עונג יום טוב/קג
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי בתינוק שנולד ביום א' שעה קודם תפילת המנחה וחי ארבעה שבועות ומת ביום ג' בבוקר אם מחויבים להתאבל עליו או לא:
תשובה הנה אם נימא דבעינן לענין אבילות למ"ד יום מעל"ע אינו מחויב להתאבל דקי"ל לענין אבילות דיום שלשים כלפני שלשים כדאיתא בבכורות (דף מ"ח) ולא שלמו ל' יום מעל"ע עד יום ג' קודם תפילת המנחה באותה שעה שנולד אולם אם לא בעינן מעל"ע כלה השלשים בסוף יום ב' וחייב להתאבל עליו והנה הגאון בעל ח"ס ז"ל בחלק יו"ד (סימן שמ"ג) כתב דלא בעינן מעל"ע וכתב שם דתליא במ"ש התוס' בערכין (דף ל"א) בשם רבינו אלחנן דדווקא לענין בתי ערי חומה בעינן למימני משעה לשעה ולא לשארי ענינים והתוס' פליגי וס"ל כי היכי דילפינן ג"ש דשנה שנה מבע"ח לענין שנתו של עולם ה"נ ילפינן לענין מעל"ע ומסיק הח"ס דלא בעינן מעל"ע כמו דלא בעינן מעל"ע גבי שמונה ימים דבהמה וכמ"ש הנוב"י במה"ת חלק יור"ד בשם הגאון מהרש"ל:
ולענ"ד נראה דאף דגבי שמונה ימים דבהמה לא בעינן מעל"ע משום דיום כתיב וכל היכא דכתיב יום לא בעינן מעל"ע משעה לשעה אבל גבי אדם דלא כתיב שלשים יום רק חודש דכתיב ופדויו מבן חודש תפדה בעינן היקף חודש שלם משעה לשעה והנה הב"ח (בתשובה החדשות סימן קכ"ה) כתב וז"ל ונראה לי דמה ששנינו במשנה ומוכח בגמרא דאין לפדות הבן ביום ל' אלא לאחר ל' יום לאו דווקא ל"א יום אלא כל שעבר על הבן חודש שלם מעת לעת פודין אותו וטעמייהו דרבנן במשנה במת ביום ל' כיום שלפניו קאמר בגמ' דגמרינן חודש חודש ממדבר מה התם ומעלה אף הכא ומעלה א"כ לא בעינן אלא ששלמו לבן חודש שלם דהיינו כ"ט י"ב תשצ"ג ואח"כ יתחייב בפדיון והא דנקט הגמ' יום ל"א מילתא דפסיקא נקט דאלו ביום ל' צריך לדקדק אם הוא מבן חודש או לא ושמא יטעה בחשבונו ולהכי עדיף טפי לפדותו ביום ל"א עכ"ל עיי"ש ומטעם זה פסק דאם כלה כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ו' יכול לפדות קודם השבת והסכים לזה הש"ך ביור"ד (סימן ש"ה) עיי"ש. הרי מבואר בהדיא בדבריהם דבעינן שיעבור עליו חודש דהיינו כ"ט י"ב תשצ"ג משעה לשעה וקודם לזה לאו בר פדיון הוא דבחודש תליא מילתא ולא בימים [וכן כתב החכ"צ (סימן קי"ד) והכרו"פ ז"ל ביור"ד (סימן קפ"ט) לענין עונה בינונית דוסתות והזכיר שם גם דברי הב"ח ז"ל בתשובתו הנ"ל ע"ש היטב בדבריו] וא"כ תינוק שנולד ביום א' סמוך לשקיעת החמה אינו ראוי לפדיון עד שיעבור עליו כ"ט י"ב תשצ"ג דהיינו י"ב שעות ותשצ"ג חלקים מיום ג' שאחר שבוע רביעית ולכאורה לדברי הח"ס ז"ל דלא בעינן מעל"ע יכול לפדותו מתחילת ליל ג' כיון דלא בעינן מעל"ע ואמרינן בו מקצת היום ככולו וגם בלילה יכולין לפדות הבכורים כמ"ש הש"ך ביור"ד (סימן ש"ה ס"ק י"ב):
אבל לפי מש"כ אינו ראוי לפדות עד שיעברו עליו כ"ט י"ב תשצ"ג משעה לשעה וכשנולד ביום א' סמוך לשקיעת החמה כלה כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ג' בבוקר ומקודם אינו יכול לפדותו וכיון שביארנו דלענין פדיון בעינן מעל"ע ה"ה לענין אבילות נמי בעינן מעל"ע דהא אבילות בפדיון תליא דהטעם שאינו נפדה בתוך ל' הוא מטעם נפל ואדרבה מקילינן באבילות טפי מבפדיון כדאמרינן בבכורות (דף מ"ט) דלענין אבילות לכ"ע יום שלשים כלפניו ואינו חייב להתאבל עד שיעבור עליו יום שלשים א"כ פשיטא דאי אפשר לחייבו להתאבל עליו אם לא עבר עליו כ"ט י"ב תשצ"ג. אף אם נחשב מקצת היום ככולו יהא יום ל"א ללידתו משום דהכא לאו בימים תליא מילתא אלא בחודש כמבואר בדברי הב"ח בתשובה הנ"ל:
ואף שהתוס' השיגו על רש"י במה שפירש בבכורות (דף מ"ט בטעמא דמת בתוך ל' אם נתן יחזיר משום דשמא נפל הוא וכתבו דאפי' אי לאו נפל הוא נמי לאו בר פדיון הוא קודם ל' וכן כתבו בב"ק (דף י"א) גבי בכור שנטרף בתוך ל' שאין פודין דכתיב אך ופרש"י ז"ל דקמ"ל דלא אמרינן דאי לאו דנהרג הוי חי. שם ג"כ דהא אפילו קים לן בגוויה שכלו לו חדשיו נמי לאו בר פדיון הוא ע"ש לאו דסבירא להו להתוס' דטעמא דל' לאו משום נפל דזה וודאי א"א לומר כן דהא קיי"ל כרשב"ג דכל ששהה שמונת ימים בבהמה ול' יום באדם אינו נפל אלמא דוודאי דטעמא דל' יום משום נפל הוא רק דהתוס' סברי דאף דהטעם שנתנה התורה זמן לפדיון הוא משום נפל מ"מ השתא דנתנה התורה זמן ל' יום לאו בר פדיון הוא אף היכא דקים לן דלאו נפל הוא ורצתה התורה בכאן לצאת מספק נפל ונתנה זמן ל' יום לפדיון וכיון שנתנה התורה זמן ל' יום לא חלקה התורה בין קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו אי לא ולהכי הקשו שפיר ארש"י שפירש דמת בתוך שלשים אף אם נתן יחזיר מטעם שמא נפל הוא דלא מן השם הוא זה דאפי' ודאי לאו נפל הוא נמי יחזיר אבל ודאי דגם להתוס' הטעם שקבעה תורה ל' יום הוא לצאת מחשש נפל וכיון דבעינן גבי פדיון חודש משעה לשעה משום נפל ה"ה לענין אבילות בעינן משעה לשעה:
והנה אף שלמדנו מדברי הב"ח ז"ל בביאורו לטור ובתשובה דבעינן גבי בכור משעה לשעה מ"מ בזה שכתב דסגי בכ"ט י"ב תשצ"ג לא זכיתי להבין דבמתניתן בבכורות קתני סתמא שלשים יום בכולהו בבי מהיכי תיתי נימא דסגי בכ"ט י"ב תשצ"ג והרי התנא אמר סתמא מת לאחר ל' אע"פ שלא נתן יתן ואיך נימא דכוונת התנא במה שאמר לאחר שלשים היינו כ"ט י"ב תשצ"ג אין זה במשמע ולא שייך כלל לומר בזה, דהתנא מילתא פסיקא נקט כיון דנ"מ טובא לדינא בין אחר כ"ט י"ב תשצ"ג לענין שלשים יום ועוד דלדברי הב"ח קשה טובא במאי דפליגי ביום שלשים דרבנן סברי יום שלשים כשלפניו ור"ע מספקא ליה וסובר דאם לא נתן לא יתן ואם נתן לא יחזיר דבאיזה זמן פליגי ומאי קרי יום שלשים הא קודם כ"ט י"ב תשצ"ג משעה לשעה מיקרי תוך שלשים. ואחר כ"ט י"ב תשצ"ג כבר נקרא לאחר שלשים ובמאי פליגי:
ע"כ נ"ל דבזה ודאי שפיר קאמר הב"ח דבעינן חודש משעה לשעה אבל כיון דדרשינן במגילה (דף ה') מנין שאין מחשבין שעות לחדשים שנאמר חודש ימים ימים אתה מחשב לחדשים וא"א מחשב שעות לחדשים ולהכי לא קבעינן חודש בכ"ט י"ב תשצ"ג וחשבינן לכל מילי חודש כ"ט יום או שלשים יום וה"נ כיון דהוולד אינו יוצא מנפל עד שיעברו כ"ט י"ב תשצ"ג ולא רצתה התורה לתלות בכ"ט י"ב תשצ"ג לכן קבעה התורה הזמן ל' יום שאז ודאי כבר עבר עליו חודש מלא וכמו שראינו שהטעם שקבעה התורה הזמן הוא משום נפל ואעפ"כ לא רצתה התורה לחלק בין קים לן בגויה שכלו לו חדשיו או לא ובכל גוונא לאו בר פדיון הוא קודם זמנו ה"נ קבעה התורה זמן ל' יום אף דסגי לענין לצאת מספק נפל בכ"ט י"ב תשצ"ג מ"מ לא רצתה תורה לקבוע זמן כ"ט י"ב תשצ"ג משום דאין מחשבין שעות לחדשים וכן לא רצתה התורה לחלק בין חודש מלא לחודש חסר וקבעה התורה זמן ל' יום דאז יצא בודאי בכל גוונא מספק נפל אפילו בחודש מלא ולהכי תנן במשנה סתם שלשים דבציר משלשים לאו חודש דכוונת התורה דכתיב ופדויו מבן חודש היינו שלשים יום וכמש"כ התוס' ביבמות (דף מ"ח) דסתם חודש בלשון הכתוב היינו שלשים והיינו מיום ליום ומשעה לשעה ג"כ דאם לא נימא דבעינן משעה לשעה זימנין שיחול זמן הפדיון קודם כ"ט י"ב תשצ"ג כמו שכתבנו למעלה כגון דאם נולד קודם שקיעה ביום א' ומת בתחילת יום ג' אחר שבוע רביעית א"ו דבעינן משעה לשעה ל' יום ולהכי פליגי רבנן וסברי דיום שלשים כלפניו דבעינן שלשים ומעלה לפדותו דכיון דכתיב חודש ואין מחשבין שעות לחדשים ודאי כוונת הכתוב לפדות אחר יום שלשים ומעלה ור"ע מספקא לי' אי בעינן ולמעלה ואם נתן לא יחזיר דילמא כוונת הכתוב דגם ביום השלשים בר פדיון הוא ובכ"ט ימים לחודש נפיק מספק נפל כיון דלא כתיב ומעלה ולדברי כולם בעינן שלשים מעל"ע ומשעה לשעה כי היכי דלהוי בוודאי כ"ט י"ב תשצ"ג:
נמצא דעיקר הזמן הוא כ"ט י"ב תשצ"ג רק שהתורה קבעה זמן ל' יום כי היכי דלהוי תמיד כ"ט י"ב תשצ"ג ובעינן נמי מטעם זה משעה לשעה ואנן פסקינן כרבנן דיום שלשים כלפניו משום דבעי שלשים ממש ולא סגי בכ"ט י"ב תשצ"ג וא"כ מ"ש הב"ח דסגי בכ"ט י"ב תשצ"ג הוא תמוה [וכ"כ המ"א בסי' של"ט ס"ק ח'] אבל הא וודאי דפחות מכ"ט י"ב תשצ"ג משעה לשעה נקרא נפל וא"כ ה"ה לענין אבילות אם לא עברו כ"ט י"ב תשצ"ג משעה לשעה לא מהני להוציא מתורת נפל ואינו חייב להתאבל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |