עונג יום טוב/נא
|
< הקודם · הבא > |
שאלה אתרוג שנבלע במקצתו בליעת איסור אי מותר לצאת בו ידי חובת אתרוג:
תשובה המג"א (בסימן תרמ"ט) כתב בשם הש"ג דאתרוג שנאסר מחמת בליעת איסור פסול וכתב עליו שאינו מוכרח די"ל כיון שאין איסורו מחמת עצמו לא מפסל. לכן הכשיר בשאר הימים כיון דהתוס' ורש"י מכשירין בשאר ימים אפילו אתרוג של ערלה לכן יש לסמוך עליהם לכה"פ בכה"ג שאין האיסור מחמת עצמו אבל ביום ראשון פסול מיהו כ"ז בנאסר כולו אבל בנאסר מקצתו יש לעיין כיון דכל האתרוג אין בו איסור רק מקצתו אי מיחשב כחסר או לא:
ונראה כיון דאתרוג החסר פסול ואותו מקצת שנאסר כמאן דליתא דמי הו"ל אתרוג החסר ופסול ביום ראשון משום דבעינן לקיחה תמה וליכא וכה"ג כתב הר"ן ז"ל בפ"ג דסוכה (דף ל"ד) אמתניתין דאתרוג של דמאי דב"ש פוסלין וכ' הוא ז"ל דהטעם דאתרוג של טבל פסול משום שיש לכהן חלק בו ופסול ביום ראשון דהו"ל חסר משום חלק הכהן וכשר ביוט"ש עכ"ל עיי"ש. הרי אף דבאמת הוא אתרוג שלם מ"מ כיון דחלק הכהן אינו מצטרף לצאת בו הו"ל חסר ופסול וכה"ג מצינו בפ"ב דגיטין (דף כ') דבעי אם אמר ה"ז גיטך והנייר בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה שלי מהו ופריך ותיפוק לי' דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים אלמא אע"ג דבאמת הספרים מחוברים מ"מ כיון ששייר לעצמו הנייר שבין תיבה לתיבה אינם מן המנין והשורות חשובים כמו ב' וג' ספרים וה"נ דכוותה והכי משמע בבכורות (דף ג') דקאמר כמה תהא שותפות העכומ"ז ופטור מן הבכורה אמר ר"ה אפילו אזנו מתקיף לה ר"נ ולימא ליה שקול אזניך וזיל ופרש"י ז"ל לימא כהן לעכומ"ז שקול אזניך וזיל דאי נמי הוי בכור בעל מום ניתן לכהן עיי"ש. משמע דע"י חלק העכומ"ז הוי בעל מום משום דחלקו של עכומ"ז כמאן דליתא דמי וחשוב מום וה"נ באתרוג חלק הנאסר כמו שאינו והו"ל חסר:
ועד"ז כתבנו במק"א ליישב דברי הרמב"ם ז"ל (בהלכות חגיגה פרק ב') מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מפני צד עבדות שבו וכתב הראב"ד ז"ל עליו הא דלא כהילכתא דהיא כמשנה ראשונה ע"כ דאמרינן התם אמשנה זו דהכל חייבים בראי' חוץ מנשים ועבדים שאינם משוחררים וקאמר רב הונא בטעמא דעבדים פטירי דכתיב יראה כל זכורך את פני האדון וגו' מי שאין לו אלא אדון אחד יצא זה שיש לו אדון אחר ופריך ל"ל קרא לפטורי הא כיון שהנשים פטירי עבד נמי פטור דהא הוי מ"ע שהז"ג ומשני לא נצרכה אלא חצי עבד וחצי בן חורין ופריך ולרבינא דאמר הכל חייבין לאתויי ח"ע וחב"ח מאי איכא למימר ומשני כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה ופרש"י ז"ל דלמשנה ראשונה פטור ולמשנה אחרונה חייב ומפרשי הר"מ ז"ל פירשו דהר"מ ז"ל מפרש להיפוך דהא דאמרינן כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה היינו דלמשנה ראשונה חייב ולמשנה אחרונה דכופין את רבו ועושה אותו ב"ח פטור מן הראי' אבל קשה לי טובא על דבריהם ז"ל דהא הר"מ ז"ל כ' שם הטעם דח"ע וחב"ח פטור מן הראי' מפני צד עבדות שבו משום דכתיב יראה כל זכורך ומצוה שהנשים פטורות גם העבדים פטורים ונאמר בבוא כל ישראל להוציא את העבדים ובגמרא מבואר דמטעם זה לא מיפטר ח"ע וחב"ח אלא מקרא דאת פני האדון וגו' מי שאין לו אלא אדון א' יצא זה שיש לו אדון אחר ומוקי הא דאיצטריך קרא דאדון אחד לח"ע ולחב"ח דהו"א דמחייב משום צד חירות שבו להכי ילפינן מקרא דבעינן שאין לו אלא אדון אחד דגם הצד חירות מיפטר כיון שמ"מ יש על גוף זה אדון אחר אבל אי לאו האי קרא הוי מחייב משום צד חירות דהא הכי מבואר שם בסוגיא (דף ד') דפריך ל"ל קרא דאדון א' תיפוק לי' דמיפטר מג"ש דלה לה ומשני דאיצטריך לח"ע וחב"ח א"כ הרמב"ם ז"ל שאינו מזכיר כלל קרא דאדון א' רק שפוטרו משום גז"ש דנשים דבריו תמוהים ולא הועילו בזה המפרשים במה שתירצו שמפרש היפוך ממה שפי' רש"י ז"ל בענין משנה ראשונה ומשנה אחרונה:
לכן נראה לי דאף דהר"מ ז"ל מפרש דלמשנה אחרונה פטור מן הראי' כמו שהסכימו המפרשים ז"ל וכמו שפי' בפי' המשנה כאן (בחגיגה ובפסחים פ' האשה) מ"מ הכא גבי ראי' פטיר לי' מטעמא אחרינא וסובר דסוגיא דחגיגה שם דפטור לר"ה ח"ע וחב"ח מקרא דאין לו אלא אדון א' יצא זה שיש לו אדון אחר ותליא בפלוגתא דמשנה ראשונה ומשא"ח הוא הכל למאן דל"ל הא דר' יוחנן בן דהבאי דאמר סומא בא' מעיניו פטור מן הראי' וכדאמר בריש פרקין דתנא דמתניתין דקתני הכל חייבים מרבה סומא בא' מעיניו אבל אנן פסקינן כר"י בן דהבאי דסומא בא' מעיניו פטור מן הראי' מקרא דיראה יראה מה כשבא לראות בשתי עיניו כך כשבא ליראות בשתי עיניו. א"כ צד חירות מיפטר ממילא כיון דצד עבדות פטור הו"ל צד חירות חצי גוף וחצי גוף פטור מן הראי' וע"כ לא הוצרך ר"ה ללמוד פטורא דח"ע וחב"ח מקרא דאדון א' אלא למאן דסובר דמי שאין גופו שלם נמי חייב בראי' כמו סומא בא' מעיניו וא"כ אף דצד עבדות פטור מטעם מ"ע שהז"ג מ"מ החציו של חירות בעינן לחייבו ולהכי הוצרך ללמוד מקרא דאדון א' לפטור אף הצד חירות משום דמ"מ על הגוף הזה יש אדון אחר ומיפטר למשנה אחרונה (וכפי שיטת הר"מ ז"ל בהא דאמרינן כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה). אבל אנן דפסקינן כריב"ד דסומא בא' מעיניו פטור משום דבעינן לענין ראי' שיהא גופו שלם וכמ"ש רש"י ז"ל בריש סנהדרין (דף ד') כיון דמיפטר צד עבדות מג"ש דלה לה שאין העבד חייב במצוה שאין האשה חייבת א"א לחייב הצד חירות כלל דהא הוי חצי גוף ואנן בעינן שיהא שלם לענין ראי' ואין אנו צריכין כלל להך לימוד שהביא ר"ה קרא דמי שאין לו אלא אדון א' ושפיר כתב הר"מ ז"ל דפטור מפני שהנשים פטורות דהיינו דכיון דצד עבדות פטור א"א לחייב צד חירות לחוד:
ועיי"ש ברמב"ם שכ' תיכף אחר טעם זה ונאמר בבוא כל ישראל ליראות כשם שהם באים להראות לפני השם כך הם באים לראות הדר קדשו ובית שכינתו להוציא סומא שאינו רואה אפילו נסמית אחת מעיניו עכ"ל משום דמה"ט פטור צד חירות שבעבד אף שהוא חייב בכל המצות מ"מ כיון שצד עבדות פטור הרי הוא כסומא בא' מעיניו בלאו קרא דאדון א':
והא דהוצרך הרמב"ם ז"ל להאי טעמא למיפטרא משום דהצד חירות לחוד אינו חייב מחמת שאינו גוף שלם ולא פטר לי' מטעם שפוטר אותו מפסח לפי פירושו דלמשנה אחרונה פטור מפסח וכמ"ש הר"מ (בפ"ב מה' ק"פ ה' י"ג) ע"ש הוא משום דאיכא נ"מ לדינא דאילו להאי טעמא דפטרינן ליה גבי פסח כפי פירושו משום שכופין את רבו ופטרינן לי' כדי שישחררו וכמ"ש המפרשים זה שייך אם אין העבד סריס דבזה כופין אותו כדי לקיים פרו ורבו אבל אם העבד סריס לא שייך לכופו דהא עיקר הטעם שכופין אותו לשחררו הוא משום דאינו יכול לישא אשה אבל בסריס דליכא פרו ורבו וגם שבת ליכא כמבואר בנוב"י מה"ק אינו מחויב לשחררו והויא לי' לגבי' כמו במשנה ראשונה דמיקרי אין לו אדון אחר (לשיטת הר"מ ז"ל בפירושו גבי ראי' וגבי פסח) ויש לחייבו בראיה אבל לטעם שכ' הר"מ ז"ל פטור אף בסריס כיון דחצי עבדות פטור מג"ש דלה לה הוי לי' כסומא בא' מעיניו דקיי"ל כר"י בן דהבאי דפטור:
ועוד נ"ל נ"מ בחציו עבד וחב"ח שהאדון מת והניח בן קטן שאין משחרר אותו עד שיגדיל עובד א"ע יום א' ואת רבו יום אחד למשנה אחרונה כדאיתא ביור"ד (סימן רס"ז סעיף ס"ג) דהוי' לי' לגבי' אין לו אדון אחר ואפ"ה פטור מטעם דפסקינן כר"י בן דהבאי ודו"ק:
וראיתי לכתוב בכאן מה שראיתי להאחרונים ז"ל שהקשו על דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו פ"ק דשבת שהקשה בהא דאמרינן וכי אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך והא אשכחן בחצי עבד שכופין את רבו ועושה אותו בן חורין ועובר אעשה דלעולם בהם תעבודו כדי שיקיים העבד מצות פרו ורבו ותירץ דבחציו עבד וחציו בן חורין לית בי' משום לעולם בהם תעבודו משום צד חירות שבו וההיא אמתא דהוו עבדי בה איסורא משום שהרבים היו נכשלים בה התירו לשחררה וכפוהו עכ"ל והקשו עליו במ"ש דבחצי עבד וחב"ח לית בי' משום לעולם בהם תעבודו מהא דאמרינן בגיטין (דף ל"ח) ההיא אמתא דהות בפומבדיתא דהוו עבדי בה אינשי איסורא אמר אביי אי לאו דאר"י המשחרר עבדו עובר בעשה הוה כייפנא לי' למרה וכתיב לה גיטא דחירותא רבינא אמר בכי הא ר"י מודה משום מילתא דאיסורא ופריך ואביי משום מילתא דאיסורא לא והאמר ר' חנינא בר רב קטינא מעשה באשה אחת שהיתה חציה שפחה וחצי' בת חורין וכפו את רבה ועשה אותה בת חורין וארנב"י מנהג הפקר נהגו בה עכ"ל הגמרא ולדברי הרשב"א ז"ל מאי מקשה אדאביי הא אביי מיירי בשפחה סתמא להכי סובר דאסור לשחררה אפילו משום מילתא דאיסורא ובעובדא דפומבדיתא הוי חציה שפחה וחב"ח דלית בה משום לעולם בהם תעבודו להכי כפו אותו משום מילתא דאיסורא לשחררה. ונראה לי דע"כ לא כתב הרשב"א ז"ל דבח"ע וחב"ח ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו אלא גבי עבד דצד חירות שבו חייב בכל המצות וצד עבדות שבו פטור ואיכא כמה מצות שאינו יכול לקיים מפני צד עבדות שבו דהא רשות רבו עליו כמו לישא אשה שאינו יכול וכן לענין כל המצות שצד עבדות פטור מהן להכי אמרינן בכי הא לא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו:
ואדרבה טפי עדיף שישחררו ויתחייב גם הצד עבדות במצות שצד חירות חייב בהם אבל באשה שחיובה במצות שוה לחיוב העבדים ואין הצד חירות שבה חייב יותר ממה שחייב הצד עבדות וכשישחררה לגמרי לא יתוסף חיוב מצות בצד עבדות שבה יותר ממה שהי' חייב קודם החירות מודה הרשב"א ז"ל דאיכא עשה דלעולם בהם תעבודו גם בחצי' שפחה וחב"ח ושפיר פריך לאביי דסובר משום מילתא דאיסורא לא כייפינן מעובדא דר"ח שכפו חצי' שפחה וחב"ח לשחררה משום שנהגו בה מנהג הפקר אע"ג דאית בה עשה דלעולם בה"ת וזה פשוט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |