עונג יום טוב/ח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה מי שיש לו כאב ביד שמאלו וצריך לכרוך עליו סמרטוט אשר נבלע בו סמי הרפואה אם מותר להניח תפילין על הסמרמוט או לא:
תשובה' כבר ידעת מה שכתב הב"י (בסימן כז) מחלוקת הראשונים בדין זה אם תפילין של יד פוסל בהן חציצה או לא דדעת רש"י ז"ל בערכין בהא דאמרינן שם הכל חייבים בתפילין כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל דכתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך כל היכא דאיתא במצוה דיד איתא במצוה דראש והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא לחייבו קמ"ל דלא מעכבי אהדדי ופירשו רש"י ותוס' שם ותפילין על בשרו בעינן תחת בגדיו בקיבורת אצל הכתף דכתיב והי' לך לאות ולא לאחרים לאות עיי"ש הרי משמע דמשום חציצה לא איכפת לן אם הבגד מפסיק בין בשרו לתפילין רק משום לך לאות ולא לאחרים לאות. וכן דעת הרשב"א ז"ל בתשובה הובא בב"י אבל הרא"ש ז"ל (בה' תפילין) כתב דבתפילין נמי חציצה פוסלת משום דכתיב על ידך בעינן שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין ליד:
ולא זכיתי להבין דברי הרא"ש ז"ל דלא מצינו דחציצה פוסל אלא היכא דכתיב בשרו כמו גבי טבילה דכתיב את בשרו במים או בגדי כהונה דכתיב ילבש על בשרו אבל גבי תפילין דכתיב יד אין חציצה פוסלת והרי גבי חליצה דכתיב מעל רגלו ולא פסלינן אלא מעל דמעל אבל חציצה אינה פוסלת דהא מיבעיא לן ביבמות (דף קב) שני מנעלים זה על גב זה מהו ופריך אילימא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל אלמא דאע"ג דכתיב מעל רגלו אפ"ה לא מיפסל מטעם חציצה אלא משום דהוי מעל דמעל והמרדכי שכתב דנהגו לרחוץ הרגל שלא יהא טיט דבוק ברגלו הביאו בשו"ע (סימן קס"ט) כתב שם הגר"א ז"ל דהוי רק חומרא בעלמא אבל מדינא א"צ עיי"ש וע"כ דכיון דלא כתיב בשרו אין חציצה פוסלת ועוד קשה לי טובא דהא בזבחים (דף יט) מבעי לן תפילין מהו שיחוצו בבגדי כהונה אליבא דמ"ד לילה לאו זמן תפילין לא תבעי לך כיון דלילה חייצי יום נמי חייצי כי תבעיא לך אליבא דמ"ד לילה זמן תפילין מאי מצוה דגופי' חייץ או לא חייץ עכ"ל הגמרא ואם נימא דבתפילין פוסל חציצה ובעינן שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו איך אפשר לומר דתפילין לא חייצי בין בשרו לבגדי כהונה והא בבגדי כהונה ודאי דפוסל חציצה דכתיב בהו ילבש על בשרו ואם מניח תפילין תחת בג"כ אם אתה אומר דהתפילין בעינן שיהא על בשרו א"כ ממילא הא אין הבג"כ על בשרו ואיך אפ"ל שיחשב בשניהם כאלו מונחים על בשרו ובשלמא אם בתפילין אין חציצה פוסל א"ש הא דבעי למימר דתפילין לא חייצי ובמה שלובש הבג"כ על התפילין דומה כאילו לובשם על בשרו דמצוה דגופו כגופו דמי אבל אם תפילין יש בהם תנאי שיהא דבוקים בבשרו ולא יחוץ ביניהם שום דבר א"כ ודאי דהוי חציצה לגבי בג"כ וא"כ לכאורה מוכח מזה דאין חציצה פוסלת בתפילין של יד:
וראיתי בספר נחל אשכול שהביא ראי' לדעת הרא"ש ז"ל דחציצה פוסלת בתפילין מהא דאמרינן (בפ"ק דערכין) דכהנים בשעת עבודה פטורין מתפילין ש"י וכפרש"י ותוס' שם משום דלא מצי להניח תחת הכתונת על ידו משום חציצה ועל הכתונת א"א להניח משום דכתיב לך לאות ולא לאחרים ואי ליכא איסור בחציצה בתפילין א"כ אמאי בטלו הכהנים ממ"ע דתפילין הוי להו לאנוחי על הכתונת ואי משום לך לאות הא במנחות (ד' ל"ז) איתא דבמקום לך לאות איתמר דיוצאין בזה ידי מצות תפילין ואע"ג דהוא דרך הצדוקים כדאמרינן במגילה במשנה שם (דף כד) מ"מ כיון דא"א בענין אחר יותר טוב להניח על הבגד מלבטל ממצות תפילין של יד ולדידי לאו ראי' היא דהא בזבחים שם דבעא אי תפילין חוצצין ביום פשיט מהא דתניא כהנים בעבודתם לוים בדוכנן ישראל במעמדן פטורין מן התפילין מאי לאו אם הניחו אין חוצצין ופרש"י ז"ל דפטורין משום דקי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה ומשני לא אם הניח חוצץ עיי"ש וא"כ לא מוכח מידי מהא דפטורין דא"א להניח על היד משום חציצה דהא איכא למימר דכיון דעוסק במצוה פטור מן המצוה ופטורין מן הדין לא רצו לחייבם להניח על הכתונת כדרך הצדוקים אף שאם היו מניחים היו מקיימין מצות תפילין דחציצה לא פסלה בתפילין ואף דהתוס' כתבו בב"ק (דף נו) ד"ה בההוא הנאה דהא דאמרינן העוסק במצוה פטור מן המצוה הוא דווקא כשאינו יכול לקיים שתיהם אבל ביכול לקיים שתיהן לא מיפטר דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו יפטר מן המצות והכא יכול ללבוש הבג"כ וגם התפילין. מ"מ נראה דכיון דהא דתפילין לא חייצי בין בשרו לבג"כ קאמר בש"ס משום דמצוה דגופו לא חייץ אם כן זהו דווקא כשהם מונחים במקום תפילין על הקיבורת כדדרשינן במנחות בגובה שביד אבל אם ניתקו ממקומן לית בהו מצוה וחייצי להכי פטורים מתפילין דילמא מנתקי ממקומן ויצטרך להתבטל מעבודתו משום חציצה דבג"כ אי נמי לא ירגיש שניתקו ממקומן ויעבוד עבודתו בלי בגדי כהונה דכשיש חציצה בינם לבשרו עבודתו פסולה להכי פטרום מתפילין לגמרי בשעת עבודה ולהכי נמי אם ילבש התפילין על הכתונת אף דלא חיישינן בתפילין לחציצה מ"מ הא טעמא דלא חשיבי תפילין יתור בגדים הוא משום דהוי מצוה דבגופא כמ"ש התוס' שם בזבחים (דף יט) אבל אם ינתקו ממקומן דליכא מצוה במה שהם עליו ממילא הוי יתור בגדים ופוסל העבודה להכי פטרוהו מן המצוה דעוסק במצוה פטור מן המצוה היכא דאפשר שיתבטל ממצוה שהוא עוסק בה ע"י מצוה השני' אבל לעולם איכא למימר דחציצה לא פסל בתפילין והא דלא חייבו אותם להניח על הכתונת הוא משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה ומה שהקשה השא"ר ז"ל דבערכין משמע דבשל ראש מחייבי אפילו בשעת עבודה. ובזבחים (י"ט) פטרינן להו משום עוסק במצוה נראה דכיון דאמר בזבחים אם הניחן אינן חוצצות והיינו דקיימו המצוה דהא משום הכי לא חייצי דמצוה דגופי' לא חייץ וא"כ אסור בהיסח הדעת כיון שקיים מצות תפילין ובערכין כוונת הש"ס דה"א כיון דליתנהו בשעת עבודה בשל יד מחמת חציצה ליתנהו נמי בשל ראש ואם הניחו ליכא מצוה ומותרין בהיסח הדעת קמ"ל דחייבים בשל ראש רק דהמצוה פוטרתן דעוסק במצוה פטור מן המצוה ולהכי אם הניחו הוי מצוה ואסור בהיסח הדעת מיהו מזה משמע דבשל יד פטירי וא"א להניח כלל ולא כמ"ש דאפשר להניח על הבגדים רק דפטורין משום עוסק במצוה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |