ספר המדות/שער היראה/יג
|
< הקודם · הבא > |
הכת השני מסוג הזה מי שזכה לעושר וכבוד מאת הבורא ית'. מה שאין מזה אצל הזולת. הוא ראוי ומחוייב בעבודה פרטיית יתירה ועודפת על העבודה שעבד תחילה. ויתנהג בעושרו לצאת ידי חובתו בעבודה הראוי' לפי מעלתו כפי הברכה אשר ברכו ד'. ובפנים הראויי' לעבודת הצדקה. ואם זכה לכבוד התורה, לא יגיע לו מזה התפארות ח"ו כמאמר (דברים י"ז) לבלתי רום לבבו מאחיו כו'. רק כל ההתנשאות יהיה לש"ש. לכבוד התורה ללמדה את בני ישראל שימה בפיהם. ולהורות אליהם דרכי העבודה ועניני הוראה אחרי אשר בידו למחות. כמאמרם ז"ל (שבת נ"ד ב') מי שיש בידו למחות באנשי עירו כו'. וכן העשיר אשר אינו מחזיק ביד עניים נאמר בו (דברי' ט"ו) וקרא עליך אל ד' והיה בך חטא. מה שאין כן באותו שאין לו מעלה זאת וכבר אמרו ז"ל (שבת נ"ה א') אמר שמואל לרב יהודא רישך בקרירי ורישא דרישך בחמימי. ואמרו עוד (שם) וממקדשי תחלו. אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי. כי הם מוכנים לפורענויות להיתפש בעוון הדור. לכן הצדיקים הראשונים ע"ה לא היו שמחים בהתנשאות. ולא היו מצפים לעלות במעלות. כמ"ש בשאול (שמואל א יו"ד) הנה הוא נחבא אל הכלים כי הי' דואג על כבדות העול אשר יהיה עליו. כמאמר רבן גמליאל לר' אליעזר חסמא ור' יוחנן בן גודגדא (הוריות יו"ד א') עבדות אני נותן לכם. ובאמת כן היה לו כי נלכד רק בעון שהוא בו עון. לא באיש אחר הדיוט. כי לא שמר את מצות הנביא לנקום נקמתו כראוי אל הממונה על הדבר ושלמה המלך ע"ה אמר (משלי למ"ד) ראש ועושר אל תיתן לי. ואב לכולם מרע"ה אדון הנביאים והצדיקים היה מסרב יותר מדאי להמנע מן השליחות ופחד ממעלה זאת אשר זכה שתהיה התורה נקראת על שמו (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי כו'. כי היה דואג פן לא יצא ידי חובתו. ולכוונה זאת אמר החכם מכל אדם ע"ה (משלי כד) ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב כי לא משפט אחד להם עמך. כי מלך אתה. גדול ועליון עליהם [וזהו ירא את ה' בני ומלך כלומר אתה בני וגם מלך]: