עונג יום טוב/קיח
|
< הקודם · הבא > |
לבאר דין אמירת הרי שלך לפניך בגזלן ובשומר:
בח"מ (סימן שס"ג) גזל תרומה ונטמאת או חמץ ועבעה"פ או בהמה ונעבדה בה עבירה או שהיתה יוצאה ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר אותה בעצמה והוא לשון הרמב"ם ז"ל ממתני' דב"ק (דף צ"ו) ותמה עליו הלח"מ (בפ"ג מהלכות גו"א) דהרמב"ם ז"ל פסק (בפ"א מהלכות נזקי ממון) גבי שומר דעד שלא נגמר דינו החזירו מוחזר ומשנגמר דינו החזירו אינו מוחזר וליישב תמיהתו נראה לי דהנה שם בב"ק (בדף צ"ח) קאמר אמתניתין דחמץ שעעה"פ אומר לו הש"ל מאן תנא אומרין באיסורי הנאה הש"ל אמר רב חסדא ר' יעקב הוא דתניא שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו בשרו מותר החזירו שומר לבעליו מוחזר משנגמר דינו מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש שחטו בשרו אסור החזירו שומר לבעליו אינו מוחזר ר' יעקב אומר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר מאי לאו בהא קמיפלגי דר' יעקב סובר אומרין באיסורי הנאה הש"ל ורבנן סברי אין אומרין באיסה"נ הש"ל א"ל רבה לא דכ"ע אמרינן באיסורי הנאה הש"ל דא"כ נפלגו בחמץ בפסח אלא אמר רבה הכא בגומרין דינו של שור שלא בפניו קמיפלגי רבנן סברי אין גומרין דינו של שור שלא בפניו דא"ל אי אייתיתיה נהלי הוה מעריקנא לי' לאגמא השתא מסרתיה ביד מאן דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדי' ור' יעקב סבר גומרין דינו של שור שלא בפניו דא"ל מאי עבדי לי' סוף סוף הוה גמרי לי' דינא שלא בפניו עכ"ל הגמרא וכתב רש"י ז"ל אבל סיפא דמתניתין ודאי ר' יעקב היא ולא רבנן דקתני או שהיתה יוצאה ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך עכ"ל וקשה טובא דהא יגיעתו של רבה לאוקמי מתניתין שעעה"פ אף כרבנן וכיון דסוף סוף דסיפא דמתניתין דשור שיוצא ליסקל לא אתי כרבנן א"כ מאי הועיל רבה באוקימתא דידי' וכן הקשה הרש"ל ביש"ש וז"ל ותימא הוא בעיני שרישא דברי הכל וסיפא ר' יעקב עיי"ש. ותירץ שם המהרש"ל לחלק בין שומר לגזלן דבגזלן מודו רבנן דמצי אמר הש"ל בשור הנסקל ולא מצי טעין הוה מעריקנא לי' לאגמא וכבר השיב ע"ז הש"ך (בסימן שס"ג ס"ק ז') וכתב דלא מצא מקום לחלק בין שומר לגזלן במה יהא שומר חמור מגזלן גם הקשה הש"ך שם דהא מייתי ברייתא שם והשיב את הגזילה אשר גזל מת"ל אשר גזל כעין שגזל יחזיר מכאן אמרו גזל מטבע ונפסל חמץ ועעה"פ שור עד שלא נגמר דינו אומר לו הש"ל ומסיק מאן שמעית לי' שור עד שלנ"ד אין משנגמר דינו לא רבנן וקתני חמץ שעעה"פ אומר לו הש"ל ע"כ הרי דלרבנן אף בגזלן לא מצי אמר הש"ל בשור הנסקל וזה הוא דלא כדעת הרש"ל:
וליישב קושית הש"ך ממה שהקשו עליו האחרונים ז"ל נראה לי לבאר הסוגיא באופן נאות לפ"מ שנראה מדברי הרשב"א ז"ל בחי' דגרס רבא הכא בסוגיא זו דהנה לעיל (בדף מ"ה) הקשו התוס' במה שפרש"י ז"ל אתפסי' לתוראי שמסרו בידים דממ"נ אם זה ההיזק לא הוי היזק ניכר אפילו אתפסי' בידים לא יתחייב ואם הוא ניכר אפילו תפסו ב"ד מאליהן למה יפטר וכי לא היה לו לשומרו שלא יבא לידי כך עכ"ל ונראה לי דלא קשה מידי לפי מה שכתבו התוס' בגיטין (דף נ"ג) בהא דאמר שם דרב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב ושמואל לא אמר מנסך ממש משום דמנסך ממש קי"ל בדרבה מיני' ורב סובר מדאגבהה קני' מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך וכתבו התוס' דשמואל סובר דלא אמרי' מדאגבה קני' מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך משום דכיון דלא מתחייב אשעת ניסוך דמי כמי שנסכו אחר ואילו נסכו אחר מצי אמר הש"ל השתא נמי מצי אמר הש"ל כיון שא"א כלל לחייבו אשעת ניסוך רק אשעת הגבהה ורב סובר כיון דבשעת הגבהה לא שייך קלב"מ יש לחייב מחמת הגבהה אכל מה שיעשה בידים אח"כ אע"ג דההיא שעתא קלב"מ עכ"ל נמצאנו למדין דרב סובר אע"ג דאשעת הגבהה הוי מצי אמר הש"ל ואשעת ניסוך קלב"מ מ"מ מתחייב משעת הגבהה אכל מה שיעשה אח"כ בידים אף דעל ההיא מעשה א"א לחייבו וכה"ג מצינו בב"ק (דף צ"ג) במשנה דקרע כסותי שבר את כדי דחייב ופרכינן מברייתא דלשמור ולא לאבד ולא לקרוע ומשני הא דאתי לידי' בתורת קריעה הא דאתא לידיה בתורת שמירה עיי"ש ועיין בקצה"ח (סימן רמ"ו) בשם המרדכי דאין בלשון קרע כסותי לשון והפטר אלא דהפטור הוא משום דמזיק ברשות פטור ואפ"ה באתא לידי' בתורת שמירה חייב משום דהחיוב בא מחמת ההגבהה ראשונה אלמא אף דמזיק ברשות פטור מ"מ בשעת הגבהה מתחייב אכל מה שיעשה אח"כ בעצמו אף בדבר שאין לחייבו על אותו מעשה בעצמה כמו מזיק ברשות דאם אחר היזק ברשות בעלים והשומר לא הציל ודאי דפטור אבל אם השומר בעצמו היזק ברשות בעלים חייב והוא ממש כסברת התוס' גבי ניסוך והשתא א"ש הא דקאמר דלמ"ד אין גומרין דינו של שור אלא בפניו חייב אף אם סובר אומרין באיה"נ הש"ל דהוא מהאי טעמא דאף דמה שהתפיסו ביד ב"ד מיקרי היזק שא"נ. מ"מ שוב לא מצי אמר הש"ל דכיון דנתחייב בשמירה מתחייב אכל מה שיעשה אח"כ בידים אף שבאותו מעשה ליכא חיובא דהיזק שא"נ לא שמי' היזק מ"מ מהני הגבהתו לחייבו אכל מה שיעשה אח"כ בידים כמו שמתחייב המנסך אשעתא דאגבהה אף שעל הניסוך אין לחייבו מטעם קלב"מ:
ונ"ל ליישב בזה פסק הר"מ ז"ל שכ' (בהלכות חובל ומזיק פ"ז ה"ב) במטמא ומדמע בשוגג פטור במזיד חייב וכן מערב נסך ביין של חבירו ואח"כ כתב המנסך יין של חבירו והיה לו בה שותפות או שהיה מומר או שהתרו בו וקבל ההתראה ה"ז אסור וחייב לשלם ואיך יתחייב זה לשלם והרי מתחייב בנפשו מפני שמשעה שהגביהה חייב לשלם ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך עכ"ל וקשה אמאי לא כ' הר"מ ז"ל גם במנסך ממש שבשוגג פטור כמו במטמא ומערב גם הקשה הש"ך (בחוה"מ סימן שפ"ה) אמאי לא פסק כשמואל דהילכתא כוותי' בדיני והוא לא מוקי למתניתין במנסך ממש כמו שכ' התוס' או משום דס"ל הגבהה צורך ניסוך הוא או משום דמצי אמר לו הרי שלך לפניך ואמאי פסק הר"מ ז"ל כרב עיי"ש [מיהו קושית הש"ך לק"מ לפמש"כ הרשב"א ז"ל בחי' שם דטעמא דשמואל לאו משום דפליג ארב בעיקר הדין אלא משום דסובר דמתניתין מיירי בלא הגבהה אבל בהגבהה מודה לרב] לכן נראה בדעתו ז"ל שמפרש דלהכי לא אמר שמואל כרב דמנסך היינו מנסך ממש משום דסובר דכיון דמנסך ממש לא משכחת אלא בהגבהה דאי לא"ה קלב"מ ובהגביה חייב אפילו בשוגג דאף דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק ואלו נסכו אחר היה יכול לומר הש"ל ועל מעשה דידי' א"א לחייבו דהא קלב"מ מ"מ נתחייב משעת הגבהה אכל מה שיעשה אח"כ אפילו בהיזק שא"נ ואפילו בשוגג וכמ"ש רש"י ז"ל גבי שור הנסקל דאם מסרו בידים חייב וכיון דשמואל דהלכתא כוותי' בדינא סובר הכי להכי כתב הר"מ ז"ל סתמא במנסך שהוא חייב ולא חילק בין שוגג למזיד:
והנה במכות (דף ט"ז) פריך והרי גזל דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזילה ומשכחת לה בביטלו ולא ביטלו קיימו ולא קיימו ומשני התם דכיון דחייב בתשלומין אין לוקה ומשלם והקשו שם התוס' הא אר"י בכתובות כל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי וממונא לא משלם וכתבו שם גירסא אחרת והרמב"ם ז"ל כתב (בפ"א מהלכות גזילה הלכה א') ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר שנאמר והשיב את הגזילה אשר גזל זו מ"ע ואפילו שרף הגזילה אינו לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו עכ"ל ועיין בכ"מ (פי"ח מהלכות סנהדרין) שתמה על הר"מ ז"ל מהא דקיי"ל דמילקי לקי ממונא לא משלם ונ"ל דלק"מ דדעת הר"מ ז"ל דהא דאמרינן כל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי ממונא ל"מ היינו היכא ששני החיובים נגמרו כאחד אבל בגזל שחיוב ממון נגמר מיד בשעת הגזילה וחיוב מלקות א"א להגמר עד דמבטל לי' לעשה בשריפת הגזילה וכיוצא בו דהא הוי לאו הניתק לעשה אמרינן ממונא משלם מלקי לא לקי ועדיף חיובא דממון שנגמר מיד ונדחה חיוב מלקות מפניו לגמרי:
ובזה מיושב נמי ג"כ מאי דקשה לי על דברי הר"מ ז"ל שכ' דאפילו אם ביטל העשה בידים אין לוקין משום דהוי לאו הניתן לתשלומין מהא דבעי בחולין (דף קמא) אין לוקין אלאו הניתק לעשה לר' יהודא או לא ופשיט מהא דתניא גנב וגזלן לוקין ש"מ דסובר ר"י לאו הניתק לעשה לוקין עליו ולדברי הרמב"ם ז"ל קשה נהי דסובר ר"י לאו הנל"ע לוקין עליו מ"מ לא לקי מחמת שניתן לתשלומין אבל לפי דברינו א"ש כיון דעיקר הוא דממונא משלם מלקי לא לקי הוא משום דהמלקות אינן נגמרין עד שיבטל העשה וחיוב ממון איכא מיד בשעת גזילה. אבל לר"י דסובר לאו הנל"ע לוקין עליו איכא חיוב מלקות נמי מיד בשעת גזילה הדרינן לכללא דכל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי ממונא לא משלם:
ולפ"ז א"ש סוגית הש"ס בהא דאמר רבא דכ"ע אומרין באיסורי הנאה הש"ל והכא ה"ט דרבנן משום דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו ומצי א"ל אי הוה מייתת לי נהלי' הוה מעריקנא לי' לאגמא ואתי מתניתין דחמץ שעעה"פ אפילו לרבנן דאינהו נמי סברי אומרין באה"נ הש"ל ואפי' סיפא דמתניתין דקתני או שהיתה יוצאה ליסקל נמי אתי כרבנן דאף דרבנן סברי דמשנגמר דינו אינו יכול לומר הש"ל זהו דווקא גבי שומר ולא גבי גזלן דהא עיקר האי חיובא דהוי מעריקנא לי' לאגמא רק משום דמשעת הגבהה נתחייב אכל מה שיעשה אח"כ בידים אפילו בהיזק שא"נ והיינו שנמשך החיוב משעת הגבהה על מה שיעשה אח"כ בידים דעל הגבהה לחוד אין אנו יכולין לחייבו דמצי א"ל הש"ל ועל המסירה ליד ב"ד נמי אין אנו יכולין לחייבו דהא הוי היזק שא"נ וגם היה מחוייב למוסרו ליד ב"ד לקיים מצותו רק שמשעת הגבהה מתחייב אכל מה שיעשה אח"כ בידים א"כ חיוב זה לא שייך אלא גבי שומר אבל גבי גזלן שיש חיוב מלקות על הגזילה אתי חיוב מלקות ודחי חיוב ממון דכאן חיובא דמלקות בא יחד ממש עם החיוב ממון דכמו שחיוב מלקות מתחיל משעת הגבהה ואינו נגמר עד ביטול העשה דהיינו שמסרו בידים ליד ב"ד שאז מתבטל ההשבה שאינו יכול לומר לו עוד הש"ל [כמ"ש התוס' מכות (דף ט"ז) דלמ"ד ביטלו ולא ביטלו מתחיל העבירה מתחילת עשייתו ונגמרת בשעת ביטול העשה דמה"ט מקרי התראת ספק ע"ש] ה"נ חיוב ממון מתחיל משעת הגבהת הגזילה ונמשך ונגמר בשעת מסירה ליד ב"ד שמתחייב משעת הגבהה אמה שיעשה אח"כ בידים וכל היכא דממון ומלקות באין כאחד מלקי לקי ממונא לא משלם ואף אם לא התרו בו סובר רבא בכתובות (דף ל"ה) כר"ל דחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר פטורין דאמר התם דילפינן מכה מכה ע"ש. להכי מודו רבנן בגזלן דמצי אמר הש"ל אף לאחר גמר דין אף דגבי שומר משנגמר דינו אינו יכול לומר הש"ל משום חיובא דהוי מעריקנא לי' לאגמא משום שמסרו בידים מתחייב משעת הגבהה אמה שיעשה בידים אח"כ השא"נ מ"מ גבי גזלן לא שייך לחייבי' מה"ט משום קלב"מ דמלקות ואתא כולה מתניתין כרבנן:
והא דקתני בברייתא דרבה בר שמואל חמץ ועעה"פ שור עד שלא נגמר דינו א"ל הש"ל דדייק מינה הש"ס דקאמר דמשנגמר דינו לא דמשמע דלרבנן גבי גזלן לא מצי אמר הש"ל משום ה"ט דהוי מעריקנא לי' לאגמא נ"ל דהך ברייתא מוקי רבא כהך תנא דל"ל ג"ש דמכה מכה כמ"ש התוס' בכתובות (ל"ה) ד"ה רבא דהני תנאי דילפי עין תחת עין ממון משארי קראי ולא ילפי ממכה מכה ל"ל ג"ש דמכה מכה ולדידהו ודאי דחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר חייבין ולהכי קתני בברייתא דווקא עד שלא נגמר דינו מצי א"ל הש"ל אבל משנגמ"ד לא מצי אמר הש"ל דמצי א"ל הוה מעריקנא לי' לאגמא ומתחייב משעת הגבהה אמה שיעשה אח"כ ומלקות ליכא דליפטר לי' משום דהוי בלא התרו בו אבל מתניתין דידן מוקי רבא כמו שסובר בעצמו דחייבי מלקות שוגגין פטורין ולהכי בגזלן מצי אמר הש"ל אף שמסרו בידים דלא מצי לחייבו משעת הגבהה אשעת היזקא דהמלקות פוטר מתשלומין אף בלא התרו בו ונתיישב הסוגיא על מכונה לפי גירסת הרשב"א ז"ל דגרס רבא בהך סוגיא כמוזכר בחי' שם:
ובמה שבארנו דברי הרמז"ל דלהכי משלם ממונא ולא לקי משום דכיון דהוי נל"ע ולא מתחייב מלקות אתחילת הגבהה שחל חיוב ממון וכיון שניתן לתשלומין לא לקי יישבנו על נכון סוגיא דסנהדרין (דף ע"ב) לשיטת הרי"ף ז"ל דאמרינן שם אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מ"ט בדמים קנינהו אמר רבא מסתברא מילתא דרב כששיבר אבל נטל לא והאלקים אמר רב אפילו נטל כו' מתיב רב ביבי בר אביי הגונב כיס בשבת חייב שהרי נתחייב בגניבה קודם שנתחייב באיסור שבת והלכתא דשדינהו בנהרא ופרש"י ותוס' ובעל המאור ז"ל דהא דקאמר ששיבר בין ששיבר עכשיו ובין ששיבר לאחר זמן דאי לא"ה מאי קמ"ל רב מתניתין היא הבא במחתרת ושיבר את החבית אם אין לו דמים פטור א"ו דרב אתא לאשמעינן דאי ממתניתן הו"א דוקא שיבר מיד פטור אבל לאח"ז חייב וקמ"ל רב דאפילו שיבר לאח"ז פטור ותמה בעל המאור על הרי"ף שלא הביא מימרא דרב דאפילו שיבר לאח"ז פטור ע"ש ברמב"ן גם נדחקו בעה"מ והרמב"ן בעיקר טעמא דרב שפוטר אפילו שיבר לאח"ז דנהי דבשעת נטילה יש חיוב מיתה דמחתרת מ"מ הא אמר רבה (בב"ק ס"ה וב"מ מ"ג) האי מאן דגזל חביתא דחמרא מעיקרא שווי' זוזא ולבסוף שווי' ארבע איתבר ממילא משלם זוזא כדמעיקרא תברי' או שתיה משלם ד' מ"ט כיון דאלו איתא הדרא בעיני' ההוא שעתא דתברי' הוא דקגזל מיני' וה"נ הרי דבשעת גזילה איכא חיוב מיתה מ"מ ההוא שעתא דתברי' הוא דקגזל מיני' ולחייב אההוא שעתא ונדחק הבעה"מ מאוד ליישב ע"ש בדבריו והרמב"ן ז"ל פי' מחמת קושיא זו באמת דהא דקאמר כששיבר היינו מיד דווקא:
ולדברינו הנ"ל א"ש הכל על נכון דבאמת אמר רבא אליבא דרב כששיבר פטור אפילו שיבר אח"כ דכיון דבשעת התחלת הגזילה הי' חייב מיתה אי אפשר לחייב על התחלת הגזילה דמיתה פטרה מתשלומין ואשעתא דתברי' נמי א"א לחייבי' דהא בההוא שעתא נגמר חיוב מלקות כמו בכל לאו הניתק לעשה שנגמר הלאו בשעת ביטול העשה. ומלקות פוטר מתשלומין דהא בכל גזל דעלמא שחייב לשלם אם ביטל העשה ואין המלקות פוטרו הוא מטעם שחיוב הממון חל בשעת הגבהה) אבל הכא דאיכא חיוב מיתה בשעת הגבהה א"א לחיובי' אההוא שעתא ובשעת שבירה איכא חיוב מלקות ואף שגם המלקות נדחו מחמת חיוב מיתה דחיוב המלקות אינו יכול לחול כ"א משעת התחלת הגזילה עד גמר ביטול העשה וכאן יש בשעת הגזילה חיוב מיתה דמילקי לא לקי מ"מ לא גרע מלא אתרו בי' דהא איכא חיוב מלקות רק שאינו מסור לב"ד ללקות משום כדי רשעתו אבל חיוב מלקות איכא לענין שלא יכול להתחייב ממון אשעתא דתברי' משום דחיוב המלקות שחל בשעת גמר הגזילה וביטול העשה פוטרו מממון דרבא לטעמי' דסובר כר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין מממון. וה"נ כחייבי מלקות שוגגין דמי שהרי יש חיוב מלקות אלא דלא לקי משום חיוב המיתה שהי' עליו בשעת התחלת הגזילה וא"כ א"א לחייבו אפילו אם שיבר לאח"ז דעל אימת נחייבו אשעת גזילה איכא חיוב מיתה ואשעת שבירה נגמר חיוב מלקות ככל לאו הניתק לעשה ולהכי פטור:
ומיושב מה שלא הביא הרי"ף ז"ל מימרא דרב כלל דכיון דרבא לטעמי' דסובר חייבי מלקות שוגגין פטורין אבל לדידן דקיי"ל חייבי מלקות שוגגין חייבין אם כן אם שיבר אח"כ חייב לשלם שאין כח במלקות לפוטרו מממון דכיון דמלקות ממש ליכא אפילו בהתרו בו משום שחיוב מיתה שבתחילת הגזילה פוטרו ודמי לחייבי מלקות שוגגין וחייב לשלם וכששיבר בשעת הגזילה לא הוצרך הרי"ף ז"ל להביא מימרא דרב דהא בשיבר מיד ליכא רבותא דמתניתין הוא. הבא במחתרת ושיבר את הכלים פטור אם אין לו דמים ובמה שפטר רב בששיבר לאחר זמן לא קיי"ל כוותי' דקיי"ל חייבי מלקות שוגגין חייבין ולא הוצרך הרי"ף ז"ל להביא מלתא דרב כלל וכלל:
אלא שלפי"ז קשה מה דקאמר הגמרא שם והלכתא דשדינהו בנהרא דמשמע אף שאחר כך השליכו בנהר נמי פטור במגרר ויוצא ולשון והילכתא קשה דהא אנן קיי"ל דחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר חייבין דלא כרבא א"כ אם השליכן לנהר אח"כ אמאי פטור מתשלומין הא תברה או שתיה משלם אההוא שעתא ואף שבשעת שבירה נגמר הלאו דגזל מ"מ הא מסתמא מיירי נמי אפילו בלא התרו בו וחייבי מלקות שוגגין חייבין לדידן וצ"ל בהך מילתא כמש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות שם דמיירי שהוא בעצמו השליכו לנהר בשעת גמר הקנין מיד כגון ששלשל ידו ועשאה קטפרס וקיבל וזרק מיד או שהפיל לנהר שהוא רשות הרבים כגון רקק שרה"ר מהלכת בו שאם באת לחייבו על שעת הוצאה את מחייבו ואיסור שבת וגניבה באין כאחד וכאוקימתא דמוקי לה בכתובות בשלשול ודאפקינהו לרה"ר ולצידי רה"ר עכ"ל והכי דייק לשון הש"ס דאמר דשדינהו בנהרא ולא אמר שהזיקו באופן אחר א"ו דבעי לאשכוחי שיהא ההיזק בשעת גמר ההנחה והקנין ממש וזה ברור:
וכל זה כתבנו ליישב דעת רש"י ז"ל לפי גירסת הרשב"א ז"ל דגרס שם בש"ס רבא ורבא סבר חייבי מלקות שוגגין פטורין מיהו פסקו של הרמז"ל לא יתכן ליישב בזה דהא הוא פסק דחייבי מלקות שוגגין חייבין א"כ כמו דמחייבין בשומר מטעמא דאמר אתפסתא לתוראי ה"נ יש לחייב בגזלן היכא דלא התרו בו ואמאי פסק גבי גזלן דאפילו יוצא ליסקל אומר הש"ל:
ונראה לי דגם זה נכון דגם דברי הרמב"ם ז"ל יש ליישב עפ"י מה שכתבנו דעיקר החיוב מחמת שמתחייב בשעת הגבהה אכל מה שיעשה אח"כ בידים אף שעל מה שעשה אח"כ היה יכול לומר הש"ל וגם שהי' מחויב לעשות מה שעשה עפ"י דין דהנה בכתובות (דף ל"ד) אמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור א"ל ר"א בריה דרבא לר"א ר"פ פרה אתא לאשמעינן א"ל רב פפא שאולה אתא לאשמעינן סד"א הואיל ואמר רב פפא משעת משיכה הוא דאתחייב ליה במזונותיה ה"נ משעת שאלה אתחייב באונסי' קמ"ל אמר רבא הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה מתה אין חייבין באונסה כסבורין של אביהם היא וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול הניח להן אביהן אחריות נכסין חייבין לשלם איכא דמתני לה ארישא ואיכא דמתני לה אסיפא מאן דמתני לה ארישא כש"כ אסיפא ופליגא דרב פפא מאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא לא והיינו דר"פ עכ"ל הגמרא וכתב הש"מ שהרשב"א ז"ל כתב בשם הרמב"ן ז"ל שמסוגיא דב"מ (פרק השואל) מוכח כמאן דמתני לה אסיפא וכרב פפא דאינו חייב אלא מאונסין ואילך דהא קאמר התם אמתניתן דמשאיל אומר שאולה מתה והשואל אומר איני יודע חייב ופריך הש"ס נימא תהוי תיובתא לר' נחמן דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור ע"ש וא"כ אם נימא כמאן דמתני לה ארישא ופליגא דרב פפא ומתחייב שואל משעת משיכה א"כ אמאי לא אתי כרב נחמן הא הוי לי' כאיני יודע אם פרעתיך אם לאו דחייב אפילו לרב נחמן ומדמקשינן התם אליבא דמאן דמתני לה אסיפא ושקלי וטרי כולה ההיא סוגיא אליבי' ש"מ דהכי קיי"ל עכ"ל הרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל תי' ההיא דפ' השואל שם בחידושיו דהא דפריך תלמודא שמעת מיני' מנה לי בידך כו' אפילו למאן דמתני לה ארישא פריך דאפילו למ"ד דשואל מחייב משעת משיכה לאו דמחייב חיוב גמור לאלתר דהא ודאי כל כמה שהיא בחיים כל היכא דאיתא ברשותא דמריה איתא וליכא על השואל שום חיוב אלא לומר דלכי נגנבה או נאנסה ואיתא חיובא עליה משתעבדי נכסי' למפרע משעת משיכה. ונ"מ למי שמכר נכסיו בינתיים או לענין ההיא דהניח להן אביהן פרה שאולה מ"מ כל שאומר איני יודע אם שאולה אם שכורה מתה הרי הוא כאומר איני יודע אם נתחייבתי לך ונשתעבדו לך נכסי או לא נתחייבתי לך ונכסי לא נשתעבדו לך כלל עכ"ל הריטב"א ז"ל ולענין הלכה כתב שם הש"מ במאי דהקשו הראשונים ז"ל על הרמב"ם ז"ל דפסק (בפ"ג מה' גניבה) כרב פפא דהיתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת דרך גניבה פטור אף מן הכפל שהרי איסור גניבה ואיסור שבת באין כאחד ואם אין גניבה אין טביחה ומכירה והיינו דלא מתחייב משעת משיכה אלא משעת טביחה ובפ"א מה' שאלה ופקדון פסק הניח להם אביהם פרה שאולה ומתה אין חייבין באונסיה חשבו שהיא של אביהם טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים ומתה או שטבחוה משלמין את דמי' מנכסיו עכ"ל וכיון שפסק במתה שחייבים בהניח להם אביהם אחריות נכסים ע"כ דסובר דמשעת משיכה אתחייב באונסין וא"כ דברי הרמב"ם ז"ל סותרים זא"ז וע"ז תי' הש"מ דדעת הרמב"ם ז"ל בהיתה פרה שאולה וטבחה דרך גניבה שפטור משום דמתחייב בשעת טביחה ולא שייך לומר דמתחייב משעת משיכה למפרע כמ"ש הריטב"א דכיון דטבחה דרך גניבה הרי כלתה שאילתו וחיוב חדש ופנים חדשות בא לכאן דהיינו גניבתו והיכי תו מצינן למימר דלמפרע משעת שאלה מתחייב בגניבה זו והרי בתורת שאלה בא לידו ושוב כשנגנבה בההיא שעתא רמיא הך חיובא דגניבה עליה ולא משעת שאלה אבל בהניח להם אביהם אחריות נכסים אמרינן כיון דנאנסה ומתה לבסוף מעיקרא בשעת שאלה הוא דנתחייב אביהם והש"ס דקאמר ר"פ שאולה אתי לאשמעינן היינו דרב פפא סובר דאפי' אם טבחה ע"מ לשלם דמים והיינו שטבחה בתורת שאלה נמי פטור ולא אמרינן דמשעת משיכה נתחייב למפרע אע"ג דלא יצאת מכלל שאלה ובזה פליגי הני תרי לישני דרבא דמאן דמתני הא דהניח אחריות נכסים אסיפא דטבחוה ואכלוה אבל במתה פטורין סובר כרב פפא דאף היכא דלא הוי דרך גניבה לא מחייבינן למפרע ומאן דמתני לה ארישא וגם במתה חייב בהניח אחריות נכסים פליג ארב פפא וסובר דהיכא דלא הפסיקה שאילתו כמו מת והניח אחריות נכסים או שטבחה דרך שאילה ע"מ לשלם מתחייב למפרע משעת אונסין והרמב"ם ז"ל לא פסק כרב פפא היכא דטבחה דרך שאילה וכן היכא דהניח אחריות נכסים במת השואל דחייבים לשלם משום דכיון דלא פסקה שאילתו חייב למפרע משעת אונסין כהך לישנא דפליג ארב פפא ומ"מ פסק כרב פפא בטבחה בשבת דרך גניבה דפטור משום דבזה א"א לחייב למפרע משום דכלתה דין שאילה ופנים חדשות בא לכאן והיינו דדייק הרמב"ם ז"ל (בה' גניבה) טבחה בשבת דרך גניבה ולא ע"מ לשלם זהו תוכן דברי הש"מ ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל:
הנה נתבאר היטב מדברי הש"מ בדעת הרמב"ם ז"ל דפסק דבשומר מתחייב ומשתעבד נכסי משעת משיכה והיינו דכשפשע אח"כ או בגו"א בשומר שכר או אונס בשואל מתחייב למפרע דהחיוב נמשך משעת משיכה על שעת האונס שאירע אח"כ ורק אם לקחו אח"כ בתורת גניבה פסק לו דין שאלה וא"א לחייבו משעת משיכה משום דפנים חדשות בא לכאן אבל בשומר מתחייב משעת הגבהה אשעת אונס:
ובזה מתפרש היטב הסוגיא דב"ק דגבי שור הנסקל עפ"י הסברא שכתבנו דלהכי אמרו רבנן משנגמר דינו החזירו אינו מוחזר משום דסברי אין גומרין דינו של שור אלא בפניו ומצי למימר אילו אייתיתי' נהלי הוה מעריקנא לי' לאגמא והיינו דאע"ג דלא התפיסו בידים נמי חייב [כשיטת התוס'] ולא מטעם שכתבו התוס' (דף מ"ה) ד"ה השתא דמה שנופל ליד ב"ד חשיב היזק ניכר אלא דאף דמיקרי היזק שא"נ נמי חייב דחשיב כמו שעשה בעצמו ההיזק דאילו לא עמד בב"ד בשעת גמ"ד לא הוי גמרי לדינא ואף שהי' מחויב עפ"י הדין למוסרו לב"ד מ"מ מתחייב משעת הגבהה אמה שעושה אח"כ בעצמו כמו שכתבו התוס' במנסך שמתחייב משעת הגבהה על מה שעושה אח"כ אף דאז קלב"ם וגם הוי היזק שא"נ ור"י סובר גומרין דינו של שור שלא בפניו וכיון דבלא דידי' נמי הוי גמרי לדינא ולא מיקרי עשה הוא בעצמו ומצי אמר הש"ל ופסק הרמב"ם ז"ל כרבנן דהואיל ואין גומרין דינו של שור אלא בפניו מחייב משעת הגבהה על מה שנגמר דינו בפניו בב"ד אף שהי' מחויב למוסרו לב"ד וכ"ז הוא בשומר אמרינן דמתחייב משעת הגבהה על פשיעה שיהא אח"כ דבשעת הגבהה עדיין לא הי' חיוב ברור שמא לא יבא הדבר לידי פשיעה אבל גזלן מתחייב בשעת גזילה חיוב ברור וקמה לי' ברשותו לכל דבר מה"ט אמר רבה האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחברי' מעיקרא שוי' זוזא ולבסוף שויא ד' תברא או שתיה משלם ד' איתבר ממילא משלם זוזא ומשמע אפילו איתבר ממילא בפשיעתו [וכ"כ הרא"ש במרובה] משום דאין עליו חיוב שמירה ואינו מתחייב משעת הגבהה על מה שיארע אח"כ ולא מתחייב אלא או אשעתא דגזל או אשעתא דהפסידו בידים מן העולם אבל שיהא נמשך חיוב משעת הגבהתו על מה שיעשה אח"כ זה לא מצינו גבי גזלן הילכך הך סברא שכתבנו דמתחייב משעת הגבהה על מה שיעשה אח"כ בידים אף בהיזק שאינו ניכר זה א"א לומר אלא בשומר שבו נמשך החיוב משעת הגבהה על מה שיהא פסידא אח"כ כמ"ש הריטב"א אבל בגזלן לא אמרינן הכי וכל שא"א לחייבו על שעת הגבהה ממש או על שעת אבידה מן העולם אינו מתחייב (וכ"כ הש"ך (בסימן רצ"ה ס"ק ז') שומר מתחייב כמה שהי' שוה בשעת פשיעה אם נתייקר אף דגזלן אינו משלם יוקרא אף שנתבר בפשיעה והיינו מה"ט שכתבנו דבשומר נמשך חיוב שמירה משעת הגבהה ובגזלן ליכא חיוב שמירה אלא החיוב הוא בשעת הגבהה או אם עבד מעשה ושיברו בידים) הלכך בגזלן בהיזק שא"נ שא"א יכול לחייבו על שעת ההיזק ואלו עשאו אחר הוי גזלן מצי למימר הש"ל השתא נמי דעשאו בעצמו מצי אמר הש"ל ואף דגבי מנסך כתבו התוס' דלרב מתחייב משעת הגבהה אשעת ניסוך ורש"י כתב התם דמיירי שהגביה ע"מ לגוזלו נראה דהרמב"ם ז"ל מפרש דלא הגביה ע"מ לגזול אלא ע"מ לנסך וכל המגביה ע"מ להזיק כל זמן שלא היזק יש לו דין שומר דהא לא רצה ליטול לעצמו רק להזיק ועדיין אין חיובו ברור למהוי גזלן גמור שמא לא ינסך ויוחזר היין לבעלים ומ"מ דין שומר יש לו דכל מי שנוטל חפץ חבירו לידו נעשה עליו שומר עד שיחזירנו לבעלים:
ואף דאמרינן בב"ק (דף צ"ח) הזורק מטבע של חבירו לים פטור מאי טעמא דאמר לי' הא מנח קמך שקליה וה"מ דאדי' אדויי אבל שקלי' בידיה מגזל גזליה השבה בעי למיעבד אלמא דגם הגביה להזיק מיקרי גזלן התם ודאי אחר שכבר נטל מיקרי גזלן אעפ"י שלא נטל לעצמו אבל כ"ז שלא זרק לים אין לו דין גזלן אלא דין שומר ומחייב בהגבהה על מה שיעשה אח"כ בידים הלכך כתבו התוס' דרב סובר דמחייב משעת הגבהה על שעת ניסוך אף דעל שעת ניסוך קלב"ם (ועוד דהתם אם רוצה להחזיר היין ולומר הש"ל ולפטור עצמו בהשבה ודאי דאין לו דין גזלן והיה עד שעת חזרה דין שומר דהא כבר יצא יד"ח השבה מדין גזל במה שמחזיר לו היין ואומר לו הש"ל כדין היזק שאינו ניכר דמהני בו השבה ואין לנו לחייבו אלא מדין שומר ובשומר מתחייב משעת הגבהה על מה שיעשה אח"כ ולהכי כתבו התוס' דרב סובר דמשעת הגבהה מתחייב על שעת ניסוך]:
ושפיר מפרש הש"ס דרישא דמתניתין אפילו כרבנן דאומרים באיה"נ הש"ל וגם סיפא דמתניתין דקתני שור שהי' יוצא ליסקל נמי אתי אפילו כרבנן דבגזלן מודו רבנן דמצי אמר הש"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל כסתמא דמתניתין גבי גזלן אף דגבי שומר פסק כרבנן דאם החזירו אינו מוחזר משום דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו ומתחייב משעת הגבהה על מה שעמד בב"ד בשעת גמר דין דמקרי מעשה בידים ומחייבינן לי' אף שהי' מחוייב למוסרו לב"ד לקיומי בי' ובערת הרע וכמו שבארנו:
והנה כ"ז רק בשור הנסקל דעיקר טעמא דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו ומצי אמר אי הוה מייתית לי הוה מעריקנא לי' לאגמא וכשעומד השומר על גמר דינו הוי כמו פשיעה בידים אבל בחמץ שעעה"פ מודה הרמב"ם דמצי א"ל הש"ל ואף שהי' לו למוכרו קודה"פ ולא מכרו דודאי דהוי פשיעה כמו שומר חנם שהי' לו לקדם ברועים ומקלות ולא קידם מכ"מ כיון דמעשה בידים ליכא מצי אמר לו הש"ל כדעת הש"ך והמג"א ולא כדברי המהרש"ל ז"ל בים של שלמה על מס' ב"ק שפסק שבשומר לא אמרינן כלל הש"ל כ"ז נלע"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |