עונג יום טוב/קכא
|
< הקודם · הבא > |
נסתפקתי בהא דכתב הרמב"ם ז"ל (בפט"ו מהלכות א"ב) הבא על העריות בין בשוגג בין באונס הולד ממזר והוא מהש"ס בחגיגה (דף י' ע"א) דמוקי ברייתא דרשב"מ דאמר מעוות לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר דמיירי באונס דלא נאסרה על בעלה ולהכי לא מקרי מעוות לא יוכל לתקון רק משום שהוולד ממזר ולא משום שנאסרה על בעלה הרי שגם באונס הוולד ממזר עכ"ז יש להסתפק דהתם הא מיירי שהבועל הי' מזיד רק שהיא היתה אנוסה אבל היכא ששניהם היו אנוסים ואלו הוי אתי קמן לאמלוכי היינו מורים להם שאינם מחוייבים למסור עצמן למיתה ע"ז כמו לר"י בע"ז (דף כ"ז) דסבר דאף בגילוי עריות בצינעה יעבור ואל יהרג וכן לדידן היכי דלא עביד מעשה דג"כ יעבור ולא יהרג כמ"ש התוס' ביבמות בר"פ הבא על יבמתו אי הוה הולד ממזר אם לא ואף דביבמות פ' האשה רבה (דף קי"ז) אמרינן באשה שהלך בעלה למדה"י הוולד ממזר מדאורייתא מן השני אף שהיו שניהם שוגגים וניסת בהוראת ב"ד. מ"מ התם גם הוראת ב"ד הי' בטעות ע"י העד שהעיד על בעלה שמת אבל היכי שהיו שניהם אנוסים ובהתירא קא עבדי מנלן שיהא הוולד ממזר ואין להביא ראי' מהא דאיתא ביבמות (דף כ"ב) וחייב על מכתו ועל קללתו ופריך הש"ס אקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור ומשני כשעשה תשובה ואם נימא דאם בא על הערוה ושניהם היו אנוסים הוה הולד ממזר לוקמי דמיירי בכה"ג דהוולד הוה ממזר ומ"מ אביו ישראל כשר הוא דהי' אנוס בשעת מעשה דלאו ראיה הוא דבלאו הכי הש"ס משני לה שפיר כשעשה תשובה ואה"נ דהי' יכול לאוקמי בכה"ג תדע דמכאן אין ראי' דהא אפילו אם נימא דהיכא דשניהם אנוסים אין הוולד ממזר אכתי הוי מצי לאוקמי שהי' הוא אנוס והיא מזידה דמקרי עושה מעשה עמך ומ"מ הוולד ממזר א"ו דעדיפא מיניה משני כשעשה תשובה:
ולכאורה יש להביא ראיה מהא דאמרינן בע"ז (דף נ"ד) נעבד באונס אסור וקאמר רמב"ח ה"ד נעבד באונס כגון שאנסוהו עכומ"ז והשתחווה לבהמה דידי' ופריך ר"ז אונס רחמנא פטרי' דכתיב ולנערה לא תעשה דבר ומשני רבא הכל היו בכלל לא תעבדם כשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס הדר כתב רחמנא ולא תחללו את שם קדשי דאפילו וכו' הא כיצד הא בצנעא הא בפרהסיא ופירשו התוס' שם דר"ז הי' סבור כיון שהוא אנוס אף שמחוייב למסור עצמו מכל מקום כיון שפטור ממיתה אין הנעבד נאסר בהשתחוואתו ורבא מסיק דהואיל ובפרהסיא חייב למסור עצמו עכומ"ז קרינא בי' ע"ש בדבריהם ז"ל וע"כ לא פליגי ר"ז ורבא אלא היכא דמחוייב למסור עצמו דהתם סובר רבא דמקרי נעבד הואיל דמחוייב למסור עצמו אבל היכי דאינו מחוייב למסור עצמו לכו"ע לא מקרי נעבד אלמא היכא דרשאי לעבור לא נקבע בהך בהמה דין נעבד כלל דאיסור נעבד הנקבע בדבר העובדין אותו תליא במעשה העובד ואם העובד הי' אסור להשתחוות נמשך בנעבד כח איסור של נעבד ואם העובד הי' מותר להשתחוות לא נקבע בהנעבד שום כח איסור ואי אפשר לאמר דהטעם התם דבאונס לא מיקרי נעבד משום דכיון שהוא באונס הרי לא קבלו עליו לאלוה כלל להכי לא מיקרי נעבד דז"א דהרי לרבא בפרהסיא מקרי נעבד אף שהי' באונס ולא קיבלו עליו באלוה כלל דהא אונס הי' ואפ"ה בצנעא הואיל ומותר לעשות כן לכתחילה לא מיקרי נעבד וא"כ ע"כ דעיקר הטעם דכיון דבצנעה שרי להשתחוות לא מיקרי נעבד וא"כ ה"ה הכא בממזרות דוודאי נמי דכח ממזרות שבוולד תליא בכח האיסור שיש בהאי ביאה דהרי התוס' ביבמות (דף ט') ד"ה והרי הקשו על הא דפשיטא להש"ס בכל דוכתא דלר"ע ח"ל לאו בני חליצה ויבום נינהו ואמאי לימא עשה דחי ל"ת וכן בסוגיא דפ"ק דיבמות משמע דאיצטריך קרא דעלי' לדחות אחות אשה מייבום דאי לאו קרא הו"א דדחה עשה לל"ת לפום הו"א דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וע"כ דאין הוולד ממזר כשבא ע"י ביאת דחיה עשה לל"ת דאי הוי הוולד ממזר אין סברא שיהא הדין שיהא מותר לייבם ויהא הוולד ממזר להרבות ממזרים א"ו כיון דהל"ת נדחה אין הוולד ממזר דבהתירא קא עביד וכיון דאיסור ממזרות תליא בכח איסור הביאה אפשר לומר דכמו דבנעבד היכא שהי' מותר להשתחוות מחמת אונס אין כאן נעבד כלל ה"נ לענין ממזרות כיון שמותר לעבור על האיסור אין כאן ממזרות מ"מ נראה לי דלאו ראי' הוא דהתם כל שהי' מותר לעשות ולהשתחוות לא מיקרי קיבל עליו אדנות של הע"ז והא דבפרהסיא מיקרי נעבד אף שהי' באונס הוא משום דכיון דבמצות התורה צריך למסור עצמו למיתה ולא להשתחוות א"כ כשהשתחווה לה מפני יראת מיתה הרי הסיר מעליו עבדות ד' ממה שמוטל עליו והשתחוה לה והרי עבדה ועשה לה נגד מה שצוותה תורה ולא תעבדם אפילו באונס וקיבל עליו עבודתה באונס אבל כשהוא מותר לעשות כן עפ"י חוקי התורה לא מקרי נעבד שהתורה התירה לו להשתחוות דוחי בהם [ולכמה רבוותא אסור למסור עצמו למיתה] והוא לא קיבל עליו הע"ז לאלוה ולא עשה לה מה שהוזהר עפ"י התורה להכי לא מקרי נעבד כלל שהרי לא עבדה אבל באונס דעריות אף שמותר לעבור מ"מ יש בהאי ביאה איסור ולא דמי להיכא דעשה דוחה ל"ת שהתורה התירה לגמרי ואין כאן איסור להכי לא הוי וולד ממזר משא"כ באונס דשפיר הוי ממזר אף שמותר לעבור על האיסור והכי מוכח ביבמות (דף נ"ג) דתנן התם וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה או פסולות כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל כו' פסולה ולא חילק בין ביאה לביאה. ובגמרא קאמר ר"ע אשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה ותנא תונא וכן הבא על אחת מכל העריות או פסולות מאי וכן לאו בין באונס בין ברצון וכתבו התוס' דליכא למימר משום אחרים נקט וכן דאדרבא עיקר חידוש דאונס ורצון לא הוי אלא בא"א אבל בשאר עריות אין חידוש טפי באונס מברצון עכ"ל הרי דסתמא קתני בין באונס דמשמע ששניהם אנוסים ואפ"ה נפסלה מן הכהונה וכמו דביאת אונס יש בכחה לפסול האשה מן הכהונה כן יש בכחה לשווי' הוולד ממזר ואף דאיכא למימר דהתם מיירי בעביד איסורא דהא צריך למסור עצמו שלא לעבור על ביאת איסור דפסולי כהונה דגם זה הוי בכלל (כדמשמע בפ"ק דקידושין (דף מ') בעובדא דרבי צדוק דתבעתי' מטרוניתא שרצה למסור עצמו למיתה כמו שפירש"י ז"ל התם שאשה גדולה היתה והי' מסור בידה להורגו] מ"מ הא ממתניתין דפ"ק דכתובות (דף י"ד) מוכח דאפילו באונס דליכא איסורא נמי נפסלה מן הכהונה דתנן התם אר"י מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה כו' אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה תנשא הרי דאף היכא דליכא איסורא נמי נפסלה אם נבעלה לפסול באונס דהא אשה קרקע עולם היא וא"צ למסור עצמה למיתה ואפ"ה נפסלת גם באונס מיהו היכא דעשה דוחה ל"ת כגון גרושה שנפלה לפני כהן לייבום דמדאורייתא מתייבמת ביאה ראשונה כדאמרינן ביבמות (דף כ') נראה דאין הוולד חלל אם נתעברה בהך ביאה כיון דשריא לגמרי מה"ת והכי משמע לישנא דמתניתין בקידושין (דף ס"ה) כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הוולד הולך אחר הפגום ואיזו זו אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. משמע דדוקא כשיש עבירה אבל כשאין עבירה כלל אין כאן פגום וכמו שכתבנו לעיל דמוכח כן ממה שהקשו התוס' על הא דפשיט להש"ס דלר"ע ח"ל לאו בני חליצה וייבום נינהו ואמאי נימא דאתי עשה ודחי ל"ת. וא"כ ע"כ דהיכא דדחי עשה לל"ת לא הוי הוולד ממזר דאי הוי הוולד ממזר אין סברא לומר שידחה לל"ת להרבות ממזירין בישראל:
וכה"ג כתבנו במק"א לענין הא דקיי"ל דעשה דציצית דוחה לל"ת דכלאים דכיון דהתירה תורה להטיל כלאים בבגד בשביל מצות ציצית אין עליו תורת כלאים ונ"מ לענין אם רשאי להטיל בהאי בגד של פשתן שהציצית צמר עוד חוטי צמר דאי נימא דע"י הציצית נעשה הבגד כלאים מותר להטיל בו עוד חוטי צמר דאין בזה שום תוספות איסור דמה לי בגד פשתן שיש בו חוט אחד של צמר מה לי יש בו שני חוטין הכל איסור אחד הלא תערובות צמר ופשתן אסר רחמנא וחוט אחד שוה איסורו לכמה חוטין [ועיין מש"כ לעיל על דברי הכ"מ בהלכות ציצית] אבל אם נימא דהציצית אין עושה את הבגד כלאים כלל והאי בגד כמי שאין בו כלאים כלל ממילא דאסור לעשות בו עוד חוטי צמר כיון דע"י הציצית לא נעשה עדיין כלאים בהאי בגד והכי משמע בגמרא דביצה (דף י"ד) דקאמר התם משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין ואפילו כלאים ופריך כלאים למאי חזי ומשני למימך תותי' ובקשין ע"ש ואם נימא דרשאי להוסיף על הכלאים של ציצית א"כ מאי פריך למאי חזי הא חזי לעשות ממנו בגד ד' כנפות ולהטיל בו ציצית שהוא אינו ממין הבגד וכיון שנעשה כבר כלאים ע"י הציצית שוב אין איסור אם יש בו כלאים לבד הציצית וכל שנאותין בו בחול משלחין ביו"ט וא"כ מאי פריך למאי חזי ודוחק לומר דדוקא אם קדמוה הציצית לשאר חוטי כלאים אז שרי ולא כשקדם שארי חוטי כלאים לציצית דמאי שנא א"ו דאסור להוסיף חוטי כלאים לבד הכלאים של ציצית וטעמא דמלתא דהציצית לא מחשבי כלאים כלל כיון שנעשה בהיתר דרחמנא שריא דעשה דוחה לל"ת וה"נ נ"ל היכא דדחי עשה דייבום ל"ת דגרושה אין הוולד חלל כלל ולר"ע אין הוולד ממזר כלל כיון דרחמנא שריא הוי היתר גמור ואף שבארנו במק"א דאסור להביא עצמו לידי דחי' דקיי"ל כר"ל דכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב מ"מ אם אי אתה יכול לקיים שניהם ודחי אין כאן איסור כלל ולא חשיבה ביאת איסור לשווי' הולד חלל או ממזר דעדיף מביאה באונס שיש בה איסור אלא שהוא אנוס והכא ליכא איסור כלל ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |