עונג יום טוב/יז
|
< הקודם · הבא > |
על דבר שאלתו שבקהלתו סתרו הבהכנ"ס הישנה ובונים על מקום זה בהכנ"ס חדשה מחמת שיש כמה בע"ב שאין להם מקום להתפלל בבית הכנסת הישנה ובתחילה מיחו רוב בע"ב שהיו להם מקומות בבהכנ"ס הישנה וצעקו שלא יניחו לסתור הבהכנ"ס כי יכולה לעמוד עד מאה שנים בתקון קצת ואח"כ נתפתו המוחים להתרצות לזה יען כי יבנו מחדש בכל פאר והידור וגם יעשו באופן שיכולים להסיק בחורף להתפלל שם בקביעות ונתרצו ליתן ערך חלק ששית משווי המקום. ועתה רוצים הבונים שיתנו להם לכה"פ מחצה ההוצאות ורצונם לידע דעתי בזה עפ"י דין:
תשובה הנה מש"כ לטעון בעד בעלי הבונים שיכולין לסתור ביהכנ"ס הישנה בע"כ של בעלי מקומות כדי שיהא מקום להתפלל לכולם דהא כופין בני העיר זא"ז לבנות בהכנ"ס ואפילו במקום שיש לרובן מקום להתפלל כמ"ש הצ"צ בשם הב"י בשם הר"י דאפילו מיעוטן יכולין לכוף את המרובין ואפי' היכא שאין כולם צריכים עכ"ל הצ"צ (בסי' צ"ד):
לענ"ד ז"א דאף דתניא בתוספתא דכופין בני העיר זא"ז לבנות בהכנ"ס מיהו זה דווקא כשאין לכולם בהכנ"ס להתפלל וכן אם יש בהכנ"ס המחזיק רוב בני העיר והמיעוט נשארו בלי מקום תפלה יש לכוף זא"ז לבנות בהכנ"ס המחזיק את כולם דמאי חזית שאלו יהא להם מקום להתפלל ואלו לא יהא להם מקום להתפלל וכ"ז בימיהם שהיו הבתי כנסיות ובתי מדרשות בנוים מקופת הקהל ואין לאחד מהם יתרון על חבירו בשום דבר ולא היה לשום אחד מקום מיוחד שיהא שלו לגמרי למכור ולהשכיר ולהוריש לבניו ונהגו כי הא דתניא (בפ"ג דמגילה) כיצד היו יושבים זקנים יושבין כלפי העם ואחוריהם כלפי קודש שנאמר ותקהל העדה פתח אה"מ כו' עיי"ש ולא הי' לשום אחד מקום מיוחד שיהא שלו לגמרי רק שהבהכנ"ס היה משל ציבור והיה עומדין כ"א לפי מעלתו אבל בזמה"ז שבונין בהכנ"ס ומוכרין לכל אחד מקום שיהא שלו לגמרי למכור ולהוריש לבניו אם למקצתם יש מקומות שקנו בממונם מהיכי תיתי יכופו אותם שאין להם מקומות שיתנו להם הני שיש להם מקומות להוצאת הבנין אתמהה הלא הבהכ"נ שיבנו מחדש ימכר ג"כ לבעלי מקומות להיות שלהם למכור ולהוריש ואיך נחייב את אלו לעשות אחוזת נחלה לאחרים ואי משום העניים שאין להם מקומות מיוחדים. והבהכנ"ס הישנה אינו מחזיק כל עניי העיר הבאים בתוכם להתפלל הלא בני בהכנ"ס הישנה יאמרו להם הבהכנ"ס שלנו מחזיק מעט עניים ואתם בנו לכם ג"כ בהכנ"ס משלכם ויעמדו העניים גם בבהכנ"ס שלכם וא"כ ודאי דאין יכולין לכוף את בני בהכנ"ס הישנה ליתן להם על הוצאות הבנין ודברי הצ"צ (בסימן צ"ד) תמוהין בזה דמה שהביא ראיה ממהר"י מינץ שהביא הרב בהג"ה בחוה"מ (ס' קס"ג) וז"ל כל צורכי העיר אע"פ שאין מקצתן צריכין כגון בית חתנות או מקוה וכדומה אפ"ה צריכין ליתן חלקם עכ"ל לאו ראיה לבהכנ"ס לפי מנהגינו דהא בית חתנות הוא לכל בני העיר וכל המשיא בנו או בתו משיא שם ואין לשום אחד קנין ממון בזה וכן מקוה היא לכל העיר לטבול בה לעת הצורך לכן כל אחד צריך ליתן על הוצאות אף מי שאין לו בן או בת וכן אם אינו צריך מקוה אבל בהכנ"ס שלנו שמיוחד לכל אחד מקום ונעשה מממונו ושלו ממש אין לכופו ליתן על הוצאות בהכנ"ס שיהא לחבירו מקום מיוחד כשאר ממונו גם מהר"י מינץ לא הזכיר בהכ"נ בדבריו שגם בימיו היה מנהג להיות נמכר מקומות בהכ"נ להתפלל והיו נמכרים לבעה"ב ולהכי כשיש לאלו בהכ"נ להתפלל א"צ ליתן על בנין בהכ"נ לאותן שאין להם דלא דמי להא דהתוספתא כמ"ש מיהו אם כשנבנה בהכ"נ הישנה ניתן מעות מקופת הקהל להתחלת הבנין קודם שיהא מקומות מצויינים למכור לבעה"ב צריכים ליתן גם כעת מקופת הקהל להתחלת הבנין. אבל אותם שיש להם מקומות שיתנו ממונם להוצאת הבנין זה ודאי שאינם מחויבים כיון שבהכ"נ הישנה לא הי' בו תיוהא:
ומה שטענו ותבעו אותם שיתנו מה שנתעלה הבהמ"ד החדש ביופי והידור והרחבת האויר בזה יש לדון דהנה קיי"ל היורד לתוך שדה של חבירו שלא ברשות ובנאה יש לו ההוצאה כדאיתא בב"מ (דף ק"א) מיהו זהו דוקא בבונה בנין לחבירו שהרי בעל הקרקע נוטל הבנין ומשתמש בו להכי צריך לשלם ההוצאה אע"פ שבנה שלא ברשות אבל בנהנה במעשה חבירו הנאה בעלמא קיי"ל בב"ב (דף ד') גבי המקיף את חבירו מג' רוחותיו דקיי"ל כר"י דאמר אם עמד ניקף וגדר את הרביעית דגלי דעתיה דניחא ליה מגלגלין עליו את הכל ואם לא גלי דעתי' דנ"ל פטור לגמרי ובעי למימר הש"ס בב"ק (דף כא) טעמא דר"י משום דזה נהנה וזה לא חסר פטור וה"נ מה שסתרו המקומות של בהכ"נ הישן מחוייבין לבנות מחדש ע"פ דין ומה שנהנים בעלי המקומות הישנה מהידור ויופי הבנין והרחבת האויר בזה לא חסרו הבונים מאומה ולא מקרי זה חסר והוי זה נהנה וזה לא חסר ופטורים ומהאי טעמא מיבעא לן בב"ק (דף קא) אי יש שבח סממנין ע"ג צמר או אין שבח סממנין וקאמר דנ"מ כגון דצמר דחד וסמנין דחד וקאתי קוף וצבעו להנך צמר בהני סממנין אי יש שבח סמנין ע"ג צמר דא"ל הב לי סמנאי דגבך נינהו א"ד א"ש סמנין ע"ג צמר וא"ל ל"ל ולא כלום ואע"ג דודאי נהנה שם מ"מ כיון שאינו נוטל חפץ של חבירו ממש ומשתמש בו רק שנהנה מהצבע פטור אם אין שבח סמנין ע"ג צמר ועיין תוס' שם ד"ה או שכתבו דלהכי א"צ לשלם מה שנהנה דהנאה דהכא אינו באה ע"י מעשיו ולא ע"י מעשה בהמתו ועיי"ש עוד שהקשו מהא דחייב בכתובות (דף ל"א) גבי תחב לו חבירו בבית הבליעה ותירצו דהכא לא חשיבא הנאה דאין זה אלא נוי בעלמא עיי"ש וא"כ ה"נ שאין זה אלא הנאת נוי בעלמא לא מקרי הנאה ופטור לשלם מה שנהנה מממון חבירו ע"י הרחבת הבנין ובלא"ה לא ידעתי מאי קשיא להו מהא דתחב לו חבירו בבה"ב דהא באמת קאמר שם הש"ס דאם לא מצי לאהדורה פטור משום דאנוס הוא וכמש"כ שם התוספת ישנים וה"נ אנוס הוא דמאי הו"ל למיעבד אם קוף צבעו ועוד דאפילו ביורד לתוך שדה של חבירו שלא ברשות ובנה שבעל הקרקע משתמש בעצים ובאבנים של הבונה אפ"ה כתב הרמב"ן ז"ל בפ"ק דב"ב בחידושיו דאם מיחה בעל הקרקע בפירוש קודם שבנה א"צ לשלם לו ההוצאה ויכול לומר לו טול עציך ואבניך וא"כ בנ"ד נמי כיון שמיחו בעלי המקומות בפירוש בתחילה והיו יכולים למחות ע"פ דין א"צ לשלם מה שנהנים מהרחבת הבנין אע"פ ששוה הרבה רק אחרי שכתב כת"ר שנתרצו בתחילת הבנין לתת חלק ששית משיווי המקומות יש לחייבם גם כעת ליתן סך זה אבל יותר ממה שנתרצו בתחילת הבנין אין לחייבם כלל זהו הנראה לי לפי עניות דעתי בהאי דינא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |