עונג יום טוב/כ
|
< הקודם · הבא > |
שאלה איש אחד שגג והעמיד בשבת קדירה קרוב לאש שהי' בוער בתנור להחם הבית ולא ידע שיש בקדירה תבשיל חי כי היה סבור שהקדירה רקנית והעמידה שם בלא כוונת בישול ונתבשל התבשיל שבתוך הקדירה עד שהי' ראוי לאכול אם מותר באכילה ביום השבת או לא:
תשובה הנה במבשל בשבת קיי"ל כר' יהודה דבשוגג יאכל למ"ש כמו דפסקינן בשו"ע (סימן שי"ח) אלא שיש להסתפק דבשוגג היינו שגגת שבת או שגגת מלאכה דחייב עליו חטאת אבל הכא שלא ידע שיש כאן תבשיל בקדירה דפטור אף מחטאת משום דהוי מתעסק בעלמא ובשבת אמרינן מלאכת מחשבת אסרה תורה אפשר דלא גזרינן לאסור באכילה ומותר אף בו ביום ומהא דאמרינן בשבת (דף ל"ח) שכח קדירה ע"ג כירה ובשלה בשבת דרבה ורב יוסף תרווייהו אמרי להתירא דבין בשוגג בין במזיד יאכל משום דדוקא מבשל דקא עביד מעשה אבל שכח דלא עביד מעשה שרי אין ראי' להתיר במתעסק דאף דשכח כמתעסק דמי מ"מ הא התם העמיד הקדירה בע"ש והי' התחלת המלאכה בחול אבל אם נעשה המלאכה כולה בשבת אפשר דאסור בו ביום וראיתי להגאון רע"א זצ"ל בתשובה שכ' לחלק בין היכא דפטרינן משום מתעסק להיכא דפטרינן משום מלאכת מחשבת אסרה תורה דהיכא דפטור משום מלאכת מחשבת לא מיקרי מלאכה כלל וחבירו הרואה שרוצה לעשותו א"צ להפרישו כלל אבל במתעסק מיקרי עבירה רק שפטור מחטאת ומחויב חבירו להפרישו. והנה במש"כ דכל היכא דמיפטר מטעם מלאכת מחשבת לא מיקרי מלאכה כלל ואין אחר מצווה להפרישו צע"ג דהא בכריתות (דף י"ט) מבואר דמתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר מיפטר מטעם מלאכת מחשבת וכ"פ הרמב"ם ז"ל וא"כ איך אפשר לאמר שהרואה שחבירו רוצה לחתוך מחובר אלא שטועה שסובר שהוא מחובר אחר שלא יהא חבירו מצווה להפרישו הא ודאי ליתא וכן בנתכוון לזרוק ארבע וזרק שמונה פטרינן בשבת משום מלאכת מחשבת איך אפשר לומר דבזה אין חבירו מצווה להפרישו:
ואפשר לומר דתליא במחלוקת רש"י ותוס' בב"ק (דף ל"ה) דפריך התם אמ"ד מקלקל בחבורה פטור ממתניתין דקתני שורו שהדליק את הגדיש חייב והוא שהדליק את הגדיש פטור ומשני רבא מתניתין בשוגג וכדתני דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה כו' ופרש"י ז"ל לעולם מתניתין דלא קבעי לי' לאפרי' והאי דפטור מתשלומין לאו משום דהוי חיוב מיתה דהא מתניתין אפילו בשוגג מיתוקמא דליכא חיוב מיתה פטור מתשלומין עכ"ל הרי משמע בהדיא דמקלקל דמי לשוגג דאיכא איסור ומיפטר מתשלומין והיינו ע"כ דאיכא איסור תורה דאי ליכא איסור תורה רק איסור דרבנן קא עביד לא מיפטר משום זה מתשלומין והא מקלקל דמיפטר הוא מטעם דלא הוי מלאכת מחשבת כמ"ש התוס' בכתובות (דף ה') ד"ה את"ל והוא מש"ס דכריתות דכי היכא דמקלקל חייב מתעסק נמי חייב. ואפ"ה חשבינן לי' למקלקל דקא עביד איסור כמו עושה בשוגג ופוטר מתשלומין א"כ כל מתעסק היכא דלא הוי מלאכת מחשבת מיקרי נמי עביד איסורא ומש"כ רש"י ז"ל בשבת (דף קמ"ו) אמתניתין דקתני שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרת ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי ופרש"י ז"ל דאין במקלקל שום איסור בשבת התם הוי מקלקל בלי שום מלאכה דהא אין בנין וסתירה בכלים ומקלקל בלי מלאכה ודאי דליכא שום איסור ואפילו למ"ד יש בוס"ת בכלים מ"מ גבי סתירה הא בעי ע"מ לבנות להכי בשבירת כלי בעלמא ודאי דליכא איסורא כלל תדע דהא מותר לכתחילה ועיין בר"נ ז"ל שם במשנה אבל עושה מלאכה ומקלקל במלאכתו שעשה איכא איסור תורה אף דלא הוי מלאכת מחשבת והתוס' שם הקשו על רש"י וכתבו שם דלא דמי מקלקל לשוגג דשוגג איכא איסור מלאכה ובמקלקל ליכא איסור מלאכה:
ומ"מ נראה לי דאין ראי' מדברי התוס' דמתעסק אין בו איסור מלאכה דהא התוס' כתבו שם דר' אבוה ור' יוחנן פליגי אליבא דר"ש דמחייב מקלקל בחבורה דר"א סובר דלא בעי תקון כלל ור"י סובר דבעי תקון קצת ומקשה אר"י ממשנה דהוא שהדליק הגדיש פטור אף דמיירי דומיא דשורו דלא קבעי לי' וע"ז פרש"י דרבא משני דאף דהוי מקלקל אפ"ה פטור מתשלומין דדמי לשוגג וע"ז חלקו התוס' דמקלקל עדיף משוגג דליכא איסור מלאכה כלל והיינו היכא דליכא תיקון כלל כדקיימינן הכא אליבא דר"א אבל היכא דאיכא תיקון קצת אפשר דמודו התוס' לשיטת רש"י דאיכא איסור מלאכה אף למאן דפוטר מקלקל בחבורה ומתעסק הא דמי למקלקל שיש בו תקון קצת [דהא מ"מ נעשה מלאכה אף שלא כיון לה] ויש בו איסור מלאכה ויש להביא ראי' לזה דמתעסק דמי למקלקל שיש בו קצת תיקון ולא למקלקל גמור דהא הש"ס בפסחים קאמר אמתניתין דשחטו ונמצא טריפה בגלוי חייב לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מה תיקן ומשכח שם תיקון להוציאו מידי אבה"ח וכתבו התוס' דקושיית הש"ס הוא לר' יוחנן דסובר דגם לר"ש דמחייב מקב"ח מ"מ בעי תיקון קצת אבל לא בעי הש"ס לשנויי מתניתין אליבא דר' יהודה דסובר מקלקל בחבורה פטור דהא ודאי דמתניתין לא אתיא כר"י דהא קתני במתניתין ושאר זבחים ששחטן לשם פסח אם אינו ראויין חייב וזה הוי מתעסק ששחט שאר זבחים וסבור שהוא פסח ולר' יהודה דמקב"ח פטור מתעסק נמי פטור אע"כ דמתניתין אתי כר"ש דמחייב מקב"ח ולהכי מתעסק נמי חייב והש"ס דקאמר לדברי האומר מקב"ח פטור היינו ר' יוחנן אליבא דר"ש דבעי תיקון קצת עי"ש בתוס' שביארו כ"ז וא"כ מוכח מזה דהא דמדמי הש"ס דכריתות מתעסק למקלקל היינו למקלקל שיש בו תיקון קצת דליכא למימר דמתעסק דמי למקלקל גמור א"כ אמאי מחייב בשוחט אינן ראוין לשם פסח הא הוי מתעסק ואף דמקב"ח סובר דחייב מ"מ הא במקלקל גמור מודה דפטור א"ו דמתעסק דומה למקב"ח שיש בו תיקון קצת וכיון דמחייב במקלקל שיש בו תיקון קצת מחייב נמי במתעסק וא"כ ודאי דיש מקום לומר דכיון דמש"כ התוס' דמקלקל לית בי' שום איסור היינו במקלקל גמור אבל מקלקל שיש בו תיקון קצת יש בו איסור מלאכה וה"ה מתעסק דדמי למקלקל שיש בו תקון קצת יש בו איסור מלאכה והכי משמע לי ממימרא דרבה (ב"ק דף כ"ו) דקאמר היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה ועמד ונפלה לענין נזקין חייב כו' לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה כו' הכיר בה ושכחה ועמד ונפלה לענין נזקין חייב לענין שבת פטור כו' נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' לענין נזקין חייב לענין שבת מלאכת מחשבת בעינן כו' והנה שינה רבה בלשונו דבלא הכיר בה אמר לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ואח"כ בהכיר בה ושכחה אמר סתם לענין שבת פטור משמע דהא נמי מהאי טעמא דמלאכת מחשבת אסרה תורה ובנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע אמר מלאכת מחשבת בעינן ולא אמר כדאמר מעיקרא מלאכת מחשבת אסרה תורה מזה נראה בעליל דבתרתי בבי קמייתא בלא הכיר בה או בהכיר בה ושכח ועמד ונפל אמר מלאכת מחשבת אסרה דבזה שלא הכיר או הכיר ושכח ליכא איסור מלאכה מן התורה כלל כיון שלא כיון לעשות שום דבר ונעשה הכל מאיליו אבל בנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע שעשה דבר בידים אף שלא כיון למלאכה מ"מ איסור מלאכה איכא רק דלענין חטאת פטור דמלאכת מחשבת בעינן לענין חטאת:
אבל לא אמר מלאכת מחשבת אסרה תורה דמזה הוי משמע דליכא איסור תורה בנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע ובאמת איכא איסור מלאכה מן התורה רק דחטאת ליכא ובזה מיושב מה שהקשו התוס' והרשב"א ז"ל בשבת (דף י"א) אמתניתין דלא יצא החייט במחטו שמא ישכח ויצא וז"ל אליבא דרבא דאמר לא גזרינן גזירה לגזירה אין לפרש שמא ישכח המחט דאפילו יצא ליכא איסור דאורייתא כדאיתא (בפ"ב דב"ק) הכיר בה ושכחה לענין שבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה אלא שמא ישכח את המחט להצניעו עד שיהא שבת ולבסוף שיזכור את המחט ישכח את השבת ויצא עכ"ל וכן הרשב"א בחידושיו הקשה מהא דרבה לרבא ולפמש"כ א"ש דדוקא גבי אבן מונחת לו בחיקו ועמד ונפלה דלא עביד מעשה כלל והאבן נופל מאיליו בזה אמר רבה דליכא איסור תורה דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל היכא דעביד מעשה אף שלא נתכוין לדבר שהוא מלאכה שאסור בשבת מ"מ איסור שבת איכא אף מן התורה שהרי נעשה מלאכת שבת מאיליה ולהכי גבי חייט גזרינן שלא יצא במחטו שמא ישכח ויצא דנושא אותו בידו או בבגדו ולא דמי לאבן הנופל מחיקו כשהוא עומד:
וקצת יש להביא ראי' ג"כ דכל מלאכת שבת אף במתעסק או במתכוין לזה ועשה באחר מיקרי נעשה איסור כמו שוגג דשבת מהא דאמר בשבת (דף ד) היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ תני חדא מותר להחזירה ותני חדא דאסור להחזירה ומשני כאן מבעוד יום כאן משחשיכה מבעוד יום דלא עביד איסורא לא קנסוהו רבנן משחשיכה דעבד איסורא קנסוהו רבנן שלא להחזירה ומיירי שם בשוגג כיון דהש"ס בעי לשנויי הא דלא קנסוהו רבנן שלא להחזירה מיירי בדלא עביד איסורא ל"ל לאוקמי מבעוד יום שזהו דוחק דמיירי שהוציא מבעו"י וחשכה עליו לוקמי שהוציא בשבת גופא רק שהי' בדרך מתעסק ולא כיון להוציא או שסבור שהם פירות אחרים (כדאמרינן בכריתות דמתכוין ללקוט תאנים וליקט ענבים פטור מטעם דלא הוי מלאכת מחשבת) וכיון דבמתעסק לא עביד שום איסור לא קנסוהו רבנן אבל בשוגג דיש איסור תורה בשגגה אסור להחזירה ומדלא מוקי הש"ס הכי ע"כ דכל מתעסק דמי לשוגג לענין זה דמיקרי עביד איסור כיון דעביד מעשה בגופו ועי"ז נעשה מלאכת שבת ורק לענין חטאת פטריה רחמנא אבל איסור שבת שלא בכוונה איכא ולפי"ז נראה דכמו דמבשל בשבת גזרו שלא יאכל בו ביום ה"ה במבשל בדרך מתעסק נמי לא יאכל בו ביום דלענין איסור שבת לא שני לן בין שוגג למתעסק ומקרי נעשה מלאכת שבת כן נלע"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |