עונג יום טוב/קלג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג יום טוב קלג

סימן קלג

שאלה בעדות עגונה מקאלנא שיש שני עדים על מיתת בעלה רק שמכחישין זא"ז באופן מיתתו איך הי' שאחד אמר שמת במקום פלוני ואחד אמר שמת במקום אחר:

תשובה ביבמות (דף קי"ח) תנן אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו דברי ר"מ ר"י ור"ש אומרים הואיל ושניהם מודים שאינו קיים ינשאו ובשו"ע (סימן י"ז סעיף ט') ע"א אומר מת וע"א אומר נהרג אעפ"י שהם מכחישים זא"ז הואיל ושניהם מודים שאינו קיים ינשאו ודין זה כתבו הב"י בשם הרא"ש והב"ש שם כתב בשם הריא"ז שחולק ע"ז וסובר דעא"א מת ועא"א נהרג לא תנשא דדוקא גבי צרה אמרינן הואיל ושתיהן מודים שאין קיים ינשאו משום דהכחשת צרה לאו הכחשה היא לגבי' חברתה אבל עד אחד דעלמא הואיל ומכחישים זא"ז לא תנשא:

ואף שלכאורה הדבר תמוה דכיון דע"א נאמן בעדות אשה וחד מינייהו וודאי אומר אמת א"כ תנשא ממ"נ כמ"ש הב"ש מ"מ נראה דדבר זה תליא אי עד אחד נאמן בעדות אשה מה"ת או לא דאם אמרינן דנאמן מה"ת א"כ באחד אומר מת וא"א נהרג תנשא מטעם דהאחד וודאי אומר אמת. אבל אי אמרינן דמה"ת אין ע"א נאמן רק חכמים האמינוהו אפשר לומר דלא האמינו אלא בכה"ג שאינן מוכחשים אבל אם כ"א מוכחש מחבירו איכא למימר דתרווייהו לא דקדקו במיתתו כמ"ש התוס' (בדף קי"ח) ד"ה ומכחישות גבי צרות דכיון דאחת מהן וודאי שקרנית ואולי אומרים שקר כי לא ידעו אמיתת הדברים. וה"נ גבי ע"א שאינו נאמן מה"ת רק רבנן האמינוהו ובהכחשה חיישינן שמא שניהם לא ידעו אמיתת הדברים וזה דעת הריא"ז ז"ל:

וראיתי בנוב"י ז"ל שכ' שנעלם מהרא"ש דברי הירושלמי שם ביבמות דהכי איתא שם אמר ר' אלעזר מודה ר"י ור"ש בעדים מה בין עדים לצרה לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום ע"כ, הרי חזינן דבעדים מודה ר"י ור"ש דלא ינשאו והיינו בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג:

ולולא דמסתפינא הו"א דאין סתירה לדעת הרא"ש מדברי הירושלמי דהירושלמי לא מיירי בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג אלא בב' כיתי עדים אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג תדע דהא הך מימרא דר"א דמודה ר"י ור"ש בעדים מייתי אח"כ שם בירושלמי אפלוגתא דרב ורבי יוחנן באחת אומרת מן הכיס מנה ואחת אומרת מן הצרור מנה או אחת אומרת במקל הרגו ואחת אומרת בסייף הרגו דרב אמר לא בטלה עדות ור"י סובר דבטלה העדות וקאמר שם דבכת אחת מודה רב דבטלה עדות ופליגי רק בב' כיתות וע"ז אמר חילי' דרב מהא דתנן אחת אומרת מת אחת אומרת נהרג הואיל ושניהם מודים שאינו קיים ינשאו וע"ז אמר לא שמיע לי' הא דאמר ר' אלעזר לא עשו צרה אצל חברתה כלום עיי"ש א"כ הא דאמר נמי מעיקרא מודה ר"י ור"ש בעדים היינו נמי בב' כיתי עדים וע"ז אמר דמודה ר"י ור"ש אבל בע"א אומר מת ועא"א נהרג לא מיירי הירושלמי כלל והחילוק שיש בין ב' כיתות המכחישים זא"ז במת ונהרג לכת אחת המכחישים זא"ז. נראה לפי מה שבארנו דעת הראב"ד ז"ל שהביא הרשב"א ז"ל בחי' לקידושין (דף ס"ה) בהא דתניא התם שנים שבאו ממדה"י ואשה עמהם וחבילה עמהם זה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי וזה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי והיא אומרת אלו שני עבדי וזו חבילתי צריכה שני גיטין כו' ופריך ה"ד אי דאית לי' סהדי להאי וסהדי להאי מי מצי אמרה אלו שני עבדי וזו חבילתי כו' וע"ז כתב הראב"ד ז"ל בשאינן מכחישין אלו את אלו אלא אלו מעידין שנתקדשה לזה ואלו מעידין שנתקדשה לזה ואינן מעידין על זמן ידוע ואפשר שנתקדשה לשניהם בזה אחר זה גירש זה ונשא זה אבל אם היו מכחישין אלו את אלו לא היתה צריכה גט מאחד מהן שאין כאן עדים כלל:

והרשב"א ז"ל תמה עליו דהא אפילו שמכחישין אלו את אלו הוי לי' כב' אומרים וב' אומרים לא נתקדשה דאמרינן בפ' האשה שנתארמלה דלא תנשא וכאן זיל לגבי האי הוי לי' כשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה וכן לגבי אידך ועוד דהא קיי"ל שתי כיתי עדים המכחישין זא"ז זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה הלכך הכא וודאי חדא מינייהו מהימני ולחד מהנהו וודאי נתקדשה וצריכה גט ואפילו אם נישאת תצא ע"כ דברי הרשב"א ז"ל. ותמיהתו עצומה על דברי הראב"ד ז"ל:

ונראה דדעת הראב"ד ז"ל דאף דקיי"ל שני כיתי עדים המכחישין זא"ז זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה מ"מ הא אמרינן בב"ב (דף ל"א) גבי זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתא ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה דאמר ר"נ אוקי חזקה בהדי חזקה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא וא"ל רבא דהא עדות מוכחשת היא ואמר שם בש"ס דרבא אית לי' שפיר הא דר"ה בשתי כיתי עדים המכחישים זא"ז זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה מיהו ה"מ בעדות אחרת אבל באותו עדות סובר רבא דמיקרי עדות מוכחשת עיי"ש הרי דסבר רבא דלאותו עדות לא אמרינן זו באה בפ"ע ומעידה וזו כו' אף בדבר שאין מכחישין זא"ז ויש להן דין עדות מוכחשת ואף דר"נ סובר דאוקי ארעא בחזקת אבהתא ואנן פסקינן כר"נ לאותו עדות לא הוי עדות מוכחשת. מ"מ נראה דדוקא באבהתא ושני חזקה דתרי מילי נינהו בזה סובר ר"נ דאין נפסלין במה שלא הוכחשו דרבא סובר דלאותה קרקע לא מהני עדותן אף דקיי"ל גבי עד זומם דמכאן ולהבא הוא נפסל מ"מ באותה קרקע שהוכחש לא מהני עדותן כמ"ש התוס' בב"ק (דף ע"ב) ד"ה רבא ור"נ סובר דלא נפסל לאותה קרקע משום דאבהתא וחזקה תרי מילי נינהו אבל בהא מלתא גופא שהוכחשו ע"ז אין אנו יכולין לדון בזה על ידן אף בדבר שמודים זה לזה כגון שכ"א מהכיתות מוכחשים במה שאומרים שנתקדשה לאחד מהן אין אנו יכולים לדון על האשה דין א"א דהא ממה שיצא מפיהם שנתקדשה להאי אנו דנין שהיא א"א ואהאי דיבורא הרי הוכחשו זה מזה ובהא גם ר"נ מודה דאף דתרווייהו אמרי שהיא א"א ואין בזה הכחשה מ"מ באותו עדות לא סמכינן עלייהו להאמין להם אף שאין מכחישין זל"ז וכמו דלרבא אין מאמינים להנך סהדי דמסהדי אאבהתא אע"ג דלא הוכחשו בזה משום דבאותו עדות הוכחשו לא מהני עדותן. ה"נ לר"נ אף דסובר דגם באותו עדות מהימני במה דלא הוכחשו מ"מ בדבר שהוא בעצם הכחשתן לא מהימני אף בדבר שהכת המכחישים מודים להם:

