עונג יום טוב/קפ
|
< הקודם · הבא > |
שאלה אסופי שנתגדל ונשא אשה ומת בלא בנים אם אשתו מותרת להנשא או לא:
תשובה בב"ב (דף קל"ד) תנן האומר זה בני נאמן ופירש הש"ס דקאי לענין לפוטרה מן היבום ומקשה הא נמי תנינא מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן ומשני התם דלא מוחזק לן באחי הכא דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני והיינו דמתניתין דקדושין מיירי דקיימא בחזקת היתר לשוק דלא מוחזק לן באחי הכא דמוחזק לן באחי ואפ"ה שרי משום שבידו לגרשה ופירש רשב"ם ז"ל התם דלא מוחזק לן באח דמיירי בלא הוחזק באחי ולא בבני דקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם משום דס"ס הוא שמא אין לו אחים ושמא יש לו בנים מבואר דבידוע שאין לו בנים ומספקינן באחין אסור דחד ספיקא הוא וכ"כ (בדף קל"ה) שם ד"ה ההוא דהוה מוחזק לן דלית לי' אחי וז"ל חזקה בעלמא בלא עדים וידוע בודאי דאין לו בנים ואי לאו דמוחזק לן דל"ל אח הי' לנו לאוסרה לשוק מספק כיון דודאי אין לו בנים עכ"ל ועיי' בתשובת מהרי"ט (ס' פ"ב חלק א') באחד שבא מארץ רחוקה ונשא אשה ומת בלא בנים שדעתו שאסורה להנשא לשוק כיון שאשה זו בחיי בעלה הי' בחזקת א"א גם עתה שמת בעלה באיסור יבמה לשוק קיימא דמחזיקין מאיסור לאיסור והביא ראי' מהא דתנן (סוף נזיר) ירד לטבול במערה ונמצא מת בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא וכו' הרי כאן דטומאה קמייתא טהרה ע"י טבילתו במקוה אעפ"כ מספיקא מחתינן לי' טומאה אחריתי וסותר את הקודמים הואיל ונזקק לטומאה דאמרינן חזקת טמא טמא וכו' ע"ש:
והנה ראי' זו יש לדחות וכבר תמה עליו אדוני אבי הגאון ז"ל בתשובה אחת דמה ראי' היא זו הא התם בטומאת מת אם נגע בירידתו למים קודם שטבל לא הועילה לו טבילתו כלל ולא נטהר גם מטומאה הראשונה כלל דאטו טמא מת שנגע בשביעי שלו במת אחר וטבל מהניא לי' טבילתו מידי לטומאה ראשונה הלא כמאן דלא טבל דמי ולהכי מהני חזקתו הראשונה לחוש שמא נגע בירידתו למים קודם שטבל כל גופו אבל באשה לענין איסור יבמה לשוק כיון דאהני מיתתו להתיר איסור א"א בודאי ונולד ספק אחר בשעת מעשה לא מחזקינן מאל"א כיון שאיסור הראשון בודאי חלף הלך לו ואין זה ראי' כלל:
עוד כתב המהרי"ט ז"ל שם וז"ל וכן מוכח מדאמרינן בפ"ק דחולין בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה וכי מספקא לן אם שהה או דרס או החליד אסרינן לה מספק דמחזקינן לי' בחזקת איסורא ולא אמרינן דאיסורה איסור אבמה"ח הוא והא פקע ההוא איסורא בנחירה ואשתריא לבן נח ומספיקא אמאי מחתינן לה איסורא אחרינא דנבילה דשרי לבן נח ומטמא במשא אלא חזקת איסור אסור אף כאן משנזקקה לאיסור א"א אסורה וכן מוכח מלישנא דגמרא בפרק יש נוחלין אם הקילו בשבויה נקל בא"א אלמא אכתי חזקה דא"א קאי עלי' וכן פי' רשב"ם ז"ל נקל בא"א דאיכא איסור תורה והרי היא בחזקת איסור עד עתה ואל תתירנה מספק ע"כ:
ומה שפי' רשב"ם בהא דאמרי' נקל בא"א פי' כן גם הש"מ שם וזה לשונו עוד יש לפרש נקל בא"א דכיון דהוחזק באיסור א"א ובעודה בחזקת איסור א"א יצא הקול דאית לי' אחים לא מפקינן לה מחזקת איסור כשמת הבעל דמחזקינן לה מאיסור לאיסור ע"כ אלא שכתב שם ולא נהירא האי פירושא מהא דאמרינן בפ' ד' אחין אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק וגם הרשב"א ז"ל בחי' בפ' ד' אחין הקשה קושיא זו אהא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת מהא דר"ה דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה דמחזיקין מאיסור אבמה"ח לאיסור נבילה הובא דבריו לעיל באריכות ואף שיש לחלק ולומר דהתם שהיתה עומדת בחיי בעלה להנשא לשוק מחמת שהיתה צרת ערוה מוקמינן לה בחזקת היתר דלא חיישינן לחזקה מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק כיון שבחיי בעלה היינו דנין עלי' שתהא מותרת להנשא אחר מיתתו וחזקה זו עדיפא לן מחזקת איסור לאיסור אבל היכא דהוה מסופק לן בחיי בעלה אם תהא מותרת לשוק אז שפיר מחזקינן מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק מ"מ הרשב"א והש"מ לא סבירא להו האי חילוקא ומקשו אהא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת דאם איתא דבכל דוכתי מחזקינן מאיסור לאיסור לא הוי לן למיזל בתר חזקת היתר לשוק משום דעומד כנגדה החזקה מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק:
ונ"ל שדברי המהרי"ט ז"ל נכונים דודאי מחזקינן מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק ומה שהקשה הרשב"א והש"מ מהא דפ' ד' אחין דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ולא מחזקינן מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק או לאיסור אשת אח נ"ל ליישב דהוא מטעם אחר דכיון דאיסור א"א הי' כולל הכל בין ליבם ובין לשוק ועכשיו כשמת הבעל אי אתה יכול לאוסרה על כולן דממ"נ אם בת יבום היא מותרת ליבם ואסורה לשוק א"כ איך אתה יכול להעמידה על איסור מחזקה לחזקה דאין אנו יודעים לאיזה צד להכריע החזקה אם ליבם או לשוק ואם נבוא לשמש בחזקה זו לאוסרה על היבם אנו סותרים בזה החזקה לשוק ואיכא למימר אדרבא נחזיק מאל"א לשוק וממילא מותרת ליבם ואם נשמש בה לאוסרה לשוק אנו סותרים החזקה לגבי היבם ואיכא למימר אדרבה נחזיק מאל"א גבי יבם ונתירוה לשוק ומאי חזית וממילא אין מקום לחזקה זו והוי ספק השקול ומעמידין אותה על החזקה שהיתה מעותדת בחיי בעלה להיות אחרי מותו ולא דמי לבהמה בחייה דשם אין שום סתירה בחזקה להכי מחזקינן מאל"א אבל הכא אין מקום לחזקה ומעמידין אותה בחזקת היתר לשוק או ליבם כמו שהיתה מעותדת בחיי בעלה להיות אחרי מיתתו וא"א לשמש כאן בהמשכת איסור חזקת א"א:
ואף דגבי ב' שבילין וכן בשני נזירים שנזרק טומאה ביניהן כתבו התוס' בחולין (דף ט') ובנדה (דף ב') דמוקמינן כ"א אחזקתו אעפ"י שהחזקות סותרות זא"ז דאחד ודאי טמא הוא:
התם שאני דכל נזיר יש לו חזקה בפ"ע ומהני לי' חזקתו לגבי דידי' ולא איכפת לי' במה שאנו צריכין לדון על חבירו אבל הכא שחזקה של אשה זו גופא סותרת עצמה ואין אנו יודעין איך לשמש החזקה מתבטלת לגמרי אבל בעובדא דב"ב (דף קל"ה) שמת אחד בלא בנים ולא נודע אם יש לו אחין שפיר מקרי אתחזיק איסורא כדברי מהרי"ט ז"ל דהא כתבנו דעיקר הטעם שאין אנו מחזיקין מאל"א בספק גירושין וקדושין ומעמידין בספק גרושין בחזקת היתר לשוק ולא בחזקת איסור א"א הקדום הוא משום שהחזקה סותרת א"ע לגבי יבם לשוק. וכ"ז אם הספק הוא בצרת ערוה שאנו דנין ע"י הספק גרושין להתירה לשוק או ליבם דאם נתגרשה מותרת ליבם ואם לא נתגרשה מותרת לשוק והחזקת א"א סותרות א"ע ואין אנו יודעין לאיזה צד נשתמש בה אבל בספק אם יש לו אח אין אנו דנין אם מותרת על היבם או לא דאם יש לה יבם אין ספק שהיא זקוקה לו בודאי רק אנו דנין אם יש לה יבם או לא בזה שפיר נוכל לאוסרה לשוק מטעם חזקת א"א משום דמחזיקינן מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק מאי אמרת דנימא אדרבה נחזיק אותה לאיסור ליבם מאיסור א"א הקדום זה לא מצית אמרת דאם יש לה יבם הרי ודאי דמותרת עליו וזקוקה אליו ואין אנו דנין אלא אם יש לה יבם ואסורה לשוק או לא וע"ז בעינן לאוקמה לשוק באיסור מחזקת איסור א"א וצדקו דברי מהרי"ט ז"ל דהוי אתחזיק איסורא ואין ע"א נאמן בזה:
ובזה מיושב נמי הא דאמרינן ביבמות (דף ל"ז) בילדה ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון דחייב אשם תלוי וקשה ע"ז נימא דמוקמינן לה אחזקה מאיסור א"א לאיסור אשת אח ליבם ולדברינו א"ש דלא שייך להחזיק כאן מאל"א משום דהחזקה סותרת א"ע וכמש"כ ולהעמידה על חזקת איסור אשת אח כמו שהיתה קודם שנתעברה לא שייך דאדרבה בחייה היתה עומדת להיות ניתר אחר מיתתו כיון שאין לה בנים מבעלה:
והא דאמרינן ר"פ האשה בתרא גבי היתה לה חמות אינה חוששת ומוקי למתניתין דהתם כר"מ דחייש למעוטא ואפ"ה אינה חוששת משום דאיכא חזקה לשוק ורובא לשוק והו"ל מעוטא דמעוטא ולא חייש ר"מ ולפי דברינו אמאי חשוב התם חזקה לשוק הא איכא נגדה חזקה לאסור לשוק מטעם דמחזיקין מחזקת איסור א"א והתם לא שייך להחזיק מאיסור א"א לגבי יבם דהא עיקר הספק הוא רק אם יש לה יבם ואם יש לה יבם ודאי זקוקה לו ואין החזקה סותרת א"ע נראה דהתם לא שייך לאוסרה לשוק מטעם חזקה ולומר שנולד לבעלה אח דמשום חזקת א"א דידה אין לנו לחדש מעשה ולומר שנולד לה יבם דלא מצינו שיועיל החזקה אלא אם נוכל לאוסרה מבלי שנצטרך לחדש בה מעשה אבל שיועיל חזקת איסור דידה שנאמר שנתחדש בה מעשה האוסרה זה לא מצינו ועי' בבכורות (דף כ') דאפילו גבי רובא היכא דתלי במעשה לא מהני וכ"ש חזקה ועי' יבמות (דף קי"ט) תוס' ד"ה ר"מ איזה מקרי תלוי במעשה דתלויה במעשה ודאי לא מהני:
ובזה מיושב מה שהקשה הרשב"א ז"ל שם במשנה דהיתה לה חמות אינה חוששת יצתה מלאה חוששת וכתב הרמב"ן ז"ל דכיון דיצתה מלאה בחזקה ליבם קיימא ולשמא תפיל לא חיישינן והרשב"א ז"ל הקשה ע"ז דהא (בפ' אלמנה לכה"ג) אמרינן הניח עבדים והניח בנים זכרים ועובר דר"ש סובר דעבדים אוכלין בתרומה דאין חוששין לחלקו של עובר שאינו מאכיל משום דאזיל בתר רובא ומחצה נקבות ומעוט מפילות ומסתמא ירשו הבנים זכרים הרי דגם במעוברת חיישינן שמא תפיל עיי"ש ברשב"א:
ומה שתירץ הרשב"א דהתם ר' יוסי ור' שמעון לטעמייהו דסברי דחיישינן למיתה הלכך חיישינן שמא תפיל אבל אנן קיי"ל דלא חיישינן למיתה לא חיישינן שמא תפיל וזה תמוה דבעובר לכו"ע חיישינן שמא תפיל כדאמרינן בערכין (דף ז') דעובר ל"ל חזקה דחיותא כלל ועוד דהא יש כמה נפלים שמתחילת עבורן אינן בני קיימא ואמאי לא נחוש לשמא תפיל ועי' בר"פ החולץ בפלוגתא דר"י ור"ל בחולץ למעוברת והפילה ובנמק"י שם אבל לפמ"ש א"ש דאיכא למימר דודאי גם במעוברת חוששין שמא תפיל וליכא חזקה לייבם עדיין רק דבמעוברת איתרע חזקה דלשוק כיון שיש עובר לפנינו (וכ"כ הנמק"י שם דהחזקה דשוק איתרע מחמת שיצתה מלאה] וא"כ כיון שנסתלק חזקה דלשוק נשאר חזקה לאיסור דמחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק ולא מיקרי חזקה דתלי במעשה דהא כבר היא מעוברת ואף דרובא להתירא לשוק משום מחצה נקיבות ומיעוט מפילות מ"מ הא מתניתין דהתם סברי דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דמה"ט אמרינן ברישא בהלך בעלה וצרתה למדה"י דלא תנשא והיינו או משום דאתיא כר"מ דחייש למיעוטא או כמ"ש הרשב"א ז"ל שם דאפילו לרבנן נמי אמרינן גבי מיעוט דמפילות סמוך מיעוטא לחזקה משום שהוא מסתלק מן הרוב גופא ואינו עומד כנגד הרוב כשארי מיעוטין וה"נ ביצאתה מלאה מצטרף מיעוט מפילות לחזקת איסור הנמשך מאיסור א"א ולהכי לא תנשא ובזה הוי א"ש הא דר' יהושע סובר דגם במלאה אינה חוששת דר' יהושע לטעמי' דסובר בנזיר (דף ס"ה) בספק בהרת קודם לשער לבן או שער לבן קודם לבהרת כהה וטהור ויליף לה מקרא דלטהרו ולטמאו ועיין בש"מ דבכל דוכתי נמי סובר ר' יהושע הכי וכן משמע בכתובות (דף ע"ה) עיי"ש. ובשנזקק לטומאה מיירי כמ"ש התוס' בכתובות שם דרבנן מטמאין הואיל ולא נטהר מנגע הראשונה ור"י מטהר דאין ממשיכין חזקה מנגע לנגע וכיון דאפילו בטומאה דשם טומאה אחת היא ואפ"ה אין מחזיקין מנגע לנגע אעפ"י שלא יצא לטהר מנגע הראשון עד שנולד נגע השני כ"ש באיסור דלא מחזקינן מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק ולהכי סובר ר"י דאפילו ביצאתה מלאה אין חוששין דליכא חזקה למסמך למיעוטא דשמא תפיל ואזלינן בתר רובא דמחצה נקיבות ומיעוט מפילות ואף דחזקה לשוק איתרע לה כשהיא מעוברת מ"מ מותרת לשוק מטעם רובא דמיעוטא דולד קיימא כמאן דליתא דמי כיון דליכא חזקה למסמך למיעוטא:
והנה כ"ז כתבנו לדעת הרשב"ם ז"ל דהיכא דידוע דל"ל בני ומסופקין באחין אסורה לעלמא כיון דליכא ס"ס:
אולם דעת הרשב"א ז"ל בחי' לקדושין (דף ס"ד) אינו כן שכתב שם אברייתא דבשעת קדושין אמר יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים בשעת קדושין אמר אין לי אחים ובשעת מיתה אמר יש לי אחין דרישא מיירי במוחזק באחין ואמר יש לי בנים וסיפא מיירי באינו מוחזק באחין אם יש לו אי לא ומוחזק דאין לו בנים וכתב שם אסיפא דבשעת קדושין אמר אין לי אחים ולא שאנו צריכים לדבריו בכך כיון דאינו מוחזק באחין אלא משום חזרתו דאמר יש לי אחין איצטריך וכן פירש שם דסתמא דהש"ס בעי לפרש מתניתין דקדושין דקתני יש לי בנים נאמן במוחזק לן דלית לי' אחי ולא מוחזק לן בבני והיינו דאיצטריך להימנותי' בדאמר יש לי בנים דאי לא מוחזק באחי לישקול הימנותי' ולשדייה אחיזרי דמסתמא לא חיישינן. אלא מתניתין לצדדין קתני בבא דיש לו בנים נאמן מיירי במוחזק באחין ואנו צריכין לנאמנותו שיש לו בנים ובבא דיש לו אחים אינו נאמן במוחזק לן שאין לו אחיו ע"ש ברשב"א שהאריך לפרש דברי הש"ס לפי דעתו הרי חזינן דמי שמוחזק לן שאין לו בנים ואין אנו יודעין אם יש לו אחים או לא שריא לעלמא ואין עלינו לחוש שמא יש לו אחים שהרי כתב שאין אנו צריכים לדבריו שאמר אין לי אחים דמסתמא לא חיישינן שמא יש לו אחין ואוקימתא זו והך פירושא קיימא לפי המסקנא לפי שיטת האלפסי והרמב"ם ז"ל שדחו אוקימתא דאביי דמוקי ברייתא במוחזק לן באחין כמ"ש הרא"ש בשם הרמב"ן ז"ל וכן הרשב"א ז"ל שם):
ובאמת שדבר זה תמוה לכאורה דכיון דמוחזק דאין לו בנים אמאי נתירוה לעלמא ולא נחוש לספיקא דאורייתא שמא יש לו אחין ונהי דלהרשב"א ז"ל אין מחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק משום דסובר דלא דמי להא דאמרינן בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה משום שאנו יודעין שם שלא תצא להיתר עד שיעשה בה מעשה המכשיר לכן אסורה כ"ז שלא נודע שנעשה המעשה. משא"כ הכא כיון שמת הותר איסור א"א ולא מחזיקינן לאיסור יבמה לשוק כמ"ש לעיל בשם הרשב"א בחי' ליבמות (דף ל'). מ"מ נהי דחזקת איסור ליכא והוי כחתיכה אחת ספק של שומן דאסורה [ועוד דקשה מדברי הרשב"א ז"ל עצמו שם בקדושין באותו דיבור שכתב דמתניתין דקדושין דיש לי אחים אינו נאמן מיירי במוחזק דל"ל בנים ול"ל אחין להכי א"נ לומר יש לי אחין משמע הא באין אנו יודעין אם יש לו אחין ויודעין שאין לו בנים הי' נאמן לומר יש לי אחים עיי"ש. הרי מוכח מזה דספק אחין בל"ל בנים דמי לספק חלב ספק שומן ולהכי ע"א נאמן לאסור אבל אי נימא דספק אחין בל"ל בנים הוי כודאי שומן משום דמסתמא לא חיישינן לאחין הא אין ע"א נאמן לאסור והוי לי' לאוקמי מתניתין דיש לי אחים אינו נאמן ביודעין דל"ל בנים ואין יודעין באחין ולמה לא נחוש שמא יש לו אח אטו ניקו ונימא דרוב בני אדם אין להם הא וודאי ליתא:
ואף שהרמב"ם ז"ל כתב (בפט"ו מהלכות איסורי ביאה) שאין אוסרין עריות ומחזיקין אותן בשאר בשר מספק עד שיוודע בודאי שהיא ערוה עליו שאם אתה אומר כן כל היתומים שבעולם שלא היו מכירין אבותיהם היו אסורין להנשא בכל מקום שמא יפגעו בערוה עיי"ש ומטעם זה פסק דהשתוקי ואסופי אינם אסורים בכל הנשים מחשש שמא היא אחותו או שאר ערוה ומייתי שם ראי' מגמרא התם שאני דאזלינן בתר רובא ורוב נשים שבעולם אינן ערוה עליו להכי שרי אבל לענין שתנשא אשתו של אסופי ולא ניחוש שמא יש לו אח במדה"י לא ידעתי מניין דבזה ליכא רובא כלל:
ואף שדעת הרמב"ן ז"ל הביאו הר"ן ז"ל (בפ' התקבל) והמ"מ (בפ"ט מהלכות אישות) בהא דאמרינן בנזיר (דף י"ב) דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם שמא אותה אשה שרוצה לישא היא קרובת ארוסתו משום דחזקה שליח עושה שליחותו ובודאי קידש לו אשה אחת. ודעת הרמב"ן ז"ל שהוא אסור בכל הנשים מה"ת ואע"ג דבעינן למיזל בתר רובא ורוב נשים שבעולם לאו קרובות ארוסתו נינהו מ"מ הא הוי לי' קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי כדאמרינן בנזיר (דף י"ב שם) וחולק על התוס' שכתבו שם דמה"ת לא מקרי קבוע מחמת שאין האיסור ניכר במקומו והרמב"ן ז"ל סובר דאף שאין האיסור ניכר במקומו נקרא קבוע. וא"כ קשה במה שכ' הרמב"ם ז"ל דאסופי מותר לישא אשה דהא לא שייך למיזל בתר רובא דהא הוי קבוע:
וצ"ל דהרמב"ם ז"ל סובר כשיטת התוס' דמותר מה"ת בכל הנשים דלא מקרי קבוע הואיל ואין האיסור ניכר במקומו ואף שלכאורה דברי התוס' תמוהין מאוד במ"ש דהיכא דאין האיסור ניכר במקומו לא מקרי קבוע דבהדיא אמרינן בע"ז (דף נ"ג) בהא דכתיב ואשיריהם תשרפון באש דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי להו רק מדפלחו ישראל לעגל גלו להו אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים והוי לי' ע"ז של ישראל שאין לה בטלה עולמית ופריך אימא דבהדי עגל נתסר מכאן ואילך נשתרי ומשני מאן מוכח אלמא דכל האשירות לא מהני להו ביטול משום הנך האשירות שעבדו העובדי כוכבים בשעה שעשו ישראל העגל אע"ג דהני אשירות מיעוטא נינהו נגד האשירות דמעיקרא ונגד האשירות שעבדו העובדי כוכבים אחר שעשו ישראל תשובה על העגל וע"כ הטעם משום דהוי לי' קבוע וכמחצה ע"מ דמי וכיון דאיכא מיעוטא שנעבדו בשעה שפלחו לעגל כולן אסורין ולא מהני בהו ביטול והא התם אין האיסור ניכר במקומו דאין ניכר על האשירה אם נעבדה באותן הימים שהיה ניחא להו בעגל או לא ואפ"ה מיקרי קבוע וזה ראי' לדעת הרמב"ן ז"ל דגם זה מיקרי קבוע וא"כ בהא דאומר לשליח צא וקדש לי אשה נמי מיקרי קבוע ובעינן למיסר מה"ת:
מ"מ אפשר לומר דבלאו הכי שרי מה"ת משום דהוי ס"ס שמא האשה שקידש השליח אין לה קרובות האסורות עליו משום ערוה ואת"ל יש לה קרובות שמא האשה שמקדש עכשיו לא זו היא קרובת ארוסתו והט"ז באהע"ז (בסימן ל"ה) כתב דלא הוי ס"ס דספק שמא לא קידש לא הוי ספק משום דחזקה שליח עושה שליחותו ודבריו ז"ל תמוהין דאכתי הוי ס"ס שמא אותה שקידש אין לה קרובה האסורה עליו ואת"ל יש לה שמא זו שנשאה אינה קרובתה ודמי לספק על ספק לא על דהוי ס"ס אף שאינו מתהפך וה"נ ספק שמא אין לארוסתו קרובה דמי לספק לא על ועוד דאפשר לומר דמצטרפין ספק לא קידש לס"ס אף דחזקה שליח עושה שליחותו מ"מ הא ודאי דלא הוי ודאי קידש רק כמו רוב דרוב שלוחים עושים שליחותם והיכא דאיכא עוד ספק אחד דעת רוב הפוסקים דהוי ס"ס אף דנגד ספק אחד יש רוב מ"מ המיעוט מצטרף לס"ס:
וראיתי להב"ש שם (ס"ק כ"ח) שתירץ דלהכי לא הוי ס"ס דהוי ספק אחד בגופו ספק אחד ע"י תערובות:
ולפענ"ד דזה לא מיקרי כלל ספק אחד בגופו ספק א' ע"י תערובות דדוקא היכא דיש בתערובות בהמה אחת שנולד בה ספק טריפות בזה לא מהני ספק תערובות להצטרף למיחשב ס"ס כיון דקיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא הוי כוודאי איסור ולא מהני ספק התערובות מידי כגון אם נתערב בהמה שהיא ספק דרוסה בשני בהמות של היתר הרי ידעינן שבהמה אחת יש בכאן שקבועה בה ספק איסור תורה ואיסורה חמור יותר מאותן ב' הבהמות שנתערבה בהן להכי אמרינן דדמי לודאי איסור שנתערב דכיון דיש בהאי תערובות בהמה אחת אשר קמי שמיא גליא שאיסורה חמור מהשנים דהיינו שיש בה ספק איסור תורה שהוא כודאי איסור שבה פגע הדורס ועי"ז נולד בה ספק טריפות רק שאין אנו יודעין איזה היא אין אנו רשאין להתיר אף אחת מכולן ולומר שמא לא זו היא מטעם ס"ס דהספק הראשון נעשה כודאי איסור שבהמה האחת שקבוע בה ספק הראשון לחוד וקמי שמיא גליא רק שמאתנו נעלם להכי שייך לומר שהספק הא' נעשה כודאי שהבהמה זו שקבוע בה ספק האחד שפגע בה הדורס רק שנעלמה מאתנו נעשה כודאי איסור אבל באומר צא וקדש לי אשה שהס"ס הוא שמא אין לה קרובה ושמא לא זו היא או שמא לא קידש ושמא לא זו היא אין בכל הנשים שבעולם אשה אחת שקבוע איסור יותר משאר הנשים אין שייך לומר דדמי לודאי איסור שנתערב דהא אין ספק קבוע בא' יותר מהאחרות דאין אנו יכולין לומר שהאחת חמורה מחברותי' מפני שנקבע בה ספק אחד יותר מחברותי'. דאין בכל אחת מהן איסור אא"כ נתפוס שני הספיקות לחומרא דהיינו שקידש אשה ויש לה קרובה והיא היא הקרובה והכלל מסור בידינו דהיכא דאין אנו יכולין לאסור אא"כ נתפוס שני הספיקות לחומרא אנו מקילין לגמרי בכל איסורי תורה מה לי ספק בגוף המעשה מה לי ספק שמא לא זו היא הכל מקרי ב' ספיקות ולא נקרא ספק אחד בגופו ספק א' ע"י תערובות אלא שיש אחת שקבוע בה איסור מספק אחד רק שנעלם מאתנו אבל אם אין אנו יכולים לקבוע בשום אחת מהם איסור אא"כ נתפוס ב' הספיקות לחומרא דנין דין ס"ס ומתירין לגמרי וזה ברור:
וכיון שבררנו דהוי ס"ס להכי מה"ת מותר ומדרבנן בעלמא החמירו כדעת התוס' וכן מצאתי בירושלמי (פרק כלל גדול) גבי מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת דפריך וליחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם אתפלגין ר"י ור"ל ר"י אמר חושש לכל הנשים ר"ל אמר אינו חושש לכל הנשים ומשני תמן יש לו תקנה יכול הוא לישא גיורת יכול הוא לישא משוחררת הכא מה אית לך עיי"ש. הרי דר' יוחנן נמי לא אסר אלא משום דיכול הוא לישא גיורת ומשוחררת הא לאו הכי הוי שרי ואם יש בזה ספק איסור תורה כי אינו יכול מאי איכפת לן א"ו דאסור רק מדרבנן משום דמה"ת הוי ס"ס ואם הי' אינו יכול לישא שום אשה אם נחוש לספיקא דקידושי השליח לא הוי חיישינן כלל בדרבנן וזה ראי' גדולה לדעת התוס' דרק מדרבנן אסור בכל הנשים:
ונראה שמזה הוציא הרמב"ם ז"ל שהשתוקי יכול לישא אשה ואינו חושש שמא היא ערוה עליו אף מדרבנן כמו באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה דאסור מדרבנן דכיון דאמרינן בירושלמי דטעמא דחששו לר"י בצא וקדש לי אשה משום דיכול לישא גיורת ומשוחררת א"כ מוכח דהאיסור הוא רק מדרבנן ומשום קנס כמ"ש התוס' בנזיר (דף י"ב) ד"ה אסור שקנסוהו על שאמר צא וקדש סתם ולא פירש לאשה פלונית א"כ באסופי דליכא למקנסי' דהוא לא פשע כלום מותר לישא ישראלית ואין חוששין משום ערוה:
עכ"פ יצא לנו מכ"ז דמה שהתיר הר"מ ז"ל אסופי לישא אשה הוא משום ס"ס ספק אין אשה בעולם ערוה עליו ואת"ל יש לו אשה שהיא ערוה עליו שמא לא זו היא אבל באשה שמת בעלה ולא נודע אם יש לבעלה אח דליכא רובא ולא ס"ס להתירה מנין לנו להתיר:
אחרי כותבי כ"ז ראיתי להנוב"י ז"ל בתשובה (סי' קמ"ה) מהד"ת שכתב שם שמדברי הרשב"ם ז"ל שהבאנו לעיל שכתב דאי לאו דמוחזק לן שאין לו אחין הי' לנו לאוסרה מספק כיון דודאי אין לו בנים אין הכרח דאפשר דהרשב"ם קאי שם בגמרא על עובדא דהוי שם שיצא עליו קול שיש לו אחים במדה"י להכי הי' לנו לאוסרה ע"ש בדבריו ותימה שלא זכר דברי הרשב"ם בתחילת הסוגיא שהבאנו לעיל שכתב שם בהא דקאמר הש"ס מתניתין דלא מוחזק לן באחין ולא בבני דקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם משום דס"ס הוא שמא אין לו אחים ושמא יש לו בנים מבואר דבידוע שאין לו בנים אסור בספק אחין לחוד:
עוד ראיתי בדבריו ז"ל דבאסופי איכא ס"ס שמא אביו א"י ואת"ל שהוא ישראל שמא אין לו אח ואף שהכל ספק אחד דהא כשאנו באין לחוש לאחין אין אנו חוששין רק לאח ישראל שהוא הזוקק ליבום ואח עובד כוכבים ואין לו אחים הכל ספק אחד. מ"מ מקרי ס"ס דספק אחד מתיר יותר מחבירו דספק של עובד כוכבים מתיר לכל העולם משא"כ ספק אין לו אח עדיין אוסר למי שיש לומר שהאסופי הי' בנו דהוי ליה אשה זו כלתו לגבי':
ולענ"ד צ"ע דזה לא מיקרי ספק אחד מתיר יותר מחבירו דגם באין לו אח לחוד אינה נאסרת לשום אדם ומותר כל אדם לנושאה אם קים ליה בגווי' וידע בנפשו שלא בא על הפנוי' וילדה ממנו וולד הנעלם מכל אדם ממי הוא ואשת אסופי זה מותרת להנשא לכל מי שרוצה לישאנה ואומר שלא בא על הפנויה ואינה אסורה אלא למי שיודע בנפשו שבא על הפנויה וילדה ממנו ואפשר שאין אדם זה בעולם ומי שבא על אשה שילדה אסופי זה כבר מת ולמי מתיר ספק עובד כוכבים יותר מספק אח ואיך ניקו ונימא דמקרי ס"ס הלא אם כבר מת האיש שבא על אם האסופי אין כאן ס"ס דבאין לו אח לחוד מותרת לינשא לכל אדם ואין ספק אחד מתיר יותר מחבירו וצ"ע:
וראיתי להנוב"י שהביא בשם הגאון מו"ה מרדכי בנעט ז"ל שהביא ראיה דאין חוששין מספק שמא יש לו אח ממתניתין (דפ' האשה בתרא) בהיתה לה חמות אינה חוששת משום דאיכא מחצה נקיבות מחצה זכרים ומיעוט מפילות וא"כ ה"ה הכא יש לנו לדין על בעלה של זו שאף אם ילדה אמו הוי ליה מיעוט הזוקק ליבום והביא שם הנוב"י מדברי הרמב"ם דלאו דווקא אם הלכה חמותה למדה"י על זמן לידה אחת אלא אפילו אם היו זמן רב במדה"י נמי אין חוששין שמא ילדה בן הזוקק ליבום מיהו לכאורה יש לעיין דהא התם אמרינן דמתניתין אתיא כר"מ דחייש למיעוטא ואפ"ה אינה חוששת משום דאיכא רובא לשוק וחזקה לשוק ולא אמרינן דמחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק הוא משום דמחמת חזקה אין לנו לאמר שנתחדש מעשה לידת היבם א"ש דברי הרמב"ם ז"ל דאי לאו דהי' לה חזקת היתר לשוק קודם שהלכה חמותה למדה"י וכגון שהיתה חמותה במדה"י מתחילת נשואיה לא הוי שרינן לה מטעם רובא דמחצה נקיבות ומיעוט מפילות דהרמב"ם ז"ל לטעמיה דפסק בהלך בעלה וצרתה למדה"י דלא תנשא כסתם מתניתין דאמרינן סמוך מיעוטא דמפילות לחזקה דאיסורא לשוק] משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת א"א וחיישינן שמא יש לבעלה אח גם מתחילת נשואין אבל כשהלכה אחר נשואיה שקודם הליכתה היתה בחזקת היתר לשוק שריא מטעם רובא וחזקה לשוק וחזקת איסור הנמשך מאיסור א"א לא מהני מידי דהא ידעינן דלא הי' לה יבם קודם שהלכה ובעינן לחדושי מילתא שנולד לה יבם להכי שריא ושפיר כתב הרמב"ם שאין מוציאין אותה מחזקתה משום דלא שריא אא"כ יש לה חזקת היתר קודם שהלכה למדה"י דאז לא מהני חזקה הנמשכת מאיסור א"א לאוסרה אבל אם אנו מסתפקין שמא בחזקת יבום קיימא מתחילה שיש לו אח מצטרפינן חזקת א"א בהדי מיעוטא כשיטת הרמב"ם דפסקינן כרישא דמתניתין:
ובזה מיושב גם מה שדקדקו התוס' למה ליה להש"ס למימר גבי היתה לה חמות דאינה חוששת מטעם רובא וחזקה דהא ברובא לחוד סגי ובעינן רק שלא יהיה חזקה נגד רובא כרישא דמתניתין וברובא לחוד סגי למישרי:
אבל לפמש"כ א"ש דבעינן חזקה דהיתירא לשוק דאי לאו הכי אלא שהספק הוא מתחילת נשואיה אמרינן סמוך מיעוטא דיולדת זכר בן קיימא לחזקה הנמשכת מאיסור א"א. להכי בעינן חזקה לשוק דאז אין כח בחזקה הנמשכת מא"א לגרום לה איסור משום דהאיסור בא ע"י חידוש מעשה ולפ"ז בנ"ד באסופי שאנו מסופקין שמא יש לו אח מתחילת נשואין לא מהני האי רובא דנקיבות ומפילות משום דסמכינן למיעוטא חזקה דא"א הנמשכת:
ולפמש"כ מיושב היטיב לשון הרמב"ם ז"ל שכתב שלא גזרו להוציאה מחזקתה והיינו דאם ליכא חזקה לשוק דהיינו דהספק הוא מתחילת נישואי' נמי לא אסורה להנשא אלא מדרבנן מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דנמשכת מאיסור א"א דהא דסמוך מיעוטא לחזקה דרישא דמתניתין הוא רק מדרבנן אבל כשיש חזקה לשוק לא גזרו רבנן כיון דלא מהני חזקה הנמשכת מאיסור א"א ויצא לו סברא זאת דלא שריא אא"כ יש לה חזקה לשוק מהא דאמר הש"ס סיפא רובא וחזקה להתירא דמשמע דבלא חזקה לא שריא:
ולפ"ז יהא האי דינא דאסופי אי חיישינן שמא יש לו אח תליא בפלוגתת הראשונים דלהרי"ף והרמב"ם ז"ל שפסקו כהך משנה דהלך בעלה וצרתה למדה"י לא תנשא משום סמוך מיעוטא דאינן יולדות ולד קיימא לחזקה גבי אסופי נמי סמכינן מיעוטא דלידת יבם לחזקה דחזקת איסור א"א שנמשך מאיסור לאיסור ולדעת הרשב"א ז"ל שפסק דלא כהך משנה ומתיר להנשא כשהלך בעלה וצרתה למדה"י ולא סמכינן מיעוטא לחזקה ה"נ שריא גבי אסופי ומדברי הרמב"ם ז"ל מוכח לפי דברינו דאף הא דסמוך מיעוטא לחזקה הוא רק מדרבנן דהא כתב שלא גזרו להוציאה מחזקתה מזה משמע דאף היכא דליכא חזקה לשוק נמי ליכא אלא איסור דרבנן משום סמוך מיעוט דיולדות הזוקק ליבום לחזקה הנמשכת מאיסור א"א וא"כ כיון דלא הוי אלא איסור דרבנן ואיכא פלוגתא דרבוותא וגם יש לצרף לזה בנ"ד דגם הא דלא הוחזק בבני לא הוי חזקה גמורה שלא נשמע מפיו דבר זה שאין לו בנים רק שלא ידענו אם יש לו בנים לכן יש להקל בזה:
יש להסתפק באחד שאמר שראה אשתו שזינתה והיא מכחשת אותו ומת הבעל ונפלה לפני יבם אם מותרת להתייבם דלכאורה אפשר לומר כיון דלא אסורה לבעלה אלא מטעם שויא אנפשה חד"א אבל כשמת מותרת אף לכהן ואין אנו מחזיקין אותה לסוטה אלא לגבי בעלה א"כ מותרת אף ליבם כמו שאר יבמה (והא דלא קתני במשנה דאלו אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן אשה שאמר הבעל שראה שזינתה ובש"ס שם (ד' פ"ד) דשקיל וטרי התם אי תני ושייר ולא מוכיח מהא דלא תני הך גוונא נראה דיש לומר דלא קתני אלא איסור שגם אנו יודעין שהוא איסור משא"כ אשה שבעלה אמר שזינתה אין אנו מאמינים לו כלל רק שהוא נאמן לגבי עצמו] או דלמא כיון דאמרינן בסוטה (דף ו') טעמא דסוטה אסורה להתייבם משום דכיון דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש וה"נ כיון שנאסרה על בעלה אסורה להתייבם:
ונראה דמותרת להתייבם דהא שם בסוטה פריך אלא מעתה אשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל ה"נ דאסורה לו משום ק"ו ומשני התם אונס בישראל משרי שרי הרי דכיון דאונס בישראל שרי לא איכפת לן במה שנאסרה במותר לה א"כ כ"ש הכא דבעינן למימר גבי יבם דמחזיקין אותה שלא זינתה כלל:
מיהו צ"ע מהא דאמרינן ביבמות (דף קי"א) תנן התם בראשונה היו אומרים האומרת נטולה אני מן היהודים יוצאת ונוטלת כתובה חזרו לומר האומרת נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ומשמשתו ומבעי ליה אמרה נטולה אני מן היהודים ומת מי מסקא אדעתה דנפלה קמי יבם או לא ופירש"י ז"ל שהבעל הפיר חלקו ומת ומבעי ליה אי אסורה ליבם מחמת נדרה או לא וקשה דלמה איכפל רש"י ז"ל לפרושי שהפיר הבעל חלקו ומת דהך בעיא אי חל נדרא איבם הוי מצי למיבעי נמי אם לא הפיר הבעל חלקו ומת אם מותרת ליבם שאין היבם בכלל הנדר או לא א"ו דכשלא הפיר חלקו ומת אסורה להתייבם מחמת דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש ואף שהאיסור רק מחמת נדר לחוד וביבם לא שייך הך איסורא כלל מכל מקום אסורה ליבם:
ונראה דרש"י ז"ל היה מוכרח לפרש דבעייתו מיירי שהבעל הפיר חלקו ומת דבלא"ה היתה אסורה ליבם משום ק"ו דאי נימא דמיירי בלא הפיר חלקו ומת א"כ ל"ל לאתויי כלל הך דמשנה אחרונה הא הך בעיא מצי למיבעי גם למשנה ראשונה שאינו יכול להפר ונוטלת כתובה ויוצאת אם מת אם מותרת להתייבם ומדמבעי ליה רק למשנה אחרונה ש"מ דלמשנה ראשונה אסורה בלאו הכי משום ק"ו ומבעי ליה למשנה אחרונה כגון שהפיר חלקו ומת דליכא ק"ו אי אסורה ליבם משום נדרה או לא וצ"ל לפ"ז דאף דאמרינן שם בסוטה באשת כהן שנאנסה ולו אח חלל דלא אסרינן משום ק"ו דבמותר לה נאסרה משום דאונס בישראל משרי שרי. עיקר החילוק דבישראל ובחלל לא משכחת כלל איסור זנות דאונס ולא שייכא גביה כלל להכי לא אמרינן ק"ו אבל זנות דרצון אף דזנות שתחת הבעל לא שייכא גבי יבם מ"מ אלו זנתה תחתיו היתה אסורה והאיסור דנוהג בו שייך למימר ק"ו דבמותר לה נאסרה באסור לה לכ"ש ולהכי הוצרך רש"י ז"ל לפרש שהפיר לה קודם שמת ולהכי בנודרת הנאה מבעלה ומת נמי שייך למימר האי ק"ו דהא איסור נדר נוהג גם גבי יבם אלו נדרה תחתיו ואמרינן במותר לה נאסרה וכו' ועיין ברש"י ז"ל שם בסוטה שמשמע מדבריו ג"כ דלא אמרינן ק"ו אלא באיסור שנוהג גבי יבם ג"כ:
ולפי"ז אפשר לומר גם בבעל שאומר שראה שזינתה אף דלכל מילי מחזקינן ליה למשקר מ"מ כיון שנאסרה עליו מטעם אמירתו וכמה רבוותא סברי דענין שויא אנפשה חד"א הוא מטעם נדר אמרינן ק"ו במותר לה וכו' ואסורה להתייבם:
מיהו לפמ"ש התוס' ביבמות (דף פ"ד) ד"ה שייר שהקשו אמאי לא פריך בסוטה בנעשה פצוע דכא ומת תהא אסורה להתייבם מטעם במותר לה נאסרה וכו' ותירצו דלא שייך לומר במותר לה נאסרה אלא במעשה שנעשה באשה ולא באיש א"כ לפ"ז אפשר דהכא שהוא אומר שראה שזינתה ונאסרה עליו לא מיקרי מעשה באשה דהא אנן לכל מילי מחזיקינן שלא זינתה רק שהוא אסור בה מחמת אמירתו ולא מיקרי מעשה באשה כ"א באיש ודמי לנעשה פצוע דכא דלא אמרינן בי' במותר לה נאסרה וכו':
מיהו עיקר הדבר שדקדקנו מלשון רש"י ז"ל דאם לא הפיר הבעל ומת אסורה להתייבם קשה לכאורה דאיך שייך בזה במותר לה נאסרה נהי דהבעל לא הפיר לה ואפילו אם הקים לה מ"מ הא יכולה לשאל לחכם על נדרה ותהא מותרת ואיך שייך לומר בזה במותר לה נאסרה:
מיהו מצינו כה"ג (בב"ק ס"ז) דאמר התם דגזלן שתרם הוי יאוש ושינוי השם מעיקרא טיבלא והשתא תרומה והקשו התוס' הא הוי שינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה ותירצו דשאלה בתרומה לא שכיחא והרשב"א ז"ל שם הוכיח דמידי דלא שכיח נמי מיקרי חוזר לברייתו ותירץ דכיון דשאלה א"א כ"א ע"י אחרים שיתירו לו לא מיקרי חוזר לברייתו עי"ש בדבריו ז"ל. ואפשר לאמר דה"נ כיון דשאלה צריכה לאחרינא מיקרי נאסרה במותר לה ואמרינן ק"ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כל שכן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |