עבודת המלך/תשובה/ו

עבודת המלך תשובה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

פסוקים הרבה יש בתורה וכו' שהן נראין כסותרים עיקר זה. דברי הפרק בזה מבוארים בשמיני לפרקי רבנו ברחבה עי"ש היטב.

יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו וכו' בגופו או בממונו. אמר ר' יצחק בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא חייב עליו מיתה לשמים במה נתכפר לו מת שורו אבדה תרנגולתו נשברה צלוחיתו נכשל באצבעו הקטנה ויצאה ממנה טיפת דם מקצת הנפש ככל הנפש ועי' פסחים קי"ח עי' ירושלמי סוטה פ"א ה"ז ובפסקתא דרב כהנא פסקא שובה ובמדרש רבה במדבר פ"ט וקהלת רבה בפסוק ראה זה מצאתי ועי' ויקרא רבה פי"ז ורות רבה פ"ב ועוד.

שבניו של אדם הקטנים וכו' וכתיב איש בחטאו ימות עד שיעשה איש. מקור הדברים בספרי תצא איש בחטאו יומתו גדולים מתים בעון עצמם קטנים מתים בעון אבותם והוא מדרשא דאיש ועי' כתובות ח' ב' דור שאבות מנאצים וכו' ועי' בתנא דבי אליהו רבה ח"א פי"ט ורחמי רשעים אכזרי כיצד וכו'.

ב

במד"א וכו'. עיי"ש בפ"ג.

ג

עד שיתן הדין לפני דיין האמת וכו' שמונעין ממנו התשובה וכו' לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה וכו'. עי' מדרש רבה וארא סוף פי"א כיון שראה הקב"ה שלא חזר בו מה' מכות הראשונות מכאן ואילך אמר הקב"ה אפילו אם ירצה לשוב אני מחזיק לבו כדי שאפרע כל הדין ממנו עי"ש היטב, ועי' עוד במדרש רבה שם פי"ג כי אני הכבדתי את לבו א"ר יוחנן מכאן פתחון פה למינים לאמר לא היתה ממנו שיעשה תשובה שנא' כי אני הכבדתי את לבו א"ל ריש לקיש יסתם פיהם של מינים אלא אם ללצים הוא יליץ שהקב"ה מתרה בו באדם בפעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא אף כך פרעה הרשע וכו'.

ולמה היה שולח לו ביד משה ואמר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח וכו' כדי להודיע לבאי עולם שבזמן שמונע הקב"ה תשובה לחוטא אינו יכול לשוב וכו'. כנראה ביאר כן רבנו אמרם ז"ל אמר הקב"ה חייך בו בלשון שהכבדת את לבך אני מתכבד וכו' ועי' תנחומא וארא.

וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבין לפשוע תשובה שנא' ואתה הסבות את לבם אחורנית. צריך בירור לפי"ז אמרם ברכות ל"א אליהו הטיח דברים כלפי מעלה שנא' ואתה הסבות וחזר הקב"ה והודה לאליהו שנא' ואשר הרעותי.

ה

והוא מה שאמרו רז"ל בא לטהר. שבת ק"ד ועוד בכמה דוכתי.

והלא כתוב בתורה וכו' הרי גזר על המצרים לעשות רע וכו' לפי שלא גזר על איש פלוני וכו'. והנה הרב לח"מ הקשה דבאמת כבר מתורץ במה שתירץ למעלה בידיעת הבורא יתברך שמו אלא שרבנו מתרץ עוד תירוץ אחר, וכבר השיגוהו המחברים דהרי כוונת רבנו כאן להשיב על שאלה אחרת, שהרי כאן איכא כבר גזירת השי"ת ע"י הנביא ואינו דומה לידיעה שהרי דבר זה שנגזר מוכרח להתקיים והרי על זה בא תירוץ רבנו כאן. אבל לא התבוננו כי באמת גם השגת הראב"ד תוסר אם נדייק בזה בדברי רבנו, דהנה שאלת רבנו והלא כתוב בתורה ועבדום ר"ל קאי על דאמר לעיל כדי להודיע לבאי עולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב א"כ מכיון שגזר השי"ת על המצרים לעשות רע ועל ישראל לעבוד עכו"ם הרי א"א בשום אופן שתהיה אחרת והרי דבר שנאמר ע"י נביא בודאי מוכרח להתקיים ואינו נכנס בכלל גדר הידיעה שאינו מעכב את הבחירה וע"ז השיב רבנו שאלו היתה הגזרה על אדם מיוחד בודאי היה דבר כזה בכלל גזירת שמים שא"א להשתנות אבל מכיון שהיא לא באה ביחוד על האדם ובן אדם יכול לשנותו ע"פ רצונו ובחירתו הרי לא תוכל שוב בשום אופן להיות בכלל גזירה עוד אלא בכלל ידיעת הבורא בלא גזירה ובשאלת הידיעה הלא כבר בא התירוץ וכמו שמסיים רבנו גם כאן וכבר אמרנו שאין כח באדם וכו'.

ושאלת הראב"ד אמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזירתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזירתך, בודאי כן הוא אבל הרי מזה גופה מוכח שאין כאן גזירה, שהרי לא יכחיש רבנו הראב"ד ז"ל שאפשר לכל אחד שלא לזנות וא"כ ממילא אין כאן גזירה עוד אלא ידיעה והרי על כרחך צ"ל כן גם במאי דאמרו שעמד הקב"ה ושתלן לצדיקים בכל דור ודור דכיון שאין כאן גזירה מי שיהא הצדיק אין זה מעכב את הבחירה ואדרבה ענין חילוק הצדיקים לפי הדור הוא כדי לעשות שווי המשקל בבחירת האדם, כי סוף סוף הן פעולת הצדיק על רוח בני דורו נכנס בחשבון הבחירה להכריע את כף הצדק בשעה שהרשע נשא ראש ולפי ערך בני הדור נחוצים הצדיקים וישנן חשבונות שונות בגדר שווי משקל הבחירה לכל דור ודור ולא ראיתי להאריך יתר מן המדה ודו"ק.

והנה תירוצו השני של הראב"ד על המצרים נמצא במדרש רבה משפטים פ"ט גזר הקב"ה שיהו ישראל משועבדים במצרים וכו' עמדו עליהם ושעבדו אותם בחוזק וכו' אלא אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה, אכן לא על שאלה זו נאמרה במדרש רבה שם (ועי' ברמב"ן על התורה פרשת לך פי"ג כי גר יהיה זרעך, במדרש שהבאנו) גם כי באותו תירוץ לא יתישב הא דוקם העם וזנה שעל כרחך גם הראב"ד ז"ל מודה שהוא בגדר ידיעה ולא גזירה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.