עונג יום טוב/סב
|
< הקודם · הבא > |
ביור"ד (סימן י"ד סעיף ה') עובר שהוציא אבר ונאסר האבר ואח"כ נשחטה האם והוציאו העובר והרי היא נקיבה החלב שלה אסור לשתותו הואיל והוא בא מכלל האיברים ויש בה איסור אבר א' אסור והרי הוא כחלב טריפה שנתערב בחלב כשירה וכתב הב"ח והש"ך שם דאם יש ס' בבהמה בבשר וגידין ועצמות נגד האיסור כל החלב מותר מטעם תערובות שבטל בס' עיי"ש בש"ך וט"ז והרב בעל מל"מ (בה' מטמאי מו"מ) תמה עליהם דלא מהני בזה ביטול כלל כיון שמעורב מתחילת ברייתו וכמ"ש המרדכי בשם רבינו משולם דכל המעורב מתחילת ברייתו לא שייך ביטול עיי"ש:
והנוב"י ז"ל מה"ת (סימן נ"ד) כתב ליישב דברי הב"ח והט"ז והש"ך דאף דדבר המעורב מתחילת ברייתו אין בו ביטול היינו דווקא ברובא לא בטל דהא דבטל ברובא ילפינן מאחרי רבים להטות דכתיב גבי סנהדרין וזהו דווקא באינו מעורב מתחילת ברייתו אבל ביטול בששים לא מקרא דאחרי רבים להטות ילפינן אלא מטעם שאין עוד בו טעם האיסור שהרי מבשא"מ דלא מהני רובא מדאורייתא משום טעם כעיקר מדאורייתא ואפ"ה בטל בששים והיינו משום שהביטול אינו בתורת רוב רק שאין בו עוד טעם איסור כלל להכי בטל אם מעורב מתחילת ברייתו עכ"ד:
אבל לענ"ד ז"א דהא דמהני ששים הוא רק לבטל טעמו של איסור וזהו רק אחר שהועיל רובו של היתר לבטל עצם האיסור והוי האיסור כמאן דליתא משום שהתורה אמרה אחרי רבים להטות רק שאנו חוששין למה שאנו מרגישין טעם האיסור וטעם כעיקר לזה אנו צריכין לששים לבטל הטעם וכיון שממשות האיסור נתבטל ברובא וטעמו אינו נרגש שרי לאוכלו אבל בדבר המעורב מתחילת ברייתו דלא מהני ביטול ברובא משום דלא כתיב אחרי רבים להטות במה שמעורב מתחילת ברייתו לא מהני ששים כלל דמאי מהני מה שריבוי ההיתר של ששים גורם שלא יורגש הטעם כיון דמ"מ האיסור בעינו בכל מקום שהוא ולא נתבטל וכל פעולת ביטול של ששים רק אחר שרובו של היתר ביטל ממשות האיסור אז מועיל ריבוי ששים לבטל הטעם אבל כל כמה דלא נתבטל גוף האיסור ברובא לא מהני גם ששים לבטולי כמו שמצינו לרבי יהודה דמין במינו לא בטל משום שאין בכח ההיתר לבטלו ולהתגבר עליו מחמת שהוא כיוצא בו דאפילו בששים נמי לא בטל כיון שעצם האיסור דומה כמו שהוא בעין בכל מקום שהוא ה"נ כל מידי דלא בטל ברובא לא מהני בו ששים הלכך כיון דדבר המעורב מתחילת ברייתו לא בטל ברובא לא מהני בי' נמי ששים ויפה כתב המל"מ דלדעת המרדכי חלב דאבר יוצא אינו מתבטל אף שיש ששים כנגדו בבשר וגידין ועצמות דהיתר:
והכי משמע נמי מדברי הר"ן ז"ל (בחולין פ' גיה"נ) בהא דקאמר הש"ס התם גבי זרוע בשלה זהו היתר הבא מכלל איסור רבא אמר לא נצרכא אלא לטעם כעיקר וקאמר התם לעיל מינה אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמדאורייתא ברובא בטל והקשה הר"ן ז"ל היכא אמרינן דמדאורייתא ברובא בטל הא טעם כעיקר דאורייתא ותירץ שם דה"ק דמדאורייתא ברובא בטל היכא דלא יהיב טעמא דכמה מיני איסורין דלא יהבי טעמא אפילו ביו"ד ועשרים הלכך כי בעינן ששים בכל האיסורין אע"ג דליכא טעמא חומרא הוא דמדאורי' כל היכא דליכא טעמא ברובא בטל עכ"ל הר"ן ז"ל הרי דמבואר בדבריו דגם מין בשא"מ בעינן ביטול ברוב לבטל ממשו של איסור ובעינן גם שיעור ביטול לבטל הטעם כל איסור ואיסור לפי ערך נתינת טעמו וא"כ היכא דליכא ביטול ממשו לא מהני נמי ביטול טעמו וזה ברור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |