עולת שמואל (קוידר)/פא
< הקודם · הבא > |
שמחה ששון ואורה, לשר התורה, אהו' ידידי המופלא ומופלג בתורה ויראה חכם השלם חריף ובקי כבוד מו"ה יוזפ' האק נ"י.
מה שעלה על דעת מעלתו, בפלוני שנתעלף ביום תענית ציבור והוכרח לאכול, שאינו צריך התרה על קבלת התענית, דמעיקרא לא קיבל על עצמו בכה"ג וגם חז"ל לא תקנו התענית בחולה או זקן, ונסתייע מעלתו מהמ"א בסי' תקפ"א סקי"ב שכ' ומ"מ יש ללמוד מזה שיש להקל בתעניות אלו במקום שיש מקצת חולי ואין צריך התרה, הרי דאין צריך התרה במקום חולה.
ולדעתי נהפוך הוא, דעד שמעלתו מביא ראי' מהמ"א, יש ראי' להיפך מהמחבר י"ד סי' רי"ד סעיף א' שכתב להדיא הלכך מי שרגיל להתענות תענית שלפני ר"ה ושבין ר"ה ליוה"כ וכו' ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא, צריך ג' שיתירו לו. ואולי המ"א בשעה שכתב הך מילתא נעלם ממנו הך דין של המחבר דאל"ה הי' לו להביאו ולחלוק עליו. ואל ישיבני ידידי מדברי הרמ"א בא"ח סי' תקס"ח ס"ב שכ' ומיהו בה"ב שנוהגין להתענות אחר פסח וסכות או אפילו בעי"ת ואירע ברית מילה מצוה לאכול וא"צ התרה כי לא נהגו להתענות בכה"ג, משם אין סתירה לדברי המחבר דכבר כתב הש"ך שם בי"ד סי' רי"ד סק"ב דברית מילה או סעודת מצוה אסיק אדעתי' ואדעתא דהכי לא נדר, משא"כ בחולה לא אסיק אדעתי', ועוד יש לחלק דסעודת מצוה כל אפין שוין בזה, ושפיר נוכל לומר דאדעתא דהכי לא נדר, אבל בחולשא וכדומה הדבר ידוע דכל תענית מחליש, אך דאיכא הבדל בין חולשא לחולשא, א"כ נתת דבריך לשעורין לומר דאדעתא דהך חולשא לא נדר ואדעתא דהך חולשא נדר מאן מפיס, ולכן בכל חולשא צריך התרה, כיון דזה נמסר ללב ויש אדם שתעניתו קשה עליו ואפ"ה מתענה, ויש שאינו מתענה, ואפשר דגם המ"א לא אמרו כ"א בתעניות אלו שאין להם עיקר ושורש בש"ס ורק ממנהגא בעלמא, אבל בת"צ שיש לו עיקר בדברי קבלה, מודה המ"א דצריך התרה, כנ"ל פשוט ואף אם אין כן דעת המ"א לא שבקינן וודאי של המחבר משום ספיקו של המ"א ובפרט שלא הביאו ומה גם שהמחבר מחמיר והמ"א מקיל בנדר שהוא מה"ת, ואין לומר דגם תענית ער"ה יש לו עיקר במדרש כמבואר סי' תקפ"א, אדרבא משם נראין שאין מתענין אלא הגדולים וכבר האריך המ"א שם ליישב האיך הכל עושין עצמן לגדולי' דהא לאו כל הרוצה ליטול השם יבוא ויטול.
ומעלתו שיכל את ידיו לחלק מסברא דנפשי' דת"צ שגזרו חז"ל אינו צריך התרה דמעיקרא לא גזרו על החולה אע"ג דבסעודת מצוה לא עקרו התענית מכל מקום במקום סכנה עקרוהו, ואף על גב דהש"ך מקיל יותר לענין סעודת מצוה מבחולה, כ"ז הוא לענין תענית יחיד אבל בתענית ציבור הסברא הפוכה ע"כ תוכן דברי מעלתו, הן אמת דבמקום סכנה לא גזרו, אבל בוודאי אדעתא דהכי לא נהג נמי, וכיון דחולה לא אסיק אדעתי' לא צריך להתנות ואפילו בלא תנאי המנהג בטיל, וראי' מטענת אונס דאונס דלא אסיק אדעתיה לכ"ע יש טענת אונס, כמבואר בתוס' רפ"ק דכתובות, ובגיטין דף ל"ד ע"א עיי"ש, ומש"כ מעלתו לחלק בין ת"צ לתענית יחיד צריך סכינא חריפא וכו', ומי הגיד למעלתו דד' צומות אינן משום נדר דהא מדינא דהש"ס אין מלחמה ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין כדאיתא בפ"ק דר"ה דף ח"י ע"ב, והמחבר בי"ד סי' רי"ז דנקט תענית בה"ב ותענית ביו"ד י"ת לרבותא נקטא דאפילו הני צריכין התרה, ומכ"ש ד' צומות שצריכין התרה, ועיין מ"א סי' תק"נ שכ' אמה שכ' המחבר ואסור לפרוץ גדר וכו' פי' אע"ג דמדינא בזמן שאין סכנה אין חייבין להתענות אלא בט"ב מ"מ כיון שנהגו להתענות כולם אסורין לפרוץ גדר וכו' הרי דאף ד' צומות משום מנהג וגדר הן, ועוד ראי' ברורה מש"ס דנדרים דף י"ב ושבועות דף כ' ע"א איזהו נדר האמור בתורה האומר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שנהרג גדלי' ב"א וכו' אמר שמואל והוא שנדר ובא מאותו יום, ופריך הש"ס פשיטא ומשני כיום שמת בו גדליה ב"א איצטרך ליה סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור כי נדר נמי לאו מתפיס בנדר קמ"ל, הרי צ"ג אע"ג שהוא מדברי סופרים ויש לו רמז בדברי קבלה בירמי' צום הרביעי וגו' אפ"ה מתפיס בנדר, אמנם לפי דברי הר"ן שם לא מוכח מידי ולולא דמסתפינא מחברייא הייתי מפרש הש"ס שם אע"ג כי לא נדר נמי אסור כי נדר נמי לאו מתפיס בנדר הוא קמ"ל היינו דאפילו חשיב מתפיס בנדר כיון בזמן דליכא שלום וליכא מלחמה רצו מתענין רצו אין מתענין מתפיס בנדר דהוי רק משום מנהג וגדר, אמנם בלא"ה יאמר נא מעלתו עד היכן תקנת חכמים שאמרו שאין צריך התרה עד היכן יגיע החולשא דוודאי אם יש לחוש לסכנה מודינא לי' למר שאין צריך התרה. אבל בחולשא בעלמא, איזהו שיעורא דאין צריך התרה ואיזה צריך התרה, א"כ נתת לכל איש ואיש תורתו בידו, וע"כ בוודאי לו יהיבנא למעלתו כל סברותיו אין לדבר שיעור וצריך התרה בכל חולשא, אם לא שיש לחוש ח"ו לסכנה או שלא ימצא ג' הדיוטות בכה"ג יש להקל, אבל לא אם יכול למצוא מתירים בקל, הנלענ"ד כתבתי א"נ הד"ש בכ"ע