומחין רצו להעלים עין רשאין וכמ"ש הרמב"ם דב"ד הגדול היו חוששין להם לא דוחין ולא מקרבין עד שתראה אחריתם. והכא דוד הע"ה נראה בעיניו למחות בגרותו והרגו וזהו לדעת המכילתא:
ומה שתירץ הרב הנזכר לההיא דמבני בניו של המן למדו תורה דתנוקות מושלכין מצאו וכו' בעיני הוא דוחק גדול. ומאי דעמד לפניו ככתל מאי דכתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו' לק"מ כי לא נזכר בכתוב ובדברי רז"ל שהיו עמלקים ויכולני לפתו"ר שהיו משאר אומות וז"ש ורבים מעמי הארץ כלומר מכמה אומות. ומאי דמסיק דכונת הברייתא שלא יתירו לגר עמלקי לבא בקהל קשה דהא מסיים במכילתא דלכך הרגו דוד הע"ה ומוכח ודאי דהכונה לפי שאינו גר ואי כמ"ש הרב הנזכר דהוי כישראל לכל דבר אינו נהרג על פיו ואמאי הרגו. ובמכילתא מייתי ראיה מהכא דמביתו של עמלק לא יקבלו שנאמר ויאמר דוד וכו' ומוכרח דלענין שאין גרותו מתקבל ואם נתגייר אינו כלום מייתי לה:
ואחשבה לדעת הרמב"ם דאפשר דסבר דממאי דקאמר בש"ס דילן בפשיטות מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ותני לה בהדי סנחריב ואינך והש"ס לא פריך עלה דאין מקבלין גרים מעמלק ומשני דקבלום ב"ד הדיוטות שמעינן דלית הלכתא כרבי אליעזר דמכילתא דקסבר דאין מקבלים גרים מעמלק אלא עמלק ושאר אומות כי הדדי נינהו. ועוד בה דרבי אליעזר אמרה במכילתא וקי"ל דאין הלכה כרבי אליעזר. ומצינו להרמב"ם שכתב בתשובותיו לחכמי לוניל דלא פסק כספרי בענין שזירת חוטי ציצית ובהפרת האב משום דסתם ספרי ר"ש ומשום דלא מצא מי שיאמר כמותו לא פסק כסברתו כמ"ש מרן בכ"מ פי"ב דנדרים ובב"י א"ח סימן י"א עש"ב ואע"ג דדברי הרמב"ם שם בתשובתו הנזכרת קשים להולמם דכולא יומא שמעתיה דספרי בפומיה דהרמב"ם אשר מילא את יד"ו יד החזקה מברייתות דספרי ומה נשתנו הני תרי סתמי דספרי אשר עלה עליהם הגורל לדחותם. מ"מ לגבי רבי אליעזר דקמן דאין הלכה כמותו וליכא סתמא כוותיה ניתן ליאמר. ואמטו להכי הרמב"ם נדחה קרי ליה לסברת רבי אליעזר דמכילתא וכתב ספי"ח דסנהדרין דמה שהרג דוד הע"ה לגר עמלקי היה הוראת שעה:
ותו אפשר דסבר הרמב"ם דאעיקרא במכילתא במחלקת שנויה דרבי אליעזר המודעי דאמר התם נשבע הקב"ה שלא להשאיר זכר עמלק וכו' פליג על רבי אליעזר דסבר ר"א המודעי דהשבועה היתה כך ולא שלא יקבלו גר מעמלק ופסק כר"א המודעי:
ואחר זמן רב ראיתי בפסיקתא רבתי דף י"ט ע"ד דאתמר התם א"ר אליעזר בן יעקב נשבע הקב"ה בכסאו שאינו מקבל גר מזרעו של עמלק לפיכך כשבא מבשר אצל דוד והוא שואל ואומר מי אתה ואמר בן איש גר עמלקי אנכי לא קבלו דוד עכ"ל. ואפשר דסבר הרמב"ם דהגירסא רבי אליעזר כמ"ש במכילתא. וא"נ גרסינן רבי אליעזר בן יעקב סבר דפליגי עליה ולא קי"ל כוותיה. ואם נפשך לומר דהלכה כראב"י אף בברייתא ואף דפליגי עליה תנאי הכא סבר הרמב"ם דתלמודין לא סבר הכי כדאמרן ופסק כתלמודין:
אמנם אעיקרא אין להשגיח בפסיקתא רבתי כי כלה מלאה טעיות חסיר יתיר חליף כנודע למי שרגיל בה. ובודאי נסח המכילתא עיקר. ועיין מה שכתבתי בעניותי בקונטריס אחורי תרעא דף קפ"ד ע"א בס"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |