עזר לעזרא/לג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה נהר המושך מים מהמעין ובתוך הנהר הנז' יש חפירה אחת גדולה ובתוך החפירה הנז' הניחו בה חבית של עץ שקורין אותה בלשון ערבי ברמי"ל גדולה הרבה ובנויה שם בכל סביבותיה באבנים וסיד בתוך החפירה הנז' ושפות החפירה סביב הם למעלה מן שפות הברמי"ל הנז' והברמי"ל הוא מחזיק יותר מק' סאים שהוא עמוק ורחב הרבה ומי המעין תמיד הם ניגרין ונזחלין בהנהר הנז' לרוחבו ע"פ הברמיל וחוצה לו ואינו פוסק כלל. אם יש היתר שתטבול אשה נדה להטהר לבעלה בתוך הברמיל הנז' כי שם הוא עמוק שיש בו למעלה מטיבורה זרת ויותר. או לא, ואנכי בעניי ראיתי להציב לי ציונים ע"ד הפוס' ז"ל מה שנראה מדבריהם בדין זה.
הנה מרן ז"ל בש"ע חיו"ד סי' ר"א סעיף ו' כתב צריך שלא יהיו מ' סאה של מקוה בתוך הכלי שאין טובלין בכלים. וכתב הרב באר היטב שם סקי"א מקוה וה"ה של מעין שבדבר זה שוה מעין למקוה כ"כ הטור לפיכך גיגית שקבעוה בארץ ונתמלאת ממי גשמים אין טובלין בה כיון שהיה שם כלי עליה קודם שקבעוה ומשמע אם לא היה שם כלי עליה קודם שקבעוה כגון שקבעו עץ או אבן וחקקו אח"כ כשר ש"ך ע"כ. ובפרק ה' דמקואות משנה א' מעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול העבירו ע"ג שפה כל שהוא כשר חוצה לה שהמעין ליטהר[1] בכל שהוא. וכתב הרע"ב על גבי השוקת שהוא כלי ולא שוקת שבסלע פסול להטביל במים שבתוך השוקת. ובמים שיוצאין ועוברים מן השוקת לחוץ הואיל ומי המעין כולם שופכין לתוך השוקת אבל אם מי המעין עוברים על שפת השוקת כל שהוא אעפ"י שמקצתם עוברים בתוך השוקת כשר להטביל במים שעל שפת השוקת או חוצה לה דמעין מטהר בכל שהוא עכ"ל. וכתב שם התוס' יו"ט בד"ה פסול וכו' משם הרא"ש ז"ל וז"ל והא דאפי' בכלי עצמו מטבילין לא דמי דהתם הכלי הפנימי הוא נטבל בתוך המקוה כיון דפי החיצון כשפופרת הנוד. אבל כלי המחובר למעין או למקוה שיש בו מ' סאה אין להטביל בתוכן גזירה דילמא אתו להטביל בכלי שיש בו מ' סאה בלי חבור הלכך אסור להטביל בשוקת ובמים הנמשכים ממנו ע"כ. וסיים שם התוס' יו"ט והא דאין מטבילין בכלים כתבתי הטעם בפ"ב מ"ג ד"ה שיש. ושם כתב בכלי עצמו לא שרי לטבול דבעי' מקוה דומיא דמעין שהוא בקרקע ע"ש.
וכפי האמור אין היתר לטבול בנ"ד בתוך הברמיל הנז' יען שהוא היה שם כלי עליו מתחילה קודם שבנאו בתוך החפירה הנז'. אבל עדיין יש לספק בנ"ד ולומר דהא דאסרו לטבול בכלי היינו כשנכר שהוא כלי גם אחר שקבעו בקרקע. משא"כ בנ"ד שאינו ניכר כלל דקרקעית נהר של המעין היא עודפת על הברמיל הנז' מכל סביבות שפתו העליונה והוא טמון בתוך החפירה ההיא ותמיד הנהר הוא זוחל שם ואינו נודע שיש שם כלי והכל סוברים שהיא חפירה מהנהר בעצמו עמוקה ובנויה. יש לספוקי לומר דמותר לטבול שם בתוכו.[2] והנה מרן בש"ע סי' ר"א סעיף ח' כתב מעין שמקלח לתוך כלי פסול לטבול בין במים שבתוך הכלי בין לאחר שיצאו מהכלי. ואם המעין מקלח על שפת הכלי ולתוכו תוך הכלי אסור לטבול וחוצה לו מותר אפי' אם המים שבתוכו מרובין ע"כ. וכ' הבאה"ט שם סקט"ז וז"ל ולתוכו פי' שהיו מי המעין נופלין מקצתן ע"ג שפת הכלי ומקצתן תוך הכלי[3] וכתב הב"ח מיהו מה שמתיר הרשב"א לטבול תוך הכלי כשיש מ' סאה ביניהם דין חדש הוא ולא משמע הכי מן הפוס' אלא תוך הכלי לעולם פסול. וכ' הב"י בשם הרוקח דאמת המים שהמשיכן דרך חריץ בקרקע אל גיגית גדולה מחזקת יותר ממ' סאה ושקע הגיגית בקרקע אסור לטבול בתוך הגיגית אעפ"י שמי הגיגית שהן שאובין[4] לתוך כלי נראה דהאי כלי נעשה מדעת שם כמ"ש בסמ"א בכלים שתחת הצנור דדוקא מדעת אדם בעי'. ואין לומר יתכשרו גם מה שבתוך הכלי משום השקה שמי המעין מטהר אותם וכאן[5] יש חשש שמא יטבול בתוך כלי שאינו מחובר למעין עכ"ל.
ובלמדי בזה ראיתי בס' מעשה איש חיו"ד סי' יו"ד תשובה מה' כמוהר"ר יעקב מאיר יצ"ו דעמ"ש מרן ז"ל סי' ר"א סי' מ"ט[6] ויש מי שאינו מחלק בכך וכתב הב"ח ז"ל ע"ז נראה שדעתו ג"כ דיש להחמיר ע"כ דהקשה עליו דזהו הפך הכלל דכשמביא סברא ראשונה בסתם ואח"כ יש מי שחולק דעתו לפסוק כסתם ושהרב יד מלאכי הקשה בזה להב"ח במ"ש באו"ח סי' רס"ח וגם הכנה"ג ותירצו לישב דברי הב"ח ותירוצם שם אינו מעלה ארוכה לקושיא זאת ע"ש. ולע"ד י"ל דלעולם דהב"ח ז"ל ס"ל להאי כללא דמרן דעתו לפסוק בסתם ברם מאחר דהביא בשולחנו הטהור גם סברת היש מי שאינו מחלק בכך לזה כתב הב"ח ז"ל דנראה ג"כ דיש להחמיר מצד חומרא דוקא לחוש לסברתם של מי שאינו מחלק בכך. אבל לעיקר דינא ס"ל כמ"ש בתחילה כנ"ל לישב דברי הב"ח ז"ל. ועל זה בסה"ק שערי עזרא חיו"ד סי' י"ז דנ"ו ע"ג הבאתי לדברי הב"ח ז"ל הנ"ל ולא הערותי עליו ואדרבא נמשכתי אחר דבריו דיש ליזהר וכו' והבאתי דברי הרב חוקי חיים ז"ל דהעיד מוהרי"ט אלגאזי ז"ל דבאיסור ערוה אנו תופסים כל החומרות וכו' ע"ש.[7]
עוד כתב שם כמוהר"י מאיר יצ"ו בשם החת"ס סי' קצ"ט שהקשה לדברי הש"ע שכאן פסק כהרא"ש נגד הרשב"א ובסעיף נ' משמע דדברי ר"ש עיקר נגד הרא"ש[8] ויש לישב. ומעלת יצ"ו[9] דמרן ז"ל ס"ל דהוייתו בעינן ע"י טהרה וגם מעמיד מקוה בדבר המקבל טומאה הוי הוייתו בדבר המקבל טומאה ופוסל. ובסעיף מ"ט פסק כהרא"ש נגד הרשב"א יען כי נטהר אח"כ ע"י חיבורו למעין או למקוה מדין השקה. משא"כ בסעיף נ' דמעמיד המקוה הוא מקבל טומאה וע"י מתהוה המקוה ואין שם דבר אחר שם שיתירנו לכן פסק כהר"ש נגד הרא"ש עכת"ד ע"ש.
ואנכי בעניי בסה"ק שם בד' נ"ה עמדתי ע"ד מוהרשד"ם חיו"ד סי' קצ"ח בסתימת נקב המקוה בקרקעיתו בדבר המקבל טומאה שכתב דיש לחוש לס' הר"ש דאין לסתום בדבר המקבל טומאה. דמאחר דנדונו הוא במקוה של מי מעין גם הר"ש אינו מצריך שיסתום בדבר שאינו מקבל טומאה דסברת הר"ש היא דוקא במקוה מי גשמים אבל לא במי מעין וכו' עש"ב. דהמתמצא מכללות דברי שם דאין שום קושי בדברי מרן מסעי' מ"ט לסע"נ דשם בס' נ' דבריו הוא במי גשמים אבל בס' מ"ט הוא במי מעין וגם הארכתי שם בדף נ"ו ע"א. באופן דדברי ה' כמוהרי"מ יצ"ו בישוב הנ"ל הם נכללים בדברי כאשר כתבתי[10] אך לא בא בביאור בדבריו החילוק הנ"ל דבמקום האחד הדברים הם על מי מעין ובמקום אחר על מי גשמים כיעו"ש.[11]
עוד ראיתי שם שה"ה ראש"ל כמוהר"ר יש"א ברכה ז"ל האריך ע"ד כמוהר"י מאיר יצ"וותחילה הביא דברי הב"ח ז"ל שכתב על שני הסעיפים דמרן ז"ל לא הכריע ודעתו להחמיר והקשה עליו בתרתי וכו' וכו' ע"ש. ולפי מה שכתבתי אנכי לעיל ליכא מהקושי עליו וכנ"ל דמ"ש הב"ח ז"ל דמרן לא הכריע היינו שלא הביא סברא הראשונה של הסתם לבדה דוקא אלא שהביא גם סברא השניה של הימ"ש היינו דלעיקר דינא ס"ל למרן כסברת הסתם כמו הכלל שבידינו. ומה שהביא הסברה השניה היא להיכא דהיא הסברא הימ"ש לחומרא יש לחוש לאותה סברא היכא דאפשר.
עו"ש דחה לדברי כמוהרי"מ יצ"ו במה שחילק בין סתימת הסדק דהוי דבר המעמיד וכו'[12] וישב דברי הב"ח ז"ל במה שכתב בדעת מרן דדעתו להחמיר ולא הכריע היינו שלא נטעה לומר לילך בכי האי אחר הכלל המסור בידינו סתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם אלא דעתו להחמיר בשתיהן ולא יכול להכריע בשתי הסברות וכו' עש"ב. ואנכי העבד אחר המחילה רבה ועפ"ר רואה אנכי דאין ישובו בא על נכון בזה. ולדידי י"ל דמ"ש הב"ח ז"ל ע"ד מרן ז"ל בדין סתימת הסדק דכתב בתחילה סברת המחמיר בסתם ואח"כ כתב ויש מתירין דמרן לא הכריע. יש ליחס לומר שכן דרכו לכתוב ע"ד מרן כשרואה שמרן מביא סברא אחת בסתם ואחת מביא אותה אח"כ בשם ימ"ש וכו' אף דאנן קי"ל כס' הסתם שהובאה בתחילה שכן מרן ס"ל כוותה. מ"מ הב"ח ז"ל כותב עליו בזה דלא הכריע אף דלדינא קי"ל כס' הסתם. ועיין בסה"ק שערי עזרא חא"ח סי' י"ב ד' י"ב ע"א שהבאתי שם שהכנה"ג כן דרכו לכתוב על מרן כשרואה בדבריו כן לכתוב עליו שלא הכריע אף דקי"ל לדינא כסברת הסתם שהביא עש"ב. ברם דא עקא והוק"ל במ"ש כמוהרי"מ יצ"ו דהי"מ ק"ק בקושיא זאת להב"ח באו"ח סי' רס"ח וגם הכנה"ג נתעורר בזה ותירצו וכו'. דמאחר דהכנה"ג ז"ל כן דרכו לכתוב ע"ד מרן בש"ע וכנז"ל א"כ מהו זה שהקשה על הב"ח ז"ל והוצרך לתרץ. וכעת לא נמצאו תחת ידי הספרים לעמוד בשורש הדברים. ובאגב עיניך הרואות דהציונין הכתובים בבאר הגולה בשני הדינין סעמ"ט ושע"נ הם מוטעים כיעו"ש.
והרב נוכה"ש ז"ל בסי' כ"ג בד' ע"ו ע"ב כתב דכשכותב מרן בלשון י"א וי"א הסמ"ע והכנה"ג והב"ש כתבו דבכי האי מקרי לא הכריע הגם דאנן לדידן תפסי' סברא אחרונה לעיקר מ"מ כל נושאי כליו של מרן קרו לכה"ג דמרן לא הכריע. משא"כ כשהביא סברא קמייתא וכתב עלה ויש מי שחולק דלכ"ע סברי דדעת מרן לפסוק כס' קמייתא. ויש לדחות ההיא דכתב בלשון וי"א בתרא מקמיה הסתם שסתם באה"ע כן נראה לדינא עיקר עכ"ל ע"ש.
נחזור לדברות הראשונים במאי שנסתפקנו בנ"ד בהכלי הגדול המחזיק יותר מק' סאין והוא שקוע בקרקע הרבה ושפתותיו אינם נכרים כלל ואינו נודע שיש שם כלי כי קרקעית הנהר היא עודפת והיא למעלה משפת הכלי מכל סביביו אי דמי לדין מ"ש מרן ז"ל ושאר הפוס' דאסור לטבול בתוכו וכנז"ל או נימא דמאחר שאינו נודע ואינו ניכר כלל יש להקל בזה ולא דמי למה שאסרו הפוס'. ועולה על הדעת לומר דיש להקל בזה ממ"ש הבאה"ט והבאנו דבריו לעיל דכתב הב"ח ז"ל דמה שמתיר הרשב"א לטבול תוך הכלי כשיש מ' סאה ביניהם דין חדש הוא ולא משמע מן הפוסקים אלא תוך הכלי לעולם פסול וכו' וכו' וא"ל יתכשרו גם מה שבתוך הכלי משום השקה שמי המעין מטהר אותם דכאן יש חשש שמא יטבול בתוך כלי שאינו מחובר למעין ע"כ. הרי לך דהרשב"א ז"ל התיר לטבול תוך הכלי כשיש מ"ס ביניהם ובודאי דבנ"ד שהוא מחזיק יותר מק' סאין סבירא ליה דמותר. והגם דהב"ח ז"ל כתב דלא משמע הכי מן הפוס' אגא תוך הכלי לעולם פסול עולה על הדעת לומר דהפוס' שאסרו היינו דוקא היכא דניכר הכלי ונודע הכלי ההוא משא"כ בגוונא דנ"ד דאינו ניכר ואינו נודע שהוא כלי והכל סוברי' שהוא חפירה מקרקעית הנהר בעצמו יש סברא לומר דלא אסרו בזה. והגם שהב"י ז"ל כתב בשם הרוקח בגיגית דשקע בקרקע אסור לטבול בתוך הגיגית י"ל דדוקא התם שנודע וניכר הגיגית משא"כ בנ"ד שאינו נודע וניכר כלל. ומה שכתב שם שאינם מתכשרים גם מה שבתוך הכלי משום השקה שמי המעין מטהר אותם דכאן יש חשש שמא יטבול בתוך כלי שאינו מחובר למעין. בנ"ד שאינו ניכר ונודע הכלי והמים שבתוכו הם מחוברים עם מי המעין ליכא האי חששא שמא יטבול בתוך כלי שאינו מחובר למעין. והסברא יותר נוטה להתיר בנ"ד מאחר דהרשב"א הוא מתיר לטבול תוך הכלי כשיש מ"ס ביניהם וגם האוסרים לא אסרו בגוונא דנ"ד והוא מחובר עם מי המעין ואינו ניכר ונודע וליכא חשש שמא יטבול בתוך כלי שאינו מחובר וכנז"ל. אכן מאחר דיודע אני בעצמי שאין ידיעתי מכרעת והיא קלה כמות שהיא ע"כ זחלתי ואירא מחוות דעי ובפרט באיסור ערוה איני כדאי לדבר דבר והדבר תלוי באשלי רברבי רבנן סבוראי יור'ו המורי'ם כי הם רשאים ולא אני כ"ד זעירא דבי רב[13]
ועיין בס' נבחר מכסף להרי"ף ז"ל סי' ח"י בדין הנעור"ה שכתב וז"ל בנ"ד שהכלים נקובים בשוליהם בכונס משקה והמים נמשכים מהם למקוה כשר לע"ד לדעת הרמב"ם והרמב"ן והרא"ש ואפי' אם יהיו חולקים בדבר הוייא ספיקא דרבנן ולקולא שהרי שאובה שהמשימה כולה הוייא דרבנן לדעת גדולי הפוס' אשר מימיהם אנו שותים ואנו מסופקים אם המים שנכנסים בכלים הנקובים בכונס משקה הוו שאובים או לא דאת"ל דנקראים שאובים כיון שהמשיכו מתוכם המים למקוה לא היה בו איסור דאורייתא כ"א דרבנן וכיון דמספקא לן אי הוו שאובין נקטינן לקולא וזהו הנלע"ד. ומה שבא בשאלה עמ"ש מוהרי"ק בב"י על תשו' מוהר"א מורדינא שהביא המרדכי והפליא לתמוה על האגור שכתב להיתר אין הנדון דומה לראיה דהתם רצה להתיר לטבול בתוך כלי האבן הגדולה מטעם דבזייע דוולא בכונס משקה ומילף לייפי[14] והתם נמי הוו כלים הקבועים בגלגל נקובים בכונס משקה והוו המים היורדים לכלי האבן מחוברים למעין ורצה להתיר ועל דבר זה תמה כי ניצוק אינו חיבור וגם בעינן כשפופרת הנוד לענין עירוב מקואות אבל בנ"ד שהמקוה הוא בנין לבנים וכלי הגלגל נקובי' ונמשכים למקוה כשר לטבול בתוכו עכ"ד.
ועיין בתשובת מוהר"י טייטאצאק ז"ל שהובא' בס' אבק"ר במ"ש בסי' ן' בישוב דברי הרשב"א בעמוד בו"ג וזת"ד וז"ל וראשונה גלה לו שאם המים עוברים על גבי השפה כיון שהמים מחוברים למעין אם יש מ"ס במים שבין המעין לכלי מטבילין אפי' בתוך הכלי והביא מתני' דמעין שהעבירו ע"ג השוקת וכתב וכמו ששנינו מעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול העבירו ע"ג שפה כל שהוא כשר חוצה לו. ואח"כ כתב ואם הכלי נקוב כשפ"ה וכו' וכו' אמנם נקב דלענין עירוב מקוואות כשפ"ה בעי אבל שלא יכול לקבל מים כל שהוא לא בעי וכיון דההיא דשוקת יהוא בעירוב מקוואות איירי ואין צריך שיהיה הנקב למטה אצל השוליים באופן שלא יהיה יכול לקבל מים כל שהוא אלא בכל מקום שיהיה סגי ובלבד שיהיה כשפ"ה וא"כ לא שייכא ההיא דשוקת יהוא הכא כלל א"כ הרי לנו הוכחה גמורה דשוקת יהוא לא היתה נקובה סמוך לשוליים בענין שאינה יכול' לקבל מים כ"ש רק בכל מקום שהיתה נקובה כשפ"ה וסמוכה למעין ולא נפסקו המים מטבילון אפי' בתוכה וכ"ש חוצה לה דכיון דלענין עירוב מקוואות מתוקמא סוף פ"ק דיבמות לענין עירוב מקוואות לא בעינן נקב סמוך לשוליים. וזהו יסוד ועיקר המנהג שלנו ויסוד ושורש דעת הרשב"א אמנם הרא"ש והרמב"ם שלא התירו בענין זה ראוי לחקור מה כוונתם ובמאי פליגי עם הרשב"א והנ"ל בזה וכו' וכו' עש"ב. ומרן ז"ל שם בסי' נ"א שמח בישובו של מוהרי"ט ז"ל אלא שהוק"ל עדיין מדברי תורת הבית הקצר וכו' ע"ש.
אשר לפי"ד מוהרי"ט ז"ל בישובו לדברי הרשב"א ז"ל שזהו יסוד ועוקר[15] דבריו וגם הוא יסוד ועיקר למנהגם כנז"ל דלענין עירוב מקוואות לא בעי נקב סמוך לשוליים ואפי' בתוכו מטבילין יש להביא ראיה לנדון שאלתנו להתיר דמאחר דהוא מעורב למעלה במי הנהר שבאים מהמעין יש להתיר. הנלע"ד כתבתי.
- ↑ צ"ל מטהר. הערת המלבה"ד.
- ↑ וכעי"ז נסתפק בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב יו"ד סי' י"ג ע"ש.
ויל"ב ספיקו או די"ל דבכה"ג אין לגזור מאחר דליכא בזה חששא וכו' או די"ל דכל כה"ג אין לדון הכלי ככלי וה"ט דאכן כל היכא דהכלי מחובר הרי דיש לדונו כקרקע אלא דמ"מ יש לגזור בזה מאחר דנראה ככלי אולם כל שמכוסה במים הרי דאין מקום לחשש ועי'. הערת המלבה"ד. - ↑ והיינו דאין מקום לגזור מאחר דלא יבוא להטביל בכלי מאחר דאין בו מ' סאה. הערת המלבה"ד.
- ↑ חסר, וצלה"ס בזה"ל מחוברים אל האמה ע"כ ופשוט הוא דאם יש בשולי הגיגית נקב כשפופרת הנוד דכשר ש"ך. וכתב הט"ז דמש"כ המחבר שמקלח לתוך כלי וכו' ע"כ. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל דכאן. הערת המלבה"ד.
- ↑ דהנה עי' בשו"ע יו"ד סי' ר"א סי' מ"ח דכתב וז"ל הבא להמשיך מים למקוה, צריך שלא יהא בדבר המקבל טומאה כגון מי גשמים שרוצה להמשיכם למקום אחר לעשות מקוה לא יאחז בידו דף ויעבירם עליו, אלא יניח הדף בקרקע ויסיר ידו משם בטרם יעברו המים עליו וכן סילון של מתכת, אסור להמשיך בו מים למקוה, שמקבל טומאה; והוא שיהיו המים נופלים להדיא מדבר המקבל טומאה לתוך המקוה אבל אם נופלים על שפתו בחוץ, ונמשכין לתוכו או שמחבר לפי הסלון של אבר צנור קטן של עץ או של חרס שהמים מקלחין ממנו למקוה, כשר ואם הסלון של מתכות מחובר לקרקע, אפילו מקלח, להדיא לתוך המקוה, כשר שהרי אינו מקבל טומאה, לפי שהוא בטל אגב קרקע עכ"ל וע"ש סי' מ"ט דכתב עלה וז"ל במה דברים אמורים, בממשיך מי גשמים בעלמא, אבל אם ממשיך ממעין או ממקוה אפילו על ידי דבר המקבל טומאה, כשר דחשבינן לזה המקום שממשיך המים לתוכו כאילו הוא מחובר למעיין או למקוה שממשיך המים משם ויש מי שאינו מחלק בכך עכ"ל. הערת המלבה"ד.
- ↑ והיכא דאיכא סתם ויש אי חיישינן למש"כ בדעת היש עי' בזה באורל"צ בהקדמה לח"ב דס"ל דיש לחוש לדעת היש אולם דעת הגרע"י דאין לחוש לדעת היש אלא נקטינן כדעת הסתם. הערת המלבה"ד.
- ↑ וכוונתו להק' ממש"כ בשו"ע שם סי' נ' וז"ל מקוה של מי גשמים שנפרץ אחד מכתליו והמים יוצאים דרך הסדק, אם ישארו בו מ' סאה אחר שיצאו קצתן שעד הסדק, כשר ואם לאו, פסול משום דהוי ליה זוחלין ואין מקוה מטהר בזוחלין הגה ויש מחמירין אפילו אם ישארו מ' סאה עד הסדק, ויש לחוש לדבריהם לכתחלה לסתום הסדק (טור בשי"א וב"י בשם המרדכי) וכל זה דוקא במקוה שאינה באה ממעיין, אבל אם היא באה ממעיין, אין לחוש לזחילתה (ב"י בשם מהרי"ק שורש קנ"ו) ואין יציאת המים קרוי זוחלין, אלא כשאין חוזרין למקוה אבל כשיוצאין מעט וחוזרין שם, לא מקרי זחילה. (ריב"ש סימן רצ"ב) ואם בא לסתום הסדק כדי שישארו בו מ' סאה, לא יסתום אותו בידו ולא בכל דבר המקבל טומאה ויש מי שמתיר לסתום בכל דבר שמקבל טומאה עכ"ל הרי דמבואר דאין להעמיד המקוה בדבר המקבל טומאה [דהא הלכה כסתם] ודלא כמש"כ בסי' מ"ח וכנז' לעיל. הערת המלבה"ד.
- ↑ צלה"ס תירץ. הערת המלבה"ד.
- ↑ לכאו' צ"ע דבפשטות אין כלל מקום דמיון בין ביאר מהר"י לביאור רבינו דהנה בפשטות עיקר תי' מהר"י הוא כלפי מה דיש לדון דחלוק דין מעמיד בכלי והיינו היכא דאיכא נקב דבזה הוא מעמיד את המקוה להיכא דהוא מעמיד בדין והיינו היכא דהוא מעמיד בדבר המקבל טומאה דלזה אהני השקה אולם ביאור רבינו הוא מה דיש מקון לחלק בין מעיין למי גשמים דשאני מעיין ממי גשמים וצ"ע ועי' בזה לקמן. הערת המלבה"ד.
- ↑ ילה"ק בזה דהנה עי' בשו"ע סי' מ"ט דכתב וז"ל במה דברים אמורים, בממשיך מי גשמים בעלמא, אבל אם קה ממשיך ממעין או ממקוה, אפילו על ידי דבר המקבל טומאה, כשר קו דחשבינן לזה המקום שממשיך המים לתוכו כאילו הוא מחובר למעיין או למקוה שממשיך המים משם ויש מי שאינו מחלק בכך ע"כ הרי דלהדייא איירי אף במקוה והיינו מי גשמים וצ"ע.
ולכאו' נראה הביאור בכ"ז [ובזה יבואר דקדוק לשון רבינו לעיל שכלל דבריו בכלל דברי מהר"י] בהקדים דנראה דמש"כ בשו"ע במה וכו' בממשיך מי גשמים היינו בכה"ג מי גשמים שאינם מקוה אולם היכא דהוו המי גשמים מקוה הרי דוודאי דיש לדמותם למעיין אלא דיסוד החילוק בין מהר"י לרבינו למהר"י לעולם חשיב הדבר כמי דאיכא השקה בדבר המקבל טומאה וא"כ קיימת סיבת פסול במקוה זה אלא דמ"מ אהני ליה ההשקה לטהר המקוה אולם לדברי רבינו י"ל דמאחר דאיכא חיבור בין מקוה הכשר או מעיין הרי דיש לדון כמי דמעיקרא לא נפסל כלל המקוה ול"ב כלל לדין השקה בכדי לטהר המקוה ובזה את"ש דבריו דכללם בכלל דברי מהר"י דאכן לתרוייהו הא דמהני הוא מחמת מה דיש מקום לדון את חיבור המקוה הכשר דמהני מאחר דהוא כשר ונמצא דהמקוה הפסול מקבל את כוחו מהמקוה הכשר משא"כ היכא דאיכא סדק דהמקוה עומד על דבר המקבל טומאה וברור.
אלא דלכאו' מכאן יל"ע לדברי מהר"י דאמאי הוצרך לדון דהא דכשר רק מטעמא דנטהר אח"כ דהא יש לטהרו לאלתר וכמבואר בדברי רבינו וכ"ה בשו"ע סי' ר"א סי' נ"ז דכתב וז"ל כל המעורב למקוה הרי הוא כמקוה ומטבילין בו. גומות הסמוכות לפי המקוה ומקום רגלי פרסות בהמה שהיו בהם מים מעורבים עם מי המקוה כשפופרת הנאד, מטבילין בהם. הגה ולכן כלי המונח בצד המקוה מנענע בידו המקוה כדי שיעשה גל במים ויעבור על הכלי, ועולה לו הטבילה ובלבד שלא יעקור הגל ממקומו, אלא יהא מחובר למקוה וכו' עכ"ל הרי דכל דהוא מחובר הרי הוא נידון כמקוה לאלתר ולכאו' הוא כדברי רבינו וצ"ע ושמא צ"ל דלדבריו לא איירי שהיה חיבור ברצף ומש"ה מכשיר רק אח"כ ועי' . הערת המלבה"ד. - ↑ ויל"ב השגת הישא ברכה זה דלכאו' הפסול דאשכחן בהשקה הוא היכא דאיכא פסול מחמת דהוי שאובין ולא היכא דהוי דבר המקבל טומאה.
עצ"ב דמדברי מהר"י נראה דכל הריעותא הוא רק בחיבור ולא בעיקר המקוה דכלפי עיקר המקוה נטהר אח"כ ע"י השקה וצ"ב דסו"ס החיבור עומד ע"י דבר המקבל טומאה [ול"ד לשאובין דנטהרו המים מאחר דהכא סו"ס עצם המקוה אינו מועיל] עצ"ב דלכאו' מה מקום יש לחלק בין מעמיד בדין [השקה] לבין מעמיד כלי [היכא דנסדק] מאחר דסו"ס בתרוייהו הוא מעמיד והגם דיש ליישב בדוחק דשאני היכא דהכלי סדוק דהדבר המעמידו מהני בעיקר התהוות המקוה משא"כ בהשקה דמהני רק לדין השקה מ"מ דוחק הוא ועי'. הערת המלבה"ד. - ↑ וע"ע בשו"ת שארית יהודה הל' מקוואות דדן שם בדברי רבינו ואכמ"ל. הערת המלבה"ד.
- ↑ שמא צ"ל ילפי. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל ועיקר. הערת המלבה"ד.