ולהכי שפיר כ' הראב"ד ז"ל דאם העדים מכחישין עצמן על זמן ידוע זאת אומרת נתקדשה לזה וזאת אומרת נתקדשה לזה אינה צריכה גט אף מאחד מהם דאף ששניהם מודים שהיא א"א אין אנו יכולין לחתוך הדין עפ"י הדברים ששניהם מודים זל"ז דלאותה עדות לא מהני עדותם אף בדבר שלא הוכחשו מאי אמרת הא חד מינייהו וודאי אמת קאמרי והרי היא א"א ז"א דהא על כל מעשה של אחד מהכתות אנו מסופקין על קדושי ראובן אנו מסופקין מחמת שעדותו של שמעון מכחישין אותן ועל עדותו של שמעון אנו מסופקין מחמת עדותו של ראובן ובספיקא לא מפקינן לה מחזקת פנוי' דהא כשנולדה פנוי' היתה ועל כל מעשה קידושין שהעידה א' מהכיתות יש ספק והרי היא בחזקת פנוי'. דבשנים אומרים נתקדשה שנים אומרים לא נתקדשה לא תנשא לכתחילה הא זהו רק מדרבנן בעלמא כמ"ש הרשב"א בחי' לקידושין (דף ס"ו) והתוס' בכתובות (דף כ"ג) ד"ה מאי שנא ולא החמירו רבנן להצריך גט אלא היכא דאם נחמיר עלי' להצריכה גט יכול להיות שאנו עושין ככת אחת המעידה אמת ואומרים שנתקדשה אבל הכא גבי חבילה אם נצריכה גט לחומרא צריכה שני גיטין וגט אחד יהא בוודאי בחנם לכן לא החמירו כלל ואוקמה אדאורייתא דאכל מעשה הקידושין שהעידה אחת מהכיתות הוי ספיקא ומוקמינן לה בחזקת פנוי' ולצרף דברי שני הכיתות במה שהם מחזיקים אותה לא"א נמי אין אנו צריכין דלאותה עדות לא מהני דבריהם אף במה שלא הוכחשו כדמוכח מההוא דב"ב:

ובהא מילתא פליגי רב ור' יוחנן (בירושלמי שלהי יבמות) בב' כיתי עדים אחת אומרת מנה מן הכיס ואחת אומרת מנה מן הצרור אחת אומרת בסייף הרגו ואחת אומרת במקל הרגו דרב אמר הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה עדות ור"י סובר הכחיש עדות בתוך עדות בטלה עדות. והיינו משום דרב סובר כיון דלדברי שניהם לוה ממון או הרגו הרי חייב בוודאי ור"י סובר דבטלה עדות וכמו שהסברנו לעיל בדעת הראב"ד ז"ל דעל איזה מעשה שאנו רוצים לחייבו הוא ספק אצלינו ספק מעשה מניית מנה מן הצרור הוי ספק ואין לחייבו ועל ספק מניית מעשה מן הכיס נמי אין לחייבו מאי אמרת לחייבו על היוצא מעדות שניהם שהוא לוה או הוא הרג ע"ז כבר אמרנו שבאותה עדות לא אמרינן זו באה בפ"ע ומעידה אף בדבר שלא הוכחשו כההיא דב"ב בזה אומר של אבותי וקאמר התם חילי' דרב הוא מהא דתנן אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל ושתיהן מודים שהוא אינו קיים ינשאו וע"ז אמר בירושלמי ולא שמיע לי' דמר ר' אלעזר מודה ר"י ור"ש בעדים מה בין צרה לעדים לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום והיינו דר"א סובר דבשני כיתי עדים המכחישין זא"ז לא תנשא מה"ט שכתבנו דאין להתירה מטעם מעשה המיתה דהוי ספק מחמת הכחשת כת האחרת. וכן מחמת מעשה שנהרג אין להתירה דהוי ספק מאי אמרת שניהם מודים שאינו קיים הרי לאותו עדות לא מהני אף במה דליכא הכחשה כמו בזה אומר של אבותי שכתבנו לעיל ודווקא גבי צרה אמרינן דינשאו דאין הכחשת צרה כלום אבל בב' כיתי עדים שהכחשתן מועיל כ"א לגבי שכנגדו לא תנשא כר' יוחנן:

ואחרי שבררנו שהירושלמי מיירי בב' כיתי עדים א"כ נראה דבע"א אומר מת וע"א אומר נהרג תנשא אף לר"א ור' יוחנן דהא לדברי שניהם מת ואין מכחישין עצמן בזה ואף שבארנו דלא אמרינן באותה עדות זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה אף בדבר שלא הוכחשו זהו דווקא במוכחשין מפי שני עדים דבאותה עדות בהדי סהדי שקרי למה לי אף לרב הונא כיון שבאותו דיבור עצמו הוכחשו אבל הכחשת ע"א לא הוי הכחשה כלל לפסול את דיבורו של העד לגמרי שלא יועיל אף בדבר שלא הוכחשו ואף רב חסדא דסובר בהדי סהדי שקרי למה לי הוא דווקא בב' כיתי עדים אבל כת א' המכחשת זא"ז וודאי דאמרינן זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה וכו' [כדמוכח בכתובות גבי עד א' אומר תנאי הי' דברינו וע"א אומר אינו תנאי דאמרינן תרווייהו בשטרא מעליא קמסהדי עיי"ש (בדף י"ט ע"ב) ובר"נ] משום דהכחשת ע"א לאו הכחשה היא למיפסל העד במה שאינו מוכחש מחבירו וכיון דתרווייהו אמרי מת מותרת להנשא ושפיר כ' הרא"ש בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג דתנשא ואין סתירה מדברי הירושלמי דהירושלמי מיירי בב' כיתי עדים ובירושלמי דקאמר לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום ה"ה בע"א דעלמא נמי לא עשו הכחשתו כלום אצל חבירו אלא דלא מיירי מדין ע"א ועדיפא מיני' אמר דהכחשת צרה וודאי לאו כלום אפילו באומרת לא מת אבל באמת גם הכחשת ע"א לאו כלום הוא אצל חבירו וכיון דתרווייהו אומרים אינו קיים תנשא. ועוד נ"ל דאפילו בשתי כיתי עדים אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג אף דפשיטא לי' להגאון בעל נוב"י ז"ל דהלכה בזה כר' יוחנן דסובר הכחיש עדות בתוך עדות ובטלה העדות כדקיי"ל בכל דוכתא רב ור' יוחנן הלכה כר"י מ"מ בהא הלכה כרב דלא בטלה העדות. דהכי מוכח בגמרא ביבמות (דף פ"ח) דמייתי רבא שם ברייתא מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בע"כ וקאמר שם ה"ד אילימא דלא נישאת לאחד מעידיה ולא קאמרה ברי לי צריכה למימר דדפנו אלא לאו דנישאת לאחד מעידי' וקאמרה ברי לי וקתני דפנו אלמא מפקינן לה מיני' ופירש"י ז"ל בד"ה אלא לאו כה"ג דנישאת תחילה לאחד מעידיה ואח"כ באו עדים שהי' חי באותו שעה ומת כו' ולא רצה להוציא משום זונה וקתני דפנו וקשיא לרב והיינו דילפינן מקרא דוקדשתו דמפקינן לה בכה"ג משום איסור זונה לכהן והרי חזינן דליכא התם אלא רק איסור זונה לכהן אבל איסור א"א ליכא ובע"כ משום דגם כת השני' מודים שעכשיו הוא מת רק שאומרים שבשעה שנישאת הי' בעלה חי ונאסרה משום זונה לכהן והרי התם דמי ממש לכת אחת אומרים מת וכת אחת אומרים נהרג דאם מת מעצמו לא נהרג ואם נהרג לא מת מעצמו והתם נמי דאם מת קודם שנישאת הרי לא היה קיים באותו שעה שהעידו העדים האחרונים שמת אז ואם מת בשעה שהעידו העדים אחרונים הרי הי' קיים בזמן שהעידו העדים הראשונים על מיתתו ואפ"ה אמרינן דליכא אלא איסור זונה לכהן אבל איסור א"א ליכא וע"כ הואיל ושתיהם מודים שמת תנשא אעפ"י שמכחישים עצמם בזמן מיתתו ולדברי כל כת אחת מהם השני' אומרים שקר הרי בהדיא כרב דאמרינן לא בטלה עדות בתוך עדות וכיון דסתמא דגמרא סבר הכי בעינן למיפסק כרב ושפיר פסק הרא"ש ז"ל בע"א אומר מת ועא"א נהרג תנשא דלא כהירושלמי:

שוב ראיתי שיש לדחות קצת ראי' זו דאכתי איכא למימר דבטלה עדות בתוך עדות ומ"מ הכא בכת אחת אומרת מת ביום פלוני וכת אחת אומרת שמת אחר זמן והיא נשאת בין זמן הכת ראשונה לזמן הכת שני' וליכא איסור א"א משום דהוי ס"ס שמא מת בזמן שהעידו הכת ראשונה ואת"ל חי הי' אז ועדי שקר הם מ"מ שמא מת בזמן שהעידו כת השניה ואין זה ספק אחד דמה לי מת אז מה לי מת לאח"ז משום דהכא הספק מיתה בזמן שהעיד כת שניה אינו מתיר אלא איסור א"א אבל לכהן אסורה משום זונה וספק מיתה בזמן שהעידו כת ראשונה מתיר אף לכהונה וכל היכא שספק אחד מתיר יותר מחבירו לא מיקרי ספק אחד והוי ס"ס מעליא כמבואר ביו"ד (סימן ק"י) ובפוסקים ובשנים אומרים מת ושנים או' נהרג דליכא ס"ס דהא אין נ"מ בין מת לנהרג לשום דבר דלא הוי ס"ס אמרינן כיון דמכחישין זא"ז בטלה עדותן לגמרי אבל בכת אחת אומרת מת ביום פלוני ונשאת וכת א' אומרת שמת אחר שנשאת הוי ס"ס משום דספק אחד מתיר יותר מחבירו ואפילו להנך רבוותא דסברי דלא מהני ס"ס באיסור א"א להתירה משום דבחזקת א"א קיימא מ"מ הכא הא איתרע חזקת א"א משום חזקה דדייקא ומינסבא כמו שהוכיחו התוס' שם ביבמות מהא דאמר באשם תלוי קיימא ולא קאמר דבחטאת קיימא ש"מ דהוי ספק השקול וא"כ מהני ס"ס ולהכי אין אנו דנין אלא על איסור כהונה אבל משום איסור א"א אין לחוש דהוי ס"ס:

ועיין בתשובות מהרא"י (סימן ק"ל) הובא בש"ך (סימן ק"י) דהתיר ע"י ס"ס כה"ג גבי א' שקנה פרה חולבת ואח"כ ילדה זכר ונקיבה ואינו ידוע מי יצא ראשון הזכר או הנקיבה דהוי ס"ס ספק שמא כבר נפטר רחמה קודם החליבה ואת"ל שחלבה עד שלא ילדה ספק שמא יצא הנקיבה ראשונה והוי ס"ס אע"ג דמה לי נפטר רחמה בזמן הקודם מה לי נפטר רחמה ע"י הנקיבה ואפ"ה לא חשיב לי' חד ספק וכ"ש הכא דחשיב ס"ס שמא נהרג או מת בזמן שהעידו העדים ראשונים ואת"ל דאז לא נהרג שמא נהרג בשעה שהעידו עדים האחרונים דהכא איכא נ"מ לענין פסול כהונה דכשנאמין לעדות הראשונים כשירה אף לכהונה וכשנאמין לעדות האחרונים פסולה לכהונה מחמת שנשאת בינתיים וע"ש בדברי המהרא"י דאם ילדה הפרה שני זכרים לכ"ע הוי ס"ס משום דהספק שילדה קודם החליבה מתיר שני הזכרים והספק איזה יצא ראשון אינו מתיר אלא אחד עי"ש עכ"פ הרי מוכח מדבריו דכה"ג חשוב ס"ס אף ששני הספיקות הם מענין והיתר אחד ואין בהם אלא שינוי הזמן וה"נ גבי היתר האשה לעלמא מיחשב ס"ס בשינוי הזמן כיון שיש נ"מ בין שני הספיקות לענין כהונה ולא תימא דלא מיקרי ס"ס אלא היכא שאין שתי הספיקות מכחישות זה את זה ויכול להיות גם שניהם ביחד כמו ספק אינו תחתיו וספק באונס בסוגיא דפ"פ דיכולים להיות גם שניהם ביחד שנאנסה קודם האירוסין וכן בעובדא דמהרא"י יכול להיות שילדה קודם שחלבה וגם בלידה זו יצאת הנקיבה ראשונה אבל בשני כיתי עדים המכחישים זא"ז בזמן מיתתו דא"א להיות שניהם אמת אין שני הספיקות מצטרפין לס"ס ז"א דכל היכא דיש שני צדדים להתיר ואיזה מהן שנתפוס יש לפנינו היתר הוי ס"ס אף ששניהם ביחד א"א להיות:

וכן מוכח מדברי המהרי"ט בתשובה שכתב בהא דמייתינן בסנהדרין (דף ע"ז) דמייתי הש"ס דכל היכא דחזרה לאחוריה מכח זריקתו לאו כחו הוא מהא דתנן מחט שהיתה נתונה על החרס והזה עליה ספק על המחט הזה ספק על החרס הזה ומיצה הזאתו פסולה ומשני ר"ח משמי' דרב מצא איתמר והיינו דהוי ס"ד דהזה על המחט והספק הוא אם נפל מיד על המחט או שנפל על החרס ומכח נפילה זו נפל אח"כ והותז על המחט דמוכח מזה דהתזה לאו כחו הוא ודחי דמיירי שמסופק דילמא נפל על החרס וממדרון החרס הלך מעצמו על המחט דזה ודאי לאו כחו והקשה המהרי"ט לפי מה דמשני דהתזה נמי כחו א"כ אמאי הזאתו פסולה הא אף שמסתפק שמא מעצמו הלך על המחט מ"מ הא הוי ס"ס ספק נפל מתחילה על המחט מידו בכח ראשון ואת"ל לא נפל מיד על המחט מ"מ שמא מכח ההתזה דחרס נפל על המחט דהוי נמי כחו. ותירץ המהרי"ט דשאני גבי קידוש דלא מהני ס"ס עי"ש בתשובה חלק שני (סימן ב') והא התם דא"א להיות שניהם ביחד דספק אחד הוא נפילה ראשונה על המחט וספק השני הוא התזה מכחו מהחרס על המחט ושניהם ביחד א"א להיות ואפ"ה חשיב ס"ס וע"כ דכל היכא שיש לפנינו שני דרכים להתיר אף דסתרי אהדדי מיקרי ס"ס. וה"נ גבי שני כיתי עדים המכחישים עצמן בזמן מיתתו אף שא"א להיות שניהם ביחד הוי ס"ס ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף