עונג שבת/תפלת שחרית
|
< הקודם · הבא > |
א כשיכנס לב"ה קודם שיכנס יכוין יום א' בשם א' של מ"ב שהוא אב"ג ית"ץ וזהו הסוד בבית אלהים נהלך ברג"ש בגי' אבגית"ץ[1] והוא כלול באל"ף של אבגית"ץ וימליך ג"כ באבהן בכניסתו לב"ה ואני ברוב חסדך כאמור בזוהר וכן בכל יום. וביום ב' יכוין בתפלה מנחה ערבית שחרית בשם שני של מ"ב שהוא קר"ע שט"ן וכל השם הזה כלול בב' של אבגית"ץ. וביום ג' יכוין בשם ג' של מ"ב שהוא נג"ד יכ"ש כלול בג' של אבגית"ץ. וביום ד' בשם ד' של מ"ב שהוא בט"ר צת"ג כלול בי' של אב"גיתץ. וביום ה' יכוין בשם ה' של מ"ב שהוא תק"ב טנ"ע כלול באות ת' של אבג"יתץ וביום וי"ו יכוין בשם וי"ו של מ"ב שהוא יג"ל פז"ק כלול באות צדי"ק[2] של אבגית"ץ. וביום השבת יכוין בשם אחרון של מ"ב שהוא שקוצ"ית באופן זה. בתפלת ערבי' ש"ק. ובשחרית ו"ץ. ובתפלת מנחה י"ת: (כנפי יונה ח"א פ' מ"ה)
ב עתה באתי להודיעך סוד גדול של אדון עולם אע"ג שאינו מענין שבת וזהו. יש מלאך וממונה כהן גדול זה מלאך מיכאל ומקריב קרבנות של מעלה נשמות הצדיקים וחד אמר מקריב קרבנות מן תפלת ישראל ביד ימין השי"ת. והמזבח של מעלה ביד ימין השי"ת והוא מקריב ע"ג המזבח. והש"י ברא את המלאך מיכא"ל מן שמו הגדול כשנברא עה"ז ועה"ב דהיינו שמים וארץ בשם י"ה אלהי"ם כחשבון מיכא"ל. י"ה במילואו יו"ד ה"א כחשבון הוי"ה. זה המלאך ממונה על מדת הדין ועל מדת הרחמים. מלאך מיכאל מקריב קרבן להש"י והש"י מקבל הקרבן ומוחל זה האדם על עונותיו. וכשאומרים אדו"ן עול"ם כאלו מקריב קרבן למלאך מיכא"ל והוא מקריב. וג"כ ממונה זה המלאך מיכאל על שבחו' תהלו' להש"י וכל כתותיו תהלל לפני כסא הכבוד תהל"ל בא"ת ב"ש כסא"ך ומיכאל ג"כ כחשבון כסא"ך כסא הכבוד ומזבח ביד ימין הש"י והוא תהלל ומרנן לפניו וכששמע מן ישראל שאמרו אדו"ן עול"ם זה השבח תהלל לפני הש"י שישראל מיחדים שמו הגדול ומעידים שהוא אדו"ן ומושל על כל העולם עליונים ותחתונים תהלל יה שבזכותם נברא העולם וג"כ יש מלאך ממונה ומוליך זה השבח שיבאו בידו אדו"ן עו"לם כחשבון מיכא"ל מולי"ך כל התפלות שבידו ומקריב על מזבח של מעלה. וגם יש מלאך וממונה שמוליך בידו ושמו פנוליא"ל והוא כחשבון אדו"ן עול"ם ובזה המלאך יש כתובי' על הכנפים שש שש תיבו' ובכל כנף וכנף תיבה אחת וזהו בצד ימין נכתב "אדון "עולם "אשר ר"ת כחושבן של שם ע"ב וס"ת מר"ן. כששמע מישראל כשאומרי' אדון עולם בא זה המלאך ופרש כנפים ובעל כנפים יגיד דבר לפני הש"י ובצד שמאל נכתב א"ל אלהי"ם אמ"ן זה ג' שמות יזכיר ביגדל. ימין נג"ד אדו"ן עול"ם שמאל נגד יגדל אלהי"ם א"ל אמ"ן ג"כ כחושבן שמו פנוליא"ל[3]. בהכנפי' יגיד לפני הש"י והביאה לפני מלאך מיכאל ע"י ציווי הש"י. ומלאך מיכאל מולך על זה המלאך ומשביע זה המלאך פנוליא"ל שישוטט בכל ב"כ ישראל וישמע ויפרוש על כנפיו וכל תיבה ותיבה בא על כנפים והביא למלאך מיכאל והוא מקריב ע"ג המזבח והש"י מקבל הקרבן בהכנפי"ם ג"כ כחושבן אדו"ן עו"לם כשאמר אדון עולם מהכנפים נוטלים ומביאים לפני הש"י: (כתבי מקובלים)
ג לא היו קריבים תודות בשבת ובי"ט לכך אין מזכירין מזמור לתודה בשבת. לפי שכתוב ומביאי תודה בבית ה' בטלוהו כי אין הוצאה והובאה בשבת: (ספר תגין)
ד הלל הגדול של מלאכי השרת והאומרו בטהרה מובטח לו שהוא בן עה"ב: (מספר רקח)
(אדריאל) אומר. הודו ליי כי טוב כי לעולם חסדו:
(ברכיאל) אומר. הודו לאלהי האלהים כל"ח:
(גאואל) אומר. הודו לאדוני האדונים כל"ח:
(דורשיאל) אומר. לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח:
(הדריאל) אומר. לעושה השמים בתבונה כל"ח:
(ועזריאל) אומר. לרוקע הארץ על המים כל"ח:
(זוכריאל) אומר. לעושה אורים גדולים כל"ח:
(חניאל) אומר. את השמש לממשלת ביום כל"ח:
(טהריאל) אומר. את הירח ואת[4] הכוכבים לממשלת[5] בלילה כל"ח:
(ידידאל) אומר. למכה מצרים בבכוריהם כל"ח:
(כרוביאל) אומר. ויוצא ישראל מתוכם כל"ח:
(להטיאל) אומר. ביד חזקה ובזרוע נטוי' כל"ח:
(מלכיאל) אומר. לגוזר ים סוף לגזרים כל"ח:
(נוריאל) אומר. והעביר ישראל בתוכו כל"ח:
(סמכיאל) אומר. וניער פרעה וחילו בים סוף כל"ח:
(שרפיאל) אומר. למוליך עמו במדבר כל"ח:
(עשאל) אומר. למכה מלכים גדולים כל"ח:
(פדהאל) אומר. ויהרוג מלכים אדירים כל"ח:
(צדקיאל) אומר. לסיחון מלך האמורי כל"ח:
(צוריאל) אומר. ולעוג מלך הבשן כל"ח:
(קדשיאל) אומר. ונתן ארצם לנחלה כל"ח:
(קמואל) אומר. נחלה לישראל עבדו כל"ח:
(רחמיאל) אומר. שבשפלינו זכר לנו כל"ח:
(שומריאל) אומר. ויפרקנו מצרינו כל"ח:
(תומכיאל) אומר. נותן לכם לכל בשר כל"ח:
(תהפיאל) אומר. הודו לאל השמים כל"ח:
ה בשבת בראשית לאחר בריאת העולם קרא הקב"ה לכל המלאכים ומינה אותם על העולם ואזי פתחו כלם ואמרו הכל יודוך לכך אומרים אותו בשבת: (סוד רזא)
ו לאל אשר שבת ניתקן ע"פ המדרש ברא הקב"ה שר לכל בריה ובליל שבת בראשי' ישב על כסא כבודו וקראם כלם ובעמדם לפניו עמד מכסאו והושיב בו שר של שבת ובראותם כך עמדו ואמרו שירות ותשבחות לשר של שבת. מזמור שיר ליום השבת. אמר הקדוש ברוך הוא לו אתם אומרים שירה ולי אין אתם אומרים שירה. כיון ששמע שר של שבת כך שטוב בעיני הקב"ה לומר שירה לפניו מיד ירד מן הכסא וצווח ואמר טוב להודות לה' וענו כלם ואמרו לזמר לשמך עליון: (מדרש).
ז נהגו העם להתפלל בשחרית ישמח משה במתנת חלקו. מה ראו חכמים להזכיר מרע"ה בתפלת שבת. מצאתי הטעם בשם רבי נתן בר מכיר לפי שהתורה ניתנה בשבת בשחרי' ע"י משה הלכך ראוי לספר בכבודו של משה שהתורה נתנה לו במתנה כדכתיב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו: (מצאתי בספר)
ח שורש הנשמה יתירה. הענין כאשר עלה משה להר סיני לקבל התורה ניתנו לו אלף חלקים אורו' שהוא סוד אל"ף רבתי אדם שת אנוש[6]. וכשעשו ישראל אותו מעשה נאבדו ממנו בעון ישראל ונשאר לו חלק אחד לבד מכל אלף חלקים לכך אל"ף ויקרא זעיר' ולפי שמשה לא חטא שיאבדו ממנו רק בעון ישראל היה זה ולכן הקב"ה משלי' אותם אליו משל ישראל. והם הכתרי' שהם עדיים של ישראל שהתנצלו מהם בחורב ונטלם משה אח"כ להשלי' לו מה שחסר בעבורם אמנם בכל ערב שבת בלילה חוזר משה לקבל אותם אלף חלקים אורו' שאבד ולוקחם בסוד תוס' שבת ואז הוא מחזיר הכתרי' של ישראל להם ומאלו הכתרי' יורשי' ישראל תוס' שבת בכל ערב שבת וזהו הסוד ישמח משה במתנת חלקו. פי' כי ביום השבת ניתנה למשה במתנה אותו החלק שניטל ממנו והוא שמח במה שהוחזר לו: (חסד לאברהם)
ט תכנת שבת מיוסד באלפא ביתא תשר"ק צפע"ס מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל לפי שהיא נשמעת על הגאולה. והגאולה עתיד' להיו' בשביל שמירת שבת כמה דתימא לסריסי' אשר ישמרו שבתותי וכתיב בתרי' והביאותים אל הר קדשי. וכיצד נשמעת הגאול'. תשר"ק אשרק' להם ואקבצ'. צפע"ס יטפו הרים[7] עסיס לשון צף וטף אחד הוא אשר הציף תרגום דאטיף. נמל"ך והיה ה' למלך. יטח"ז יט"ו שכם אחד לעבדו. וכתיב כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. והד"ג ב"א יבא לויתן יכרו עליו חברים: (מצאתי בספר):
י נעריצך וכו' תיקנו ע"פ תוס' סנהדרין דף ל"ז ע"ב[8] בתשוב' גאוני' שאין בני א"י אומרי' קדושה אלא בשבת דכתיב גבי חיו' שש כנפי' לאחד וכל כנף א' אומר שירה א' ביום בששת ימי המעשה וכשמגיע שבת אומרים החיו' לפני המקו' רבש"ע אין לנו כנף עוד והקב"ה משיב להם יש לי עוד כנף בארץ שאומר שיר' שנ' מכנף הארץ זמירו' שמענו (תוספ')
יא תקנו לומר אין כאלהינו בשבת לפי שאין מתפללים י"ח ברכו' כי אם שבע וד"פ אנו אומרי' אין כאלהינו וד"פ נודה וד"פ מי "אין "מי "נודה ר"ת אמ"ן. וד"פ ברוך. וד"פ אתה. הרי נראה כאומר י"ב פעמי' אמן וז' ברכו' אנו מתפללי' הרי י"ט נגד י"ט ברכות שאנו מתפללי' בחול. ומעתה אין אנו חסרי' כלל. (מצאתי בספר)
יב לבאר בסוד סמני הקטרת הסממני'. דע כי קריאת פטום הקטורת יש בו סגולה להבריח כל סנקליטין של מלך. וכן אמרו רז"ל על פסוק זאת תורת העולה וכו' אמנם הטעם היו' סממני הקטורת י"א סממני' לא פחות ולא יותר ללמדנו שכל צבור שיש ביניהם רשע אחד אל יוציאוהו מביניהם ולא יעכבוהו מלהתפלל עמהם. ואל יעלו בדעתם שיפסידו בהשתתף תפלת רשעי' עמהם אדרבה יגיע להם תועל' ולא הפסד. כי כשיעיינו למעלה ערך תפלתו לפי ערך תפלת רשע יראו יותר חשובים ממה שהם. וגם הרשע ירויח כי בהתחבר תפלתו עמהם חוזרת להיות חשובה וזהו כשיהי' י' צדיקי' וא' נחשבי' כלם י"א צדיקים. אך אין כח בט' צדיקי' לבטל פסול תפלת רשע א' ואם הם ב' רשעי' בתוך הציבור צריך שיהי' ך' צדיקים כדי לבטל ב' רשעים. ולזה היה בסמני קטרת י' סממני' טובים לבטל ריח חלבנה שריחה רע. והנה הא' מהם צרי והב' לבונה ר"ת צ"ל וג' צפורן וראש התיבה צ' והד' חלבנה ר"ת צ"ח: ופי' צרי לבן שרומז למדת החסד וע"ש שישראל מכוסי' תחת צל החסד ע"י סוד סגולת הקטורת בשעת הכעס להחליש כח סנקליטין של מלך ולהבריחו והה' מור והו' קציעה והז' נרד והח' כרכום ר"ת מקנ"ך וישראל הם המקנה של הקב"ה שנא' ואתנה צאני צאן מרעיתי והט' קושט והי' קילופה וי"א קנמון ר"ת קדוש קדוש קדוש לרמוז לקק"ק ה' צבאות ולרמוז שישראל הם מקנה של הקב"ה הנקרא צ"ח על ידי סוד הדעת להנצל מסנקליטין של מלך. והד' סממנים הראשונים היו מביאים מכל א' ע' ע' מנים וד' פעמי' ע' עולה ר"פ שהם סנקליטין של מלך שצורתן עגל ונקרא פ"ר רפ"ו ידיו. והד' סממני' אחרי' בכל א' י"ו מנה וד' פעמי' י"ו עולה ס"ד שהם ר"ת "סייעתא "דשמיא. וכשתחבר מנין ס"ד עם מנין ר"פ יעלו שמ"ד לרמוז שהם סנקליטין של מלך שמו שמ"ד וכונתו לעשות שמ"ד שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה וגו'. והקושט שנים עשר רמז שי"ב שבטים הם זרעו של יעקב הנקרא אמת תרגום קשוט. וכשתחבר מנין י"ב לשמ"ד יעלו שנ"ו לשון שינוי לרמז שנהפך כעס המלך לרצון והקלופ' שלשה לרמז שבכחו נתפשטו ג' קליפו' המסבבים לישראל ונכרתו כדכתיב כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם וכשתחשו' ג' קלופות עם שנ"ו רמז לשטן נהפך ונקרא שנ"ט שנט"ה למות בסוד ריח הקטורת קנמון ט' לרמז שהקטורת גורם טובה לישראל. וכשתחבר מנין ט' עם שנ"ט יעלו ס"ח גי' חיי"ם וש' הוא סוד של שבת ר"ל שבזכות ג' אברהם יצחק ויעקב ישראל ניצולי' בשבת ע"י סוד ריח הקטורת: (חסד לאברהם):
יג שמעתי מחכם א' מה שאומרים אחר התפלה מימרא של אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא תלמידי חכמים מרבי' שלום לפי שיש בו ו' פעמים שלו' להכביד ו' כנפים של סמא"ל שלא יתערער על התפלה: (שפתי כהן):
יד לא נחית מן בשבת משום דבי' מתברכין כל ו' יומא דשבתא וענין קבלתם הוא דמסעוד' ליל שבת ותפילותיה מתברכין יום א' ב'. ומסעודת שחרית ותפלותיה יום ג' ד' ומסעודת מנחה ותפלתה יום ה' ו' וכן כתב האר"י ז"ל שכן אדם חייב לכוין בשבת בשם הוי"ה וכל שם מ"ב. שקוצי"ת בליל' בש"ק בשחרי' בו"צ ובמנחה י"ת. כי כנגד ש"ק ב' ראשוני' משם מ"ב וכנגד ו"צ ב' אמצעי' וכנגד י"ת ב' אחרוני' וביום א' וב' שולטים ב' שמות ראשונים וכו'. הרי לך סדר קבלתן ועיין תקונים חדשים וז"ל ורזא דנא על אשר ילקטו יום יום לשון עתיד. יום יום ב' בכל סעודה. וזהו שאמרו רז"ל ברכו במן. (עשרה מאמרות דף כ"ג ע"ב):
טו (איסור טלטול ע"ל בסעודת שבת סי' ו'[9])
טז האי מאן דשרי בתענית האי רוחא קדישא עילאה דאצטריך לאתענגא ולא אתענג וחזי ההוא ממונא דקיימא על מאן דשרי בתענית וסנג"ריה שמיה סלקא קמיה מלכא קדישא ומתערי עלי'. וההוא רוחא אסתליק וגרע מההוא אתהנו דלתתא וכד האי לא אשתלם לתתא רוח אחרא דלעילא לא אשתלים: (זוהר ויקהל עמוד שע"א)
יז מאן דשרי בתענית בשבת עביד גריעותא לשבת או לאו. אי תימא דלא עביד גריעותא הא סעודתא בטלו מיניה. א"ל מלה דא שמענו דדא הוא דאשגחן עליה מלעילא מכל בני עלמא בגין ההוא יומא דחדוותא איהו לעילא ולתתא חדותא דכל חדוון חדוותא דכל מהימנותא בי' אשתכח ואפי' רשעים בגיהנם נייחין בההוא יומא. והאי בר נש לית ליה חדווא ולית ליה נייחא ושניא דא מכל עילאין ותתאין. שאלי עליה מאי שניא דפלניא הוא בצערה ובשעתא דעתיקא קדישא אתגלי בהאי יומא ואשתכח האי בהאי צערא צלותא סלקא וקיימא קמיה וכדין אתקרעו כל גזרי דינין דאתגזרו עליה ואפי' אסתכמו בבי דינא דמלכא עלי' לביש כלא אתקרעו בגין דבשעתא דעתיקא אתגלייא כל חירו וכל חידו אשתכח בגין דאתגליא בהילולא דמלכא וע"ד תנינן קורעים גזר דין של שבעים שנה מאן שבעי' שנה אלא אע"ג דאסתכמו עליה כל שבעין כתרי מלכא (פי' שבעה ספירות שכל א' עולה ע' דהוא אתחזי בהו) כלא אתקרע בגין דעתיקא קדישא נטל לי' לבר נש. והני מילי כד מתערי עליה בחלמא בלילה דשבתא: (זוהר אמור עמוד ר"ג):
יח כבוד שבת עדיף מאלף תענית וכו': (תנחומא בראשי')
יט תו שמענא בוצינא קדישא דכמה יקר על יקר ועטרא על עטרא מעטרין לההוא אבוה דבר נש בשעתא דאמר הקב"ה אתכנש למשמע חידושי' ומילין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בן פלוני וכו' זכאין חולקיהון דמשתדלי באורייתא ביומא דשבת וכו': (זוהר)
(ע"ל במ"ש דבר גדול כשהנשמה הולכת למעלה ששואלין לה מה חידוש דאוריי' אמר ההוא פלוני ושכר ועונש ההוא):
כ ר' חגי בן ר' שמואל בר נחמן אומר לא ניתנו שבתות וי"ט אלא לאכילה ושתיה וע"י שהפה הזה טרח התירו לו לעסוק בדברי תורה ור' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא אמר לא ניתנו שבתות וי"ט אלא לעסוק בדברי תורה מתניתא מסייע בין דין לדין כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או יושב ועוסק בתורה. ובתנחומא מפרש ולא פליגי מה דא"ר ברכיה לת"ת אלו הפועלי' שהם עסוקים במלאכה כל ימות השבוע ובשבת הם מתאספים ובאים לעסוק בד"ת. ומה שא"ר חגי לתענוג אלו ת"ח שהם יגעים בתורה כל ימות השבוע ובשבת מתענגים: (ירושלמי)
כא אמר הקב"ה לישראל אם אתם נקהלים בכל שבת לבתי מדרשו' וב"כ וקורין בתורה ובנביאים מעלה אני עליכם כאלו המלכתם אותי בעולמי שכן ישעיה מפרש ואתם עדי נאם ה' ואני אל אתם מעידי' עלי שאני אלוה בעולם:
כב ודבר דבר מה הוא ומאי גריעותא הוא לשבת אלא ודאי גריעותא הוא דלית לך מלה ומלה דנחית מפומיה דב"נ דלית ליה קלא וסליק לעילא ואתער מלה אחרא ומאי הוא ההוא דאקרי חול לעילא מאינון יומין דחול וכד אתער יומא דחול ביומא קדישא גריעותא הוא ודאי. וקב"ה וכנסת ישראל שאלו עליה מאן הוא דבעי לאפרשא זווג' דלהון מאן הוא דבעי חול הכא עתיקא קדישא לא אתחזי ולא שריא על חול בג"כ הרהור מותר מ"ט בגין דהרהור לא עביד מידי ולא אתעביד מיניה קלא אבל לבתר דאפיק מלה מההוא פומא ההוא מלה עביד קלא ובקע אוירין ורקיעין וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא וע"ד ממצוא חפצך וגו': (זוהר אמור עמו' ר"ג)
כג שבת לה' אלהיך ר' תנחומא ואמרי ליה ר' אליעזר אמר בשם ר' מאיר שובת כאלהיך אף אתה שובת ממאמר: (פסיקתא רבתי דף מ"ו ע"ב):
כד הלכה מי שנרדף מפני לסטים מהו שיחלל השבת כך שנו רבותינו מי שהיה נרדף מן הלסטים מחלל שבת וכך מצינו אצל דוד כשבקש שאול להרגו ברח ונמלט: (רבה מסעי)
כה אשר יעשה האדם וחי בהם הקדמה מעול' מאחר שיש לכל ישראל אות אחת בתורה נמצא שהנשמה של כל א' וא' מישראל הוא בת זוג לאות של תורה. ומפני זה הטעם נדחית התורה מפני נשמה של כל א' מישראל וקיימא לן פקוח נפש דוחה שבת מטעם זה לפי שהנשמה היא דוגמת זכר והתורה דוגמת נקבה וידוע הנקבה משועבד' לזכר. כך התורה מחויבת לעשו' רצון נשמו' מישראל וזהו אשר יעשה האדם וחי בהם. (מגלה עמוקו'). (עיין פקוח נפש לקמן בהלכו' תחומין):
כו אי מצלח אי לא מצלח. וא"ת היכי דריש ר' דוסתאי דמחלל עליו שבת דלמא חול היה אי משום דמספקא ליה דכתיב וישאל דוד הא מסקינן אי מצלח אי לא מצלח. וי"ל דמוכח מלתא מדקאמר נלחמי' בקעילה דקרי ליה מלחמה ומסר דוד נפשי' עליה אעפ"י שלא באו אלא על עסקי תבן וקש ש"מ נמי מחללין שבת עליה. (תוס' עירובין דף מ"ה ע"א):
כז ראה דוד שהיו אופין לחם הפנים בשבת שהור' להם דואג א"ל מה אתם עושים אפייתן אין דוחה שבת כי אם עריכותו שנ' ביום השבת יערכנו כיון שלא מצא שם כי אם לחם הפנים אמר דוד תן לי שלא אמות ברעב שספק נפשו' דוחה שבת וכמה אכל דוד באותו שעה אמר ר' הונא קרוב לשבע סאין אכל דוד לרעבונו שאחזו בולמוס:
כח ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם צריך לנטרא ליה שלא יפקון מרשות היחיד לרשות הרבים. והאי איהו דאוקמו' מרי מתניתין יציאות השבת שתים שהן ארבע הוצאה מרשו' לרשו'. והכנסה נמי הוצאה קרי ליה ואינון סמא"ל ונח"ש צריכין ישראל לנטרא ליה דלא יעלון לדירה דשכינתא דאיהו רשו' היחיד מאן רשו' הרבי'. חללה שפחה זונה נדה בת אל נכר רשות דסמא"ל ונחש וע' ממוני' דילה: (זוהר פנחס עמוד ת"ן):
כט ארבע רשויו' בשבת נגד ד' אותיות שבשם. ויש מי שפי' רשות היחיד הוא י'. ר"ה ה' הראשונה. כרמלי' וא"ו. מקום פטור ה' אחרונה. והעוקר חפץ ממקומו ומניח ברה"י כאלו עוקר עץ החיים שהוא הברית וממשיכו לרשות אחרת והוא טעם גלו' וסודו ודומה לחטא נשג"ז והוא ג"כ סוד מכירת יוסף והשלכתו הבורה. כי יסוד שביעי לבינה ובסוד שבת לפיכך בני ח"ל שהגלות מכביד עליהם שומרים שבת ומכבדים ומענגים אותו: (כנפי יונה ח"ג סי' ט"ז):
ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת דוקא ביום השבת גופי' אסור לאדלק' אבל מבעוד יום לאדלק' ביה ויהא מדלי' ומבעיר ביומא דשבת שרי ולאפוקי מקראי' דלית להון בוצינא הדלוק ביומא דשבת עלייהו כתיב ורשעי' בחשך ידמו. (מגיד):
לא למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים שמעתי מהר"מ שיש במדרש לפי שבמצרים עבדו בהם בפרך ופרך בא"ת ב"ש וג"ל שהם ל"ט מלאכות חסר א'. וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאותם ל"ט מלאכות: (תוס' פסחים דף קי"ז):
לב סוד חילול שבת אשר ביום השבת עולה הרוחניות של העולמות למעלה ונשאר חלל בעולם העשייה וכשאדם עושה מלאכה אז יש רשות לקליפות לבא בשער המלך לינק מן הקדושה ואז חלל שלהם ורמז לדבר חל"ל בגי' חיי"ם: (כנפי יונה)
לג כ"ב מלאכות שעשה הקב"ה בו' ימי בראשי' במעשה שמים וארץ אבל במעשה משכן קחשיב בפ' ויקהל ל"ט מלאכות שעשו במשכן כי המשכן נברא בסוד אחורי' שהוא כוז"ו בגי' ל"ט לכן אמר מתחל' אשר צוה יהו"ה לעשות אותם. ולמדו רבותינו ל"ט אבות מלאכות דקחשיב אח"כ את אהלו ואת המשכן מה שהיה במשכן נאסר בשבת אשר צוה ה' דייק' שהוא אחוריים של שם הוי"ה[10] העולה ל"ט: (מג"ע אופן ר"ד)
לד זכאה איהו מאן דנטיר דירה לשבת דא לב"א דלא אתקרב תמן עציבו דטחו"ל וכעס דמר"ה דלא לאדליק נורא דגיהנם דעלה אתמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והכי הוא ודאי שכל מאן דכעיס כאלו אוקיד נורא דגיהנם מ' מלאכות חסר חד אינון לקביל מ' מלקיות חסר חד בשבת ואינון עשרה דלקה אדם ועשרה דחוה ועשרה לנחש ותשעה לאדמה ובג"ד אמרו מרי מתניתין אין לוקין בשבת. דאילין מלאכת המשכן לישראל לקבל מלקיו' (תקוני' תקון מח):
לה העושה מלאכה בשבת נסקל שהוציא הקדושה למקום חול אבל היוצא חוץ לתחום דאורייתא שהם י"ב מיל אינו אלא לוקה שהוציא עצמו מלבר: (כנפי יונה ח"ב סי' קל"א)
לו ע' ממונים על האומו' הם ברקיע רחוק מן א"י אלפים אמה הוא סוד תחום שבת והיוצא חוץ לתחום יוצא אל הקליפה כו' ומתחו' א"י שלא יכנסו אלי' חיצוני ערל וטמא כו' לבד בימי החורבן (טוב הארץ דף מ"ט ע"ד):
לז אליהו ממונה על הרבה ויש לו שלוחים הרבה שהרי כשנימולים בשבת בהרבה מקומות האיך יהיה כאן וכאן אם יש תחומין למעלה מן י' טפחים אלא יש לו שלוחים הרבה (סודי רזי):
לח השדים הם ג' כמלאכים ג' כבני אדם וכיון שבג' שוים למלאכים הרי הם יראי שמים ואין בהם גניבה ולא הכחשה ולא ניאוף וכו' אבל לענין שבת אמרו בענין אם יש תחומין למעלה מי' טפחים דלמא יוסף שידא אמר לו ולא אליהו הרי תחומי שבת אינם שומרים אבל השאר דברים שומרים: (ספר הקולו') (עיין תחום שבת לעיל):
לט וינועו בגי' י"ב מילין[11] כשהדיבור יוצא היו חוזרין לאחוריהון י"ב מיל ויש לתמוה והלא לר' עקיבא תחומין מן התורה והלא ארבעי' מיל אדם הולך בכל יום והאיך הלכו ק"ך מילין וחוזרים אלא כבר אמרו מלאכי צבאות ידודון מלאכי' מחזירי' ומרחיקים ועוד בעבור פקוח נפש יכול לחלל שבת כ"ש ללכת חוץ לתחום כי מפני האש נסים ועננים מלמטה נושאים אותם כמו בספינה ואשא אתכם על כנפי נשרי' ואביא אתכם אלי ובעירובין אמרו יש תחומין למעלה מי' ורוצה להביא ראיה מאליהו ואמר דילמא יוסף שידא מגיד דבר ורב הונא ורב חסדא אומרי' כי השדים גדולי' הם ותחום שבת של בני אדם ד' אלפים אמה על ד' אלפים אמה הוא כד' אמו' על ד' אמו' לשדי'. והרי שומרי' תחום שלהם שהרי הם באים אצל האדם כשלומדי' כדי לקבל שכר: (ספר הקולו'):
מ סוד תחום שבת צריך אתה לדעת כי מן התורה הוא י"ב מיל וחז"ל אמרו אלפי' אמה והטעם כי כבר ידעת כי נה"י של עשייה הם מתעלי' למעלה בחג"ת ונשאר שם חלל ומלת חלל עולה חיי"ם לומר לך שהחיים נסתלק מן הקליפו' ומי שעושה מלאכה ממלא אותו חלל מקליפו'. והמלכו"ת נכללת בהם. וכל פרסה היא ד' מילין הם י"ב מיל. ובזמן שלא היו תגבורת הקליפו' היו יכולי' לילך בשבת כל אותו השיעור אבל אחר החורבן בעוונות גברו הקליפו' ונכנסו עד חצי נצח וע"ז אמר וגם נצח ישראל לא ישקר ופי' בכולו לא ישקר אבל בחציו או במקצתו ישקר ע"ש שיש שם אחיזה לקליפ' במקצתו אבל במדור ההו"ד נכנסו בכולו בכח הקליפ' וע"ז נאמר והו"די נהפך עלי למשחי' ובעבור זה תחום שבת הוא נצ"ח שהוא אלפי' אמה ומלת תחו"ם הוא חות"ם שעולה תנ"ה עם המלה כמנין אהי"ה כזה: אל"ף ה"י יו"ד ה"י אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה אל"ף ה"א יו"ד ה"א וזה תחום פי' שומר שלא יכנס שם הקליפו' בכלל של אלפי' אמה עד ליל מוצאי שבת שיוסר החותם ויחזר נה"י למקומם אז שולטי' הקליפו' וזהו וינפש וי נפש והטעם שלא אז"ל וי רוח וי נשמה מפני שהנפש הוא בעולם העשיה וכשתחזור הנפש שהיה בעשי' יש לה צער על שהי' סמוכה לקליפה משא"כ ברוח ונשמה: (מקובלי')
מא אל יצא איש ממקומו ביום השביעי ממקומו תנינן מאי מקומו מהאי אתר דאתחזי למיהך ורזא דמלה דכתי' ברוך כבוד ה' ממקומו ודא איהו מקו' דכתיב כי המקו' אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא אתר ידיעא הוא לעילא וקרינן ליה מקום דאשתמודע בו יקרא עילאה ובג"כ אזהרותא לב"נ דהוא מתעט' בעטרא קדישא דלעילא דלא יפוק מיניה בפומיה מילולא דחול דאי ייפוק מיניה וקא מחלל שבת' בידו בעבידתא כמה דאוקמינא ברגלוי למיהך לבר מתרין אלפין אמין כל אינון חילול שבת' אל יצא איש ממקומו. דא איהו אתר דקדושה דהא מיניה ולבר אתר אלהים אחרי' הוא ברוך כבוד ה' ממקומו כבוד ה' לעיל' כבוד ה' לתת' ודא הוא רזא דעטר' שבתא בג"כ אל יצא איש ממקומו בריך שמי' לעלם ולעלמי עלמיא. (זוהר ויקהל עמוד ש"א) (פי' המאמר הזה כי ביום השבת מגלה הקב"ה כבודו על ידי המקו' הזה שהוא העטר"ת וצריכי' אנו לעורר הקדושה ושלא להשיח בדברי חול או בהלוך חוץ לתחום או במעשה בידים כי חוץ לגבול הקדושה הם הקליפו' סמא"ל אל אחר והוא נקרא חילול שבת והוא כאלו עע"ז):
מב את שבתותי תשמורו את לרבו' תחומין (זוהר קדושי') (דורשי רשומו' אמרו א"ת ר"ת "אלפי' "תחום):
מג אזבו"גה הוא שם קדוש. יש בו סוד השמיני' (פי' א"ז ב"ו ג"ה) הוא ג"פ שמונה הוא עדות לישראל דאינון משמרי' תחו' שמונ' אלפי' אמה למזרח למערב לצפון ולדרום. ומשמרי' שמנת ימי מילה. ושמנה פרשיות שבתפילין:
מד בשבת אשר הקליפו' יורדי' לנוקבא דתהומא והזיווג ע"י שם של שדי אז אין רשות לקליפו' לכנוס לתחום רה"י ורחבה ד' הוי"ה וגבהו י' יו"ד ה"א וא"ו ה"א וזהו תחו"ם חות"ם בסוד שם הויה בשילוב אדנו"ת הם שמונה אותיות יאהדונה"י לכל צד שני אלפי' רמז שני פעמי' אלף עולה קי"א קי"א עולה מנין רכ"ב כד"א רכב אלהי' רבותי' אל"פי שנאן וזה כונת המדרש זוהר פ' בראשית את שבתותי א"ת לאסגא' תחום שבת כדדריש הזוהר במקו' אחר את לאסגא' שכינתא כי השמנה אותיות של השילוב הנ"ל הוא קב"ה ושכינתי' זהו התחום שלא ינקו הקליפ' ביום השבת לכן נאמר שבתותי לשון רבי' רמז לשבת הגדול ושבת בראשית: (מקובלים):