עונג יום טוב/קכג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג יום טוב קכג

סימן קכג

שאלה ע"ד האשה שאמרה גירשני בעלי שלא בפניו ונשאת ולפי שהיתה בחזקת א"א הוציאוה מתחת בעלה משום שלא הי' לה עידי גירושין וזה הי' בהוראת הרב הגאון המנוח מוהרש"ז אבד"ק ווארשא ועתה בא ע"א והעיד שמת בעלה וקברוהו ויש להסתפק אם יש לחוש בזה לדין ע"א בקטטה דעלה בתיקו ביבמות (דף קט"ז) ונקטינן לחומרא:

תשובה גרסינן ביבמות (דף קט"ז) אמתניתין קטטה בינו לבינה ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת. ואמרינן בגמרא היכי דמי קטטה בינו לבינה אר"י א"ש באומרת לבעלה גרשתני ופריך ולהימנה מדרב המנונא דאמר ר"ה אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה ומשני באומרת גרשתני בפני פלוני ופלוני ושאילנא ואמרו להד"מ וכו' ע"כ והקשה המהרי"ק בתשובה אמאי לא מוקי דאמרה גרשני בעלי שלא בפניו דלא מהימנא ומ"מ מיקרי קטטה ואינה נאמנת אח"כ לומר מת בעלי עיי"ש בדבריו ז"ל ולא מיבעיא לרב שימי בר אשי דקאמר שם דטעמא דקטטה משום דאמרה בדדמי והיינו משום דהואיל דסניא לי' לא דייקא כולי האי וודאי דאיכא לאוקמי שאמרה גרשני שלא בפניו אלא אפילו לטעמא דר"ת דאמר משום דמשקרא נמי קשה קושיית מהרי"ק ז"ל דהא מבואר שם בפירש"י ז"ל דאין הטעם משום שהוחזקה שקרנית ע"י הכחשת העדים אלא הטעם משום דמרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו כמ"ש רש"י ז"ל שם בד"ה משקרא וא"כ וודאי דהוי מצי לאוקמי שאמרה גרשני שלא בפניו דבלאו הכחשת עדים נמי לא מהימנא הואיל ואיכא קטטה:

ולכאורה נראה דלהכי לא מוקי לה שאמרה שלא בפניו דבזה פשיטא דלא מהימנא גם בלא טעמא דאמרה בדדמי דכיון דעיקר נאמנות האשה במיתת בעלה הוא משום דדייקא ומנסבא ואשה זו שאמרה גרשני בעלי שלא בפניו לא דייקא כלל שאם יבוא בעלה תאמר בפניו גרשתני ותחזיק בטענתה הראשונה שאמרה שנתגרשה ודעת הרשב"א ז"ל בתשובה דאם אמרה גרשני שלא בפניו ואח"כ בא ואמרה ג"כ בפניו גרשתני מהימנא ולא אמרינן דעבידא לאחזוקי שקרא] וכיון דמשמע דטעמא דמתניתין בקטטה הוא משום דאמרה בדדמי דומיא דמלחמה בעולם דהוי טעמא משום דאמרה בדדמי ולהכי א"א לאוקמי דאמרה שלא בפניו גרשני דהתם בלאו טעמא דאמרה בדדמי נמי לא מהימנא משום דלא דייקא שאם יבוא בעלה תאמר בפניו גרשתני ואז בוודאי לא נוכל לדון בה כל הדרכים שאמרו חכמים באשה שנשאת ואח"כ בא בעלה שהרי תאמר לו בפניו גרשתני ולא נוכל לקונסה במה שלא דייקא להוודע על נכון אם אמת הוא שמת בעלה או לא שהרי תוכל לומר שסמכה עצמה על שיודעת בנפשה שכבר נתגרשה מבעלה:

והיה אפשר לומר דליכא למימר דלא דייקא משום דסמכה אמה שתאמר בפניו גרשתני ולא יהיה בה כל הדרכים שאמרו חז"ל באשה שנשאת ואח"כ בא בעלה דהא קים להו לחז"ל דבפניו אינה מעיזה וא"כ הרי ידעה שלא תוכל להעיז בפניו לומר שנתגרשה אבל באמת א"א לומר כן דהא הא דאינה נאמנת לומר נתגרשתי שלא בפניו הוא אפילו אם הבעל בעיר רק שאינו בפנינו ממש מקרי שלא בפניו כמ"ש הריב"ש בתשובה וכדאיתא בש"ע אהע"ז (סימן י"ז ס"ב) ולדעת הרא"ש ז"ל אם רק אינו בעיר אפילו במקום קרוב מקרי שלא בפניו. אע"ג דוודאי יבוא בעלה נמי לא מהימנא וקשה אמאי לא מהימנא הא תצטרך להעיז בפניו ותאמר גרשתני ונימא דהשתא וודאי קושטא קאמרה דהא ידעה שבעלה יבוא בוודאי ותצטרך לומר כן בפניו ובפניו אינה מעיזה וע"כ הטעם דאע"ג דמסקא אדעתה שיבוא בעלה סברה שתוכל להעיז בפניו אע"ג דבאמת אינה יכולה להעיז בפניו ולהכי לא מהימנא כשאמרה שלא בפניו וא"כ אשה זו כשאמרה מעיקרא גרשני בעלי ואח"כ אמרה מת בעלי לא דייקא דסברה שאם יבוא בעלה תאמר בפניו גרשתני ותעיז בפניו כמו שכבר אמרה גרשני ובאשה דעלמא סמכינן אדייקא ומנסבא דלא שייך לומר כן שסומכת ע"ז שתאמר גרשתני אם יבוא בעלה דכיון דלא אמרה כן עד השתא מהיכי תיתי תטעון אח"כ כן וגם שבוודאי לא תהיה נאמנת משא"כ באשה שאמרה כן שלא בפניו דסמכה אמה שתאמר כן בפניו כשיבוא בעלה וא"ל דתהא מוחזקת לשקרנית מחמת שאמרה מת ולא תהא נאמנת אף שתאמר אח"כ גרשתני דז"א דבמיתה לא שייך לומר דהוחזקה שקרנית דאולי אמרה בדדמי אלא שלענ"ד ראיית הרשב"א ז"ל צ"ע טובא שהוא ז"ל הביא ראי' מהא דאמר בכתובות (דף כ"ב) שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת תצא שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נשאת לא תצא ומפרש משום דמיתה אינה יכולה מכחישתו גירושין יכולה מכחישתו ופריך מי חציפא כולי האי והאמר רה"מ האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת אע"ג דשם התחילה לומר כן שלא בפניו. אלמא דאינה מעיזה בפניו אע"ג שהתחילה לומר כן שלא בפניו ואח"כ אמרה בפניו לא אמרינן דיכול להיות דמשקרא ומעיזה משום שאין רצונה לחזור מהשקר שאמרה מעיקרא זו היא ראייתו ז"ל וקשה טובא דנהי דנימא כדברי הרשב"א דנאמנת במה שאומרת בפניו אף שאמרה מתחילה שלא בפניו מ"מ מאי פריך ומי חציפא כולי האי הא כל אשה שאמרה שלא בפניו אמרינן דלא מהימנא משום דלא חיישא לביאת הבעל משום דסברה שתוכל להעיז ואפילו הוא במקום קרוב שבוודאי יבוא משום דסברה שתוכל להעיז ולהכחישו אע"ג דבאמת אינה יכולה להעיז וא"כ הא שפיר קאמר גירושין יכולה מכחישתו:

ומצאתי בש"מ שהביא בשם הרשב"א ז"ל שהקשה באמת כן מאי פריך הא רה"מ איירי דווקא בפניו ומתרץ דמ"מ גם שלא בפניו הו"ל למימר שלא תצא ודמי ממש למש"כ התוס' בסוגיא דאם משנשאת באו עדים עיי"ש. עכ"פ לפי פירושו בש"מ אין ראי' מסוגיא זו לדין שהביא בתשובתו דאינה מעיזה בפניו אף שאמרה כן שלא בפניו דהתם דפריך ומי חציפא לא פריך אהא דאמר יכולה מכחישתו כ"א אעיקר דינא דתצא בגירושין פריך דליהני לה אמירה דשלא בפניו לענין שלא תצא אם נשאת:

ועוד נראה דבלא"ה אין ראיה כלל דמאן לימא לן דמיירי שגם היא טוענת גרושה אני והתחילה לומר גרושה אני דלמא הסוגיא מיירי דהיא אינה יודעת מגירושין דידה ומשכחת לה בשליח קבלה שעשתה ושנים אומרים שקבל השליח הגט וב' אומרים לא קבל וכה"ג מוקמינן בירושלמי דתרומות במשנה דאשה שהיתה אוכלת בתרומה הובא בתוס' פר"ק דקדושין (דף י') וה"נ מיירי בכה"ג ואע"ג דהגמרא מוקי שם ברייתא דר"מ בר"י באומרת ברי לי הא האי ברי היינו אלו הי' חי היה בא וה"נ גבי גירושין מיירי שאמרה ברי לי שהגיע הגט ליד שלוחה ע"י אומדנא וקאמר גירושין יכולה מכחישתו ולא דייקא שפיר לידע אם העדים אומרים אמת ואם יבוא בעלה ויברר שהעדים אמרו שקר בעדי הזמה וכה"ג תאמר שהוא גירשה בעצמו ותכחישו אבל במיתה אינה יכולה מכחישתו:

וכן פירש"י ז"ל בהדיא שכ' ולא דייקא מספק עיי"ש אלמא דמיירי שגם היא מסופקת וכיון שלא ידעה ולא אמרה עדיין גרושה אני וודאי דשפיר פריך ומי חציפא כולי האי דהא בפניו וודאי דאינה מעיזה וכאן לא התחילה לומר כלום שלא בפניו ואנו אומרים דלא דייקא מחמת שתאמר בפניו גרשתני [ואע"ג דבאותו ב"ד לא תוכל לטעון גרשתני מדלא טענה הכי שלא בפניו בשעת הכחשת העדים מ"מ כיון דבב"ד אחר תוכל לטעון כן לא מירתתא דלא שייך מירתתא ודייקה אלא גבי מיתה דמירתתא בכ"מ] וגם הריב"ש בתשובה (סימן קכ"ז) כתב דאפשר לומר כיון שהתחילה להעיז מעיזה בפניו ג"כ:

שוב מצאתי להש"מ בכתובות (דף כ"ב) שכ' בהדיא בשם הרא"ש ז"ל דשלא בפניו מעיזה וכיון שהתחילה להעיז אם יבוא אחר זמן תעיז להעמיד דברי' וא"כ כיון שבארנו דאם התחילה לומר נתגרשתי שלא בפניו לא מהימנא אח"כ לומר גרשתני שפיר נאמנת לומר מת בעלי דשפיר דייקא ומנסבא שיראה שמא יבוא ותצא מבעלה ובטענת גרשתני נמי לא תהא נאמנת ולפ"ז קשה כמש"כ אמאי לא מוקי שמואל מתניתין באמרה שלא בפניו גרשני דשפיר דייקא דהא אם יבוא בעלה לא תהא נאמנת לומר שגירשה דכיון דהתחילה לומר גרשני שלא בפניו אינה נאמנת אח"כ אף בפניו ואם נימא דשלא בפניו כיון דלא הוחזקה משקרת לא שייך לקרותו קטטה דלא מקרי קטטה אלא אם גבר השנאה אצלה עד ששיקרה לומר גרשתני אבל שלא בפניו שאין אנו יודעין ששיקרה אין ראיה על השנאה ולא מקרי קטטה מ"מ קשה ג"כ דהא שמואל הוא דמוקי מתניתין הכי ושמואל בעצמו קאמר בגיטין (דף פ"ט) תצא והדבר צריך בדיקה דאי מגליא מילתא דקידושי דקמא הוי קדושין א"צ גט משני כלל ופליגא דר"ה דאר"ה א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת מדרה"מ. ואידך כי קאמר רה"מ בפניו אבל שלא בפניו לא אלמא דבהאי פליגי שמואל ור"ה דשמואל סובר כיון דשלא בפניו מעיזה אם קבלה קדושין מאחר א"צ גט כלל ור"ה סובר דצריכה גט לחומרא וכיון דמחזקינן לה למשקרת עד שא"צ גט משני א"כ הרי הוי משקרת גמורה וכמו שמחזקינן לה למשקרת בבאו עדים והכחישוה ה"נ זה מיקרי משקרת דהרי הקילו בה שלא להצריכה גט מאחר ואיך נימא דאינה משקרת ומהתימא על מהרי"ק שלא הזכיר סברא זו דלשמואל לטעמי' מקרי שלא בפניו הוחזקה למשקרת ע"כ נראה מדלא מוקי בשלא בפניו דשלא בפניו לא מקרי קטטה דדוקא אם גבר השנאה עד שבפניו שקרה ואמרה גרשתני אז מקרי קטטה אבל שלא בפניו לא הוי ראי' כולי האי דסניא לי'. דהא וודאי אף דמוקמינן בבאו עדים והכחישוה אין הטעם משום דכיון דאמרה שקר חיישינן שמא תשקר עכשיו דא"כ לא הוי תלי תנא טעמא בקטטה אלא במשקרת לחוד א"ו עיקר הטעם דלא מהימנא משום הקטטה דסניא ליה אלא דאנן לא מחזקינן בקטטה ושנאה אלא אם גבר הקטטה עד שבפניו אמרה גרשתני בשקר אבל אם אפשר לומר שאמרה אמת אין כאן החזקת קטטה דדלמא אמת קאמרה וכן הרמז"ל שכ' שהרי הוחזקה שקרנית ורוצית להשמט ממנו עיקר כוונתו להשמט בטענת שקר וא"כ שלא בפניו נהי דלשמואל מחזקינן לה במשקרת מ"מ שלא בפניו לא הוי שנאה כולי האי ולא מיבעיא למ"ד דטעמא דקטטה משום דבדדמי דוודאי כ"ז שלא הוחזקה בשנאה לא מיקרי קטטה אלא אפילו למ"ד דהטעם משום דמשקרת נמי אין הטעם הואיל ושקרה בגירושין תשקר גם במיתה אלא הואיל ושקרה הוא הוכחה וראיה על הקטטה וחיישינן שמא תשקר גם עכשיו והא ראיה דהא בארגיל איהו בקטטה כתבו התוס' דלמ"ד דמשקרא מהימנא דמשום דלא גברה הקטטה והשנאה אצלה לא תשקר עכשיו ואע"ג ששיקרה בגירושין אמרינן דמהימנא והיינו ממה ששיקרה בגרושין אין ראי' שתשקר במיתה כמש"כ התוס' וכמ"ש גרושין יכולה מכחישתו ועל הקטטה אין ראי' כ"כ דבארגיל איהו קטטה לא סניא ליה כולי האי להכי מהימנא א"כ באמרה שלא בפניו גרשני דליכא הוכחה על השנאה אף שהוחזקה למשקרת לא איכפת לן ועדיף מארגיל איהו קטטה דבארגיל איהו קטטה למ"ד בדדמי יש קצת קטטה דאמרה בדדמי אבל בשלא בפניו לא אמרה בדדמי כלל להכי לא מוקי לה דקאמרה גרשני בשלא בפניו דבין להתוס' ובין להר"מ משום שקרנית לחוד לא הפסידה נאמנותה דלא דמי מיתה לגירושין רק משום השנאה חיישינן ובעינן שתגבר השנאה כ"כ עד שבפניו תאמר גרשתני דבאומרת שלא בפניו אפילו באו עדים והכחישוה נמי לא מקרי קטטה כל שלא אמרה בפניו לא מקרי קטטה והויא רק הוחזקה שקרנית לחוד ומשום שהוחזקה שקרנית בגירושין לא הוחזקה במיתה:

אלא שלכאורה לדעת הריב"ש והרא"ש שאם אמרה שלא בפניו וחזרה ואמרה בפניו לא מהימנא דעבידי לאחזוקי שקרא אכתי הוי מצי לאוקמי שאמרה בפניו גרשתני ולא מהימנא משום שאמרה גם שלא בפניו כן מקודם ובזה הוי קטטה דהא אמרה בפניו ולא מהימנא ומחזיקינן לה למשקרת דהא לשמואל בשלא בפניו חשבינן לה למשקרת:

מיהו אפשר לומר דאף שלא בפניו לשמואל חשיבה למשקרת גמורה וא"צ גט כלל מ"מ אם אמרה שלא בפניו ואח"כ אמרה בפניו לא חשיבה וודאי משקרת כיון שאמרה כן גם בפניו ואם קבלה קדושין מאחר צריכה גט וא"כ א"ש דלא מוקי בהכי דלא מקרי קטטה אלא אם גברה השנאה עד שאמרה שקר בוודאי וכן משמע קצת לשון הריב"ש (סימן קכ"ז) דאם אמרה שלא בפניו ואח"כ אמרה בפניו הוי ספיקא:

ואחרי שבארנו מצד הסברא דבזה לא מיקרי קטטה נ"ל להביא ראיה ברורה לזה דשלא בפניו לא מקרי קטטה מהא דאמרינן בכתובות (דף ק"ז) האשה שבאה ואמרה מת בעלי רצתה ניזונת רצתה נוטלת כתובתה גירשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה ופריך מינה לשמואל דאמר אין פוסקין מזונות לא"א אמאי מתפרנסת ומשני כששמעו בו שמת והקשה רש"י ז"ל דא"כ תטול כתובתה ביחד ומשני רש"י ז"ל דעצה טובה הוא לגבי דידה שמא יבוא בעלה לא תפסיד המזונות עיי"ש ובש"מ ביאר דברי רש"י ז"ל יותר והתם לא מיירי בשמעו בו שמת בב' עדים דאי שמעו בו שמת בב' עדים א"כ לא שייך לומר שמא יבוא בעלה דלא חשדינן עדים גמורים למשקרים (ועיין בתוס' שם ד"ה ששמעו א"ו ששמעו בו שמת ע"י קול דאתחזק בבי דינא כמו עד מפי עד. וכ"כ המהרש"א ז"ל שם בהדיא דלרש"י ז"ל ההכרח לפרש ששמעו שמת היינו בקול והיינו קול דמהני בנשואין דהא נוטלת מזונות שיעור כתובתה אע"ג דאין פוסקין מזונות לא"א לשמואל רק משום ששמעו בו שמת מחזקינן לה לאלמנה וא"כ קשה כיון שאמרה גרשני איך מהני אח"כ להשיאה עפ"י עדים מפי קול הא הוי קטטה ולא מהימנא דקול לא עדיף מע"א א"ו דשלא בפניו לא מיקרי קטטה ועיין בש"מ בביאור הסוגיא דשם מבואר שגם הריצב"א והר"י כולם נתקשו דתגבה הכתובה ביחד עיי"ש [ומדמהני לענין כתובה ומזונות כש"כ דמהני לענין נשואין דהא לב"ה אמרינן תנשא ולא תטול כתובה] ואף שהתוס' מפרשים שם בענין אחר ששמעו בו שמת בעדים ומיישבים קושיית רש"י בא"א שאמרה גרשני אחר הזמן שאמרו שמת כמ"ש המהרש"א בדבריהם שם מ"מ למדנו משיטת רש"י ז"ל ושארי הראשונים דאזלי בשיטתו בפירוש הסוגיא דשלא בפניו לא מיקרי קטטה ולא מצינו חולק דמוכח בהדיא דזה לא מקרי קטטה דאי מקרי קטטה א"כ בעינן עדים דכל דליכא עדים גמורים לא מהני כ"א מטעם דייקא ובקטטה ליכא דייקא ועוד יש להקל מטעם אחר דכבר הוכחנו דכל היכא שלא הוחזקה משקרת לא מקרי קטטה דבעינן שתגבר השנאה עד ששיקרה לומר גרשני והא גופא שכתבנו דבשלא בפניו מקרי משקרת בוודאי לא מלתא פסיקתא הוא דכ"ז הוא לשמואל דסובר א"צ גט משני אבל ר"ה סובר דצריכה גט משני משום דרה"מ הוי אף שלא בפניו לחומרא וסובר כר' אושעיא דמתני לה ארישא ומהני דרה"מ שלא בפניו לענין דאם נישאת ואח"כ באו עדים דמדאורייתא הוי מהני אף לענין להנשא לעלמא שלא בפניו משום דכיון דאינה מעיזה בפניו אף שלא בפניו מירתתא לשקר דיראה שמא יבוא בעלה ומדרבנן הוא דאסור דחוששין למעיזה שלא בפניו להכי צריכה גט מאחר וגם אם נישאת ואח"כ באו עדים לא תצא כמו שביאר כ"ז הרשב"א ז"ל בחי' בפ' התקבל והרמב"ן [הביאו הב"י בסימן י"ז] כתב שיש לחוש לדר"ה ולפי זה לא פסיקא כולי האי דשלא בפניו מוחזקה למשקרת ולא הוי קטטה דדלמא קושטא קאמרה וגם שיש כאן קולא שהע"א אמר קברתיו ולדעת כמה פוסקים בע"א בקברתיו מהני אפילו בקטטה:

מכל הלין טעמי נ"ל שיש להתיר האשה הזאת ובלבד אם נראה לב"ד שהעד המעיד הוא הולך בדרך ישר בדת ישראל ואין עליו שום ריעותא הנלענ"ד כתבתי:

ובהאי עניינא ראיתי להגאון רע"א ז"ל בתשובה (סימן קע"ג) שהקשה בהא דפריך הש"ס על הא דאמר רבא ראה ר"י דבריו של רמב"י בגירושין ולא ראה דבריו במיתה מ"ט מיתה אינה יכולה מכחישתו גירושין יכולה מכחישתו ופריך ומי חציפה כ"ה האמר רה"מ האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת דלפי"ז דסובר דאשה אין בדעתה שתוכל להכחיש את בעלה בפניו ולומר לו גרשתני א"כ אמאי האמינוה חכמים לומר מת בעלי משום חומר שהחמרת עלי' בסופה תהא נאמנת גם בגירושין דהא יראה לשקר שמא יבוא בעלה ולא תוכל להעיז בפניו לומר גרשתני ותודה לו ותצא מזה ומזה:

ונ"ל דלק"מ דוודאי לא דמי מיתה לגירושין דבמיתה אף דסברה דודאי לא יבוא [וכמו שפירש"י ז"ל שם בכתובות באומרת ברי לי אלו הי' חי הי' בא] ופעמים שיש לה אומדנות אחרות שלא יבוא ומשקרת לומר שמת בזה שפיר סמכו חכמים דלא תעשה כן משום דאף שסברה שלא יבוא מ"מ אם יבואו עדים ויאמרו שראו אותו במקום שהוא והוא חי תצא מזה ומזה לכן יראה לומר שמת אף שבלבה שבוודאי לא יבוא אבל בגירושין שאם יבואו עדים שראו אותו עדיין אינה מוכחשת במה שאמרו שגירשה ואינה יראה רק שלא יבוא בעצמו ויאמר שלא גירשה ולא תוכל להעיז בפניו וזה לא חיישא דאולי לפי דעתה בוודאי לא יבוא בעלה לכן לא האמינוה בגירושין כדתנן כתובות (דף כ"ב) ואם יש עדים שהיתה א"א אינה נאמנת לומר גרושה אני ואין לומר דא"כ בשנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה נמי נימא דלהכי האמינוה במיתה בתרי ותרי מפני שיראה שיבואו עדים שהוא חי משא"כ בגירושין דאינה מתירא מעדים רק מביאתו בעצמו וע"ז סברה שבוודאי לא יבוא דז"א דבמיתה נמי אם יבואו עדים שהוא חי לא תצא דהא כבר יש עדים שמת וסוף סוף הוי תרי ותרי דתרי כמאה ודוקא אם בא בעלה והכל רואין שהוא בעלה אז תצא אבל אם באו אפילו מאה ואמרו שבעלה חי הוי רק תרי ותרי כמ"ש התוס' ביבמות (דף פ"ח) גבי הא דפריך אתא בעלה וקאי ואת אמרת לא תצא וכיון דאינה יראה מהעדאת עדים שבעלה חי לא עדיף מיתה מגירושין והגרע"א ז"ל הביא בשם הג' מוהר"ש בנו ז"ל שכ' דלהכי לא מהימנא בגירושין משום דאם נאמין לה ויבוא בעלה לא יהא חומר דתוכל להודות שלא נתגרשה והיא לא מהימנא אז לחזור מדיבורה כדאמרינן בקדושין פ"ק (דף י"ב) גבי יהודית דביתהו דר"ח דאמרה קיבל בך אביך קידושין דלאו כל כמינה דאסרת לך עלי וה"נ הרי בידה להודות שלא נתגרשה ותהא מותרת לבעלה השני וא"כ ליכא חומר ע"כ ולענ"ד ז"א דאף דאמרינן דלא מהימנא להפקיע עצמה מבעלה מ"מ הכא שעיקר ההיתר שהתרנו להנשא לשני הוא רק היכא דאיכא חומר בסופה אבל היכא דליכא חומר בסופה לא מהימנא א"כ מתחילה כשנשאת נשאת אדעתא דהכי שאם יבא בעלה ותודה שלא נתגרשה תהא נאמנת דאם לא אדעתא דהכי הרי אין אנו יכולין להתירה כלל להנשא לשני דהא בלא חומר לא אפשר להתירה להנשא ולהפקיע מבעלה הראשון וא"כ לא דמי כלל להא דדביתהו דר"ח דשם לא הו"ל לאסיק אדעתי' שתאמר שנתקדשה מקודם לאחר ונשתעבדה לי' להכי אינה נאמנת משא"כ הכא שבלא חומר א"א להתירה לשני כלל לא נשתעבדה כלל אדעתא דהכי ולפמש"כ א"צ לזה דבלא"ה יש חילוק בין מיתה לגירושין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף