עונג יום טוב/ז
|
< הקודם · הבא > |
ומה שכתבתי לעיל להקשות על דברי רש"י ז"ל בשבת (דף ע"ט) דלהכי נתנו חכמים שיעור להוצאת שבת בקלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין ולא מחייב בשיעור קשר מוכסין. דזוטר מיני' משום דאיידי דדמיו יקרים לא עבדי מיני' קשר מוכסין אלא תפילין ומזוזות להכי לא מחייב בקשר מוכסין ואמאי לא כ' רש"י ז"ל דלהכי לא מחייב בשיעור דקשר מוכסין משום דכיון דנתעבד לשם תפילין או מזוזה הרי אסור לעשות מהן קשר מוכסין וכדעת הרמ"א ז"ל דבגוף הקדושה הזמנה מילתא היא לכ"ע:
הנה לפמש"כ לעיל בסימן הקודם אפשר לומר דרש"י ז"ל סובר דאף דהוזמן לתפילין ומזוזה מ"מ אם נחתך הקלף ולא נשתייר בו כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין או מזוזה בטל הזמנה דידי' ומותר לעשות ממנו קשר מוכסין כיון דאינו ראוי למצותו להכי לא אפשר לתרץ דלא מחייב בשיעור קשר מוכסין משום איסור הזמנה דכיון דבצר לי' שיעורא דכתיבת תפילין ומזוזה ואינו ראוי לכך מותר לעשות ממנו קשר מוכסין ואע"ג דלעיל כתבנו גבי סוכה ואתרוג דאף שנפלה הסוכה ונפסל האתרוג נמי אסור מדרבנן משום דאתקצאי למצותו מ"מ סובר רש"י ז"ל דהיינו דוקא התם שנפלה הסוכה ונחסר האתרוג לאחר שנשתמש בו למצותו אבל בהזמנה לחוד אם נפסל ממצותו שרי אף מדרבנן. ואפילו בקלף דהוי הזמנה לקדושה נמי אם נפסל ממצותו שרי לאשתמושי בי' אף מדרבנן:
מיהו קשה לי על דברי רש"י ז"ל שכתב כיון דדמיו יקרים לא עבדי מיני' קשר מוכסין להכי לא מחייב עד שיהא בו כדי לכתוב פ"ק שבתפילין הא כיון דלית בי' שיעור לכתוב פ"ק שבתפילין ממילא סתמו עומד לכתוב עליו קשר מוכסין ולתחייב בהוצאה אם יש בו כדי לכתוב ק"מ ומאי מהני הא דסתמו עומד לתפילין הא ודאי מי שיש לו קלף שיעור קטן שאינו מכיל פרשה קטנה מצנע לי' לקשר מוכסין וכה"ג תנן שם (בדף פ') קנה כדי לעשות קולמס ואם היה עבה או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה אע"ג דקנה סתמו לעשות קולמס מ"מ אם נעשה מרוסס שאינו ראוי לקולמס שיעורו כדי לבשל ביצה קלה. וה"נ אע"ג דקלף סתמו לכתוב תפילין מ"מ אם נחסר ממנו עד שאינו ראוי לכתוב עליו תפילין בעינן למיתב לי' שיעור קשר מוכסין ורש"י ז"ל בעצמו כתב בהא דאמרינן שם ג' עורות הן מצה חיפה ודפתרא וקאמר דפתרא כדי לכתוב עליו את הגט ופרש"י ז"ל דשיעור גט קטן מכולם והתוס' כתבו עליו דבחנם פירש כן דאפילו אם שיעור גט גדול מכולם נמי א"ש הא דבעינן במליח וקמיח כדי לכתוב עליו את הגט ולא סגי בכדי לכתוב עליו קמיע משום דכיון דדמיו יקרים לא מצנע לי' אלא לכתוב עליו את הגט עיי"ש:
וקשה לי גם כן על דבריהם ז"ל דנהי דכשיש לו דפתרא שיש בו כדי לכתוב את הגט מצניע אותו לכתוב גט ועומד סתמו לגט מ"מ כשנחסר שיעורו וא"א לכתוב עליו גט מפני קוטנו מצנע לי' לכתוב עליו קמיע ולחייב המוציאו כדי לכתוב עליו קמיע ולא דמי להא דאמרינן שם (בדף ע"ח) כל מילתא דשכיחא ולא שכיחא אזלי רבנן בתר דשכיחא לקולא כמו חלב ויין דשתייתן שכיחא ורפואתן לא שכיחא ואזלא רבנן בתר דשכיחא לקולא ובעינן ביין כדי מזיגת כוס יפה ובחלב כדי גמיעה משום דסתמו עומד למלתא דשכיחא ולא מחייב כשיעור רפואה אף מי שאין לו יין וחלב כשיעור שתי' התם שאני דכיון דיין או חלב סתמו עומד לשתי' לא אזיל שיעור שתי' מיני' אף למי שהוציא פחות משיעור שתי' דהא חזי להשלים עליו יין עד שיהא כשיעור שתיי' ועדיין הוא עומד סתמו לשתי' ולא מצנע לי' לרפואה אבל גט או פרשה קטנה שבתפילין אם אין לו עור המחזיק כדי כתיבת גט והוא קטן מהכיל כתיבת גט מייחד העור לכתיבת קמיע וסתמו עומד לכתיבת קמיע כיון דלא חזי לגט ולהכי הוצרך רש"י ז"ל לכתוב דשיעור גט קטן מכולם ולא סגי לי' בהאי טעמא דדמיו יקרים דמאי מהני הא דדמיו יקרים ולא מצניע לי' לקמיע הא הוא קטן מהכיל כתיבת גט ומצנע לי' לקמיע. ואם כן קשה גם גבי קלף שכ' רש"י ז"ל דאיידי דדמיו יקרים לא עבדי לי' לקשר מוכסין מ"מ קלף שנחסר משיעור פ"ק לחייב עליו בשיעור קשר מוכסין דהא לא חזי לפ"ק (דתפילין ומזוזה אינן נכתבים אלא בעור א' כמ"ש התוס' במנחות (דף ל"ג) ד"ה כתבה בשם הירושלמי) ובשו"ע יו"ד (סי' רפ"ח) בש"ך שם דאפילו תפרן פסול בשני עורות:
לכן נראה לי דגם רש"י ז"ל סובר דלא מהני הך סברא דדמיו יקרים ולא מצנעי לשיעור קטן. מטעם שכתבנו דנהי דלא עבדי להך שיעורא מ"מ אם נחסר משיעור הגדול מצנעי לי' לשיעור קטן וסתמו עומד לכך. ולהכי פירש גבי גט שהוא שיעור קטן מכולם שאם שיעור קמיע הי' קטן הי' מתחייב בדפתרא ג"כ כשיעור קמיע כיון שכבר נחסר ולא חזי לגט מצנע לי' לקשר מוכסין וגבי קלף כוונת רש"י ז"ל כיון דמתחילה אין מעבדין אותו לקשר מוכסין משום דדמיו יקרים ומעבדים אותו רק לתפילין א"כ אין רשאין לעשות ממנו קשר מוכסין כלל דהזמנה כי האי מילתא היא בגוף הקדושה כדעת הרמ"א ז"ל והתנא קאי ומיירי בקלף שסתמא מעבדין אותו לתפילין משום דדמיו יקרים הלכך לא. חזי לקשר מוכסין דכיון שנתעבד לתפילין לא חזי למידי אחרינא ועיקר הרבותא דמתניתין הוא דמחייב בכדי לכתוב עליו פ"ק שבתפילין לחוד ולא אמרינן שאינו חייב אלא אם הוציא קלף שיש בו לכתוב עליו כל הד' פרשיות אבל פרשה אחת לא חזי למידי ולא חשוב להכי אשמעינן בכדי לכתוב עליו פרשה אחת נמי חייב:
ואה"נ דקלף המעובד סתמא ולא לשם תפילין חייב עליו בפחות מכדי לכתוב עליו פ"ק שבתפילין שכיון שנחסר ולא חזי לתפילין ועוד דלא הוזמן לכך חייב בשיעור קשר מוכסין ואפשר לומר עוד דאפילו אם עבדו בפירוש לשם דבר חול נמי לא מחייב בשיעור קשר מוכסין כיון דכל בני אדם אין עושין ומעבדין קלף אלא לתפילין לא מחייב המוציאו אא"כ יש בו כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין ולא מהני מה שהמעבדו עיבדו לשם דבר חול וכדתנן שם (דף צ"א) המצניע לזרע ולדוגמא חייב בכל שהו וכל אדם אינו חייב עליו אלא כשיעורו] ולפ"ז מוכח דרש"י ז"ל סובר דלא אזיל איסור הזמנה מהעור אף שנחסר ולא חזי לכתוב עליו פ' תפילין דהא מה"ט לא מתחייב לפירושו בקשר מוכסין משום דלא חזי לכתוב עליו מפני שהוזמן לתפילין:
מיהו קשה לי לפ"ז הא דקתני התם בברייתא דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה דהא הרא"ש והטור כתב ביור"ד (סימן רפ"ח) דגם מזוזה בעי עיבוד לשמה וא"כ ממילא דאם נתעבד לשם מזוזה אסור לכתוב עליו דברי חול. וא"כ מאי קמ"ל מתניתין דשיעורו לכתוב עליו מזוזה אי דלא נימא דשיעורו לכתוב עליו קמיע או קשר מוכסין פשיטא כיון דאסור לכתוב עליו דבר חול לא חזי להכי ולא מחייב ואי דאתא לאשמעינן דלא בעינן שיעור גדול ממזוזה הא נמי פשיטא כיון דנתעבד למזוזה ומזוזה היא מצוה שלמה בפ"ע וא"א להוסיף עליו פשיטא דקלף הראוי לכתוב עליו מזוזה מקרי דבר חשוב להוצאת שבת ומאי קמ"ל דבשלמא בתפילין קמ"ל דלא בעינן כל הד' פרשיות שבתפילין אבל מזוזה הא אין בה אלא שמע והא"ש וזו מצותה פשיטא דחייב על דוכסוסטוס שנתעבד לשם זה בשיעור זה ולפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בה' ס"ת פ"א) דמזוזה א"צ עיבוד לשמה הוי א"ש דמיירי בלא נתעבד לשם מזוזה וחזי נמי לקשר מוכסין או לקמיע ואפ"ה קמ"ל דלא מחייב בהכי משום דדמיו יקרים ולא עבדי לי' לקמיע וק"מ כמ"ש התוס' גבי דיפתרא. ועיין בכ"מ שם שחכמי לוניל השיבו על הרמב"ם מנין לו דין זה דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה וכן במנחות (דף מ"ב) בתוס' ד"ה תפילין ולפי דברינו אפשר שמהך ברייתא ראי' לדינו של הר"מ ז"ל מדאיצטריך לאשמעינן ששיעור דוכסוסטוס הוא כדי לכתוב עליו מזוזה ע"כ דמיירי בלא נתעבד לשם מזוזה וקמ"ל דאע"ג דחזי למידי אחרינא אפ"ה לא מחייב אלא בשיעור מזוזה ומשום דדמיו יקרים לא מצנעי לי' למידי אחרינא אבל לפי"ז הדרא קושיתינו לדוכתא דנהי דדוכסוסטוס דדמיו יקרים לא מצנעי לי' אלא למזוזה מ"מ אם אין בו לכתוב עליו מזוזה ודאי דמצנעי לי' למידי אחרינא ולחייב עליו המוציא בשיעור זוטר דקמיע או ק"מ וכמ"ש לעיל וצ"ל דסובר כשיטת התוס' דכיון דסתמא לשיעורא רבא מחמת דדמיו יקרים לא מחייב בשיעורא זוטא אף אם נחסר מכשיעורא רבא וצ"ע:
ודע דלפמ"ש לעיל יש ליישב קושיית התוס' שם בהא דפריך התם הש"ס אמתניתין דקתני קלף כדי לכתוב עליו פ"ק שבתפילין ורמינהו קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה ומשני מאי מזוזה מזוזה שבתפילין ופריך אח"כ והתני סיפא קלף כדי לכתוב פ"ק שבתפילין שהיא שמע ישראל מכלל דרישא במזוזה עצמה והקשו בתוס' דאמאי לא פריך רישא לסיפא ובש"ס משמע דמהדר לפרוכי אמתניתין רישא לסיפא גופה קשיא:
ונ"ל דלק"מ דכיון דבמזוזה ותפילין בעינן עיבוד לשמה והב"י כתב באו"ח (סימן ל"ב) דאם נתעבד העור לשם מזוזה אין כותבין עליו תפילין אפילו למ"ד דגם מזוזה בעי עיבוד לשמה משום דמקל לחמור לא מהני עיבוד וקדושת תפילין חמור א"כ ברייתא לא קשה רישא לסיפא דרישא דקתני קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה מיירי שנתעבד לשם מזוזה דקלף דומיא דדוכסוסטוס שנתעבד לשם מזוזה להכי שיעורא כדי לכתוב מזוזה שהרי אסור לכתוב עליו תפילין ובסיפא מיירי בקלף שנתעבד לשם תפילין ושיעורו כדי לכתוב עליו תפילין ולא קתני התם דוכסוסטוס כמו דקיי"ל באמת דתפילין לא כתבינן אדוכסוסטוס ולא קשה כלל רישא לסיפא רק אמתניתין מקשה שפיר דקתני בקלף רק שיעור לכתוב עליו תפילין דמשמע דלא משכחת בו שיעור אחר ובברייתא מבואר דמשכחת בי' שיעור כדי לכתוב עלי' מזוזה דהיינו אם נתעבד לשם מזוזה. ומכ"ש דא"ש טפי לשיטת הר"מ ז"ל שסובר דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה כלל דמצינן למימר דרישא איירי בלא נתעבד כלל לשמה וכשר לכתוב עליו מזוזה ושיעורו כדי לכתוב עליו מזוזה. וסיפא איירי בנתעבד לשם תפילין ושיעורו כדי לכתוב עליו פ"ק שבתפילין ומקשה רק אמתניתין דמשמע דליכא שיעור אחר בקלף ובברייתא קתני שיעור לכתוב עליו מזוזה וזה ברור:
ובמש"כ הב"י (בסימן ל"ב) דעור שנתעבד לשם מזוזה אסור לכתוב עליו תפילין מפני שקדושת תפילין חמורה מקדושת מזוזה ואפילו לדידן דפסקינן דגם מזוזה בעי עיבוד לשמה מ"מ לא מהני עיבוד מקל לחמור צל"ע דהא גבי תפילין מצינו דקדושת ש"י קיל מקדושת ש"ר דאמרינן במנחות ש"ר אין עושין אותו ש"י לפי שאין מורידין מק"ח לק"ק ואפ"ה עושין מש"י ש"ר כדאמר התם ולא איכפת לן במה שלא נתעבד לשם קדושה חמורה דש"ר ואם נימא דהתם מיירי שהעור נתעבד סתם לשם תפילין ועשה ממנו ש"י לא הוה קשה הא דרשאי לעשות ממנו ש"ר לפי מה שבארנו לעיל דגבי עיבוד לשמה אמרינן אין ברירה רק היכא שאינו יכול לעשות שני הדברים בזה אחר זה כגון שמתנה שיעשה מהן דבר הרשות אם ירצה ואם ירצה יעשה מהן דבר קודש כמו תפילין ומזוזה שבזה אמרינן א"ב שאם יעשה מהן דבר אחד שוב לא יהא רשאי לעשות דבר השני' ואי אפשר להיחוד לחול על שניהן וא"ב ולא הוי עיבוד לשמה אבל אם יכול לעשות דבר זה ואח"כ דבר השני' חל היחוד על שניהם ודמי לעשה לי שני מחצלאות אחת לשכיבה ואחת לאהל דמטמאין שניהם מדרס:
וה"ה הכא אם מעבד סתם לשם תפילין דהוי סתמא כוונתו לש"י וש"ר הויא עיבוד מעלי' אף דשל ראש חמור מש"י דכיון דיכול לעשות ש"י ואח"כ יכול לחלק הפרשיות והבתים לעשות מהן ש"ר חל העיבוד לשם ש"י ולשם ש"ר ולא איכפת במה שקדושת ש"ר חמורה דמקרי עיבוד לשם ש"ר ג"כ כיון דחזי לשניהם אבל אם עיבד עור ביחוד לש"י ורוצה לשנותו לש"ר קשה אמאי מהני העיבוד שנתעבד לשל יד שהיא קדושה קלה לש"ר שקדושתו חמורה והש"ס סתמא קאמר ש"י עושין ש"ר דמשמע אפילו אי נתעבד מתחילה לש"י גרידא ואם כן מוכח מזה דבנתעבד לשם קדושה קלה ראוי לקדושה חמורה וצ"ע לענ"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |