עזר לעזרא/כב
|
< הקודם · הבא > |
בספר רב פעלים (ח"א סי' י"ח) כתב דנשאל על ענין יו"ד תרנגולות שהיו בבית הבעה"ב והטילו בצים ואסף מהם מ' בצים ויהי היום תפס אחת מהם לשוחטה ונמצאת ספק טריפה ומכרה לנכרים דמה יהיה משפט המ' בצים אלו. וחכם פסק להתיר דהביא דברי רמ"א בהגהה סי' ק"י ס"ו ושקו"ט והביא מ"ש השפ"ד בסקל"ח ע"ד רמ"א ומ"ש מוה"ר בכתב יד מאי דפירש לדברי השפ"ד דלפי דברי דן החכם הפוסק הנ"ל לנד"ז דכיון דאין ידוע שהספק טריפה היתה מטלת בצים וגם לא בדק בקן שלהם תלינן דהכשירות הטילו כל הבצים שהן הרוב דכל דפריש מרובא פריש. ועוד יש להתיר מטעם ס"ס דאפשר לומר דכל הבצים היו מהכשרות ואת"ל שיש בהם מהספק טריפה שמא היא כשירה לפי האמת וזה אינו נקרא ס"ס בשני גופים כמ"ש הש"ך בכללי הס"ס אות ד' וכו'. ועוד יש להתיר מטעם ספק ספיקא אף אם היה ידוע בודאי שהספק טריפה ג"כ הטילה בצים והוא מחמת שלא נודעה הספק טריפה עד לאחר שנתערבו הבצים הכל ביחד דכתב מרן בב"י סי' נ"ז בשם מ"כ דאם לא נודע האיסור עד לאחר עבדי' ס"ס א' בגוף וא' בתערובת וכו'. ואפי' אם לא נחליט לומר דמרן ז"ל ס"ל כמו מ"כ הנ"ל שפיר איכא ס"ס דידוע דאיכא פלוגתא בס' מרן אי ביצה בטילה או לא וכו' דמכל הני מילי יש להתיר זת"ד הפוסק הנ"ל. וה"ה כמוהרי"ח ז"ל הצריך לדחות מאי דפירש מוה"ר בכ"י לדברי השפ"ד ושבנדון השאל' אין להתיר מטעם דכל דפריש מרו"פ דמאחר שהיה שם בצים הרבה מאי חזית לסתור חזקה זו דתרנג' הטריפה לומר שלא הטילה בצים כלל ותתלי הבצים כולם ברוב הכשרות לקולא. וגם האריך בדין קביעות להביא מאי דאיכא פלוגתא אי אמרי' קבוע אפי' באיסור ספק דאיכא מ"ד דאמרי' דין קבוע אפי' בספק ואיכא מ"ד דל"א קבוע א"ד באיסור ברור ולא בספק. וכתב דבנד"ז יש להתיר דנר' ספק הטרפות הוא של שבר ויש לספק שמא נולדו כולם מהכשירות ואת"ל שנולדו גם מבעלת השבר שמא נולדו קודם שנעשה בה השבר ואת"ל נולדו אחר שנעשה בה השבר שמא אין שבר זה אוסר. והרי ג' ספיקי ולא בעי מתהפך וכו'. האומנם לענין הלכה בעירם הם נוהגים לאסור כל הבצים ושכן הדברים מורים להלכה מדורות הקודמים ואין להתיר להם היפך המנהג וכו' עש"ב.
אנכי הרואה דדברי האו"ה שהם עיקר דינו של רמ"א ז"ל הם נגד דבריו ז"ל שהרי שם באו"ה כלל כ"ו (אות כ"ד) כתב וז"ל ואפי' אם היא טריפה בודאי ויש רק ב' תרנגולים כשרים אצלה בחצר כל הבצים מותרות אפי' בלתי תערובת כלל דביצות הנמצאות הוו פיר' וכל דפריש מרובא פריש. והכא ליכא למגזר שמא יקח מן הקבוע מאחר שניכר האיסור במקומן כדאיתא לקמן בתשו' הסמוכה. ועוד דאינו לוקח מן התרנגו' אלא מן הבצים על התרנגו' וכ"ש אי פרשי הבצים קודם שנודע טריפות התרנגו' אבל ודאי לכתחילה אסור להניחה בחצר ביניהם ואפי' מצד התרנגו' נמי אסור כדאי' לקמן עכ"ל. הרי שהאו"ה אפי' שהיא טריפה בודאי עכ"ז מתיר בבצים הנמצאות מטעם דפריש דהו"ל מריש[1] ומרו"פ ולא חשיב ליה קבוע. דאינו לוקח מן התרנגו' אלא מהבצים וכ"ש אי פרשי הבצים קודם שנודע טרפות התרנגו'. ומוכח בבירור דעתו דאפי' הם בצים הרבה אמרינן לסתור חזקה זו דתרנגו' הטריפה לומר שלא הטיל' בצים כלל ותלינן דהבצים כולם הם מהכשרים ברוב לקולא ואמרי' כל דפריש מרובא פריש וכ"ש אי פרשי הבצים קודם שנודע טרפות התרנגו'. דלפי דבריו יוצא לנדון השאלה דפירשו מקודם אפי' שהיא טריפה בודאי יש להתיר לומר שנולדו מהכשרי' דכל דפריש מרו"פ וכנ"ל. ומ"ש והרי ג' ספיקי ול"ב מתהפך, הרב מוהרמב"ח ז"ל כתב דבטרפיות ל"ב ס"ס המתהפך דהגם דאיהו ס"ל דבעלמא בעינן ס"ס המתהפך עכ"ז כתב דבטרפיות ל"ב ס"ס המתהפך ויש ללמוד זה מדברי מרן בב"י רס"י מ"ט מ"ש בשם אוהל מועד ועיין בס' נדי"ל ס"א סי' ד"ן ובס' ישר"ל דכ"ג אות ס' סט"ו וגנזי חיים דפ"ט סע"ג שכ"כ ועיין בספרי הקטן שערי עזרא חיו"ד סי' ב' ד"ל ע"ד[2] מ"ש בזה. ומה שהחכם המתיר בנד"ז הנ"ל מכח דברי רבי' שכתב בשם מ"כ דאם לא נודע האיסור עד לאחר עבדי' ס"ס א' בגוף וא' בתערובת וכו'. עיין בס' רב פעלים (חאה"ע בח"א סי' ה') על א"א שזינתה ולא נודע מי הבועל אם אסורה בכל האנשים דכתב דיש להתירה מטעם ס"ס והוא ס' זינתה עם ישר' או גוי ואת"ל עם ישר' שמא אינו זה הבא לישא אותה. ואין לחוש בס"ס זה משום דהוי ס' חד בגופו וס' חד בתערובתו דהא כתבו הש"ך ופר"ח דאם יש ב' תרנגו' אחת כשירה וא' ס' טריפה ונמצא ביצה בחצר הביצה כשירה משום ס"ס ולא הוי זה סבו"ב מפני כי הב' ספיקות באים כאחד וא"א לביצה לבוא לפניך אלא בשני ספיקות וכל כהא סבו"ב כי על הביצה אנו דנים וכו' והגם דיש חולקים בזה הנה כל גדולי האח' ס"ל הכי בפשיטות ע"ש, והבאתי אנכי הדל את דבריו הנ"ל בסה"ק ספר עזרא בסופו בשו"ת סי' ז' וגם הבאתי מ"ש מרן ז"ל בב"י דברי המ"כ ומ"ש איהו כמוהרי"ח ז"ל על זה בשני מקומות דהם סתראי נינהו וקיימתי דברי הפוסק דס"ל בדעת מרן ז"ל דאם לא נודע האיסור וכו' דעבדי' ס"ס סבוס"ב גם לר"י וכמ"ש האח' ז"ל יעוש"ב ותול"מ, וכעת נזדמן לידי ס' יד דוד די בוטון ז"ל חי' על טוב"י ז"ל וראיתי לו בסי' נ"ז בהגב"י באות יו"ד דכתב דבס' שמחת יהודה הנ"מ די"ט הביא ראיה לדברי המ"כ. ובאות י"א כתב דדבריו אלו של המ"כ דחילק בין נודע בנתיים ללא נודע הן המה דברי מוהר"י בהגהות ש"ד סי' פ"ד ועיין בכתביו סי' קכ"ט וסי' ק"ל וכ"נ בהדייא מדבריו של הרשב"א בת"ה שכתב וכו' וכן הוא בהדייא בתשו' משאת בנימין סי' ז"ל ובאו"ה כלל כ"ה סי' ב' והבי"ד הב"ח לקמן סי' ק"י סט"ו והבין כן בדבריו של הרשב"א ז"ל ובט"ז סי' ק"י סקי"ב כתב מה שהכריח להמ"כ לחלק בהכי וכו' יעו"ש. גם עיין בס' בן אברהם אבוקארא ז"ל בסי' ט' בפירוש ה"ד מ"ש שם בזה באורך בענין דברי הב"י מ"ש המ"כ והאריך להביא סברת הפוס' דס"ל כס' המ"כ וס' הפוס' דלא ס"ל כוותיה וגם בדעת מרן ז"ל יעוש"ב.
ועיין בס' כרם חמר ח"ב בדף ע"ז עגו"ד שהביא לדברי מרן ז"ל מ"ש בב"י בשם המ"כ וכתב דמדהביא מרן דברי המ"כ ולא חלק עליהם משמע להדייא דהכי ס"ל דאפי' בס' טריפה אם לא נודע עד שנתערב שפיר מקרי ס"ס אפי' הס' הראשון בדאורייתא וכו' והם נוהגים עפי"ד מרן בב"י בשם המ"כ. והדברים הללו בהתשו' ההיא היא מהרב שלמה בכמוה"ר רפאל אבן צור ז"ל יעוש"ב מה שלמד מזה לנדונו במנהגם בס' טריפה שלא נודע האיסור עד שאחר שעבר על הכלים שנתבשלו בהם מעת לעת שמתירים הכלים ע"ש.
ובדרך אגב אביא מ"ש הרב כמוהרי"ח ז"ל בס"ה רב פעלים (ח"א סי' כ"ב) וז"ל ודע כי בדין הביצה אפשר שיזדמן אופן הדומה לנ"ד שנוכל לתפוס הב' ס' בגוף א' והוא אם יש ב' תרנגו' בחצר א' כשירה וא' טריפה ודאית ונמצא ביצה ויש ספק אם היתה גמורה בקליפת' קודם שנטרפה התרנגו' או אח"כ וכגון שנולד הטרפות בתרנגו' מהרוב דאז יהיה הס"ס בגוף א' דהיינו ס' נולדה הביצה מהכשירה ואת"ל מהטריפה שמא נגמרה בקליפתה קודם שנטרפה. מיהו ס"ס זה אע"ג דהוי בגוף א' שהוא הביצה. שאני מס"ס דנ"ד כי בביצה אין ב' הספיקות בענין א' אלא בב' ענינים דבס' הראשון אתה דן על הלידה של הביצה אם נולדה מהכשירה או מהטריפ'. ובס' הב' אתה תופס צד ההיתר ודן בענין שהוא ענין גמר קליפתה אם נגמר או לאו. משא"כ בנ"ד השני ס' הם בענין א' וכו'. ועיין בש"ך בכללי הס"ס סעיף ד' וכו' הרי הש"ך קפיד שיהיו בענין א'. אך עדיין צ"ע לברר ענין זה דענין א' אם הוא מעכב לפו"ד בפסק הלכה או"ד כל דהוי בגוף א' סגי ואין עתה פנאי להאריך בזה עכ"ד ע"ש.
ולדידי כפי הנראה בדברי האו"ה בסי' כ"ו אות ד' ד"ה אפי' ביצה שנמצא בקליפת' בתרנגו' וכו' דפשיט"ל דצריך שיהיה זה דענין א' לעיכובא לפסק הלכה כיעוש"ב.[3]