עזר לעזרא/לב
|
< הקודם · הבא > |
בס' חיים מירושלם (בדרוש ג' לשבת זכור) דהביא לדברי הלבוש ז"ל בסי' רמ"ג דכתב וז"ל אבל אם אמר הילך מנה זו לפלוני שאני נותנה לו לא הוי נדר ויכול לחזור בו כ"ז שלא הגיע ליד המקבל. מיהו אם חוזר בו אם המקבל הוא עשיר יש בו משום מחוסרי אמנה. ואם המקבל הוא עני אם המתנה מועטת אינו יכול לחזור בו וכו'.[1] וכתב עליו הוא ז"ל משמע דדוקא במתנה מועטת הוא דאינו בחזרה לעני אבל במתנה מרובה איתיה בחזרה אפי' בעני. ואילו באה"ע (סי' כ"א) משמע דאית ליה איפכא וז"ל כל הדברים שיתבארו בסעיף זה שאינם נקנים באמירה ה"ד במתנה מרובה ולעשיר אבל הפוסק לעני צריך לקיים דהוי כנודר לצדקה שמתקיים באמירה וכן בעשיר במתנה מועטת אית בה משום מחוסר אמנה אם חוזר וכו' הרי דאית ליה דדוקא בעשיר יש חילוק בין מתנה מועטת למרובה אבל בעני אין חילוק ואפי' במתנה מרובה נעשה נדר ואינו יכול לחזור בו והוא היפך מ"ש בחח"מ וצ"ע עכ"ל.[2]
ועיין בלבוש יו"ד (סי' רנ"ח סעיף י"ב) אמר ליתן לחבירו מתנה אם הוא עני הוי כנודר לצדקה וזכה זה בה ואסור לחזור בו עכ"ל.
וכנראה דכשהקשה על הלבוש קושייא זאת לא זכר באותה העת לדברי הסמ"ע ז"ל דבסי' רמ"ג שם דחה לדברי הלבוש וכתב עליו דטעה בתרתי וכו' ע"ש. והגם דהוא ז"ל מקשה עליו מלשונו בעצמו דדבריו סתראי נינהו והסמ"ע לא הוק"ל עליו כן מ"מ הי"ל לציין ג"כ ע"ד הסמ"ע ודחה דבריו.
עוד ראיתי לו דהביא מקודם דברי הגמ' דמציעא דמ"ט דאמרו רב אמר דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה ומי אריו"ח הכי והא אמר רבב"ח אריו"ח האומר לחבירו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו יכול פשיטא אלא מותר לחזור בו אמר ר"פ מודה ר"י במתנה מועטת דסמכא דעתייהו ופירש"י וכו' ושכן פסק הרמב"ם בה' מכירה פ"ז ה"ט והטור בסו"ס ר"ד וכן האומר ליתן מתנה וכו' וכ' מרן בב"י שם והכי איתא בפ' הזהב ועוד הביא לשון הירושלמי ר' אבהו בשם ר"י אמר ליתן לחבירו מתנה וביקש לחזור בו חוזר הדא דתימא בעשיר אבל בעני נעשה נדר ע"כ וכן הביא בסי' רמ"ג מרן הב"י ירוש' הנז' וכ' שם מרן החבי"ב בירוש' דהא דתימא וכו' נ"ב הדברים מבוארים דלא מפלגינן בין מתנה מרובה למועטת אלא בעשיר אבל בעני לעולם הוי נדר ולשון רבינו נראה היפך וכבר תיקנו מור"ם וכמ"ש הסמ"ע ע"כ, וכ' הרב אג"ן ז"ל וז"ל ונוראות נפלאתי עליו ממ"ש הוא עצמו בסי' ר"ד הגב"י אות יו"ד וז"ל נר' מדברי רבינו בעה"מ ומדברי רבינו הב"י שהם מפרשים הירושלמי הנז' במתנה מועטת אבל במתנה מרובה אפי' לעני יכול לחזור בו אבל הרשב"ץ בכתב יד בתשו' כתב דאפי' במתנה מרובה אם איש עני הוא אינו יכול לחזור בו ע"כ. ומהתימה עליו דמלבד דהוא ז"ל כתב כל בתר איפכא בדעת מרן הב"י בסי' רמ"ג זאת ועוד איך הפה יכולה לומר בעד מרן הב"י דמפרש הירושלמי דבמתנה מרובה אפילו איש עני הוא איתיה בחזרה והרי בהדיא סיים וכ' מרן ז"ל וז"ל וצ"ל במ"ש דמותר לחזור היינו במתנה מרובה וכו'. וא"כ כשאמרו בתר הכי בירושלמי דהא דתימא בעשיר אבל בעני נעשה נדר אפי' במתנה מרובה דאילו במתנה מועטת אפילו בעשיר אינו יכול לחזור בו.
ועוד שם הגדיל התימה עליו עמ"ש דמדברי הטור נראה ג"כ הכי דהטור לא הזכיר הירוש' כלל כי אם דדבריו הם דברי ש"ס דילן דמחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת בדברי הר"מ והוא תמה על מרן במ"ש וכו'. גם תמה במה שהלך למרחוק למצוא דברי הרשב"ץ בכתב יד דמחלק בין עני לעשיר כאילו לא נמצא סברא זו כי אם בכתב יד להרשב"ץ. ומלבד מה שכתבנו ומוכרח שדעת מרן הכי הוא מדבריו דהכא וגם הוא ז"ל כ"כ בדעת מרן בסי' רמ"ג זאת ועוד דהלא כך הם דברי ראבי"ה והמרדכי והנ"י בש"ס דבתרא כולהו תלתא אית להו בהדיא דבעני אפי' במתנה מרובה אינו יכול לחזור בו ולמה הביא מהרשב"ץ כאילו לא עלתה תשובה כ"י כזו על מזבח הדפוס והוא דבר נפלא על מרן החבי"ב ודבריו מרפסן ליגרי[3] וצ"ע עכ"ל.
ואנכי הדל באלפי אומר לע"ד דמאי דהרבה להפליא על מרן החבי"ב ז"ל איני רואה להתמיה עליו כי אם על מ"ש דמדברי הטור נר' ג"כ הכי וכו' דהנה מרן ז"ל בח"מ סי' רמ"ג ס"ב כתב אם אמר לו הולך לפלוני מנה זו יכול לחזור בו כ"ז שלא הגיע ליד המקבל ואם המקבל עני אינו יכול לחזו"ב אם היא מתנה מועטת כמו שנתבאר. ומור"ם ז"ל הוסיף בדבריו ותיקן וכתב ואפי' בעשיר יש בו משום מחוסרי אמנה אם היא מתנה מועטת. ומאי דהוצרך מור"ם לזה הוא משום דבלא תיקון זה משמע מדברי מרן ז"ל דמאי דקאמר א"י לחזור בו אם היא מתנה מועטת בסתם קאי בין לעשיר בין לעני ואין חילוק ביניהם בסתמא דגמ' דידן דלא מפלגינן בין עשיר לעני אלא דוקא החילוק הוא בין מתנה מרובה למתנה מועטת. ולכן הוצרך מור"ם ז"ל לתקן לשון מרן ולהוסיף בדבריו ואפי' בעשיר וכו' לומר שט"ס נפל בדברי מרן וכך צריך לומר לאפוקי מאי דמשמע מדברי מרן בלא ההוספה דס"ל ממאי לכתב דבריו בסתם משום דס"ל בש"ס דילן דאין חילוק בין עני לעשיר כי אם בין מתנה מרובה למתנה מועטת ולזה הוסיף מור"ם ז"ל ולתקן לשונו להסכים דבריו עם דברי הירושלמי. האומנם קשה לזה דהיאך ס"ד שנוכל לומר בדברי מרן דס"ל דאין חילוק בין עני לעשיר והלא בדבריו שבב"י הביא בתחילה דברי הש"ס דילן דבפ' הזהב דקאמר ריו"ח דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה ואף ריו"ח לא אמר אלא במתנה מועטת משום דסמכא דעתיה אבל במתנה מרובה לא ושוב סיים וכתב וקאמר עלה בירושלמי דהני מילי בעשיר אבל בעני נעשה נדר. דמשמע מזה דס"ל כחילוק הירושלמי שבין עשיר לעני יש חילוק וא"כ היאך נוכל לומר בלא ההוספה שהוסיף מור"ם דמרן לא ס"ל כחילוק הירושלמי. הא לא קשיא דמוכרחים אנו לומר דמאי דהביא מרן ז"ל בב"י דברי הירוש' שמחלק בין עני לעשיר הוא כדי להסכים דברי רבינו הטור שכתב דאם המקבל עני אינו יכול לחזור בו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כפי דברי הירושלמי הנז'. אבל איהו להלכה בש"ע לא ס"ל כהירושלמי שמחלק בין עני לעשיר כי אם כסתמא דש"ס דילן דלא מפלגינן בהכי אלא בין מתנה מרובה למתנה מועטת. כן עולה על הדעת לומר כן בדעתו ז"ל ולא רחוק הוא מאחר שבש"ע לא חילק בין עני לעשיר ומור"ם בא הוסיף ותקן הלשון להסכים דבריו עם דברי הירוש'. ועיין בס' בני אהרן בד' קל"ב שכן הבין בדבריו שבש"ע שאחר שהביא דברי הטור ומה שכתב מב"י עליו והאריך בזה וגם הביא דברי הירוש' וכו' כתב ותמהני מהרב מוהרי"ק ז"ל שבקיצורו לא כתב כן ולא ידעתי למה ע"כ. ולא הקשה עליו מדבריו שבב"י שהביא דברי הש"ס דילן ואח"כ דברי הירוש' שמחלק בין עני לעשיר כ"א כתב ולא ידעתי למה ותו לא. מוכרחים אנו לומר שהוא סובר בדעת מרן ז"ל כדכתיבנא בעניותין. ועיין בס' מט"ש הגב"י או"ג דהביא תמיהת ה' בני אהרן וכתב ועיין בסמ"ע סק"ה דכתב דט"ס נפל בדברי הש"ע ע"כ. והיינו מ"ש הסמ"ע על שם מור"ם במאי דהוסיף ותקן. ואחר כל אלה הדברים שהארכנו לא נפלאת ולא רחוקה היא מה שפי' מרן החבי"ב ז"ל במה שכתב מרן ב"י וקאמר עלה בירוש' דה"מ בעשיר וכו' נ"מ הדברים מבוארים דלא מפלגינן בין מתמ"ר למועטת אלא בעשיר אבל בעני לעולם הוי נדר ולשון רבי' המחבר בספר הקצר מוכיח בהפך וכבר תקנו בס' המפה וכדכתב הסמ"ע ע"כ דכפי הדברים האמורים ל"ק ול"מ עליו. ודברי באר הגולה שבסי' רמ"ג ובסי' ר"ד שכתב חילוק של עני וכו' ע"ד מרן ז"ל המה באו אחר התיקון וההוספה שהוסיף מור"ם בדברי מרן ז"ל.
ועיין בס' חוקי חיים להאג"ן ז"ל שדבריו שם (בדף קל"ב ע"ג) הן המה חזרו ונשנו בס' חיים מירושלם הנז"ל יעו"ש.
וראיתי לה' כבוד יו"ט (בחי' על ה' מכיר' פ"ז) שהקשה על מרן ב"י כקושית הכנה"ג שהק' על מב"י במ"ש דדברי הירוש' כתבם הרמב"ם ולא זכר שכבר כ' הכנה"ג בזה וכ' דודאי שהוא ט"ס בדברי מב"י וצ"ל הגמי"י ולא ניח"ל לומר דנרמז בדברי הרמב"ם במ"ש לחבירו שהוא כמותו שאינו עני כמ"ש מוהר"ם אלשיך ז"ל (סי' קכ"א) ע"ש.
- ↑ דדרשינן בנדרים ז' ע"א בפיך זו צדקה דהוא כנדר וכו'. הערת המלבה"ד.
- ↑ הנה היה מקום ליישב הסתירה גבי עני דלכאו' יש לחלק בין היכא דמעיקרא נתן בתורת מתנה להיכא דנתן בתורת צדקה דהיכא דנתן בתורת מתנה הרי די"ל דהא דאינו יכול לחזור מעני במתנה מועטת הוא משום דאמרינן דגמר לשם צדקה אלא דבמתנה מרובה תלינן דאפשר דבטעות אמר הכי ולאו אדעתיה ול"ה נדר [ואפשר דכל כה"ג י"ל דאין דרך בכך ליתן לעני צדקה מרובה] אולם היכא דפירש להדיא דנתינתו בתורת צדקה הרי דל"ש מתנה מרובה ול"ש מתנה מועטת סו"ס הוי נדר גמור דהא פירש דבריו ולכך אינו חוזר בו כלל אלא דמ"מ יקשה סתירת הדברי הלבוש גבי עשיר דמבואר בתחילה דמצי למהדר ביה אפילו ממתנה מועטת ומדבריו אח"כ מבואר דאינו יכול לחזור בו ממתנה מועטת וצ"ע כנז'. הערת המלבה"ד.
- ↑ שמא צ"ל איגרי. הערת המלבה"ד.