עונג יום טוב/קלח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה בדבר הקידושין מק"ק גאנאנדז מכתבו קבלתי ומפני עוצם טרדותי וחלישת כחי לא השבתי עד כה. והנה בדבר הקדושין שהי' בפני אב ובנו ועד אחד עמהם ראיתי במכתב כבודו שדעתו נוטה להתיר מכמה טעמים. הנה במש"כ לפסול העדים מטעם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה כמבואר ברמ"א (סימן מ"ב) דאם נמצא א' קו"פ הוי כמקדש בע"א וכתב הב"ש והח"מ דמיירי שלא נצטרפו להעיד לכן לא נפסל הכשר בעדותו ובעובדא דידי' כתב כבודו דדמי לנצטרפו להעיד ולדעתי נראה דאין לפסול כאן משום נמצא א' קו"פ דמבואר בש"ס (מכות ד' ו') דשואלין להו אי למיחזי אתיתו אי לאסהודי אתיתו ופירשו שם התוס' דלאסהודי אתו היינו שכוונו להעיד בשעת ראי' כמבואר בדבריהם במכות (דף ו') ד"ה לאסהודי ובד"ה שמואל שהקשו מקדושין שנמצא בשעת החופה קרובים כתבו וגם לרבי קשה שפעמים יתכוונו אחד מן הקרובים להעיד עכ"ל וכן ברא"ש הקשו איך הקדושין כשרין אם כוונו להעיד וכאן אינו רואה לדון בזה דין כוונו להעיד ואף שהמקדש כיון להביאם בכדי שיהיו עדים כולם ביחד מ"מ מי יודע ידעו שהוא מכוון לזה ואפשר דאלו הוו ידעי שיקדש את הבתולה לא היו רוצים להיות עדים בדבר ואף שאמר ד"ז בסוד להעד שבתי מ"מ השנים האחרים אפשר לא ידעו מזה ומדברי הגאון שהביא הרא"ש במס' מכות מבואר דכל היכא דלא ברור לן שנצטרפו וכוונו להעיד אין אנו יכולין לבטל עדותן ומוציאין ממון עפ"י עדותן שכן כתב וז"ל וחזינן לגאון דקאמר ה"מ בעדות בע"פ אבל בשטר שיש בו שלשה עדים ושנים מהם קרובים זל"ז אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זב"ז דדמי כמאן לאסהודי אתינן לא מבטלינן שטרא מספק אלא תתקיים השטר בשאר העדות עכ"ל אלמא דכל כמה דלא ידעינן בבירור שנצטרפו בכוונה לעדות זה לא פסלינן להו ומפקינן ממונא אפומייהו כ"ש דלא מצינן להקל ולפסול הקדושין כ"ז שלא נודע שנצטרפו בכוונה ועוד דהא פסקינן דאם צריך לעדות ומצוה להחרים שכל מי שיודע יבוא ויעיד שלא נתבטלה עדות הכשרים בשביל הפסולים כמ"ש הרא"ש שם ובעובדא דידי' מסתמא שלחו הב"ד אחרי כולם שיבואו להגיד כדי לעמוד על החקירה בבירור ולא מיקרי אתו לאסהודי אלא כשבאו מעצמן להעיד:
אולם מה שיש לדון להקל שהעדים לא ראו הנתינה לידה ממש והרמ"א כתב (בסי' מ"ב) בשם תשובת הרשב"א שצריכים העדים לראות הנתינה ממש אעפ"י ששמעו שאמר התקדשי לי בחפץ פלוני ואח"כ יצא מתחת ידה אינן קדושין עכ"ל ואף שהב"ש כתב שם (בס"ק י"ב) שהמרדכי סובר דבידיעה בלא ראי' נמי סגי ואפילו לא ראו הנתינה אם ראו דבר המוכיח אין לבטל הקדושין כלל כאילו ראו גוף המעשה כדאמרינן הן הן עדי יחוד כו' נלע"ד דגם המרדכי לא החמיר מטעם זה לחוד דז"ל המרדכי (פ' האומר) כתב הרא"מ בתשו' דהיכא דאחד מן העדים לא ראה נתינת הטבעת אין לבטל הקדושין חדא דחוששין לדברי רב פפא דמקדש בע"א חוששין לקדושין ועוד דאם עד רואה דבר מוכיח ונראה יכול להעיד כאלו ראה גוף המעשה עכ"ל הרי שעשה זה סניף למה שע"א ראה הנתינה אבל מטעם ידיעה בלא ראי' לא הי' מחמיר ומודה להרשב"א דלא חיישינן לידיעה בלא ראי' ועוד נ"ל דהמרדכי והרשב"א לא פליגי כלל דהא לכאורה קשה על המרדכי הא אמרינן בשבועות (דף ל"ד) דרבי אחא הוא דסובר דדנין בד"מ ובד"נ בידיעה בלי ראי' ואנן פסקינן כרבנן גבי גמל האוחר בין הגמלים וא"כ ידיעה בלי ראי' לאו כלום מיהו ז"א דהא התוס' שם כתבו דגם רבנן אית להו אומדנא כההיא דשבועות (דף מ"ו) גבי נחבל שעלתה לו נשיכה ע"ג ובין אצילי ידיו כדאמר בהדיא דבכה"ג נוטל הנחבל בלא שבועה וע"כ דהיינו טעמא דמילתא דידיעה בלא ראי' שאי אפשר להיות בשום אופן אחר מהני גם לרבנן דר' אחא כמו בנחבל שעלתה לו נשיכה ע"ג ובין אצילי ידיו שא"א לחבול בעצמו במקום הזה וגם איש אחר לא הי' שם שנוכל לתלות בו החבלה להכי נוטל בלא שבועה אבל דבר שאפשר אפי' מצד רחוק שהיה באופן אחר באומדנא כזה סברי רבנן דלא מהני ידיעה בלא ראי' ולהכי בגמל האוחר בין הגמלים אעפ"י שלפי האומדנא נראה שזה הרגו מ"מ יכול להיות שמת פתאום מעצמו שהוא רחוק לאמר כן וסברי רבנן דבכה"ג לא מהני ידיעה בלא ראי':
ולפ"ז שפיר איכא למימר דהרשב"א מיירי בידיעה בלא ראי' שאפשר לתלות ע"צ הרחוק שהי' באופן שלא בקדושין נתן לה מעיקרא אלא במתנה רק שאח"כ אמר לה התקדשי לי באתרוג דז"ל שם בשנים שהיו עומדים אחורי גדר בית אחד ושמעו שאמר ראובן ללאה התקדשי לי באתרוג אבל לא ראו הנתינה ממש אפילו ראו אתרוג יוצא מת"י אין כאן חשש כלום אפילו היא מודה שלקחתו לשם קדושין דעדות ראי' בעי ממש עכ"ל ומי לא מצינו למימר דבאמת נתן לה מעיקרא לשם מתנה ואח"כ כשהי' כבר האתרוג בידה א"ל התקדשי לי באתרוג ואף שהאומדנא מוכיח שכיון שרצתה להתקדש בהאי אתרוג מסתמא לא נתן לה מתחילה לשם מתנה מ"מ הא באומדנא כהאי פליגי ר"א ורבנן וקיי"ל כרבנן דידיעה בלא ראי' לא מהני:
אבל המרדכי מיירי בגוונא דליכא למיתלא שנתן לה מעיקרא בתורת מתנה כגון דאמרי עדים שקודם ששמעו ממנו לשון הקדושין ראו שלא נתן לה הטבעת רק שהי' בידו ובעת שאמר לשון הקדושין לא ראו שום נתינה רק שאח"כ ראו שהטבעת יוצא מת"י דזה מוכח דע"כ נתן לה בעת הקדושין ומ"מ כיון שלא ראו הנתינה ממש בעיניהם מיקרי ידיעה בלא ראי' ובידיעה בלא ראי' כה"ג מודו רבנן דמהני דדמי לעלתה נשיכה ע"ג ובין אצילי ידיו דמודו רבנן דחייב:
ולפ"ז אין שום פלוגתא בין הרשב"א והמרדכי וא"כ עובדא דידן דמי ממש לעובדא דהרשב"א ז"ל דהא אפשר לאמר דמעיקרא נתן לה וקיבלה היא בתורת מתנה כמו שראתה שחלק אגוזים לחביריו ואח"כ א"ל התקדשי לי וידיעה בלי ראי' כהאי לא מהני דקיי"ל כרבנן דר"א:
ועוד דאף דמעיקרא פשטה ידה מרצונה מ"מ נראה מדברי הבליעל שקפץ את ידה בעת נתינת המטבע ודמי למש"כ הרמ"א בלקח ידה בחזקה וקידשה ולא השליכה מתוך ידה שביאר שם הח"מ (בס"ק ב') דלדעת הרמ"ה ז"ל אין זה קדושין דלא אמרינן אם איתא דלא ניחא לה תישדינהו אלא כר"א דסבר בקדושין (דף י"ג) דאמרינן אטו כולהו נשי דינא גמירי וסברי אי משדינהו ומתברי מתחייבנא באחריות:
ועוד יש להקל בזה כמ"ש מעכ"ת עפ"י דעת הנוב"י שכתב שהיא נאמנת לאמר שלא נתכוונה לשם קדושין דע"א נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק איסורא ועשינו סמוכין לדבריו בעזה"י בתשובה אחרת ולא רציתי להאריך בכאן והא דפריך הש"ס אמתניתין האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני ה"ד אי דאיכא סהדי וכו' ואמאי לא משני הש"ס כגון שהיא אומרת שלא כוונה לשם קדושין דהיא נאמנת דז"א דא"כ כיון שהיא נאמנת אף הוא מותר בקרובותי' כיון שנאמנת דלא שייך לומר דאסור משום דשוי' אנפשי' חד"א כיון דאינה מכחשת נתינת הקידושין רק שאומרת שלא כוונה לשם קידושין והיא נאמנת ממילא גם הוא מותר בקרובותי' ועוד יש לצרף סברת המרדכי בקדושין (פרק האומר) דאם השליכתו לטבעת אעפ"י שהי' אחר כד"ד] אמרינן הוכיח סופו על תחילתו כדאי' (בחולין ובב"ב) גבי שחט ואח"כ חשב עלי' וגבי מתנה מכל הני טעמי הנני מסכים לדעת מעכ"ת להתירה בלא גט ואין כאן חשש קדושין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |