עין זוכר/ג

עין זוכר ‏ ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

<דף זה מרכז את כל סימני מערכת הג' לפונדק אחד, לעריכת הדפים יש להקליק על הקישור "עריכה" ליד אות הסימן שאותו רוצים לערוך>

מערכת הג'

א  [עריכה] א. גרים. כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות איסורי ביאה פרק י"ב דין י"ז וז"ל כל הגוים כלם כשיתגיירו וכו' הרי הן כישראל וכו' קפסיק ותני דמכל הגוים מקבלים גרים. ולכאורה קשה דבמכילתא סוף בשלח אמרו א"ר אליעזר נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שאם יבואו מכל א"ה להתגייר שיקבלו אותו ומביתו של עמלק לא יקבלו שנאמר ויאמר דוד אל הנער וכו' בן איש גר עמלקי אנכי נזכר דהע"ה באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו ע"ה שאם יבואו מכל א"ה שיקבלו ולא עמלק ויאמר אליו דמך בראשך לכך נאמר מדר דר עכ"ל וא"כ לא הי"ל להרמב"ם לכתוב כל הגוים כלם כשיתגיירו וכו' דהאיכא עמלק דאינן מקבלים. ומדברי הרמב"ם דנקט מילתא פסיקתא משמע דגם עמלק בכלל כל א"ה ומצי להתגייר. וכן מוכח עוד מדברי הרמב"ם ספי"ח דסנהדרין שכתב דיהושע הרג עכן ודוד לגר עמלקי בהוראת שעה שהרגום על פיהם. ואלו לדברי המכילתא דוד הע"ה מה שהרג לגר עמלקי היה מן הדין דאין מקבלין גר מעמלק והו"ל גוי ונהרג על פיו. אלמא הרמב"ם פליג על המכילתא וסבר דהגר עמלקי היה גר גמור ומה שנהרג על פיו היה בהוראת שעה:

ואפשר לומר דהרמב"ם סבר דתלמודא דידן פליג על המכילתא וזה דפרק חלק דף צ"ו ע"ב אמרו ת"ר מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ומנו רב שמואל בר שילת כן הביא הגירסא בעין יעקב שם וכ"כ בספר יוחסין אות ש' ע"ש והרב עיון יעקב שם נתקשה דזה סותר למכילתא הנזכרת ואסקה בצ"ע ולהרמב"ם פשיטא ליה דהך ברייתא פליגא על המכילתא וסוברת דעמלק שוה לשאר א"ה דמקבלים גרים ממנו ומעתה מוכרח דמה שהרג דוד לגר עמלקי הוראת שעה היתה. והא דפרק חלק הנזכר איתיה ג"כ בגיטין דף נ"ז. והרמב"ם תפס כברייתא דתלמודין ודחה המכילתא:

ברם זו היא שקשה דכפי המכילתא היכי אתיא הא דמבני בניו של המן למדו תורה ברבים כיון שאין מקבלין גר מעמלק ולומר דהמכילתא וברייתא דהש"ס פליגי במציאות ולמכילתא לא היה זה בעולם ור' שמואל בר שילת לאו מבני בניו של המן הוא דבר קשה:

ועלה על דעתי לומר דהמכילתא לא תחלוק במציאות ואית לה דמבני בניו של המן למדו תורה והענין כמ"ש הר"מ פ"ו דמלכים דאם קבל עמלק ז' מצות והשלים מניחין אותו וכתב מרן בכ"מ דכיון דקבל עליו ז' מצות אינו עמלק והרי הוא כבני נח הכשרים ע"ש ואפשר דכך סובר ר"א דמכילתא דאם קבל איזה מעמלק ז' מצות והשלים הרי הוא כב"נ הכשרים ולא מיקרי עמלק. ואח"כ דקבל ז' מצות ונחשב כב"נ דינו כשאר האומות ואם רוצה להתגייר מקבלים אותו ובהכי היה המציאות שנתגיירו מבני המן ולמדו תורה. ומאי דקאמר במכילתא היינו בבא להתגייר תכף בלי קבלת ז' מצות ברישא. אמנם הנה שפתי עוד הם מדברים עיני ראו דאי אפשר לומר כן דזה שכתב הרמב"ם היינו דוקא אם היו משלימים בעת ששלח יהושע וכתב להם הרוצה להשלים ישלים וכיון שלא השלימו בו בפרק נתחייבו הריגה ואינם מקבלים מהם וגם כי אין בידינו להורגם ס"ס אין מקבלין מהם אם רצו לקבל ז' מצות ונפל היסוד. ותו דאם איתא למאי דאמרן אמאי דוד הע"ה הרג לגר עמלקי והרי מסתמא לא עשו אותו גר מתחילה רק ברישא קבל ז' מצות ונעשה כבני נח הכשרים ואח"כ קבלו גרותו. אלא ודאי דליתנהו להני מילי. והגם דהוא מעצמו שומר ז' מצות ורוצה להתגייר אינן מקבלין אותו לדעת המכילתא:

ובהכי נדקדק לשון המכילתא דקאמר נשבע הקב"ה שאם מכל האומות באים להתגייר מקבלים אותו ואם יבא מביתו של עמלק דאמאי אצטריך בלשון השבועה להזכיר שמקבלים מכל האומות והלא השבועה אינה כי אם שלא יקבלו גר מעמלק והא הו"ל לומר ותו לא. אבל אפשר דנקט הכי להורות דמעמלק אינם מקבלים בשום אופן כי הנה באומות יש קצת שהם חסידים א"ה דשומרים ז' מצות ורובם אינם מקיימין אותם ובאומרו שמהאומות מקבלים הוא כולל בין לשומרים ז' מצות בין לאינם שומרים ועל זה אמר שמעמלק אינם מקבלים בין ששומרים ז' מצות בין שאין שומרים והיינו דקאמר שנזכר דהע"ה דהקב"ה אמר למשה שמכל האומות וכו' דודאי אין שכחה לפני כסא כבודו והיה פשוט לכל דמעמלק אין מקבלים גרים אמנם דהע"ה בו בפרק נכנס בחקירה זו דאפשר דאם שומרים ז' מצות גם מעמלק מקבלים ונזכר לשון השבועה ופשיטא ליה דלעולם אין מקבלים גר מעמלק בכל גונא והרגו:

וחזיתיה להרב מגילת ספר לאוין קט"ו דעל מבוכה זו ישב והביא מסח"י דמעצמן נתגיירו והמכילתא קתני לא יקבלו ולא קאמר לא יתגיירו וכתב עלה הרב הנזכר וז"ל ואין זה מספיק דא"כ אמאי הרגו דהע"ה לאותו בן איש גר עמלקי דילמא מעצמו נתגייר ועוד כיון שכל ישראל מצוין שלא לקבלן היכי משכחת בהם גרות והא קי"ל דאם נתגייר בינו לבין עצמו עדיין הוא גוי דמשפט כתיב ביה וכו' ולכאורה לההיא דהנזיקין היה מתישב דדילמא תנוקות מצאו מושלכין בשוק ולא הכירום שהיו מבני בניו של המן והטבילום כדינם וגיירום ולבסוף נתגלה שהיו מבני בניו של המן וההוא דדוד הע"ה מדכתיב בן איש גר עמלקי מוכח דבהיותו איש גדול ונודע שהוא עמלקי נתגייר באיסור ולכך הרגו אך ההוא קרא דרבים מעמי הארץ דמשמע דאפילו בהיותם גלוים וידועים שהיו מזרע עמלק ומתיהדים קשה טובא איך גיירום וקבלום והיותר נראה דכונת הברייתא היא שלא יקבלו אותו להתירו לבא בקהל ולישא בת ישראל אבל אה"נ דישראל הוא לכל דבר עכ"ל:

ומאי דמייתי מסח"י הנה נודע דספר הנזכר עלה בקב"ץ אמרי יושר מהמפרשים והפוסקים ודין פתגמא מאיש לוקחה זאת הרב מנות הלוי דף קי"ב עש"ב ומ"ש הרב שם דמדאמר מבני בניו של המן למדו תורה מוכח דנתגיירו דאי לא אין מוסרים ד"ת לגוי וכו' ע"ש נעלם מהרב ז"ל מאי דגריס בעין יעקב ומנו רב שמואל בר שילת והיא גירסת הרב ספר יוחסין. ורב שמואל בר שילת הוא אמורא ומוזכר בש"ס הרבה ולא היה צריך להוכיח שהיו גרים ממה שלמדו תורה וכו' ועתה נבא לדברי הרב מגילת ספר הנזכר ואען ואומר דנעלם מהרב ז"ל דברי התוספות והר"מ והרב המגיד כי הנה התוספות ביבמות דף כ"ד ע"ב והביאם הרב מנות הלוי כתבו דהא דבימי דוד הע"ה נתוספו ק"ן אלף גרים מעצמן נתגיירו כדאשכחן גבי מרדכי ואסתר ורבים מעמי הארץ מתיהדים. וכ"כ הרא"ש בתוספותיו דגרים גמורים היו ומעצמן נתגיירו ע"ש. ושם אמרו בש"ס על גרים דבימי מרדכי ואינך כולם גרים הם. והרמב"ם לקמן פי"ג דאיסורי ביאה דין ט"ו כתב וז"ל לפיכך לא קבלו ב"ד גרים כל ימי דוד ושלמה וכו' ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותם אחר שטבלו מ"מ ולא דוחים אותם עד שתראה אחריתם עכ"ל וכתב הרב המגיד דאמרו פרק הערל לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה ואמרו דנתוספו ק"ן אלף גרים ומתוך כך ביאר רבינו דב"ד הדיוטות מגיירים אותם ובדיעבד כלם גרים וכ"כ מן המפרשים עכ"ל הרי דמשכחת גרות ומעצמן נתגיירו היינו שלא ע"פ ב"ד מומחין אלא נתגיירו לפני ב"ד הדיוטות ומעתה ל"ק מה שהקשה הרב מגילת ספר היכי משכחת גרות והרי קי"ל דאם נתגייר בינו לבין עצמו היה יהיה לגוי וכו' והדברים מבוארים:

ומאי דהקשה עוד אמאי הרגו דוד הע"ה לגר עמלקי אפשר לומר דכיון דודאי ב"ד מומחין לא גיירוהו אלא הדיוטות הוא מיחה שלא לקבל גרותו ואה"נ דאם בית דין מומחין רצו להעלים עין רשאין וכמ"ש הרמב"ם דב"ד הגדול היו חוששין להם לא דוחין ולא מקרבין עד שתראה אחריתם. והכא דוד הע"ה נראה בעיניו למחות בגרותו והרגו וזהו לדעת המכילתא:

ומה שתירץ הרב הנזכר לההיא דמבני בניו של המן למדו תורה דתנוקות מושלכין מצאו וכו' בעיני הוא דוחק גדול. ומאי דעמד לפניו ככתל מאי דכתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו' לק"מ כי לא נזכר בכתוב ובדברי רז"ל שהיו עמלקים ויכולני לפתו"ר שהיו משאר אומות וז"ש ורבים מעמי הארץ כלומר מכמה אומות. ומאי דמסיק דכונת הברייתא שלא יתירו לגר עמלקי לבא בקהל קשה דהא מסיים במכילתא דלכך הרגו דוד הע"ה ומוכח ודאי דהכונה לפי שאינו גר ואי כמ"ש הרב הנזכר דהוי כישראל לכל דבר אינו נהרג על פיו ואמאי הרגו. ובמכילתא מייתי ראיה מהכא דמביתו של עמלק לא יקבלו שנאמר ויאמר דוד וכו' ומוכרח דלענין שאין גרותו מתקבל ואם נתגייר אינו כלום מייתי לה:

ואחשבה לדעת הרמב"ם דאפשר דסבר דממאי דקאמר בש"ס דילן בפשיטות מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ותני לה בהדי סנחריב ואינך והש"ס לא פריך עלה דאין מקבלין גרים מעמלק ומשני דקבלום ב"ד הדיוטות שמעינן דלית הלכתא כרבי אליעזר דמכילתא דקסבר דאין מקבלים גרים מעמלק אלא עמלק ושאר אומות כי הדדי נינהו. ועוד בה דרבי אליעזר אמרה במכילתא וקי"ל דאין הלכה כרבי אליעזר. ומצינו להרמב"ם שכתב בתשובותיו לחכמי לוניל דלא פסק כספרי בענין שזירת חוטי ציצית ובהפרת האב משום דסתם ספרי ר"ש ומשום דלא מצא מי שיאמר כמותו לא פסק כסברתו כמ"ש מרן בכ"מ פי"ב דנדרים ובב"י א"ח סימן י"א עש"ב ואע"ג דדברי הרמב"ם שם בתשובתו הנזכרת קשים להולמם דכולא יומא שמעתיה דספרי בפומיה דהרמב"ם אשר מילא את יד"ו יד החזקה מברייתות דספרי ומה נשתנו הני תרי סתמי דספרי אשר עלה עליהם הגורל לדחותם. מ"מ לגבי רבי אליעזר דקמן דאין הלכה כמותו וליכא סתמא כוותיה ניתן ליאמר. ואמטו להכי הרמב"ם נדחה קרי ליה לסברת רבי אליעזר דמכילתא וכתב ספי"ח דסנהדרין דמה שהרג דוד הע"ה לגר עמלקי היה הוראת שעה:

ותו אפשר דסבר הרמב"ם דאעיקרא במכילתא במחלקת שנויה דרבי אליעזר המודעי דאמר התם נשבע הקב"ה שלא להשאיר זכר עמלק וכו' פליג על רבי אליעזר דסבר ר"א המודעי דהשבועה היתה כך ולא שלא יקבלו גר מעמלק ופסק כר"א המודעי:

ואחר זמן רב ראיתי בפסיקתא רבתי דף י"ט ע"ד דאתמר התם א"ר אליעזר בן יעקב נשבע הקב"ה בכסאו שאינו מקבל גר מזרעו של עמלק לפיכך כשבא מבשר אצל דוד והוא שואל ואומר מי אתה ואמר בן איש גר עמלקי אנכי לא קבלו דוד עכ"ל. ואפשר דסבר הרמב"ם דהגירסא רבי אליעזר כמ"ש במכילתא. וא"נ גרסינן רבי אליעזר בן יעקב סבר דפליגי עליה ולא קי"ל כוותיה. ואם נפשך לומר דהלכה כראב"י אף בברייתא ואף דפליגי עליה תנאי הכא סבר הרמב"ם דתלמודין לא סבר הכי כדאמרן ופסק כתלמודין:

אמנם אעיקרא אין להשגיח בפסיקתא רבתי כי כלה מלאה טעיות חסיר יתיר חליף כנודע למי שרגיל בה. ובודאי נסח המכילתא עיקר. ועיין מה שכתבתי בעניותי בקונטריס אחורי תרעא דף קפ"ד ע"א בס"ד:

ב  [עריכה] ב. גזרה שוה מופנה. ארחא דקרא לכתוב אף דאין להשיב לדעתנו הכתוב ידע דיש להשיב כן כתב הרדב"ז דפוס ויניציא סימן תשצ"ז והביאו הרב החסיד בספר יד מלאכי. ועפ"ז אפשר ליישב מה ששמעתי מקשים בשם גדול הדור מורינו הרב שארנו מהר"א יצחקי זלה"ה במ"ש בברכות דף מ"א רב חסדא ורב המנונא אייתו לקמייהו תמרי ורמוני שקל רב המנונא בריך אתמרי וכו' זה שני לארץ וזה חמשי לארץ. דכפי זה אמאי הפסיק הכתוב ארץ ארץ ליחשיב וליזיל כסדר מעלתן ארץ חיטה זית שמן ושעורה ודבש וגפן וכו' ושמעתי מעטרת ראשי מורי הרב זלה"ה שמורינו הרב הנזכר תירץ במ"ש בכתובות דף ע"ט דיקלי ואילני דקלי אילני וגופני אילני והקשו התוספות דמשמע דגופני גריעי מאילני וכ"ש מדקלי דעדיפי מאילני וקשה דאמרינן בקמא דף צ"ב טעם תמרי טעם דחמרא אמר מכחשי גופני למחר אייתי לי מקורייהו משמע דגופני עדיפי מדקלי וי"ל דדקלי עדיפי שא"צ להוציא עליהם כלום וגפנים צריכים הוצאה וטרחא יתירתא ומי שיוכל לעובדם ולשומרם כראוי יש בהם ריוח גדול עכ"ד וה"ט דכתב רחמנא גפן ברישא והדר כתב ארץ וכתב דבש וקדים לפי שהוא שני לארץ בתרא להורות דגופני ודקלי זמנין דדקלי עדיפי דלא צריכי הוצאה וחזו טפי למאן דלא מצי למטרח. אך זמני דגופני עדיפי למאן דמצי לאעסוקי בהו כדחזי. ולא מצי למכתב ארץ חיטה וזית שמן ושעורה וכו' ארץ דבש למאי דאמרן דלא אצטריך אלא לגופני ודיקלי דאי כתיב הכי הוו קדמי תמרי לזית ע"כ שמעתי ולי בעניותי לא הונח לי תירוץ זה כמבואר למעיין דיש להשיב דדבר זה תלוי בסברא והוא פשוט. ותו דאינו ניכר הלימוד. ותו דלקושטא תמרי קדמי. וגופני עדיפי למאן דטרח. ולא נאריך בזה דיש לצדד כמה צדדין:

אמנם אפשר ליישב דתנן בריש בכורים אין מביאין בכורים חוץ לז' המינים ואמרו שם בירושלמי דילפינן ג"ש דארץ ארץ נאמר כאן ארצך ונאמר להלן ארץ חיטה ושעורה מה להלן ז' מינים אף כאן ז' מינים והוזכרה ג"ש בתלמודא דידן במנחות דף פ"ד ע"ב ע"ש ובפירש"י. וכיון דהאי ארץ אצטריך לג"ש דבכורים ה"ט דכתב רחמנא ארץ מופנה כדי שלא נשיב ואף אם באולי לא ידעינן מה להשיב מ"מ הכתוב ידע כמאי דכייל לן הרדב"ז ומשו"ה כתב תרי ארץ לאפנויי לג"ש ואה"נ דבחד ארץ סגי והוה כתיב ארץ חיטה וזית ושעורה ודבש אמנם אתא לג"ש. והרב החסיד מהר"א מקראקא ז"ל בספר מעשה רקח דף ט' ע"ג ישנו בנותן טעם דכתיב ארץ לזתים ולתמרים לרמוז מאי דתנן פ"ט דשביעית וכל הארצות כאחת לזתים ולתמרים ע"ש ואני בעניי כתבתי עוד בזה בספרי הקטנים ברכי יוסף ומחזיק ברכה בא"ח סימן רי"א בס"ד ע"ש:

ג  [עריכה] ג. גלוי וידוע. כשאומר הש"ס היינו דקשיא ליה איזה קושיא. כן כתב הרב מופת הדור מהר"ח אבואלעפיא בספריו הקדושים עץ החיים פרשת תשא וישרש יעקב דף נ"ג ע"ב עיין בדברי קדשו:

ד  [עריכה] ד. גוזמא. לשון גוזמא לפעמים פירושו רבותא כן כתב הרב בית חדש זלה"ה בחלק ארח חיים סימן תרנ"ו ע"ש ופירוש תיבת גוזמא עיין להרב החסיד בספר קהלת יעקב בחלק לשון חכמים סימן קנ"ח ובסימן קס"ה ביאר על כמה דרכים נאמר ע"ש:

ה  [עריכה] ה. גלגול שבועה יכול להשביעו על העתיד. הרב כנסת הגדולה ח"מ סימן פ"ז הגהת הטור אות י"ט בשם רבו הרב מהר"י מטראני בתשובותיו חלק ח"מ סימן ק"ה וכתב עלה הרב כנסת הגדולה וז"ל ונראה לי ראיה לדברי מורינו הרב מדתנן בסוטה פרק ארוסה אמן שלא נטמאתי ואמן שלא אטמא ואמן בו שבועה עכ"ל ושמעתי מקשים דהרב מהרימ"ט עצמו שם הביא ראיה זו לדבריו ע"ש ומאי קאמר ונ"ל ראיה לדברי מורינו הרב וכו' דמוכח דמדנפשיה אמרה והיא הראיה שהביא הרב גופיה לדינו:

ו  [עריכה] ו. גזירה דרבנן. ראיתי להרב החסיד בתוספת דרבנן אות פ"ב שהביא משם הרב ט"ז בי"ד ריש סימן קי"ז דכל שהתירה התורה בפירוש אי אפשר שחכמים יאסרוהו משום גזרה וכתב עליו והוא פלא דגדולה מזו מצינו דאפילו מה שהוא לדעת קצת מצוה מצינו שגזרו חכמים וכענין לנכרי תשיך ואסרוהו חכמים גזרה שמא ילמוד ממעשיו ועיין בתשובות חוות יאיר סימן קמ"ב עכ"ל וכונתו שהרב חוות יאיר הקשה עליו קושיא זו ע"ש. והפלאה זו איני יודע מה היא דל"ק כלל מזה על הרב טורי זהב וכמו שכתבו תרין אריותא דאורייתא הרב החסיד מהר"י אירגאז ז"ל בתשובותיו היקרות דברי יוסף סימן מ"ח והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר זלה"ה בספר ראשון לציון דף מ"ב. והאריך בזה הרב החסיד בספר יד מלאכי סימן רצ"ה. וגם אני בעניי כתבתי על זה בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תקפ"ח בס"ד:

וראיתי להרב בירך יצחק פרשת שופטים שכתב דאפילו אם כתוב ההיתר בדברי קבלה אין כח ביד חכמים לאסור והביא סמך מדברי מרן בכסף משנה ע"ש באורך. ועיין מה שכתבתי בעניותי לקמן מערכת ה"א אות ס"ג בס"ד:

ז  [עריכה] ז. גזרה. הרא"ש פרק במה מדליקין תמה היאך יכלו הגאונים לחדש גזרה אחר שסתם רב אשי התלמוד והביאו הרב החסיד מ"ב הדרא ארעא אות מ"ה. ומעין דוגמא כתב הרא"ש פרק בית שמאי גבי קטנה שלא מיאנה והגדילה וכו' דהראב"ד השיב על הרי"ף והרמב"ן סייעיה והרא"ש דחה ראיתו וסיים דאין לנו לחדש קנס מדעתנו ומלשון הרא"ש דשבת הנזכר יש שנים רבות שהבאתי סמך לדברי הפר"ח בהלכות פסח סימן תנ"א וסימן תס"ג שחלק על הב"ח והכנה"ג דאין לנו לגזור גזרות מדעתנו ככתוב בזכרונותי זה מ' שנה ונשמט זה מברכי יוסף ואחר זמן רב נדפס עפרא דארעא להרב המפורסם מהר"י עייאש ועל דברי הרב החסיד הנזכר שהביא לשון הרא"ש שרטט וכתב דברי הרב פר"ח הנזכר. ומיהו הרב עצמו בשו"ת בית יהודה משם רבו הסכים עם הרב כנה"ג לענין דינא ע"ש ועיין בהה"מ פ"ה דחמץ דין ב' והריב"ש סימן קכ"ה וסימן רמ"א ומש"ל פ"ב דסוטה סוף דין י"ב:

ודע שהגאונים החמירו כמה חומרות בענין שבועות כמתבאר מדברי הראשונים ומתשובות הגאונים והזכרתי קצת דבריהם בספר הקטן ברכי יוסף י"ד סימן רל"ד ע"ש ובמה שרמזתי שם:

ח  [עריכה] ח. גבורת אנשים. מי שאין לו ובא על הערוה אם הוא איסור תורה או דרבנן. עמד על זה הרב קרית מלך רב חלק ב' בתשובות ריש סימן כ"ו ומשם באר"ה:

ט  [עריכה] ט. גזרות ותקנות דרבנן. חקר הרב קרית ספר בהקדמתו פ"ד על כמה פנים הם וכתב הרב ז"ל וזה טופס אמריו בקצור יש לנו לחקור על דברי סופרים שהם הגזרות והתקנות על כמה פנים הם ומצאנו הראשון מהם כל מה שגזרו משום גדר וסייג שלא יגעו באיסור תורה כערובין ונט"י ושניות וכו'. השני מזה המין עצמו וכו' אלא שסמכו אותם על המקרא ואם לא היו מוצאים אותו סמך לא היו גוזרין באותו ענין כמו שגזרו כמו שעור קרפף בחצר המשכן ושיעור אלפים אמה תחום שבת שאם לא מצאו סמך וכו' לא היו גוזרין כך אלא בפחות או יותר וכו' אבל מה שאין בו גדר וסייג יש בו כמה פנים וכו' הראשון מצות דרבנן וכו' השני מצות מזה המין אלא שיש להם אסמכתא בכתוב שאם לא היה הסמיכות לא היו מצוין באותו אופן כמו ג' סעודות מפני הכתוב היום ג' פעמים שאלו לא היה כתוב כך לא תקנו ג' אלא היה מספיק בשנים או היו מתקנים ד'. הג' תקנות שתקנו משום מעשה שהיה בתקיעת שופר במוסף ר"ה ולא בשחרית ובסנדל המסומר שאם לא היה המעשה שאירע לא היו מתקנים כך וכו' עכ"ל והרב מהר"א ישראל בספר בית אברהם ח"מ בסימן כ"ח דף טו"ב תלה דבריו בהרמב"ם שהביא קרית ספר ע"ש באורך ועמו הסליחה כי אינם דברי הרמב"ם אלא הם דברי הרב קרית ספר. ודבריו אינם כאשר חשב וכתב וכבר אנכי העירותיהו בצדק בקונטריס אחורי תרעא ריש דף קע"ח לפי קוצר דעתי ע"ש ודוק:

י  [עריכה] י. גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. הרב מהר"ש יפה והרב פרשת דרכים תמהו על אברהם אע"ה איך לא ידע זה והרב המופלא גדול דורנו מהר"י בכר דוד זלה"ה בספרו הבהיר דברי אמת בדרשותיו דף ג' תמה על שני המאורות הגדולים איך נעלם מהם דהוא פלוגתא דתנאי פרק החולץ. ולק"מ דכונתם ז"ל דהלכה רווחת גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ובודאי דאברהם אע"ה יודע צדיק עיקרי ההלכות על אמיתתן והא קי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ועוד הארכתי להקשות עליו בהגהותי. ושם עמדתי בעניותי בהא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי במ"ש התוספות פרק בן סורר דף ע"א דמוכח דהא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי הוא דוקא בדיני שמים ויש לצדד בכונתם והבאתי דברי קצת אחרונים בזה. והרב בית יעקב בתשובה סימן ג' נסתפק אם גר כשר להעיד אחר שנתגייר כל זמן שלא עשה תשובה על מה שעבר על ז' מצות בהיותו גוי ועמדתי בעניותי על דבריו בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ל"ד ועמ"ש בספר הקטן דברים אחדים דף קל"ה בס"ד:

יא  [עריכה] יא. גט. אע"ג דשטר אקרי גט לא מצינו דגט איקרי שטר הרא"ם ח"א סימן ס"ו והביאו הרב החסיד בחלק לשון חכמים אות קס"ב והרב כנה"ג י"ד סימן רי"ז אות י"ח כתב דה"ה גט שחרור. ומ"ש הרב החסיד בחלק לשון בני אדם אות ל"ב על דברי הרב כנה"ג הללו. כן מצאתי במכתב למורינו הרב מהר"י הכהן בעל בתי כהונה בגליון. והרב מהר"י קשטרו בהגהותיו לא"ה סוף סימן ק"ל כתב שאין הגט קרוי שטר בלשון בני אדם ע"ש:

יב  [עריכה] יב. גדולי הקדש. כתב מרן י"ד סימן רי"ו על דברי הר"ן באומר קונם פירות אלו וכו' דנראה מדברי הר"ן דמדאורייתא הוא אסור בחלופיהן ובגדוליהן דהוה ליה כחלופי וגדולי הקדש עכ"ל ותהי עלה מורינו הרב מהר"י הכהן ז"ל דמשנה שלימה שנינו פ"ט דתרומות גדולי הקדש ומעשר שני חולין. ואחר זמן רב עלה בכב"ש הדפוס ספר הבהיר כהונת עולם ובביאורו להלכות נדרים שם בסימן הנזכר הביא קושיא זו בשם מורינו הרב הנזכר שהקשה בלכתו בשליחות מצוה בבחרותו וע"ש שצדד דאיסורא מיהא איכא מדרבנן:

יג  [עריכה] יג. גזרה שוה. דבר הלמד בג"ש מסיק פרק איזהו מקומן דף נ"א דגם בקדשים חוזר ומלמד בג"ש. ומסוגיא זו הוקשה לי בילדותי על דברי התוספות דהוריות והרב חידושי הלכות על דף ח' שכתבו בפשיטות דדבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בג"ש והוא הפך מסקנת הש"ס פרק איזהו מקומן כמו שכתבתי אני בעניי בספרי הקטן שער יוסף דף ע"ו. ואחר זמן רב נדפס ספר באר יעקב לרב אשכנזי זלה"ה ומידי עוברי ראיתי לו ז"ל דף קמ"ג ע"ג תמה כן על מהרש"א אבל לא זכר שהם דברי התוספות גם כן ע"ש:

ואתה תחזה שכתבתי שם מה ששמעתי מקשים בדברי הרב משנה למלך ריש פ"ד דמלוה דבעיית הש"ס הוא דוקא בקדשים ולא בחולין והרב ברבית קאי ואני בעניי שם כתבתי שליש ישו"ב לדברי הרב משנה למלך ע"ש באורך והמעיין יבחר:

יד  [עריכה] יד. גזרה שוה אין לעשותה היכא דמפקא לקרא מפשטיה לגמרי. כתובות דף ל"ח. ועיין מה שכתב מורינו הרב הגדול מהר"י הכהן זלה"ה בספרו הבהיר בתי כהונה בחלק שני בחלק בית המדרש דף כ"ד עיין שם:

טו  [עריכה] טו. גדול שאמרו חכמים ואת אמך לרבות אחיך הגדול. היינו דוקא גדול האחים שנכנס במקום האב ולא גדול מחבירו תשובות הלקט סימן קכ"ז ותשובות שבות יעקב ח"א סימן ע"ו עכ"ל הרב החסיד בספר קהלת יעקב בחלק לשון חכמים אות קנ"ה. וכבר אני בעניי הבאתי בספר הקטן ברכי יוסף י"ד סימן ר"ם מדברי רבינו האר"י זצ"ל שכתב דחייב בכבוד כל אחיו הגדולים ממנו. ושם עמדתי בתשובת הרב שבות יעקב הנזכר ולדעתי הקצרה אין ראיותיו מכריחות וגם על פי הפשט נראה דחייב בכבוד הגדולים ממנו מסתמות דברי הפוסקים כמו שכתבתי בעניותי שם באורך בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף