עונג יום טוב/כב
|
< הקודם · הבא > |
בהא דאמרינן בשבת (דף ק"ו) דר"ש סובר מלאכה שאינה צריכא לגופה פטור ולהכי סובר מקלקל בחבורה חייב ויליף לה ממילה דהוה מקלקל ואיצטריך קרא למישרי מילה בשבת ש"מ דמקלקל בחבורה חייב. וזה ימים רבים הקשיתי דלמא אתא קרא למילה בצרעת שחלה בשבת ובאומר לקוץ בהרת בנו הוא מתכוון כדמוקי לה לקרא דבשר למישרי מילה בצרעת לר"ש באומר לקוץ בהרת בנו הוא מתכוון וכדאיתא בשבת (ד' קל"ג) ואם חלה המילה בשבת הא מתקן הוא בחבורתו ואפ"ה שרי רחמנא אבל מקלקל בחבורה פטור ומצאתי אח"כ בספר מעין החכמה שהקשה כן:
ונראה לי ליישב לפמ"ש הרשב"א ז"ל בהא דתנן בשבת (דף ק"ז) גבי צידת צבי ישב הראשון על הפתח ומלאוהו ובא השני וישב בצידו אעפ"י שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור הא למה זה דומה לנועל ביתו ונמצא צבי שמור בתוכו וכתב הר"ן ז"ל בשם הרשב"א ז"ל וז"ל ובירושלמי משמע שהתירו לנעול ביתו בתחילה לשמור ביתו וצבי שבתוכו כיון שהוא צריך לשמור ביתו אעפ"י שע"י כך ניצוד הצבי ממילא מותר ובלבד שלא יתכוין לשמור את הצבי בלבד דהכי גרסינן בירושלמי ר"י בר בון בשם ר' חנינא היה צבי רץ כדרכו ונתכוון לנעול בעדו ונעל בעד הצבי מותר ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחילה של דגים עמו מותר ר"י בר בון בשם ר' הונא הי' מפקח בגל ונתכוין להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו מותר ולפ"ז הא דאמר נתכוון לנעול בעדו לא בעדו בלבד קאמר אלא אם נתכוין לנעול אף בעדו קאמר ולומר שאלו צריך לנעול בעדו מותר אעפ"י שמכוין שיהא הצבי ניצוד לתוכו עכ"ל הרשב"א ז"ל והקשה הר"ן ז"ל איך אפשר דאפילו במתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי יהא מותר וכי מפני שצריך לנעול ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת ולא עוד שאני אומר שאפילו אינו מתכוין לנעול בעד הצבי כל שהוא יודע שהצבי בתוכו ושא"א לו שלא יהא הצבי ניצוד בתוכו אסור והיינו דאמרינן בכולהו מכילתין מודה ר"ש בפסיק רישא ולא ימות וזו שאמרו בירושלמי הוא ענין אחר לומר שאם נתכוון לנעול את ביתו ולא נתכוין לצבי כלל אעפ"י שאח"כ מצא הצבי שמור בתוכו מותר שאינו מחויב לפתוח את ביתו כו' עכ"ל הר"ן ז"ל. והנה קושיית הר"ן ז"ל חמורה מאוד על הרשב"א ז"ל דאיך נתיר לו לכוין ליצוד הצבי בשבת במה שהוא צריך לנעול ביתו ומ"ש מכל פסיק רישא דעלמא דאסור מן התורה בכל דוכתא:
ונראה לי דדעת הרשב"א ז"ל דפ"ר אינו אסור אלא משום דהמעשה שהוא עושה עכשיו א"א להעשות בלי מלאכה שאסרה תורה לעשות בשבת כמו הפוסק ראש העוף א"א לפסוק ראש בלי מלאכת נטילת נשמה או הגורר מטה כסא וספסל גדול א"א לעשות גרירה בלתי אם יהא באפשרו לעשות חריץ שהיא מלאכה אסורה אבל הכא גבי נעילת בית וצבי בתוכו נעילת בית שהוא עושה אין בה סרך מלאכה רק מחמת שנכנס הצבי בתוכו נעשה בנעילה מלאכת צידה להכי כיון שהוא מכוין לנעילה לצורכו לא איכפת לן במה שמכוין גם לצוד דכיון דנעילה אין בו מלאכה והוא מכוין לנעילה לא איכפת לן בכוונתו לצוד דהוי כוונה לצוד בלי מעשה צידה דמעשה נעילתו שהוא עושה רמינן לי' אנעילת בית ולא על צידת הצבי ולהכי שרי אף במתכוין לצוד אם מתכוין לנעול ביתו ג"כ (וגבי ראה תינוק מבעבע ונתכוין להעלותו ולהעלות נחילה של דגים שרי כמ"ש הר"ן שהתירו לו חכמים לכוין גם למלאכתו כדי שיהא זריז לפ"נ) אלא שלכאורה קשה על דברי הרשב"א ז"ל מהא דאמרינן גבי מילה בצרעת דפריך ל"ל קרא למישרי מילה בצרעת הא הוי דשא"מ ואביי סובר דלר"ש אפילו פ"ר שרי ומשני באומר אבי הבן לקוץ בהרתו מתכוין וליכא אחר ואשמעינן דשרי למול ולדעת הרשב"א ז"ל אכתי קשה ל"ל קרא דאף אם אומר שמכוין לקוץ בהרת בנו מ"מ שרי למול כיון דהוא צריך למול ומצוה למולו ומשכחת לה מילה בלי צרעת מה איכפת לי' מה שיש צרעת על המילה ורשאי למולו ולכוין לקוץ בהרת בנו דכמו דרשאי לנעול ביתו ולכוין לצוד הצבי שבתוכו ה"נ רשאי למול ולכוין לקוץ בהרת בנו לדעת הרשב"א ז"ל:
ונראה שיש חילוק איסור מלאכת שבת לשארי איסורין דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה להכי אם אין במעשיו סרך מלאכה והיתר גמור קא עביד רק שנזדמן לו שנעשה מלאכה עם המעשה שהוא צריך לעשות רשאי לעשות מה שצריך לעשות אף לכוין להמלאכה שנעשה ע"י מעשיו להכי רשאי לנעול ביתו אף שניצוד הצבי בתוכו משום דבנעילת דלת ליכא סרך מלאכה אבל בשארי איסורין אף שרוצה לעשות דבר שאין בו איסור וע"י ההזדמנות נעשה ביחד עם מעשיו איסור כמו המל וממילא נקצץ הבהרת אסור לכוין לקצוץ דעל מעשה האיסור קפיד רחמנא ושפיר קאמר דצריך קרא למישרי מילה באומר לקוץ בהרת בנו הוא מתכוין והשתא א"ש הא דלא מוקמינן קרא דמתיר מילה בשבת להיכא דיש בהרת והוי מתקן אצל קציצת בהרת אבל מקלקל בחבורה פטור. דז"א דלענין מלאכת שבת כיון דצריך למול ומילה לית בה משום מלאכה דהוי מקלקל ומקלקל לא הוי מלאכה כלל הילכך שרי למול אף שנעשה בהרת על המילה ואפילו אם מכוין לקוץ הבהרת כמו דשרי לנעול ביתו אף שמכוין לצוד צבי שבתוכו ומדאיצטריך קרא למישרי מילה בשבת יליף שפיר ר"ש דמקלקל בחבורה חייב:
וחילוק זה שחלקנו בין שבת לשאר איסורין מוכרח גם מדברי תוס' בפסחים (דף מ"ו) בהא דפריך ר"ח לרבה דאית לי' הואיל מברייתא דיש חורש תלם א' וחייב משום שמונה לאווין החורש בשור וחמור ביו"ט כו' ואם איתא אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור והקשו בתוס' הא יו"ט עשה ול"ת ולא דחה כיסוי ותירץ רשב"ם דחופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור וקשה מאי מהני הא דא"צ אלא לעפרה פטור הא השתא מיהא מכוין לחרישה ודאי הוי חייב בעשה ול"ת וא"כ ליכא הואיל א"ו דסובר כדעת הרשב"א ז"ל דנועל ביתו ומכוין לצוד נמי שרי וה"נ כיון שצריך לחפור אף אם מכוין לחרישה נמי פטור משום דאם לא היה צריך לחרישה נמי הי' חופר ודומה לנועל ביתו ומכוין לצוד:
ועדיין קשה לי על דברי הרשב"א ז"ל מהא דאמרינן בשבת (ד' קל"ט) היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב חטאת והא הכא נמי צריך ללבוש הבגד רק שתלוין עליו ציצית שאינם בטלים לו והויין משאוי ובעינן למימר דרשאי ללבוש הבגד אף אם מכוין להוציא גם הציצית התלוין בהם וצ"ל דלא דמי לנעילת ביתו שאינו עושה שום פעולה בצידת הצבי רק שניצוד מאליו ע"י הנעילה משא"כ בלבישת בגד ציצית מטלטל בגופו ממש הציצית וצע"ג בכלל זה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |