ספר הערכים/אזהרה וציווי
|
< הקודם · הבא > |
האומר לחברו, שיעשה דבר פלוני או שלא יעשה, בלומר: בין שהוא אומר לו דבר שלילי, שלא יעשה איזה דבר, ובין שהוא אומר לו דבר חיובי, לעשות איזה דבר, יבוא על שני אופנים. יש שהדברים על ענין שלילי אמורים בלשון אזהרה והדברים המכוונים לענין חיובי הם בתורת צווי ויש שהם באים רק בתורת בקשה או עצה.
ויש לדעת, כי בעת שהם באים בתורת אזהרה וצווי הם קשורים עם עונש, שאם אינו יכול לענשו איך יזהירו? שהרי האזהרה באה להודיע, כי לא יהין כלל לעשות את הדבר הזה, כי יסבול מזה, ואם אין בידו לענשו איך יזהירו? וכמו כן איך יצווהו לעשות איזה דבר, באופן שהצווי יכריחו לזה, וזה אפשר רק אם ידע, שאם לא יעשה מה שהוא מצווהו יענש. ואולם בעת שהאיש יודע, שאין בידו לענוש, אז יכול הוא רק לבקש מאת חברו, שלא יעשה דבר זה, כדי שלא יגיע לו, להמבקש, איזה הפסד, או שיעשה דבר זה, כדי שתגיע לו, להמבקש, איזו טובה מזה. ואם הדברים האלה, הן לחיוב והן לשלילה. אינם נוגעים להמדבר, כי אם להמדובר, כי רואה הוא, שאם חבירו יעשה דבר זה, יסבול מזה הוא גופו, או להיפך: אם לא יעשה את הדבר הזה יסבול הוא גופו, יש לקרוא את הדברים האלה בשם עצה, כי הוא מייעצו כן לטובתו הוא.