ספר המדות/שער היראה/ח
|
< הקודם · הבא > |
דע כי כמו שאין איש מאישי בני האדם בטוח בעצמו מפגיעת היצר בו. ואין יום מימי חייו ולא רגע מרגעיו שלא יוכל ללכוד אותו ברשתו בהתעלם ממנו כי דוב אורב לו בתמידות. כן אין דבר מהדברים מובטח מפגיעת היצר. ולא תחשוב כי אין היצר שליט באדם כ"א לתת לפניו מכשול עוני. להחטיא אדם בדברי עונות. לא כן הדברים. כי כמו אשר ביד היצר להשחית נפשך ע"י עבירה. כן יש בכחו להכשיל אתך עם דבר מצה מן המצות. באור זה. כי עניני בני אדם מתחלקים לכמה סוגים. מהם דברים המיוחדים להחיות הגופות או להפסידם ולהמיתם. כמו עניני אכילה ושתיה. כאשר יאכל האדם את הראוי לו ימצא חיים . וכאשר יאכל מן הדברים המיוחדים להזיק או להמית. ישחית נפשו. ועל דרך הזה ג"כ יש בחיי הנפשות. מצות עשה ול"ת המקיימות הנפשות לחיי עולם. והעובר עליהן מאבד טובה הרבה ומפסיד הוייתן וקיומן הנצחי. אכן דע כי גם הדברים המשלימים הגופות להמשיך החיים והמציאות גם המה יפיקו תועלת האדם אך אם ישמור חק הראוי והשיעור הראוי אליהם אז רב תבואות בכה כל דבר בבחינתו וסגולתו המיוחדת לו. אבל אם האדם ישגה בהם ברוב אולתו. לבלתי עשות בכל חקות הדברים בשיעוריהם וזמניהם כמשפט הראוי אל איכותם וכמותם ועתותם. הלא יבגדו בו. ויפעלו פעולות הפכיות. כאשר עינינו רואות כי גם המאכלים הטובים ממיתים בני אדם אם היא אכילה שאינה ראויה לפי הזמן או המקום או האדם. ולהיפך יהיה בקחתו מן הסמים הממיתים ע"י עשותו אותם בתיקון הראוי כפי החוקים הנודעים בחכמת הרפואה. כן וכן יזדמן אל האדם בענינים המשלימים הנפשות. והמפסידים והמשחיתים את זיו תפארתה. כי כל מצוה יש לה חק וזמן. מוגבלת בכמותה ואיכותה וכוונתה. ובאדם כאשר ישמור את חקו הראוי לענין מן הענינים. יפעול פעולתו ותתעלה ותתקדש נפשו ונשמתו. אבל אם יבגוד ויתעלם משמור חק הראוי אל המצוה. הלא יהפך המצוה לעבירה. כמאמר (איוב ב') ויהי היום ויבואו בני האלקים להתיצב על ד' ויבוא גם השטן בתוכם. ר"ל בתוך עדת המזכירים זכות העושים מצות בא גם השטן בתוכם ואומר הלא לא מצוה היא רק עבירה גדולה. וכמאמר (קהלת ג) במקום הצדק שמה הרשע. ר"ל גם במעשי המצות משותף חלק הרשע. והחקים ההם אשר אל מעשי המצות מהם מבוארים בתורה שבכתב. ומהם בתורה שבע"פ. ומהם התלויים בשכל והבנת העושה. כמו שנתנו חכמים ז"ל כלל על זה ואמרו (ברכות יז א) לעולם יהא אדם ערום ביראה. כי פרטי חקי המצות המה ענינים עמוקים ונשגבים עד כי חז"ל אמרו (הוריות י"ב) גדולה עבירה לשמה כו'. לכן אחי הזהר בעצמך להיות פקוח עינים בעשותך מצוה מהמצות ולא תאמר כי נכון לבך בטוח כי מגדול עז מעוזך ומשגבך. ויצרך הרע כבר השלכתך אחרי גיוך. וכבר עשית לך גדר מזה וגדר מזה. דע כי גם שם יש לאל ידו להפילך בחבלו. כי לא ירף ממך כל ימי היותך על האדמה. הוא שאמרו חז"ל (יומא ל"ח ב') הבא לטמא פותחין לו. ולא אמרו מניחים לו. כי מאמר פותחים יתכן בענין שהיה סגור ומסוגר. ובענין זה אין סוגר ואין פותח. ומדוע אמר פותחים לו. אבל הבנת הדבר כך הוא. כי בנין גדול הנעשה קטוניות קטוניות. וחדריו חדר לפנים מן החדר. ומכל חדר בפ"ע יש פתח לצאת בו לחוץ. אז גם הנכנס בו חדר לפנים מן החדר. אם יאבה לצאת מן החדר הפנימי לחוץ. פותחים לו גם שמה לצאת החוצה. כן הדברים אמורים בענינינו. כי גם האוחז בעסק מצוה אשר היא מעולם שכלו טהור ומבדלת אותו מן הטמאה הנה פתח פתוח לפניו לחוץ להניחו על אופן שיוכל לחטוא ולבוא לידי טומאה. וזהו מאמר פותחים לו. כי פותחים לו אופן אשר בה יפעול פעולתו ע"ד רע. והוא אך בהשתנות פרטי החוקים אשר בחוק המצוה. - ע"כ בן אדם ראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר חמד אלקים. תשגיח מן החלונות תציץ מחרכים בכל פרט ובכל חלק מחלקי המצוה אם הוא כפי החוקים המקובלים אצלנו והיה ערום ביראה. הן זאת היתה תפילת דוד המלך ע"ה (תהילים קי"ט) אל תשגני ממצותיך. ר"ל שלא יזדמן לו שגיאה ממעשה המצוה עצמה לעשותה בהעדר החק הראוי אליה. או ראוי באמת כעת לבטלה מפני מצוה אחרת אשר באה לידו ולקיים שניהם אי אפשר אם לפי הזמן או איכות גופו או מקומו. כלל הדבר כל צעדיך תספור, ומעגל רגליך תשקול בפלס ומאזני צדק ותשגיח בדבר אשר תבחור אתה אולי עצת היצר היא להחטיאך להטותך הדרך לא טוב. כי הוא משגה עור בדרך אשר הוא הולך. יפרוש מכמרתו עלי נתיב הישר לפני איש ללכוד אותו בחרמו. ויורהו ויאמר לו דברים כדברי היצר הטוב. ויתן שמחה בלבו לאמר האח הקימותי דבר ד'. מצוה גדולה עשיתי. ונפשו תגיל בד' בקדוש ישראל תתהלל. ולא יודע כי בעמקי שאול הוריד חייתו. אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי. בשלוח מראדך בלאדן ספרים ומנחה אל חזקיהו. ויבוא ישעיה ויאמר אליו מה ראו בביתך. ויאמר חזקיהו (ישעיה לט) את כל אשר בביתי ראו לא היה דבר אשר לא הראיתים באוצרותי. ועלינו להאמין בחזקיה שכל מעשיו היו לש"ש. כמה שידענו צדקתו ותמימותו. שאמר (שם לח) זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם כו'. גם ראה ראינו גודל שמחתו עד שאמר והרחיב הדבור לפני הנביא בדברים כפולים ומלות שונות. את כל אשר בביתי ראו. לא היה דבר אשר לא הראיתים באוצרותי. ואנחנו הלא עינינו רואות כי כל זה היתה עצת היצר והתחכמותו. עד שאמר לו הנביא שמע דבר ד' צבאות הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך כו'. ומבניך אשר יצאו ממך כו' יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל. וגם זה לך עד נאמן על עשותו ענין זה בתום לבבו רק לש"ש. כי נעדרה בכתוב החרטה. כי כן מן הראוי להודיע החרטה אל מי שיודע מקרה המעשה. כמו שכתוב בדוד מלך ישראל ע"ה (שמואל ב' י"ב) ויאמר דוד אל נתן חטאתי לד'. כמאמר חז"ל על ענין זה (יומא פ"ו ב') כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח. כאן בחטא מפורסם כאן בחטא שאינו מפורסם. וכן ענין שאול במלחמת עמלק שגגה יצאה מתחת ידו ולבו היה תמים לשם שמים. וברוב תמימותו וענות צדקו לבלתי התגאות על ישראל שמע לקול העם אשר חמלו על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לד' כו' (שמואל א' ט"ו) ויאמר שמואל הלא אם קטן אתה בעינך ראש שבטי ישראל אתה. ועוד הרבה אשר עם גודל חסידותם שגו ותעו מן הדרך והכל לשם שמים. וקלקלו להם וקלקלו לאחרים. כי זה מערמת היצר לעשות ממצוה עבירה ומעבירה מצוה. והוא מתלבש בלבושי יצר הטוב. ומפתהו לעשות מצוה. בהתלהבות נפלא בלב ונפש. ובקרבו ישים ארבו. וקח לך משל לאב ובניו שברחו מבית האסורים שהיו אסורים שם. ויהי בדרך ברדתם מן העגלה ברחה העגלה מהם. והיו הולכים ובוכים במרת נפש מאד. ויאמר להם אביהם דעו בני כי לא טוב לנו ללכת כולנו יחד. הלא כל ישענו ומבטחנו רק אולי יזדמן ויפגענו מי ומי מהנוסעים לדרכם ויעשה עמנו חסד לקחת אותנו חנם על העגלה. וזה מן הנמנעות שיקח כולנו על העגלה. לכן זאת עצתי לחלק חברתנו על פרשת דרכים. וד' ימציא לכל אחד בדרך אשר הוא הולך. וצוה ואמר להם כאשר תמצאו איש נוסע לא תשאלו אותו אל איזה מקום הוא נוסע. ואנה הוא הולך. כי מה לכם בדבר זה. רק תשאלו אותו. אולי הוא נוסע אל המקום אשר אתם בורחים משם. ויהיה הוא עוד סיבה להביאכם אל מה שאנחנו בורחים ממנו. הנמשל, דוד המלך ע"ה דימה אותנו לבורחים מן הסכנה. כמאמרו (תהילים נ"ה) אחישה מפלט לי מרוח סועה וסער. היינו כי אנחנו בורחים מן המות עם השקידה על המזונות להחיות הגוף. ומן העונשים שאחר המות בשקידות התורה מפי חכמיה ונבוניה. אכן את הדבר הזה מהצורך לחקור תחילה אולי אנחנו עוסקים בדבר זה עצמו אשר כל רצוננו לברוח ממנו. ועסק זה יביא אותנו חס וחלילה להתקרב אליו. בקשת רמיה. כמאמר (איוב ג) כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבוא לי. כי אם נתחבר ח"ו לאיש כוזב וחונף. תועה ומתעה. אשר עליו אמרו (יומא פ"ו ב') מצוה לפרסם את החנפים. הנה הוא יגש ויתקרב אל מה שברצונו לרחק ולעזוב. ומה טוב ומה נעים עצת חז"ל אם הרב דומה למלאך ד' צבאות יבקשו תורה מפיהו כו' (חגיגה ט"ו ב') ר"ל כי ענין המלאכים כן הוא שלא לשנות את תפקידם. כי המה עושים דברו לשמוע בקול דברו. ר"ל כל כוונתם בעשייתם לשמוע ולעשות את אשר אמר להם ית'. ואם כן איך יזדמן בהם השינוי בדבר מה. לא כן האדם מעורב טוב ברע. ומה נקל אצלו לעשות המצוות בעבור השגות איזה תכלית. להתכבד בעיני אנשים לבוא ליקר וגדולה וכדומה. ואם כן מוכרח הוא לשנות. כי כל עוד שאין בני אדם רואים התחדשות והשתנות במעשיו ובמנהגיו. לא ישנו אותו לטוב בין אנשים. זה שאמרו אם הרב דומה למלאך ד' צבאות אשר עבודתו עבודה תמה ואמתית רק כאשר צוה ה' ית'. אז יבקשו תורה מפיהו.